חסד לאברהם/מעין ה/נהר ח

נהר ח:

גרסינן התם, והאש של גיהנם חזק הוא א' מששים מן האש שבשערי צלמות, והאש שבשערי צלמות חזק הוא א' מס' מן האש שבשערי מות והאש שבשערי מות חזק הוא א' מס' מן האש שבטיט היון, והאש שבטיט היון חזק מן האש שבבאר שחת, והאש שבבאר שחת חזק הוא א' מס' מן האש שבאבדון, והאש שבאבדון חזק הוא א' מס' מן האש שבשאול, והשאול חציה אש וחציה ברד, והרשעים שבתוכו כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד, וכשיוצאין מן הברד לוחץ אותן ודולקן האש, ומלאכי חבלה שממונים עליהם משמרין את נשמותן בגופן, שנאמר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו', עכ"ל:

הענין כל זמן שהוא מעמיק מגדיל אשו מפני שהם מדריגות מתחזקות זו מזו, ושריית אותם הכחות הם בארקא, ואין ספק שיש בארקא מקום פנוי קצת לדירת הבריות שיש בה. אמנם הברייתא הזאת נראה דלא סבירא לה שיש בני אדם בשום ארץ כי אם בתבל לבד כדמסיק, ור' שמעון בר יוחאי סבירא ליה שיש בני אדם בכל הארצות האלו בזולת הרשעים הנידונים בגיהנם ומלאכיו, אלא שיש ממש שוכנים בארצות כדרך ששוכנים בארץ הזאת:

והנה לכולהו פירושי ענין האש הזה אינו בעל מקום אלא הוא רוחני קצת דר בגשמי, כדרך שהוא גן עדן למעלה בארץ רוחני דר בגשמי. וענין שבעה מדורין שבו הוא כנגד ז' מדריגות הטומאה, וכל מדריגה ומדריגה רוגזה חזקה משל חבירתה בששים פעמים, מפני שמדת הששה הוא מדת החול שממנה מתפשט מדת גיהנם, ולזה יהיה סוד מהלכו בעוביו וגובהו וארכו ג' מאות, מפני שהוא נמשך מסוד הנקודה שהיא נחלקת בשלשה על שלשה שהם תשעה שיעור ומדה עליונה, וזה דומה לסוד עליון שנעשה גם את זה לעומת זה. אמנם למעלה בקודש יש נקודה אמצעית המשלמת עשרה וכאן חסר, שאינה אלא רחמים, ואין מדה זו בגיהנם והוא ז' מדורין נגד ז' מדריגות קדושות, גם את זה לעומת זה, ואלו הם ז' מדריגות חיצוניות, וכל א' מחזקת ששים פעמים בחבירו, נמצאו הנהגת מדותיו בתשעה, בשבעה, בששים , בשלש, הכל רמז עליון וצורך גבוה לתקון ההויות העליונות הם הנפשות לטהרם מזוהמתן, והם כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא וזעום י"י יפול בם:

והנה הגוף נידון בקבר בדין קבר כאשר נתבאר לעיל, אמנם הנפש היא הנידונית בדין גיהנם ארציי, וכן הרוח יש לו גיהנם, ודע שנפש האדם ממש הוא כעין שד, וכמו שיש לשדים מבוא לארצות האלו כן היא הנפש הנידונית, מכניסין אותה לארקא מקום גהינם וטורדין אותה ממקום למקום, והרוח הוא רוחני יותר ויש לו גיהנם לעצמו דהיינו סוד הרוחניות הזה הנזכר שהוא בארקא. ובזה יתיישב לך מה שתמצא בכמה עובדין, שפגעו בנפשות הנידונית, וכדאיתא במדרש הנעלם בפרשת אחרי מות מענין הקצב אביו של ר' שמעון הפקולי שהיה מלקט קוצים כדי לשרוף עצמו, וענין זה נראה שהוא דין הנפש המתגלמת לעין הרואה ודינה דינים גשמיים, והכי איתא נמי בספר חסידים מעשה באחד שראה במדבר לאור הלבנה וכו' בגיהנם הארציי הגשמי אש שתחת הארץ, ויש לו פיות גשמיות ושערים גשמיים בארץ הזאת כדפירשו רבותינו ז"ל. אמנם יש ארץ עד היום ששער גיהנם פתוחה אליו, וקולם כים יהמה, ועשנו כעשן הכבשן, ומשעה לשעה תדשן דשנו למרחוק, ומתרחקים משם בני אדם וזהו מקום גיהנם הגשמי, אמנם יש רוחני, הגשמי הזה לנפש, והרוחני הנז' לרוח, ויש עליון לנשמה, והכל במספר ובמפקד לצורך האדם הזה. וקשר הארצות עם העולמות העליונים וארקא זאת נקשרת עם החיצונים, והיינו סוד גיהנם משתלשל ממדריגה אל מדריגה, למעלה סוד החיצונים בדקות ונקשרות המדריגות עד שמגיעות ממציאות אל מציאות אל הארצות האלו, כאשר נבאר בס"ד וזמש"ל: