חסד לאברהם/מעין ז/נהר כה

נהר כה - לבאר ענין מה שפירשו רז"ל שכל אותם ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו, היה הוא מוליד שדים עם נקבות חיצוניות והיתה חוה מולידה שדים עם רוחות זכרים:

בזה יפול לב אדם עליו ויאמר מה תשובת אדה"ר וחסידותו וכן תשובת חוה שהיו פורשים עצמן מן ההולדה העיקרית הטבעית שעליה נבראו, והיו עושים בנים זרים שעליהם נאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו:

ובזה פירש בזוהר בראשית טעם נאות, והוא כי בעת שחטא אדם הראשון וחוה הטיל בהם הנחש זוהמא, ומחמת אותה הזוהמא הולידו את קין מכל וכל רע, והבל שיצא טוב עכ"ז היה פגום קצת, מפני שכל מקום שאותה הזוהמא היתה מכשכשת בהם לא היה אפשר שיולידו הולדה הראויה, לכך הסכימו שניהם לפרוש זה מזה עד שאותה הזוהמא שהיא שאובה בהם תתעכל, וישארו גופם טהורים להוליד בצלם ודמות כמו שהיה אח"כ, דכתיב ויולד בדמותו כצלמו, ולזה כל אותה הזוהמא שהיתה בו היתה מתעכלת , ומצד אותה הזוהמה שהיתה מתעכלת והולכת היו יוצאין אותן התולדות הרעות, ואלו הולידום בזיווג אדם וחוה היו מגשימין הקליפות ונותנין להם מציאות בגוף, כדרך שנתנו לה בקין שהיא קינא דמסאבותא ומדור השדים והרשעים שבעולם הכל מאתו כנזכר שם, ולכך אמרו מוטב שהזוהמא הזאת תתעכל ותטהר מעצמה ע"י אונסין, והיו הם רוחות רעות בלי גשמיות כלל ממה שיולידו רשעים מטרטשין העולם ומאבדין אותו, כדרך שהיה קין וכל תולדותיו, ולזה אדרבה קדושה גדולה היה באדם וחוה ופירשו ועיכלו אותה הזוהמא על ידי המציאות ההוא, וכאשר השלימו לטהר אותה הזוהמא וראו עצמן טהורים מאותה הזוהמא ויצה"ר הפגום, נתלבשו קנאה זה בזה ונזקקו והולידו את שת שממנו היה וקיום העולם ותקונו, וקודם לעת ההוא לא היה שעת זווגם כלל:

והיא היא סיבת הקריין שימשוך האדם על עצמו זוהמא במחשבה ודיבור שאינו הגון, ואם יתחמם האדם מתוך חימום לילית ויתעורר לאשתו יוליד דבר שאינו הגון מן הטעם הזה, מפני שאותה הזוהמא נתעוררה בו, ואם יקררנה יטהרנה ויעבירנה מעליו ואח"כ יתעורר לביאת מצוה ויוליד בן כשר, ואם לא יזהר בזה אלא שיעורר זיווגו בטומאה על אשתו אותה ביאה זוהמא נתערב בה, ויוליד א' משתים או בן עשוק שהוא מאותם הנשמות העשוקות מיד לילית וימות גמול מחלב או עתיק משדים, או יוליד בן פריץ שהנפל טוב ממנו, מפני שאותו הטומאה אינה מתעורר לאדם אלא מצד הפריצות שהאדם נהג בעצמו ע"י הרהור או דיבור, כדכתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, וכיון שלילית רואה מיד היא מזדמנת לקבל את שלה, לכך הזהירות לטהר המחשבה והדיבור ושלא לתת חלק אל הטמאה הזאת שלא ישלוט באדם, ולא יוליד בחוץ זוהמת הנחש אלא יעכלנו בכל יכלותו בטהרת הלב. וכך היה עושה אדם שהיה מטהר מכמה צדדים בתשובה וסיגוף, וקריין המוכרחים שלא היה רוצה להוליד כעין קין בן פריץ, או כעין הבל בן עשוק, אלא המתין עד שנתקן מעיינו והוליד בן צדיק בן קיימא, וזהו טעם אל אדם ואל קריו ואל חוה ואל קרייה. ורמזו זה בפרשת בראשית שם, באמרו מאה תלתין שנים אתפריש אדם מחוה, וכל אינון מאה תלתין שנין הוה אוליד רוחין ושדין בעלמא, בגין ההוא חילא דזוהמא דהוה שאיב ביה, כיון דאעדי מיניה ההוא זוהמא תב וקני לאתתיה ואוליד בר וגו'. וזמש"ל: