חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק יב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יב
עריכה( א ) ואם מנחה על המחבת מלמד שהיא טעונה כלי: הגר"א גריס "מלמד שהיא כלי" והיינו דאילו היה כתיב "ואם מנחת מחבת קרבנך" הייתי אומר דהמנחה עצמה קרויה מחבת, אבל השתא דכתיב "על מחבת" משמע דהכלי קרויה מחבת. ונפקא מינה דאם אמר הרי עלי מחבת צריך להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש אם לא שאמר "מנחת מחבת". וכן איתא במנחות דף ס"ג (דף סג.) דעת בית הלל שם, עיין שם. ועיין שם עוד דהוא הדין מרחשת גם כן כלי הוא ששמו כך מדכתיב קרא אחרינא "וכל נעשה במרחשת". ועיין בביאור הראב"ד שמצדד גם כן בראית התורת כהנים דהוא כלי.
קרבנך קרבנך לגזירה שוה: במחבת ובמרחשת בתרוויהו דכתיב "קרבנך" ויתירי נינהו.
האמור כאן: במחבת.
טעונה יציקה ובלילה: דכתיב "בלולה בשמן וגו' ויצקת עליה שמן".
למטן: במנחת מרחשת.
ומה קרבנך אמור למטן: במנחת מרחשת.
טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה: דכתיב "סלת בשמן תעשה" וכדלקמן בפרקין בסופו.
( ב ) מלמד שהוא בולל סלת: דהכי משמע: "סלת בלולה" - שתהא בלילתה בעודה סלת. וכתיב במחבת והוא הדין לשאר מנחות.
רבי אומר חלות בוללן: שאחר אפיית החלות מפרכן עד שמחזירן לסלתן ונותן בה שמן ובולל כדמפרש ואזיל.
שנאמר חלות וכו': במנחת מאפה כתיב והוא הדין לשאר מנחות האפויות.
נאמר בהן וכו': דכתיב "חלות מצות בלולות וגו'..וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן".
וא"א לבוללן כשהן חלות: מפני מיעוט שמנן שאפילו ברבוכה אין בה אלא רביעית שמן כדתניא לקמן נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינין, מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ולאחר אפייתן יבשות הן מחמת האור ובולעות שמן הרבה וברביעית שמן לא ספקא להו וע"כ סלת צריך לבוללן וכיון דבלחמי תודה חלות בלולות על כרחך הכונה שהיו בלולות כבר בעודן סלת -- גבי מאפה תנור נמי איכא למימר הכי.
כיצד עושה: הוא מפרש והולך איך נוהגין במחבת ומרחשת אליבא דרבנן והדר מפרש אליבא דרבי.
הכי גרסינן ונותנה ונותן שמן עליה: שנותן הסלת לתוך השמן שנתן בכלי וחוזר ונותן מתנה שניה של שמן עליה ובוללה בו בעודה סלת ואופה במחבת או במרחשת.
ונותן עליה שמן: לקיים מצות יציקה.
ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה: דקודם פתיתה אין זו בלילה אי יהיב שמן לתוך החלות השלימות שאין השמן נבלל ומתערב עמהן, הלכך ברישא פותת והדר מערב הפתיתין ומגבלן עם השמן דהיינו בלילה.
יכול מצוה: שתהיה כולה מצה אבל בדיעבד אם החמיצו שיריה אף על גב דקאי גברא בלאו דכתיב "לא תאפה חמץ חלקם וגו'", מכל מקום איפסולי לא מפסלא ומקטיר קומץ עליהן.
תלמוד לומר תהיה: דהויה עיכובא הוא.
( ג ) פתות יכול שתים: ישברנה לשנים ודי בזה.
ת"ל פתים: דיתירא הוא לרבויי דבעינן פתיתין הרבה.
אי פתים: כלומר אי לא כתב אלא "פתות פתים" וא כתב "אותה".
יכול יעשנה כפרורים: ד"פתות פתים" הוי משמע שכל מה שיוכל לפתות יותר ויותר עד שתעשה כפירורים הוא יותר טוב.
ת"ל אותה: מיעוטא הוא.
( ד ) ושנים לארבעה: והיינו דאמר קרא "פתות אותה" והיינו כל חלה חולק אותה לשנים ואחר כך מאלו השנים יעשה פתים, והם שנים מכל חלק. הרי לך ארבעה.
ומבדיל: כשכופלה משברה עד שיבדיל בכל עוביה של חללה.
מנחת כהנים: שאין בה קמיצה כופל אותה לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דתורה אחת לכל המנחות לפתיתה אבל אינו מבדיל שההבדלה הוא בעבור הקמיצה והיא כולה כליל.
ואינו מבדיל: בכל עוביה של חללה.
מנחת כהן משיח: דהיינו מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה ועושין ממנה י"ב חלות ומקריב מהן י"ב חצאין בבקר וי"ב חצאין בין הערבים.
לא היה מקפלה: אותן י"ב חצאין לא היה מקפלה. ובגמרא מפרש שלא היה מקפלן אשנים לארבעה קאי אבל מכל מקום מקפלן אחד לשנים לקיים בהן מצות פתיתה. אלא לפי שלא היה מקריב בכל פעם אלא חצי החלות לא היה מקפלן אלא לשנים וממילא הוו להו ארבע פתיתין בכל חלה וחלה.
אין בהן פתיתה: כלומר אין צריך לקפלן כלל שאין מצות פתיתה נוהגת אלא במנחות הנקמצות.
אין בה פתיתה: והא דכתיב במנחת כהן משוח "תופיני מנחת פתים" (ויקרא, ו) -- האי לאו למצות פתיתה אתי אלא לומר שיקריבנה חצאין י"ב חצאין שחרית וי"ב חצאין בין הערבים.
וכל פתיתין בכזיתים: דהיינו אחר שמשברה אחד לשנים ושנים לארבעה משבר עוד את הפתיתין עד שיעמידם על כזיתים אבל לא יפחות משיעור זה דהוה ליה בכלל פירורים.
וזו המשנה אתיא לדברי הכל (כן משמע מפירוש רש"י שלפנינו ומפירוש רגמ"ה וכן מהרמב"ם שהעתיקו בהלכותיו). ויש אומרים דזה הכל דברי ר'ש שמעון היא בל לתנא קמא אינו חולק רק לארבעה (מפירוש רש"י כת"י שם בדף ע"ה).
( ה ) פתות אותה פתים מנחה: בתר זה כתיב "ויצקת עליה שמן מנחה היא", ויתירה היא לרבויי שאר מנחות לכל מאי דכתיב בהאי קרא.
תלמוד לומר אותה: עיין לעיל במשנה ג'. ותרתי שמע מינה.
שאין מהן לאשים: דהיינו מגופן אלא כולן נאכלין לכהנים.
( ו ) כל המנחות ליציקה: פירוש לאתויי מנחת כהנים מנחת העומר מנחת נסכים.
ולא אוציא את הרקיקין: דהא בחלות איירינן וחלות דכוותיהו אבל רקיקין לא נמעט מיציקה.
תלמוד לומר היא: והויא שני מיעוטין לשני המינין חלות ורקיקין.
( ז ) אלא שהמרחשת וכו': גמרא גמיר לה מרביה (ש"ס).
עמוקה ומעשיה רוחשין: שמתוך שהיא עמוקה לא היה שורף השמן כל כך.
מחבת צפה: שלא היו דפנותיה גבוהין ומתוך כך מעשה קשין, פירוש נגובין, מפני שהאור שורף את השמן שבה.