פתיחת התפריט הראשי

חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק ה

ביאור - פרק העריכה

( א ) מכאן אמרו וכו':    משנה בפ"ק דשבועות. והנה הלשון "מכאן אמרו" אינו קאי על ראש הפרק הזה אלא המאמר שהולך ומבאר אח"כ דיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, וכן מה שאמר אח"כ בהלכה ב' וכו' הוא הכל ביאור על מה שאמר בסוף פרק דלעיל ששאר שעירים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו.
ידיעה בתחלה:    שידע שנטמא. וידיעה בסוף -- משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש ויצא ונודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס.
והעלם בינתים:    כשאכל את הקודש או נכנס למקדש נעלמה ממנו טומאה או קודש.
הרי זה בעולה ויורד:    בקרבן המפורש בפרשת ויקרא -- לעשיר בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה. והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום. ובשבועות דף ז' מבאר שם הגמרא מנין שהכתוב מדבר שם בטומאת מקדש וקדשיו. גם מבאר שם מקרא דמיירי בידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים.
תולה:    להגין עליו מן היסורים עד שיודע לו וכו'. וכבר ביארתי לעיל בפ"ד הלכה ד' מקרא.


( ב ) שנאמר מלבד וכו':    בפרשה פנחס אצל חטאת המוספין -- "מלבד חטאת הכפורים" והיינו שעיר הפנימי.
אלא על דבר שיש בה ידיעה:    וכדלעיל בהלכה א'.


( ג ) שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין:    היינו שעירי המוספין שהביאו בהן לחטאת לה' ואמרינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהיינו שאין לאדם שום ידיעה בהן לא בתחלה ולא בסוף יהא שעיר זה מכפר ושעירי הרגלים ילפינן שם משער ראש חדש, עי"ש.
ר' שמעון אומר וכו':    בגמרא מפרש טעמו.
על טהור שאכל את הטמא:    אדם טהור שאכל את הקודש טמא ואף על פי שאין בה חיוב כרת ניתנה כפרה זו על כך.
כל השעירים כפרתן שוה:    כל שעירי מוספין בין שעיר הנעשה בחוץ דיום הכפורים, בין של רגלים, בין של ראש חדש -- כפרתן שוה, כולם מכפרים על כל, בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה לבסוף, בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה. אבל בשעיר הנעשה בפנים לא נחלקו עליו שאינו מכפר עם אלו ולא אלו תולין את תלייתו כשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כדאמר בגמרא (דף ח:).


( ד ) היה ר' שמעון אומר:    האי נקט לה משום דבעי למימר א"ל מהו שיקרבו זה בזה אם אבד שעיר שהופרש ליוה"כ ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בראש חדש, מהו שיקריב לשם שעירו של יום.


( ה ) האיך הם קריבין:    והלא כשהופרש לא לכפר על כפרה זו הופרש.
כולן באין על טומאת מקדש וקדשיו לכפר:    כל דהו וכיון דבכך שוין ואף על פי שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב דהא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הופרש ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא קרב.


( ו ) משמו:    של ר' שמעון וסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי.

( ז ) אם כן של יוה"כ קריבין בראש חדש:    דהא של יוה"כ מכפר גם על טהור שאכל את הטמא.

( ח ) ועל זדון טומאת וכו':    סתמא היא.
שעיר הנעשה בפנים וכו':    דכתיב ביה "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו'", ו'פשע' היינו זדון.
הקלות:    היינו עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא את שם וגו' שהוא בכלל חמורות.
והחמורות:    היינו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא.
והשגגות:    במידי דלאו בר קרבן, דאי בר קרבן לא נתכפר על ידו.
הודע:    שידע ועשה דהיינו מזיד. 'לא הודע' -- היינו שבשגגה עשה.
עשה ולא תעשה:    היינו קלות.
כריתות ומיתות בית דין:    היינו חמורות. וכולה פירושא דרישא הוא.