חסד לאברהם/מעין ב/נהר טו

נהר טו - במעלת הקם בחצות הלילה:

לתיקון המלכות מפני שהיא מדת לילה והיא סוד השינה, והרי אלו הם מדות הדין, הלילה חושך, והשינה מיתה, וכאשר יהפך האדם הלילות לימים ממש משים חושך לאור ומתקן אותה בתקון זה, וכאשר האדם אינו נותן שינה לעיניו ממש היא מתעוררת משינת הדין והמיתה ונקשרת בעץ החיים. ובזוהר פרשת בראשית נראה שע"י התורה והברכות שהאדם מברך משקם בחצות הלילה ואילך שהוא קושר המלכות בבינה, והיינו מי זאת עולה מן המדבר על ידי הדבור עולה זא"ת למ"י, וזמש"ל:

הנה כל עסק התורה שהאדם עוסק בתחלת הלילה עד החצות לילה היא מסוכנת, כמו שהנשמה היא מסוכנת, אם כשרה תעלה, ואם נטמאה תדחה, כמו שאמר הכתוב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, והנה מה שיקרא האדם בתחלת הלילה הוא בסילוק הנשמה הטהורה ממנו, כעין בני אדם שהם נפש בלי רוח, או נפש ורוח בלי נשמה, כך זה אפילו שהוא צדיק כמו דוד המע"ה שלא ישן שינת הסוס, נשמתו מסתלקת למעלה להתייחד שכינה בה כנזכר בזוהר, ולכך אין התורה צלולה בתחלת הלילה מפני שהנשמה אינה עם הגוף, ועיקר התחכמות האדם הוא בהנשמה. ועם כל זה מה שעוסק בתורה ובמצות ובמעשים טובים עולים למעלה דרך רוחו לנשמתו אשר שם, אם נשמה אינה נדחית גם תורה זו אינה נדחית, ואם נשמתו ח"ו נדחית אז תורתו ג"כ נדחית ואינה מתייחדת למעלה כיון שאינו נקי כפים ובר לבב כמש"ה מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו'. אמנם מחצות ואילך הנשמה שלוחה אל בני אדם מלמעלה אם כשרה ואם רעה מ"מ מתפשטת ובאה אל הגוף, אם קם בחצות לילה שאז היא נטהרת ונתקדשת ונעשית ימנית כנזכר בזוהר פרשת לך לך, וזמש"ל: