חסד לאברהם/מעין ב/נהר מז

נהר מז - בסוד הקרבן והגלגול:

הענין נודע כי הבהמה הנקרבת על גבי המזבח ע"י החלב והדם קושר ומייחד המדות העליונות ולזה כדי שתחול עליו הקדושה צריך שלא יהא פגום בעל מום, כי בלי ספק המום הוא פגם דבק בעצמות הדבר מורה שליטת הקליפה עליו ומבריח הקדושה ממנו שאי אפשר לשתי צרות להיות יחד שלא תברח זו מפני זו, כי בלי ספק הקדושה בורחת משם ולכך צריך כלי שלם להשרות בו הקדושה כדי לייחד בו המדות העליונות, ובזולת טעם זה יש עוד טעם נוסף בסוד הגלגול כי ימצא סודו גם בבהמה, והיינו רשעים שחייבין מיתה יתלבשו בשור או בשה וטובחין אותו ונחשב לו למיתה והריגה עד ירצה עונו ותסתלק, וברצות ה' דרכיו תתלבש בבהמה כשרה להתקרב על גבי המזבח, ואז בסוד עשן המערכה היתה מסתלקת אחר שקבל עונשה בשחיטה בסכין כשירה על ידי הכהן מיכאל השר הגדול העומד ומקריב נשמתן של ישראל, וזה סוד גדול בקרבנות לתקן רשעי ישראל שהרהרו בתשובה, ומיום שנחרב בית המקדש נתקנים ע"י מיתת הקטנים, ואם היתה נפש רשע בלתי טהור והגון להקרב על גבי המזבח היה מתלבש בה ומחתים שם העון במום קבוע כדי שלא תתקרב על גבי המזבח ולא תכנוס בקודש, אלא היה שוחט אותה בחול בסכין בדוק והיתה מתטהרת ומתלבנת בסוד תיקון המצות עד שתתקן ואחר כך תעלה בשחיטה כשרה אבל לא למזבח, ולזה עם הארץ אסור לאכול בשר כי אינו מטהר והוא עצמו עתיד להתגלגל, ויש מתגלגל בבהמה חיה ועוף טהורים ונעשים נבילה בסכין פגומה או נמצאים טרפה, וזה קשה גלגולו מן הקודם, ויש שמתגלגל בשאר מיני בהמה טמאה או בכלב וזה קשה גלגולו למאד מאד עד שכמעט אין לו תקנה, ויש מתגלגל בגוי וזה קשה כמעט כקודם, ויש מתגלגל בעבד ישראל וזה יותר טוב מהקודם, ויש מתגלגל באשה וזה יותר טוב מהקודמין ועם כל זה היא ירידה ממעלה הראשונה, ועל ג' אלו אנו מברכים שלא עשאני גו"י עב"ד אש"ה, ובהמה כולי האי לא מברכין:

אמנם סוד הגלגלולים האלה אינם לנשמה ח"ו אלא לנפש לבד, והמלאך הממונה על זה הוא סנדלפו"ן שר הנפשות והוא מלמד זכות על נפשות בני ישראל לטהרם כדפירש בתיקונים במצות שילוח הקן, והוא נפש כוללת כל הנפשות של ישראל אפילו הכשרות והוא מתאוה לבלתי ידח ממנו נדח, ועל סוד זה נאמר בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר להשלים אות הנפש הזאת המתאוה שלימות הנפשות כולם, וכבר הרחבנו הביאור בזה בעין משפט בס"ד. וזמש"ל:

דע שמקנה הצאן ששלח יעקב לעשו היו ד' מאות וארבעים לא פחות ולא יותר בכוונה גמורה בחשבון ת"ם בבחינת הטהרה, ובחינת הטומאה שהיו בעלי מומין וזהו מ"ת, ולכן חברן הכתוב עם הטמאים והיינו שכתב הגמלים בין מקנה הבקר והצאן, וכתב מקנה הבקר בין הגמלים והאתונות להודיענו כמו שהגמלים והאתונות פסולים לקרבן כן מקנה הצאן והבקר פסולין לקרבן כי היו בעלי מומין, ולכן כתב בפסוק ראשון של הדורון ח' תיבות שמסיימין במ"ם, והם עיזי"ם מאתי"ם ותישי"ם עשרי"ם רחלי"ם מאתי"ם ואלי"ם עשרי"ם בלי שום מלה אחרת מפסקת ביניהם, להודיענו שכל הבהמות ששלח לדורון הם ד' מאות היו כולם בעלי מומין:

ודע שחשבון כל הבהמות הטהורות ששלח לדורון הם ד' מאות ותשעים כמנין סל"ת בבחינת מינים טהורים, ושק"ץ בבחינת בעלי מומין, והנה מספר עזי"ם גימטריא קכ"ז כשנותיה של שרה, וברחלים רמז לו ג"כ שתעמוד לו זכות של רחל אשתו, וג"כ מן הבק"ר שתעמוד לו זכות רבקה אמו, וחשבון הגמלים והאתונות היו ס' בגימטריא הטמא"ה ובגימטריא יטמ"א, וכשנתחברים הטמאות עם הטהורות יעלה נת"ק לראשו של עשו, ולפי ששלח הדורון תחלה לעזאזל קודם שיפרוש המעשר לקרבן אף על פי שהיו בעלי מומין נתחייבו בניו להקריב בכל שנה תק"ן בהמות למוספין, מאה לנ' שבתות, קל"ב לי"ב ראשי חדשים י"א לכל ראש חודש, ע"ז לז' ימי פסח, י"א בעצרת למוסף וי"א על מנחת הביכורים, בין כלם של"א, עשר לראש השנה ועשר לכפורים יעלו שנ"א, ע' פרים לז' ימי סוכה, י"ד אילים לימי סוכה יעלו פ"ד, צ"ח כבשים לז' ימי סוכה יעלו קפ"ב, ז' שעירים לז' ימי סוכה יעלו קפ"ט, ועשר לשמיני עצרת יעלו קצ"ט עם שנ"א יעלה תק"ן. וזמש"ל מספר כתיבת יד: