חסד לאברהם/מעין ג/נהר ב

נהר ב - לבאר התלבשות השכינה:

דע כי תחילת המציאות אחר התגברות החיצונים וסילוק שכינה מהתחתונים לסיבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור, נתחזקה הקליפה וסתמה פתחי הקדושה ועמדה שכינה בעליונים, זולתי מה שתתלבש בחיצונים לרדת על ישראל בגלות מצרים כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וכשנראה למשה רבינו ע"ה נראה מתוך הסנה דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות לבת אש, דהיינו בת עין בת מלך מתלבשת בקוצים שאי אפשר בלעדם, כך שכינה בתוך הגלות מתלבשת בתחום שרו של מצרים כאשר יתבאר בס"ד במקומו:

והנה כשירדה שכינה לישראל בסוד המשכן, ונתחזקה אותה הקליפה בדיניה וסתמה המעבר בחוזק תוקף עוונות הדורות הקודמים, שהם אותם הנשמות שנתגלגלו ונתקנו ונתלבשו בישראל כאשר נבאר במקום אחר בס"ד, ואמרה הרי אלו ריחקו בעוונם סתימת פתחי הקדושה והאיך תרד להם שכינה מופשטת, אין ראוי שתרד אלא בהתלבשות דרך החוצה כדרך התלבשה בצאתה בגלות שתתלבש בד' קליפות שהם וארא והנה רוח סערה בא מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה וגו', בתוך אלו הקליפות תתלבש השכינה ברדתה אליהם למטה, ולזה עמד זכות הקדמונים ורחמיו של הקדוש ברוך הוא וזכות אבותינו הקדושים, ונפתח הפתח ונשברו הקליפות כולם ונעשה שם פרצה ופתח שתעבור הקדושה דרך החיצונים ותאיר לישראל ותשרה עליהם בלי שום לבוש חיצוני כלל ומסך מבדיל כלל [כזה] מאלו החיצונים:

ופרצה זו נפרצה אז במדבר נוכח מושב בני ישראל והלכה עמהם על ראשם עד שעמדה כנגד כל ארץ ישראל ד' מאות פרסה, והוא מתחלת גבול ארץ ישראל עד קצהו מצד אחד נקרא גבילו"ן ומצד השני נקרא מגדו"ן, ומאלו התחומין כל מה שבין גבלו"ן ועד מגדו"ן אין שום קליפה ומחיצה כלל בין פתח היכל לבנת הספיר לארץ ישראל הקדושה הזאת, אלא אותו האויר ירד מיד ומאיר בלי התלבשות כלל בד' קליפות שהם סוד הכתרים החיצונים, ומצד בחינה זו נאמר שארץ ישראל קדושה ואויר ארץ ישראל קדוש משא"כ ארץ העמים שעפרה טמא ואוירה טמא, והנכנס אליה קרוב מאד להכשל. ולזה כשיצאו האבות לחוץ הוצרכו לכמה נדרים הלא תראה יעקב אמר אם יהיה אלקים עמדי, ביוסף כתיב ויהי י"י את יוסף ופירשו רבותינו ז"ל משל לאדם שהיה נושא וגו', הרי אברהם שנכנס למצרים להתנסות אם יתדבק בקליפות, אמנם בארץ ישראל האדם שמור שרשות ארץ ישראל רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות חוצה לארץ רשות החיצונים אויר טמא, ולזה צריך שמירה לצדיקים בח"ל כנזכר. וזמש"ל: