חסד לאברהם/מעין א/נהר כא

נהר כא - בירידת השכינה והנשמה בזה העולם השפל:

ידוע הוא כי אין האדם כסדר הנמצאים בהשתלשלות, רוצה לומר: שאינו במקום הראוי לו כפי השתלשלות המדריגות, מה שלא קרה כן לכל הנמצאים, כי כולם נמצאו במקום הראוי להם, אמנם האדם אינו במקום הראוי לו כי סדר המדריגות בסוד השתלשלותם מעילה לעלול כן מתחייב היות נשמת האדם מתחת כסא הכבוד, ורוחו בעולם המלאכים, ונפשו במקום הראוי לו, אמנם כן לסיבה ידועה להשי"ת נתגרשה ממקום בריאתה וממקום עילותיה הראוי, וירדה חלקיה אל מקום שפל המדרגות כולם והיא מגורשת ממקום מנוחתה, וזה מה שאמרו רז"ל כי הנשמה היא במאסר בגוף, וסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת ׳אלה"י נשמה׳ ״ואתה משמרה בקרבי״, כי ה׳ יתברך משמרה תוך המאסר הזה כי אינה מקומהה והוא חוץ למקומה, כנזכר:

ודבר זה יגרום לו מיעוט השפעה וההשגחה, והמשל בזה כאשר רצון הבורא יתברך להעניש מלאך על ענין ידוע כמו שדרשו רז"ל בפסוק ובמלאכיו ישים תהלה, ומבלי ספק הוא כאשר יגורש ממקום הראוי לו לפי סדר השתלשלותו הוא לו גלות, והיינו הכרת הנפש כנודע, וזהו ענין סמא"ל שהיה תחלה קדוש ומרד והורידו הקב"ה מקדושתו ונכרת ממקומו ואין לו מקומו הראוי רק שנכרת ונדחה ממקומו כנודע, ודבר זה פשוט הוא. ומזה נקיש אל הנר"ן שהם תמיד מגורשים ממקום הראוי להם, וכמה מגיע להם צער להיות נכרתים ממקום מנוחתם אל המדור הזה התחתון, עד שמטעם זה אמרו רז"ל נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא להיות חוץ ממקום מנוחתה הנזכר, נוסף היות דבר זה להויה זו ר"ל הויות הנשמה דומה מה שלא עשה כן הקב"ה לכל שאר הנמצאים, והנה בזה נמצא ממש אל חלק האצילות דבר פלא לא יכילהו רעיון והוא מוכרח מצד עצמו, וזהו היות השכינה נמצאת במקדש כמש"ה וכבוד ה' מלא את המשכן, וכבר נתבאר בזוהר כמה כחות עולמות שכרה השכינה להיות למטה לשכון במשכן, ואין ספק שאינה בכמה עולמות ממש והיא מתגרשת משם לרדת למטה השכינה וצמצמה עצמה בין בדי ארון על כנפי הכרובים, כדכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו':

וכמו שמצינו אל הנשמות - כן הענין אצל השכינה, שנתגרשה וירדה ממקומה לדור בתחתונים חוץ למקומה, אמנם כן שאין ענייניהם שוה לגמרי, והוא כי השכינה קודם היותה בגלות היה אפשר לעלות למקומה וישאר העולם ריקם כתחלה, ועד על זה - שבחטא אדם הראשון נסתלקה השכינה למעלה, וכן על ידי הרשעים היתה מסתלקת, מה שאין כן לנשמה שבעל כרחה היא במאסר הגוף עד הגעת זמן הקצוב אליה שתצא ממאסרה,

אמנם יש עת שלא חזרה השכינה כלל והיא במאסר עה"ז, והוא מיום שירדה על הי"ב שבטים והלכה עמהם למצרים - שוב לא עלתה למעלה למקומה, וכן כשגלתה עם ישראל לבבל, וכמש"ה: ״ובפשעכם שלחה אמכם״, וכן היא גולה עמנו בגלות זה, כי שוב לא נסתלקה השכינה ממש:

והנה להיות ענין הזה לב' בחינות אלו, רוצה לומר: לנשמות ולשכינה, הוכרח למשוך עליהם שפעם וחיותם הפוך סדר המדריגות כדי למלאות חסרונה, וזה ע"י הנשמות, שיעשה כל הדרכים שאפשר למשוך השכינה עליהם כדי לינק את שפעם, וזה התיקון למדה התורה לבני ישראל בסדר עשיית המצו' והתורה והעבודה בזמנים הידועים, להיות ענין ההוא סיבה למשוך השכינה אלינו להיות חיותינו על ידה, ולא מצד השכינה בלבד אלא גם שאר מדריגות שעליה, כי עיקר השכינה היא לייחדה עם המדריגות שעליה, כי חיות הנשמה מן השכינה נקשרה עם המדריגות העליונות, וכן גם כן השכינה השתלשלה להמשיך אליה כל מדריגות עליונות להשלים עניינה, אחר שהיא מגורשת מסדר השתלשלותה, ומכ"ש כי היות הדבר צריך אל החיות והשפע להיות נקשר העלול מן העילה תמיד,

על כן צריך שהתעוררת העולם הזה לא יחסר ולא יעדר לעולם, כי אם יעדר אפילו שעה אחת יחזור עולם לתהו ובוהו, וכל עילה תעלה למקומה הרמתה, ותשאר השכינה ח"ו בלי יחוד, ויעדר מהנשמות שפעם וחיותם,

ואמנם הטעם לענינים האלו - רוצה לומר: לנשמות ולשכינה - היות לכאורה משפטם יוצא ממרכז הצדק שגורשו ממנוחתם, וזה הוא כדי שיהיו כל העולמות שוים, העולם התחתון כמו העולם העליון, כדי שיהיה עולם התחתון נמצא לפני אלה"ים לעולם, וזה על ידי שירדו למטה הנשמות ותרד השכינה אליהם, והם ישתדלו בקישור העולמות אשר אצולים עמהם, ואז ישב העולם לפני אלה"ים,

ואנחנו בהיותינו למטה נדבקים בה', כמש"ה: ״ואתם הדבקים בה' אלה"יכם חיים כלכם היום״ ממש למטה. וזמש"ל: