חנוך ב/ז
פרק ז
א וַיִּקָּחוּנִי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וַיַּעֲלוּנִי בְּכַנְפֵיהֶם אֶל הָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי, וָאֵרֶא שָׁם בְּנֵי חַיִל רַבִּים הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם עִירִים: ב וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה אָדָם וְגָדְלָם רַב מֵעֲנָקִים גְּדוֹלִים וּפְנֵיהֶם זוֹעֲפִים וּשְׁתִיקַת תָּמִיד בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם: ג וְלֹא הָיְתָה עֲבוֹדָה בָּרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי: ד וָאֹמַר אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, מַדּוּעַ הֵם כָּכָה זוֹעֲפִים וּפְנֵיהֶם עֲצוּבִים וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם שׁוֹתְקוֹת וְאֵין עֲבוֹדָה בָּרָקִיעַ הַזֶּה: ה וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, אֵלֶּה הֵם הָעִירִים אֲשֶׁר סָרוּ מֵאֵת יְיָ, מָאתַיִם רִבּוֹא, וְשָׂטָנְאֵל נְשִׂיאָם: ו וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם אֲסוּרִים בִּכְבָלִים בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, וּסְבִיבוֹתֵיהֶם חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה: ז [וּמֵהֶם] אֲשֶׁר יָרְדוּ עַל הָאָרֶץ מִכִּסֵּא יְיָ לִמְקוֹם חֶרְמוֹן, וַיָּפֵרוּ אֶת הַשְּׁבוּעָה עַל אַדְמַת הַר חֶרְמוֹן [וַיִּרְאוּ אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי יָפוֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים] וַיְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ בְּמַעֲשֵׂיהֶם: ח וּבְנוֹת הָאָדָם עֹשׂוֹת רָעָה רַבָּה כָּל הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, פּוֹעֲלוֹת עָוֶל עֹשׂוֹת תֶּבֶל, וְנוֹלָדִים עֲנָקִים וְאֵימִים גְּדוֹלִים וְהַהַשְׁחָתָה רַבָּה: ט וְעַל כֵּן שְׁפָטָם אֱלֹהִים בַּדִּין הַגָּדוֹל, וְהֵם בּוֹכִים עַל אֲחֵיהֶם, וְהֵם יֵעָנְשׁוּ בְּיוֹם יְיָ הַגָּדוֹל: י וָאֹמַר אֶל הָעִירִים: רָאִיתִי אֶת אֲחֵיכֶם וְאֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְאֶת עִנּוּיֵיהֶם וְאֶת תְּפִלּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת: יא וָאֶתְפַּלֵּל לָהֶם, וַיְיָ גָּזַר עֲלֵיהֶם [לִהְיוֹת] תַּחַת הָאָרֶץ לְעוֹלָם, עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם וָאָרֶץ: יב וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: וְלָמָּה תְצַפּוּ לַאֲחֵיכֶם, וְאֵינְכֶם עוֹבְדִים לִפְנֵי יְיָ? הֲלֹא תַּעַרְכוּ אֶת עֲבוֹדַתְכֶם וַעֲבַדְתֶּם לִפְנֵי יְיָ, לְבַל תַּכְעִיסוּ לַייָ אֱלֹהֵיכֶם עַד הַסּוֹף: יג וַיִּשְׁמְעוּ לְתוֹכַחְתִּי, וַיַּעַמְדוּ אַרְבַּע שׁוּרוֹת בָּרָקִיעַ הַהוּא. וַיְהִי בְּעָמְדִי עִם הָאֲנָשִׁים הָהֵם, וַיִּתְקְעוּ אַרְבָּעָה שׁוֹפָרוֹת יַחַד בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיָּשִׁירוּ הָעִירִים בְּקוֹל יַחְדָּו וַיַּעַל קוֹלָם לִפְנֵי יְיָ [וַיָּעִירוּ רַחֲמִים וְאַהֲבָה]: