פתיחת התפריט הראשי

חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק ח

ביאור - פרק חעריכה

( א ) בקרבנות:    דלכתחלה חייבה התורה להביא כפרה על ידי קרבנות.
תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר:    פי' מדאמר "כי" משמע דקאי טעם אלמעלה דלפיכך תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו משום דהיום יום כפורים הוא.


( ג ) ומנין שיוה"כ אסור באכילה ושתיה:    ואף דענוש כרת הוא נקט לשון אסור משום שארא (גמרא).
תלמוד לומר שבתון שבות:    גבי עינוי כתיב, ואלו הד' דברים מביא הגמרא בפרק יוה"כ דאקרי גם כן עינוי ואף על גב דלאו עינוי גמור הוא כמו אכילה ושתיה מרבינן להו מדכתיב "שבתון" וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן הכי נמי שבתון דגבי עינוי דכתיב "שבתון הוא לכם ועניתם" להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי.


( ד ) מרובה בגדים מנין:    והן כל הכהנים הגדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה.
תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו:    ומילוי ידים נאמר על הבגדים כדכתיב בפרשה תצוה "והלבשתם וחגרת אותם וגו' ומלאת את ידם".
מנין לרבות לו כהן אחר המתמנה תלמוד לומר וכפר הכהן:    פי' מנין שצריכים אנו להתקין לו כהן אחר שמא יארע בו פסול קרי או שאר ד"א המעכבין מלבוא למקדש וזו התקנה תהא במקום משיחה או ריבוי בגדים שצריך להיות בכה"ג קודם יוה"כ ולפי שא"א לו למשחו קודם לכן או להלבישו ח' בגדים לפי שאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד משום איבה ההתקנה הזו היא במקום משיחה וריבוי בגדים (ראב"ד ור"ש).


( ה ) תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו:    דמדאפקיה לריבוי בגדים בלשון מילוי ידים אגב אורחיה לימדנו שצריך שהבן ימלא ידו ומקומו של אביו.
אם כן:    דחיישת למיתה אין לדבר סוף שמא גם זו תמות.


( ז ) מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים:    פי' להוצאת כף ומחתה היה לובש בגדי הבד אחרים.
תלמוד לומר ולבש את בגדי הבד:    וקרא יתירא הוא לדרשה.
לכל בגדי בוץ:    היינו אפילו דערביים היו נעשין מתרומת הלשכה.


( ח ) וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים:    היינו מתנות של לפני ולפנים.
זה ההיכל:    מתנות שבהיכל.
המזבח זה מזבח:    המתנות שעל מזבח הזהב.
יכפר אף לעזרות:    היינו שיריים שנשפכין ליסוד של מזבח החצון ור' יהודא לטעמיה דאית ליה שיריים מעכבין. והנה עד כאן מדבר בפר ושעיר מכאן ואילך בשעיר המשתלח בשאר עברות שכולן שוין בכפרתו כדקא מפרש ואזיל.
מלמד וכו' בשעיר המשתלח:    שא"א לפרש הקרא בפר ושעיר הפנימי דהם לא הושוו בכפרה אחת על כולם שהפר מכפר על הכהנים והשעיר על ישראל.
ר' שמעון אומר וכו':    לחלוק בא על שאומר ר' יהודה השוה כולם בכפרה אחת על שאר עבירות בשעיר המשתלח וקאמר ר' שמעון כשם שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי אלא כפרת הזיית הדם שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא במשתלח -- כך דם הפר מכפר בלא שום וידוי על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו אייתר ליה ווידויו של פר במקום וידויו של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין להם כפרה בשעיר המשתלח.


( ט ) מה תלמוד לומר:    "אחת בשנה", דמקודם כתיב "בעשור לחודש השביעי".
שלא בשעיריו:    כמו שלמדנו מדכתיב "כי ביום הזה" דעצם היום מכפר אף שלא הביאו השעירים כלל.
יכול אף שאר הימים:    כגון שעיר ר"ח ושעירי הרגלים שמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כשאין להם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יכפרו גם הם בדיעבד אף אם לא הביאו שעיריהם.
תלמוד לומר אחת בשנה:    פי' שכפרת היום בעיצומו של יום אינו אלא פעם אחת בשנה והוא יום הכפורים.
שהם שבעת ימים:    ולא הוי דומיא דיוה"כ שזה אחד וזה שבעה.
תלמוד לומר אחת בשנה:    בפרשה תצוה.
שהוא רגל ברגלים:    ולא נוכל לחלקו משארי רגלים.
הכי גרסינן תלמוד לומר זאת אחת בשנה (כן גריס רבינו הלל המובא בקרבן אהרן וכן איתא בילקוט):    והוי מיעוטי דרק יום זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים וכו'.


( י ) על הסדר:    ואין לשנות מזה הסדר.
תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה':    משמע כסדר שציוהו.
כמקיים גזירת מלך:    ולא לכבודו מדכתיב "כאשר ציוה" משמע שאם היה דבר הרשות בזה לא היה לובשו.
כשומע מפי הקודש תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה':    דאי לאו הכי יכתוב "כאשר ציוהו משה", וכדכתיב בראש הפרשה "דבר אל אהרן אחיך וגו'".
בריתי היתה אתו תורת אמת וגו':    פי' שהמאמר ששמע מפי משה בשם ה' היתה בפיהו כאילו הקב"ה כרת עמו בעצמו ברית.
ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה:    משמע דבלא תורה לא נוכל להשיב מעון ובתורה נוכל להשיב אפילו אותם שהיו עד כה במדרגת פושעים וזה הוראה בזמננו שהעיקר לחזק רבים בלמוד התורה וכמו שאמרו "המאור שבה מחזירן למוטב".