חסד לאברהם/מעין ה/נהר לב

נהר לב - בסוד השחיטה, וה' דברים הפוסלים אותה:

והענין כי המיתה מאליה יהיה הריגתה על ידי הטומאה הרצוצה הממונה על הדבר הזה, ובלי ספק האוכל אותה משליט עליו כח הקליפות, ומן הטעם הזה שחיטת הנכרי פסולה מפני שהריגתה על ידי החיצוני, וידמה ענין זה כאמור ואותו הרגת בחרב בני עמון כנזכר בזוהר, והיינו ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב ר"ל ממש בחרבו הטמאה הרגוהו, מפני שבחרב ישראל יש קדושה דהיינו מלכות ושם המפורש ידו"ד כתוב עליה, ואין ראוי לטמא ההוא להרגו בסוד הקדושה, אלא בחרבו ממש הנקרא חרב בני עמון נחש חקוק בו, והיינו סוד סמא"ל ולילית, שכן דרך החיצונים שהמשתמש בהם נוטלים נקמתם מהמטפל בהם, והיינו חטא דוד וכו', נמצא כלי המיתה מקנה בגוף ובנפש או טמא או קדוש, אם חרב ישראל ואם חרב בני עמון, וכפי בחינת הכלי הנשחט בו כך נשאב שם נשמתו, שאי אפשר שתסתלק משם נפש אם לא שתדבק נפש בנפש, ואם ישחט הבהמה בחרב ישראל הנה תדבק הנפש המגולגל ההוא בסוד חרב ישראל, ואם ע"י חרב בני עמון דהיינו שחיטת נכרי פסולה, שסתם כוונתם לע"ז או נבילה או מתה, וצריך להתגלגל שנית, והכל ע"י השר הממנה על זה בסילוקה ובירידתה, ולכן אבר מן החי נאמר בו לא תאכל הנפש, שאין א' משני סכינים הנזכרים באים אליה כדי שיתדבק נפש בנפש, וכמעט יצדק שיתבטל חלק הנפש שבאבר עצמו ותפגם ושם ישלטו בו החיצונים, ולכך פוגם:

ואולם ימשך לענין סכינים אלו סוד ג' מדות בסכין, אוגרת, ומסוכסכת, ועולה ויורד כנחש, ופירוש אוגרת היינו שהיא סוד אגרת בת מחלת, שהיא א' מן הפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד, וקשה היא הרבה לבני אדם, והיינו נבלה נב"ל ה', נב"ל סמא"ל, נבלה לילי"ת, והיינו אוגרת האוספת כל החיילים הטמאים אימם דשדין אגרת ודאי, ופגימתה קשה הרבה, והם פוגמין אל המחממין עצמן בזרע לבטלה, והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בה רצונה, ומולידה בנים זרים רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. מסוכסכת זו קשה ולא כ"כ מפני שיש בה צד טהור, אמנם כשנסבכת באדם תשובתו קשה הרבה, ואוחז בו מרוח א' טמא, וב' סכינים הנזכרים הם עשים נבלה, ולכך שחיטתן מיתה ממש שנמצא שם סמ"אל בחרבו לילי"ת, והבשר טמא ואסור לאכול מפני שנאחז בחיצונים. אמנם עולה ויורד כנחש כשרה, והטעם שסוד העלייה והירידה הזאת טוב שעולה בשורש ומתמתק, והיינו שהיתה קודם פגומה ונטהרת ונכשרת ע"י שתקנוה ונעשית עולה ויורד כנחש:

ונודע היות סוד הבדיקה מג' רוחות שהם י"ב בדיקות בסוד י"ב כחות טמאים, שמצדם לישמעאל י"ב נשיאים יוליד, וצריך בדיקה מג' רוחות כדי שיהיה סכין דהיינו חרב נקי וטהור מג' רוחות, ג' אבות שהם מימין מישמעאל, ומשמאל מעשו, ומאמצע מערב רב, ואחרי טהרתו יכשר הבשר. וטעם שחיטת ב' סימנים קנה והוושט בבהמה, הטעם הוא שהאדם מסמן מה שמוציא מפיו ומה שמכניס לפיו, ולטהרת הרשע צריך להענישו בב' סימנים דהיינו על עמל פיו באכילת האיסור, והיותו מדבר המגונה, לכך יענש בשתיהם וע"י העונש הזה נטהר לאכילה, להיותו חלק האבר כנזכר בדרוש הקודם לזה, וכל עוד שלא שחט רוב שנים לא נטהר. אמנם בעוף אינם מתגלגלים אלא על א', ובסימן א' יספיק ויקבל עונשו ותטהר לאכילה:

ובטעם ה' דברים המפסידים את השחיטה נאמר, כי שהייה שהנפש שוהה לעלות מפני עיכוב שיש לה עדיין בקליפות ופסולה. חלדה כיוצא בה שהרי היא טמאה כחולדה זו שהיא מסתרת עצמה מן החיצונים ואינה יכולה, וטמאה היא ובשרה פסול. דרסה שהיא דרוסה מהנכרי וטמאה היא. והגרמה שהיא יורדת דרך מעלות מות ודרכי שאול צעדיה יתמוכו. ועיקור שהיא קשה מן הכל שנעקרה מן הקודש ולא תשוב עוד לראות אור. ומפני שהסכין פגום הפוגמת הנפש ושוהה ואינה עולה למעלה מיד, וכן מחליד אותה אל תוך הקליפות, וכן דורסת אותה, וכן מורידה לשאול, וכן עוקרת אותה מן הקודש. אבל סכין כשר מוליך ומביא מוליכה הנשמה אל הקודש ומביאה באדם אח"כ בגלגול כשר, וזה שלא כן טמאה היא הנפש הזאת, ולא תקרב ותצא החוצה. וזמש"ל: