חסד לאברהם/מעין ה/נהר כב

נהר כב - לבאר סוד שורשי נפש רוח נשמה:

דע כי יש נפש בעשייה, ורוח ביצירה, ונשמה בבריאה, ונפש באצילות במלכות, ורוח בזעיר אנפין, ונשמה בבינה, ונשמה לנשמה בחכמה דאצילות, שאין לך שום שורש שאין לו חלק באלו החלקים. ודע כי רוב בני אדם אין להם רק נפש מעשייה, אך יש בהם חלקים רבים כי הלא העשייה עצמה נחלקת לה' פרצופים אריך אנפין, ואבא, ואימא, וז"א, ונוקביה. והנה כי האדם קודם שיהיה לו רוח מן היצירה צריך שיהיה שלם בכל ה' פרצופי העשיה, כי אע"פ שיש מי שנפשו מן מלכות שבעשיה, ויש מי שנפשו מיסוד שבעשייה, וכיוצא בזה, עכ"ז צריך שיתקן כל העשיה בכללותה, כדי שיקבל אח"כ רוח מן היצירה, כי היצירה גדול מן כל העשיה כולה, וכן לקבל הנשמה צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל הנשמה מבריאה, ואין מספיק לו במה שיתקן שרשו לבד רק עד שיהיה ראוי אל כל העשיה, ואז ישיג היצירה, וכן בשאר העולמות, אמנם מי שלא תיקן רק מלכות דעשיה הנה אין בו רק נפש מן נפש דעשיה, ומי שתיקן גם את ז"א דעשיה אז יהיה לו נפש ורוח מן העשיה, ואם תיקן גם עד בינה דעשיה אז נאמר שיש לו נר"נ מן העשיה, ומי שהשלים כל העשיה אז נאמר כי יש לו נר"נ ונשמה לנשמה שהם יחידה וחיה כנודע, וכולם מן העשיה, וכל זה קרוי נפש, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה, וגם בהם שייכי כל הפרטים הנזכרים ואין להאריך:

ודע כי מי ששרשו במלכות דעשייה נפשו לעולם היא במלכות דעשייה, אך היא מזדככת מדריגה אחר מדריגה עד שתתעלה עד הכתר ממש אז יקרא מלכות דעשיה, והטעם הוא שעולה עד הכתר בעשייה, כי העשייה הוא למטה בקליפות וצריך שיעלה מפחד הקליפות למעלה בכל מה שיוכל, אך ביצירה בריאה אצילות אין הדבר כן, רק מי שהשלים מלכות דיצירה ושם היה שורש רוחו, הנה כאשר יתקן יותר ביסוד של יצירה אז יקבל רוח אחר מצד היסוד דיצירה ממש, והרוח האחר נשאר למטה במלכות דיצירה, וכן בעלותו בהוד דיצירה יניח רוח של יסוד ביסוד היצירה, ויקבל רוח אחר של הוד היצירה, וכן עד סיום היצירה, כי אחר שתיקן נפשו בכל העשייה יש לו יכולת לקבל הרוח בכל חלקי היצירה כולה, וכן הענין בבריאה בסוד הנשמה, ואין צורך להעלות רוח הראשון למעלה כי אין שם פחד מהקליפות כנזכר, וסוד הענין כי העשיה אינה רק ספירה א' ולכן יכולה לעלות עד הכתר שבה, אך היצירה היא ו' קצוות והם ו' ספירות ממש:

ודע כי לפעמים אפשר להתעלות כ"כ נפש האדם עד שתהיה נפשו מן האצילות, וזה כי הענין הוא כי נפש מן העשייה, ורוח מן היצירה, ונשמה מבריאה, כנזכר, ולפעמים יתעלה לנפש ממלכות דאצילות, ורוח מת"ת, ונשמה מבינה לנשמה מחכמה, ולפעמים נפש רוח ונשמה מעשייה, ולפעמים שלשתם מיצירה, ולפעמים שלשתם מבריאה, ולפעמים נפש מבריאה ורוח או נשמה מאצילות, וכן כמה פרטים עד אין מספר, ואין להאריך והמשכיל יבין. ודע כי כאשר נאמר כי הנר"ן מאצילות או מבריאה וכו', אין כוונתינו לומר כי אין לו נפש מצד העשייה כלל, כי אפילו השכינה מתלבשת בעשייה, אך הכוונה כי חלק העשייה מזדכך כ"כ עד שאינו נרגש בערך אור נפש היצירה ונקרא הכל נפש היצירה, וכן הענין בכל הפרטים, כי כשנאמר נר"נ מן האצילות הוא בהתלבשות בי"ע רק שאינם עולים בשם והכל נקרא בשם אצילות. ודע כי לפעמים עושה אדם איזה מצוה גדולה ואז יכול להיות כי יזדכך כל כך עד שתשוב נפשו במדריגת הצדיק ההוא, ואז צריך להשלים רוחו ונשמתו עד מאד עד שיהיו ראויים להתלבש בנפש ההיא, ואחר כך יהיה שקול במדריגת הצדיק ההוא, ויעלה למעלה משורש נשמתו וזה בסיוע הצדיק ההוא. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה: