חסד לאברהם/מעין ז/נהר יח

נהר יח - לבאר משפחות השדים ממש:

הראשונים שאין בהם תערובות כלל הם אותם שנבראו בע"ש בין השמשות, שהם ההנהגה האלהית. אחריהם באו שניים מתערובת זכר אדם עם נקבותיהם שהיו מתחמות מהם. אחריהם באו שלישיים מתערובות חוה עם זכוריהם שהיתה מתחממת מהם. אחריהם באו רביעיים מתערובות אלו באלו שהם פרים ורבים כבני אדם. אחריהם באו חמשיים שהם מחממות בני אדם בקריין. אחריהם באו ששיים שהם מנעמה אמהון דשדים שהולידה מעז"א ועזא"ל. אחריהם באו שביעיים מאגרת בת מחלת כדפירש בגמרא. אחריהם באו שמיניים ממחלת עצמה כדפירשו הגאונים. אחריהם באו תשיעיים עוד בני לילית הרשעה כדפירשו הגאונים. אחריהם באו הנולדים מאדם וקין בשבע ארצות שהם מנשותיהם שנתגרשו עמהם. אחריהם הם נפשותם של רשעים שהם המזיקין והם משוטטות בעולם יחידות, אינם פרות ורבות ולא מתקבצות אל השדים:

ועתה נפרש משפחות האלו כדפירשו בזוהר והגאונים בס"ד. המציאות הראשון שהם אותם שנבראו בע"ש בין השמשות, הקשו בזוהר פרשת בראשית ואמרו, וכי לא היה יודע הקב"ה לעכב את השבת עד שיעשה להם גופות, ופירשו שאלו הם נשמות טמאות שהם מסטרא דשמאלא, ונודע קדימת הקדושה על החיצונית, ולכך הקדימה הקדושה והוציאה בסוד זיווגין עליונים כל בריות שנבראו במעשה בראשית, כשגמר כל מעשה בראשית של הקדושה התחילה החיצוניות להוציא גם כחותיה ובריותה, והם אלו המזיקים למשפחותיהם. ואלו היה הקב"ה מניחם שתגמר מלאכתם היתה החיצונית מתחזקת בעולם, מפני שגמר הויות וסיומן וחתומן בה, הרי היא שולטות בכל הנמצאות התחתונות, ומציאותם חותם הנמצאות היא כמו שהיא סוף המדריגות למעלה ברוחני גם היא תהיה סוף המדריגות בגשמי, ונמצאת שליטתה בעולם בכל ההויות, וזה ענין קשה שיטשטש העולם, ואי אפשר לאדם להתקדש, וכל ההויות הגשמיות מתפלגות על ידו, ולזה כאשר באה להוציא אלו הנשמות ורצתה להכלל בגשמיות ולהיות לה אחיזה בגשם, הקדים הקב"ה קדושת שבת, ונשארו בריותיה במציאות עצמה ואין לה אחיזה בגשמי כלל אלא מה שבני אדם פוגמין במעשיהם, ונתנו להם כללות בגשמיות, אמנם מצד עצמן אין להם כללות בגשם אלא הם סוד יסודות גרועים:

המשל בזה היסודות הגשמיים האלו אשר לנו ואשר במציאות העולם, כאשר יצאו מאת הקדושה העליונה סוד יסודות קדושים ונתפשטו לצאת אל הגשמיות הזה, עברו מדרך הקליפות, דהיינו ההעדר הקודם אל ההוייה המתפשטת ומתהות מעט מעט, ואין ספק שההעדר הוא משל החצונים שהם ההעדר והתהו והריק, ויתחילו משם ההויות לצאת אל המציאות, והיינו והארץ היתה תחלת הוייתה יסודתיה, תהו ובהו וחשך ותהום ד' יסודות יוצאים מהעדר אל הויה, והם הויה גרועה תחת ממשלת החיצונים נתפשטו עוד ובאו אל התיקון, ויצאו הנמצאות הגשמיות מהעדרם ונתבשל בבישול גמור פרי הויה גמורה אחת לאחת, עד שנאמר יהי אור וגו' עד שבאו לסוף הויותם בערב שבת בין השמשות, שהוציאו המדריגות הקדושות דרך היסודות הגרועים האלה כל מעשיהם אל הפועל וגמרו מעשיהן, התחילה החיצונית להוציא מעשיה ובריותיה הקשים מזיקין ומחבלים, והתח[י]לה לעברם דרך תוהו ובוהו וחושך ותהום הם על פתח יציאתם אל הגשם, ראה הקב"ה שאם יצאו יטשטשו העולם ואין ליסודות הגמורים המושרשים בקדושה קיום, הקדים השבת, אינו שחסר זמן אלא אדרבא קצר הזמן והוסיף מחול על הקודש כדי שלא יהיה זמן אל החיצונית להתגלם כלל:

ונמצאו הבריות הטמאות הויות לילי"ת וסמא"ל נשארו ביסודות תוהו ובהו וחושך ותהום ולא הגיעו אל הגשם, ואין להם קיום בו אלא בגריעות זה, ולזה הם יסודות קלים שלא נגמרה מלאכת גופן, ולזה הם בין הקדושה ובין החיצונית אל הגשמיות. יש להם דברים כאנשים, ודברים כמלאכים, כאשר נבאר. והנה בכל מקום שהחיצונית מתחזקת ותופסת בגוף קצת עד חצות הלילה ובמרחצאות ובבתי כסאות וכיוצא, יכולים להתגלם בגוף מטעם שיש לשורש שליטה בגשמיות ואז נראים לבני אדם ופעמים מזיקות. וזמש"ל: