חסד לאברהם/מעין ד/נהר מג
נהר מג - בסוד היראה ומעלתה:
עריכההענין דע שבעוד שאין באדם יראת ה' שולטים עליו הקליפות, וכל מה שעבד וכל מה שישמור הוא עבודה אל החוץ לתשלום ולתגמול, והרי לא נכנס כלל בכל ענייניו בקדושה, ואמנם כאשר יהיה ירא כראוי יהיה שורה עליו השכינה, כדי שיהיו כל שאר עבודותיו להקדוש ברוך הוא, אם כן ראוי שיראת ה' יהיה ראשית ליכנס אדם לכל הקדושה, שאין עבודה לפנים אלא על ידי היראה הקודמת לו והיא פתח כניסה לכל, וז"ש בזוהר בראשית בפיקודין מאי דנטיר יראה נטיר כולא, שהרי הכל בתוך הקדושה, לא נטיר יראה לא נטיר פיקודין, שכולה חוצה לחיצונים כנזכר. והנה המצוה הזאת כוללת כל התורה כולה כדכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו', כי באמרו אם לא תשמור אלו מצות לא תעשה, לעשות אלו מצות עשה, והיינו את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה השם וגו'. ונודע כי סוד שס"ה מצות לא תעשה הם במלכות, ורמ"ח מצות עשה בת"ת, וזה פשוט, ולכך ביאר הכתוב ואמר את כל דברי התורה הזאת הרי היא המלכות, הכתובים בספר הזה הרי הת"ת, וקיומם יהיה ליראה את השם יאהדונ"הי שהוא נכבד מצד המלכות כבוד ודאי, והנורא מצד הת"ת, והיינו את ה' אלהיך תירא ת"ת ומלכות, כנודע בענין שהיראה לפי זה יכלול היחוד הגמור:
וענין היראה עצמה נאמר כי הוא אינו יראת העונש כי זה קרא רבי שמעון יראת הרע וזהו בחיצונים בקליפות כדפי' בפרשת בראשית, אמנם יהיה היראה לבלתי הכעיס האדם את קונו, ויאמר אוי לי איך אחטא ונמצאתי מכעיס קוני, ומהפך מדותיו מרחמים לדין, ולא יכבד בעיני עונשי המגיעני מזה, כנגד כבידת הכעס אשר הכעסתיו כי רבה היא מאד. ואם יודע יותר יאמר איך אכניס הקליפה פנימה לקודש בחטאתי, ונמצאתי מפגל בקדשים ומכניס צלם בהיכל, וזה יהיה רעה הרבה לפני בוראי, לא אעשה זאת. ואם יודע יותר יאמר אוי לי כי תלויים ייחוד עליונים ותחתונים, וייחוד המדות העליונות, ואבטל ח"ו ייחודם, לא אעשה זאת. וכל אלו הבחינות נקראות יראת חטא שפירשו רבותינו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וגו', וכל בחינות אלו הם בערך לא תעשה:
האמנם בערך מצות עשה הוא להיות האדם ירא ומצטער איך אעשה לייחד המדות האלו כדי שלא יהיה קצף הדין גובר צריך אני להיות עושה מצוה, כדי שעל ידי המצוה ההיא יתמיד ייחודם, ולא תמצא המלכות לבדה, ואפחד שמא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים, והיה פרצה גדולה בקדושה מרוב הדין, ולזה צריך שלא יגבר הדין על ידי התפלה והתורה והמצוה, להיות הייחוד מתמיד, וז"ס ר' אליעזר בר' צדוק שהיה מתענה על ירושלים, ור' אליעזר המודעי שהיה מתענה על ביתר, וזהו גם כן אמרו רשב"י ע"ה כל יומא אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינא דצדק וכדפי' שם בפסוק ויש נספה בלא משפט כאשר אין משפט בצדק, וזאת היתה מעלת אברהם כאומר כי ירא אלהים אתה, וזה רצה בסוד העקידה לעקוד הדין להיות המדה ההיא תמיד נקשרת בימין ובייחוד וזהו ויראת מאלהיך. וזמש"ל: