חסד לאברהם/מעין ה/נהר מד
נהר מד - בהיכל ראשון:
עריכההנה ההיכל הזה מכוון נגד מדת המלכות, נגד היכל לבנת הספיר, וענין מציאותו מורה על סוד המדה ההיא, לפי שסוד הגן כולו העתק חותם הספירות, וההיכל הזה בעניינו מחתים סוד הספירות, ולזה ישתעשעו יושבי הגן להכיר גדולת בוראם כמו שהיה אדם הראשון מכיר גדולת בוראו מתוך הגן, ועם היות שיחסו אל הגן מקום, דהיינו לצד מזרח דכתיב גן בעדן מקדם, אינו מושג כלל אלא אל נשמות הצדיקים, והגן מכוון כנגד כל העולם כולו, ויש בו צד מתקרב אל עוה"ז שכל מי שיכנוס אליו בחיים יכנוס דרך שם, מפני שהוא נכנס בגוף ונפש ושם בחינתו הדבק הגוף עם הנפש, ומשם יסתעף על פני כל העולם כולו, אפילו כנגד ישובנו זה. והפתח שדרך בו נכנסות הנשמות הוא דרך מערת המכפלה, מפני ששם הוא פתח לדבק בו אותם הפשוטים מן הגוף, ולא שיהיה הגן במערות תחת הקרקע אלא משם יכנסו מהגשם אל הרוחני:
והנה הגן ממש חותם הספירות שהחתימו העולם מיצירה אל העשיה, דהיינו נמי חותם מעשה העולם חותם הספירות, ולכך תחילת שכר הצדיקים הוא ההיכל הזה, מפני שהצדיקים עוזבים הזונה החיצונית ושולטים ביצרם ומתדבקים בבוראם ועבודתו, א"כ תחילת שכרם הוא שיעזבו מהחיצונים ויתדבקו בקדושה, וזה ההיכל העוזב החיצוני ומתחיל תחילת הקדושה, וכמו שהוא נשמר מאשה זרה אשר אמריה החליקה, כך הקדוש ברוך הוא שומרו עתה בבואו לכנוס שלא יתדבק בו, אמנם אם נדבק בה בבואו אל הכניסה הזו, תופסין בו הכרובים ואין מניחין אותו לכנוס, והשער אינו נפתח. ומטעם זה מיד כשתצא הנשמה מן הגוף, אם זכתה תכנס דרך ההיכלות האלו התחתונים ושם תרגיל עצמה בפשיטות החומריות אשר הורגלה כל ימי היותה בגשם, ואם דבקה מאד בגשמיות תתעכב מאד כאן, ואם פשוטה היא לא תתעכב אלא מיד תעלה, וחז"ל פי' י"ב חדש וזה גבול הבינוני, ויש שלעולם לא יעלה:
ובכל היכל והיכל שבהיכלות אלו יש חותם דיוקן השורש העליון במציאות דק ורוחני עליון, ובמציאות גשמי קרוב, כדי שיהיה אמצעי אל הגשם אל הרוחני, וכן (כל) אותו הלבוש שמתלבשים שם הצדיקים כדי שמתוך הגשמי יסתכלו ברוחני, להרגיל עצמם אליו לכשיגיע זמנם להתעלות, כל אחד ואחד כפי שיעור זמן שצריכה להתעכב. ומתוך הלבוש הזה הבינוני בין הגשם ובין הרוחני, וכן העולם בעצמו מסתכל למעלה ומדריך עצמו להסתכל ולידע בספירות עליונות, וכן בפעולתם, ודבר זה שוה בכל ההיכלות, אמנם ההיכל הזה פתח לכנוס לכולם ודרך בו נכנס. והנה יהיו סוד ההיכלות כעין הגוף שגבוליו גשמיים ורוחו ונשמתו פנימה אליו רוחני, כך הוא ההיכלות יש להם גבולים גשמיים מצד גשמיותו, והוא כעין גבול מצד רוחניות המשיגים בסוד הפנימיות, ולכן חומת ההיכל הזה גבוליו הגשמיים אבנים טובות וזהב מובחר כל הציור הגשמי, אמנם פנימיותו כמה עניינים ציורים רוחניים ודיוקנאות להסתכל בהם הנשמות לדעת גדולת הספירה הנזכר, היא מדת המלכות. ונודע שספירת המלכות היא חלק הגרים, דהכי אקרון גירי צדק, לכך בהיכל הזה היא השגתם, והענין שהם עוזבו את עצביהם ודבקו בקודש, ג"כ היה ראוי שתהיה שכרם במדה זה ובהיכל זה שעזב החצוני בו ודבק בקודש כנזכר, וכל עצם שכרם כאן הוא:
ואם תאמר המשל בזה אלו זכו לקדיש ועניית אמן שאנו אומרים לקמן ששכרם בסוד היכל שני, האיך יהיו למטה. הענין שההיכלות ברוחניותם יתאחדו אלו באלו, וכאן יאיר להם שכרם בכל המדות, ודרך זה יתקשרו עם חבריהם , המשל בזה איש אחד חבר לגר ושניהם כאחד עשו המצוה ההיא, וראויים כולם בשכר בשוה יתדבקו שניהם זה בהיכל פלוני וזה בהיכל פלוני, כל אחד כפי מה שהוא חברת הצדיקים אשר לו, זה הכלל ההיכלות יש להם צד רוחניות, ומאותו הצד יתאחדו ההיכלות כדרך אחדות הספירות:
וכמו שמדת המלכות בה פתח להנהגת החיצונים, וכן היכל לבנת הספיר בו פתח להסתכל למטה אל החיצונים, כנזכר בפ' פקודי בפסוק תחילת דבר ה' בהושע, כך ממש יש פתח בהיכל זה פתח ההולך לגיהנום, כדי שיראו הגרים בדיני משפטים הנידונים רשעי אומות העולם, והאיך מורידין אותם לגיהנום וישמחו ויגילו שניצולו מהדינין ההם. וכמו שמדת המלכות יחודה עם הספירות העליונות ג' יחודם ערב ובקר וצהרים, כך ממש ההיכל הזה ג' פעמים ביום מאיר מאור עליון ומשתעשעים בשעשוע גדול, בהשיגם הארת ההיכל מהאור ההוא. ובכל היכל והיכל ראש ממונה מן הצדיקים על כולם, וכאן ראשי ההיכל אונקלס הגר, וכיוצא מאותן שגיירו עצמן בחיבה גדולה כיוצא בהם, ומעין מנוחה זו מסתלקת אל כיוצא בה בג"ע בסילוקם לעת זמנם כנזכר, וזמש"ל: