חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק ה


ביאור - פרק העריכה

( א ) הכי גרסינן ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראש וכרעים -- כצ"ל. והיינו בעולה מה להלן על ידי ניתוח שכן כתוב שם מתחלה "ונתח אותה לנתחיה".
תלמוד לומר וקרבו ופרשו:    מפרש ביומא (דף סח.) מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו, כלומר עור הפר ובשרו איתקש לקרבו ופרשו, מה פרשו מוציאו בקרבו ושורפו אף בשרו מוציאו בעורו ושורפו בעורו.

( ה ) "אל מקום" שיהא מקום מתוקן להם לכך. "טהור" שיהא מקומו טהור}} [כן הוא גירסת הגר"א והוא כסדר המקרא].
שיהא מקום מתוקן:    פי' מיוחד לכך מדקריה "מקום טהור".
אל שפך הדשן וכו':    תלת מילי נינהו וכולהו ממשמעותיה דקרא קדריש. ( א ) שיהא שם דשן, היינו שיניח שם דשן של הנשרפין, ( ב ) ושיקדים את הדשן, שאם אין שם דשן יתן שם מדשן המזבח או מדשן הנשרפין אחרים. ( ג ) והשלישי שיהא מקום שנותנין שם את הדשן זה דישון מזבח העולה כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ונפק זה מדכתיב "אל שפך הדשן" דמשמע מקום ששופכין שם את הדשן האחר.
שיהא מקום משופך:    היינו שיהיה מקומו מקום מדרון מדלא כתיב "אל מקום הדשן" וכתיב "שפך הדשן" שמע מינה לשון מדרון קאמר שדשנו משתפך שם.

( ו ) ושרף אותו כשר לא הפסול:    פי' הכשר נשרף חוץ לשלש מחנות אבל הפסול נשרף בבית הבירה כדאיתא בזבחים פרק טבול יום (דף קד:).
הואיל ונאמר שריפה בפנים וכו':    היינו חטאת פסולה כדכתיב "וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' באש תשרף" לימד על חטאת פסולה שתהא שריפתה בקודש וההיא שריפה ודאי בעצים של מערכת היא.
ונאמר שריפה בחוץ:    היינו פרים הנשרפים ששריפתן חוץ למחנה.
לרבות כל עצים במשמע:    כצ"ל דעצים קרא יתירא הוא דלכתוב "ושרף אותו באש".
אפילו בקש ואפילו בתבן וכו':    דכולהו בכלל עצים נינהו.
ישרף אף על פי שאין שם דשן:    דלא תימא הדשן לעיכובא הוא ואם נטל משם הדשן לא ישרפנו שם קמ"ל ישרף מכל מקום.
עד שמצית הוא בגופו:    היינו בכולו, שאף על פי שהצית האור ברובו יתעסקו בו עד שתגמר שריפתו (פסחים עה: ורש"י שם).