חסד לאברהם/מעין ב/נהר נא

נהר נא - דרוש למילה:

יש לשאול אחר שישראל הם קדושים חלק ה' עמו מי נתן בהם טומאת בערלה שהיא מסיטרא דשמאלא והיא מדריגת הטומאה היותר גדולה, והראיה שרז"ל המשילוה לטומאת מת אבי אבות הטומאה כדאיתא במדרש ילקוט ריש פר' וירא, ופרשת נשא רבה פרשה י"ב וז"ל, ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וגו' מאי זה הדבר על המילה אמר להם וגו', משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו וכו'. וכן איתא בפרקי ר' אליעזר פרק כ"ט הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, עוד שם כל הנוגע בערל כנוגע במת וכו', ואם כן מהיכן קא אתיא טומאה זו לישראל. וי"ל דע כי התחלת התעוררות התשמיש אינה אלא מצד יצר הרע לתענוג העולם ואפילו החסידים, שאי אפשר שאין בו איזה צד לכונת תענוגי העולם כדאיתא בויקרא רבה פ' כי תזריע עמוד ג' ז"ל, הן בעון חוללתי רבי אחא אמר אפילו אם יהיה חסיד מן החסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון, אמר דוד לפני הקב"ה כלום נתכוין אבא ישי אלא להנאת עצמו וכו' עד כי אבי ואמי עזבוני וגו' ואם ישי שהוא מד' שמתו בעטיו של נחש כדאיתא בפ"ק דבתרא דף י"ז ושבת דף נ"ה נאמר עליו ברוח הקדש הן בעון חוללתי וגו' ק"ו לשאר בני אדם, הרי מוכח שאין שום תשמיש שאין בו צד אחד מעון ומאותו הצד נצרה הערלה, מסכ"י:

אמנם סוד מילה ופריעה, הענין שהדין נותן כי האור העליון תתפשט בכל העולמות ואור הצפון תתגלה ותאיר, אמנם הקב"ה העלים אור שכינתו והצפין טובו מפני חטא אדה"ר והרשעים הנמשכים ממנו, בענין ששורת הדין נכנע ונעשה שם מסך מבדיל מעלים, והיינו החיצונים, שנתן לשמור את דרך עץ החיים כדכתיב וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור, והנה אלו הם שתי ערלות האחד להט החרב שהיא ערלה הנכרתת ע"י החרב כדכתיב עשה לך חרבות צורים, הב' הכרובים היא כנפי ערלה שנית הנקלפת מכאן ומכאן שהיא שני כרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת, ואנו אין כורתים זאת אלא היה פורשת כנפיה ופותחת דלתותיה מכאן ומכאן לגלות את אות י' הטוב הצפון ודרך עץ החיים, ועל זה נאמר ו[נ]מלתם את בשר ערלתכם ממש בשר ערלה על שם שהוא יתרון שהרי תוך הבשר מבפנים צורת האבר מתעלם, ואין בכל האברים כדמות זה שאם תחתוך באחד מאברים איזה חתיכה תחסר הצורה, וזה תימול תתגלה צורת האבר הורה כי ענין זה נוסף על הצורה האמיתית בסיבת עון גרמו הנבראים, והיינו לשון ערלתכם כי הבשר והמום הנוסף הוא בסבתכם שהרי דרך עץ החיים היה נגלה, ואדם בחטאו הוסיף בשר ערלה והעלים דרך עץ החיים וסתמו ולזה בשר ערלתכם [היא] דייקא, והנה חטא אדם הראשון היה בשליחות ידים [והפה] כי בידים לקח ובפה אכל גם זאת המצוה בידים נימולים ובפה מוצצים לתקן חטא זה, כי אדם מושך בערלתו היה, והיינו בשר ערלתכם ונמלתם כדרך שגרמתם בשר ערלתכם ממש כאותה הדרך תמולו אותו וזמש"ל: