חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה י


ביאור - פרשתא י עריכה

( א ) והיה מיד כו':    פי' דבקרא כתיב "והיה כי יאשם והתודה אשר חטא והביא", והוה אמינא דברישא יתודה ואחר כך יביא קרבן. קמ"ל דמיד יביא קרבן ואחר כך יתודה עליו.
ונאמר להלן:    בשעיר המשתלח.

( ב ) תלמוד לומר עליה:    "והתודה אשר חטא עליה" ולהלן בשעיר המשתלח נאמר "והתודה עליו".
טעון סמיכה:    כדכתיב שם "וסמך אהרן וגו'".

( ג ) אף לאחר יום הכפורים:    שאין יום הכפורים מכפר אלא על עונות שאין נודעים עליו כדאמרן לעיל.
ונאמר להלן אשמו:    דכתיב "אשם הוא אשם אשם להשם" דהוא יתר ואתיא לגזירה שוה. מה להלן מותריו נדבה -- שאם הפריש מעות ליקח אשם זה ונותר מהמעות המותר נדבה (לקיץ המזבח) כדיליף לקמן מקרא (קרבן אהרן).
ובהגהות הגר"א כתב שהלכה זו מיותרת ונראה טעמו בפשיטות לפי מה דגרס לקמיה "מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה", אם כן לא צריך לעניננו גזירה שוה "אשמו אשמו" ולומר דשם לשאר חטאות וכאן לחטאת. זה הוא דוחק גדול. דמאי נפקא מינה חטאת זו משאר חטאות.

( ד ) אף אשם מותרו נדבה -- טעות סופר הוא, דעיקר דין דמותרו נדבה יליף לקמן פרק כ"א באשם עיי"ש וכתב בהגהות הגר"א שצריך לגרוס מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה, וכן כתב הקרבן אהרן.

( ה ) נקבה:    ודאית לא טומטום וכו' שהוא רק ספק.
כל משמע וכו':    כל דבר שהוא בכלל צאן.
אף החרשת וכו':    דאף במין אדם אין רשאי לעבוד עבודה באלו בבהמה כשר כדתנן בבכורות (דף מה:).
לא הפלגס:    דחטאת בת שנתה כדלעיל פ"י פסקא ב'. וכל חודש י"ג קרוי פלגס. וסלקא דעתך אמינא כיון דעדיין לא נכנס חודש שלם קרוי "בת שנתה". קמ"ל.
החטאת הבאה וכו':    ר"ל חטאת קבוע שאיננה בעולה ויורד.
שאין לה חלופין עוף:    אפילו בדלות שהרי חטאת קבוע הוא.
יש לה חלופין שעירה:    כדכתיב "והביא את קרבנו שעירת עזים וגו' ואם כבש יביא קרבנו".
אין לה וכו':    בתמיה.

( ו ) ואין לה חלופין שעירה:    כדכתיב "וכבשה אחת בת שנתה וגו'" (ויקרא יד, י), וכל "תהיה" עכובא כדאמרינן ביומא (דף סב:).

( ז ) שהיה בדין וכו':    ואשמועינן דאין צריך רק חטאת.

( ח ) מהשג יד:    בעולה ויורד כפי השגת ידו.
מה מצורע מביא שנים תחת שנים:    כצ"ל (הגר"א וקרבן אהרן). ר"ל שמביא בדלות שתי תורים או ב' בני יונה תחת כבש לעולה וכבשה לחטאת.
יהא העשיר שלו מביא שנים:    כבש לעולה מלבד כשבה שמביא לחטאת.

( ט ) מחטאתו וכו':    גבי כשבה "מחטאתו" וגבי עוף "מחטאתו" וגבי עשירית האיפה "על חטאתו".
מביאין מהקדש כשבה שעירה:    אף שהפריש מעות לקנות כשבה יכול לקנות שעירה.

( י ) הפריש לכשבה וכו':    שהפריש מעות לקנות כשבה והעני, יכול לקנות מהן עוף והשאר חולין בידו, וזהו שנאמר "מחטאתו".
העני:    עוד, יביא עשירית האיפה והשאר חולין בידו, וע"כ נאמר גם בעוף "מחטאתו".
העשיר יביא עוף:    ר"ל יוסיף עוד מעות ויקנה עוף וכן אם העשיר עוד יוסיף עוד ויקנה כשבה או שעירה. וזהו שנאמר בו "על חטאתו".
יביא בדמיה עוף:    והשאר חולין בידו וגם זהו בכלל "מחטאתו".
לא בדמיו:    אלא יביא מביתו כפי השגת ידו או עוף או עשירית האיפה.
שאין לעוף פדיון:    כדילפינן לקמן (בחקותי פרשה ד' פסקא ה') "והעמיד את הבהמה לפני הכהן -- בהמה נפדית ואין העוף נפדין".
לכך נאמר:    אדלעיל קאי, ולא על 'הפריש עוף ונסתאב', דזה לא ילפינן מקרא זה אלא מסברא.