חסד לאברהם/מעין ג/נהר ח

נהר ח - לבאר כי היחוד עליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל דוקא ולא של ישראל בחו"ל:

והענין הוא כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותו המציאות הוא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד אחר עלינו לשבח, ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט, ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל רקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס, כנזכר בזוהר פקודי שהיכל א' שעומד שם ברקיע א' הנזכר עד גמר כל קהלות ישראל כל תפלתם, ואז ברקיע ההוא יתקבצו כל תפלות ישראל יחד ויתקשרו כולם ויעלו שם כנזכר בזוהר:

אמנם יש לדקדק בעיכוב הזה שיתעכבו עד קיבוץ כל תפלות ישראל, דוקא בהיות ישראל על אדמתם שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר אלא בפחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות ת' פרסה, ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצים בד' פינות עולם אם נאמר שיתעכבו נמצא תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתות קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי והוא כשיעור י"ב שעות, ונמצא (עכוב) [ערבוב] תפלות, כי בעת הזריחה במערב אז השקיעה במזרח ואז יש להם תפלת ערבית, ואם כן איך יהיה ענין זה, ואם נאמר שלא ימתינו זה על זה נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים, כי קהילה זו ייחד עתה וזו אחר שעה וזו אחר שעה ולעולם מיחדים והולכים. ועל דרך זה יקשה כי המשמורות העליונות הם קבועות לערב ולבקר אם כן היאך יהיה עניינם שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו זורח, ועל דרך זה יקשה אל מנוחת השבת שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה והיאך יהיה ענין זה, ובספר יסוד עולם [במאמר הב' הט"ז] הקשה ענין זה, ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ [ע"ש]:

אמנם האלדי הרמ"ק זלה"ה כתב וזה לשונו, ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רבותינו ז"ל ישראל העומדים בחו"ל עובדים ע"ז בטהרה הם, ורצו בזה כי אין ענין ההנהגה עליונה מנהגת לא בזריחת המזרח ולא בזריחת המערב ולא הצפון ולא הדרום, אלא על נקודות ארץ ישראל שהיא מובחר היישוב ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, וזריחת ארץ ישראל היא בוקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה, ועל דרך זה יתנהגו המשמורות, ומספר הימים לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהווה השמש הגשמי והירח הגשמי בארץ ישראל, ואין לנו לחוש להראות הירח בח"ל או שלא יראה כי העיקר הוא בארץ ישראל, ושם ב"ד קובעים ומקדשים חדשים חגים וזמנים והקדוש ברוך הוא מסכים עמהם ומקדש', ובחו"ל אין קובעים ואם קובעו לא קדשו שאין בהם ממש, ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל, מפני שמנוחת השבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל כנ"ל, וממש עשה הקדוש ברוך הוא בחכמתו תנועות הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה לא יחסר ולא יעדיף והיא נקודת ארץ ישראל, ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דוקא ולא בשום מקום זולתו, מפני שארץ ישראל חשובה לענין היחוד והיחוד אינה בעתים הרבה אלא עת א' ושעה א', והיינו (בהיותם) [בהתם] עם י"י אשר בארץ ישראל (ככלות) [לכלות] תפלתם ותיקונן אז הוא שעת היחוד:

אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינת השרים שישראל שרויים בתוכם, שניצוצות שכינה מתפשט עליהם בסוד גלות שכינה, והתפשטות היחוד הזה יהיה על ידי תפילתם של ישראל השוכנים שם, שהם אינם מיחדים עתות היחוד אלא עת המיועדת בגבול השר שהם משועבדים תחת ידו, והיינו עובדי ע"ז בטהרה שאינם מיחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים, אמנם בקדושת שכינה המתלבשת בשר ההוא:

ועל דרך זה הוא קדושת שבת כי יקדים להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר, עם היות שאין שבת זה אמיתי אלא נקודה אמצעית שבה השביתה האמיתית, עם כל זה יתיחס מנוחה לצד הניצוץ המתפשט או יתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו או יקדימו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו ב' ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני, ולא עשו כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינה מספקים בה מפני שאף הגיהנם שובת, והשרים שובתים באיחור וקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים, אמנם יום טוב אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו, לכן צריך לבוש יום ליום והם ב' ימים טובים, הא' מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן, כהתלבש אור קדוש באור הגולה: