חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק א
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק א עריכה
( א ) אחר שריבינו וכו': היינו אחר שריבתה התורה הרבה דברים שאינן דומין לעבודה זרה בפרטיהן ואף על פי כן חייבה להן חטאת בשגגה -- אם כן למה כתבה התורה "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" אצל שגגת ע"ז? על כרחך לענין זה, דמה עבודה זרה מיוחדת וכו'.
( ב ) או מה ע"ז וכו': ר"ל דמרבינן לעיל אף חייבי כריתות לבד אף שאין בהן מיתת בית דין, אימא דההיקש אתא לרבות רק מיתת בית דין לבד.
( ג ) תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ונכרתה -- כצ"ל (הגר"א). והיינו הכתוב שאחר זה "והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ונכרתה" ובא להורות לנו דמה דמרבינן מ"תורה אחת" היינו דבר שחייבין על זדונו כרת -- אז חייבין על שגגתו חטאת. מה שאין כן באלו אין בזדונן כרת, אלא כשהיה בהן התראה חייב מיתת בית דין.
( ד ) ועשה אחת: פי' אילו כתיב "ועשה אחת" יכול וכו'.תלמוד לומר ועשה אחת היינו בשאר הפרשיות לבד מכהן המשיח.
( ה ) וכי משום כותב וכו': ולכן אפילו לא היה על ידי האותיות שם כלל, כגון א' ס’, דלא גרע מרושם בעלמא.
( ו ) ועשה שני צריך להגיה ועשה הנה, שכן איתא בגמרא. וביאורו שפעמים נחשב הרבה מלאכות כמלאכה אחת ופעמים שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה. ומבואר דיוקו מהמקרא בפרק כלל גדול (דף ע.).
( ז ) שאין יודע עיקר שבת: כסבור שאין שבת בתורה.
שמענין אבות מלאכות עשה: ר"ל מאבות מלאכות חלוקות.
כל ימיו: שחדא שגגה היא.
חייב על כל שבת ושבת: חטאת אחת. שהטעות היה בשבתות אף שעשה בכל שבת ושבת מלאכות הרבה, דחדא שגגה היא בכל שבת.
חייב על כל מלאכה ומלאכה: דכל חדא שגגה בפני עצמה היא.
חייב על כל העלם: דהתולדה והאב נחשב לחדא אלא אם כן היה לו ידיעה בינתיים.
( ח ) הבא על אחותו וכו': בגמרא (כריתות טו, א) מפרש דשאלתו היתה באחותו שהיא אחות אביו והיא גם אחות אמו (ומשכחת לה ברשיעא בר רשיעא, עיי"ש) ומיבעי ליה אי דיי במה שהם שמות מחולקין דיש על כל אחת לאו בפני עצמו או בעינן שיהא גופין מחולקין.
זו לא שמענו: כלומר זו של גוף אחד וג' לאוין לא שמענו אבל שמענו גופין חלוקין ולאו אחד ומקל וחומר נידון דאזלינן בתר שמות מחולקין אף על גב דאינן גופין מחולקין דס"ל דזה עדיף טפי.
( ט ) ועוד שאלם רבי עקיבא -- כצ"ל.
אבר המדולדל: תלוש רובו ומעורה קצת.
מהו: אם נחשוב אותו כאילו כבר נטל לגמרי ומטמא טומאת נבלה משום אבר מן החי.
המדולדל באדם: שגם שם אם היה נתלש לגמרי מטמא כמת ומפני שלא נתלש לגמרי אמרו שהוא טהור וקל וחומר לענין בהמה וכדלקמיה.
מוכי שחין עושין: שהיו רוצין שלא יהיה מאוס ברגל באבר המדולדל אף שהוא עדיין טהור.
כשערה: דאם היה הרופא חותכו לגמרי היה מטמא לרופא.
ותוחבו: החולה בעצמו בסירה המחובר לקרקע או לכותל והחולה נשמט ממנו ואז ממילא נשמט לגמרי ולא יצטרך ליגע בו.
שהדברים קל וחומר: ומה אדם -- שמטמא מחיים (כגון זב או מצורע) -- אבר המדולדל בו טהור, קל וחומר לבהמה.
( י ) חמשה זבחים בחוץ: היינו גם כן גופין מחולקין בשם אחד ולא פשט ליה מה' נידות בהעלם אחד דחייב דאפשר דבהמות לא חשיב כ"כ בשם גופין (הראב"ד). ופשט ליה מקל וחומר דאם ה' תמחויין מזבח אחד חשיב ליה גופין מחולקין כל שכן בהמות חלוקות.
( יא ) וכי מאי ראיה מאוכל לשוחט: דמה לאוכל שכן נהנה מכל תמחוי ותמחוי הנאה מחודשת וחושב לחלק. מה שאין כן בשוחט.
( יב ) המאכיל כאוכל: המאכיל הקדש לחבירו חייב כאוכלו בעצמו.
והמהנה כנהנה: בדבר שאינו בר אכילה.
לזמן מרובה: שאם נהנה בחצי פרוטה היום וחצי פרוטה לאחר זמן מצטרף לענין מעילה.
שאין בו אחת מכל אלו: דבעינן דוקא שיאכל בעצמו ושיהא בו כזית בכדי אכילת פרס.
( יג ) בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו': שעשה הרבה תולדות שמאב אחד בשבת זו וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאחר כך והכל היה בהעלם אחד מה דינו ותרתי שאל ממנו:
- א) אם כל התולדות שעשה בשבת אחת בהעלם א' מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם אחד וחייב רק חטאת אחת או דלמא דתולדות חלוקים הו"ל כאבות מחולקין וחייב על כל אחת ואחת.
- ב) שאל ממנו אם ימים שבינתיים בין שבת לשבת הויין כידיעה וחייב על כל שבת ושבת לבד או דלמא מדהיה הכל בהעלם אחד מחייב על כל השבתות רק חטאת אחת.
א"ל חייב על כל אחת: פשט ליה תרוייהו לחומרא דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד וכן לכל שבת ושבת.
ומה אם הנדה: כשבא על ה' נשים נדות בהעלם אחד.
שאין בה תוצאות הרבה: היינו שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות ונדה אין בה רק איסור ביאה.
וחטאות הרבה: היינו שאין בה הרבה מיני חטאת אבל בשבת לבד שיש לכל אב כמה תולדות יש כמה מיני אבות.
אינו דין וכו': מיהו מהך ק"ו לא מיפשט רק כשעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת אבל בעשה בשבת אחת תולדות הרבה שמאב אחד לא מיפשיט מנדה דהרי אין בנדה תולדות רק מסברא קאמר שחייב גם בזה חטאת על כל תולדה ותולדה.
והנדה מוזהרת עליו: לפיכך חשובה כל ביאה להיות כחטא אחר.
אזהרה אחת: שהרי הקטנה פטורה כשבעלה בנדתה.
הבא על הבהמה יוכיח: שחייב על כל ביאה וביאה ואף דאין שייך עליה שם אזהרה כלל (ומה דהיא נהרגת הוא רק משום שלא יהא קלון לחוטא שלא יאמר זו היא שנכשל פלוני בה).
בהמה כשבת: שאף בה מיבעי לי כמו לענין שבת.