חסד לאברהם/מעין ב/נהר נט

נהר נט - בסוד המקוה:

דע כי מסורת קבלה היא בידינו מחכמי האמת שד' מאות כתות הטומאה שורות על הטמא, וכדי להעביר אותן הכתות של רוח הטומאה צריך מ' סאה מים, וכל סאה מחזקת קמ"ד ביצים, וכל המ' סאה עולים חמשת אלפים ותש"ס ביצים, ושיעור משקל ביצה ירושלמית היא י"ב דינרין, וביצה בבלית י"ב דינרין חסר שליש הדינר, ועם היות שהאדם מורכב מד' יסודות אין טהרתו אלא במים, והטעם מפני שהטומאה היא רוח, כאמור ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, והרוח אינו בטבעו לכנוס תוך המים, וכשהטמא נכנס תוך המים נשלף ממנו אותו רוח הטמא, ולכן הצריכו רבותינו ז"ל לטמא ליכנס בתוך המים כל גופו שאם נשאר אפילו ראש שער אחד מגופו חוץ למים לא נטהר, שמשם נאחזת כל הטומאה וחוזרת ושורה על הגוף:

ועל דרך הסוד מים רומזים למדת החסד, ושם הוא סוד הטהרה מהפגם, כאמרו בחסד ואמת יכופר עון, ומימי החסד ממדת החכמה נשפעים, ואות יו"ד רמז לחכמה, וצורת אות יו"ד היא גולם אטום כדמות ביצה, ואות י' עולה קמ"ד כזה, יו"ד יד"ו וי"ד וד"י די"ו דו"י, הם ו' צרופי אות יו"ד, וכל צירוף עולה עשרים וכל הו' צרופים יעלו מאה ועשרים ובששה צרופי אות יו"ד יש י"ח אותיות וששה תיבות עולים כ"ד עם ק"ך יעלו קמ"ד ביצים, והיינו סוד הסאה קמ"ד ביצים, נמצא שהסאה נדמת לאות יו"ד, לומר שכל סאה וסאה יש בשיעורה להעביר עשר כתות מהטומאה, ובהתחברות הארבעים סאים הכל יסירו מעליו כל הת' כתות הטומאה, והיינו סוד וארבע מאות איש עמו כנזכר בזוהר:

ודע כי בעשרה מקומות יש שער בגוף כנגד י' כתות הטומאה, שער הראש רומז לראשונה, שער שעל לחי ימין רומז לב', ושער לחי השמאל רומז לג', וזה רומז לג' עליונות ששלשתן חשובות אחת, ושל בית השחי הימין רומז לרביעית שהוא זרוע ימין, ועל השחי השמאלי רומז לה', ושער שעל הגרון והלב רומז לו' שהוא גוף האילן, ושער שבירך ימין רומז לז', ושבשמאל רומז לח', ושסביב הצדיק רומז לט', ושל אחוריו רומז לעשירית. ועשר מקומות אלו הם כסא לעשר כחות הטומאה לחול עליהם אם יטמא:

ודע כי שיעור המקוה הם ה' אלפים ושבע מאות וששים ביצים, וסוד הענין הוא כי לסוף ה' אלפים ותש"ס שנים יתקיים הפסוק ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ויתקיים מקרא דכתיב והשבתי חיה רעה מן הארץ, דהיינו כחות הטומאה כנזכר בזוהר. וסוד הענין הוא כי תחיית המתים עתיד להיות ג' פעמים בג' זמנים, הראשונה היא תחיית מתי ארץ ישראל, והב' היא תחיית מתי חו"ל, והג' היא תחיית הע' אומות וכל העולם, והוא זמן יום הדין הגדול, וזאת התחיה הג' זמנה לסוף ה' אלפים ז' מאות וששים ליצירה, וזמש"ל מסכ"י: