חנה אריאל/ל"ג בעומר

ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואמרו רז"ל אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוים אדם. להוציא מלב המצפצפים בדברי רז"ל בכגון זו. איך יאמרו שאין הם קרוים אדם. ואיתם החכמה והגדולה כאדם ואנחנו שפלים ובזוים כבהמה וקרוים אדם.

ויש להבין גם כן מה שכתב התוספות ביבמות שם, דהאדם מרבה גם אומות העולם ואדם אינו אלא כהן לוי וישראל. כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. והוא כפל לשון וענין, דכשויברא אלקים בצלמו, היינו שבצלם אלקים ברא. וגם להבין מה ענין צלם אלקים, הלא אין לו דמות הגוף ואינו גוף, ועוד שבזה הפסוק אומר ויברא אלקים את האדם וגו' וירדו בדגת הים וכו'. היינו ודאי אדם שלם בגוף ונפש, ולהלן הוא אומר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ולשון ויפח אינו לשון בריאה מאין ליש אלא כאדם הנופח ברוח פיו אל תוך הנוד שמתמלא הנוד מרוח האדם ממש כמו שיוצא מפיו. מה שאין כן בריאה מאין ליש הוא במאמר וציווי יהיה אור יהיה רקיע והוא אמר ויהי מאין ממש ליש.

והענין הוא כי הדם הוא הנפש, פירוש שהנפש עצמה היא מציאות רוחני נברא מאין ליש כמו המלאכים. והקב"ה מפליא לעשות ומקשר גשמי ורוחני, וכמו שכתוב בספרים שמדריגה התחתונה שברוחניות הנפש מתחברת ומתאחדת עם מדריגה עליונה שבגשמיות הגוף, ועל ידי זה נעתקים כל כוחות הנפש להיות בערך מצב הגוף. וכן הוא גם בבעלי חיים, הנפש שלהם הוא כח נברא משתלשל מפני שור שבמרכבה ומתחבר בדם שהוא המובחר שבגופה, ועל ידי זה נמצאים כוחות הנפש שלה בגוף שלה ובערך מדריגת הגוף. אבל ויפח באפיו נשמת חיים הוא כמו שכתוב נשמה שנתת בי טהורה היא, מטהירו עילאה שהוא אור אין סוף ב"ה, אלא שאתה בראתה, שהבאתה אותה בבחינת בריאה ויצירה ועשיה בגוף.

מבואר שבאדם יש בו כח אלקי ממש. וזהו אדם אלף דם, האלף הוא אותיות פלא וכלומר כח מופלא ומובדל מערך כוחות הגוף ואפילו מכוחות הנפש שעל כל פנים הנפש היא נבראת מאין וכח הפלא הוא כח אלקי דנפיחת פיו יתברך שהוא הבורא. אלא שקריאתו של אל"ף הוא מלשון אאלפך חכמה שהוא לשון למוד. פירוש שכח הפלא הזה יבוא בכוחות הנפש והגוף כמו התלמיד המקבל חכמה מרבו ונעשה גם הוא חכם, ככה נברא האדם, שכח הפלא שבו מנפיחת רוח פיו יתברך מתקבל בכוחות הנפש וגוף שלו.

וזהו א'דם שהאל"ף אומר אני אהיה דם (והדם הוא הנפש המקושר בגוף כנ"ל) והוא מלשון אחל תת פחדך. אשוב אליך. ארום בגוים וכדומה. וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו. פירוש דהנה כתיב אני הוי"ה הוא שמי. פירוש כמו שהשם אין צריך לאדם בשביל עצמו, אלא בשביל אחרים שיקראוהו או ידעוהו בשמו, כך יובן ענין השמות למעלה, שהן צמצום כח ואור אין סוף, שאין סוף להתפשטותו שאף על פי כן יצמצם את עצמו רק בכדי להתפשט ממנו כח בריאת העולמות בשיעור ומדה מוגבלת. והוא מה שכתוב במדרש במחשבה אחת נבראו כל העולמות.

על דרך משל אדם התחתון שיש לפניו כמה דרכים ועסקים במה יעסוק, וכאשר ימלאנו לבו לאיזה ענין פרטי אז יחשוב בו איך להנהיגו ואח"כ יעשה אותו. וכדוגמא זו יש להתבונן להבין למעלה שהז' שמות שאינן נמחקין הן כדוגמת אשר מלאו לבו לזה העסק וכנ"ל שהשמות הן לצורך זולתו, ומן הז' שמות הנ"ל בא במחשבה עליונה והוא מציאות כל העולמות במחשבתו יתברך כביכול, ומשם צוה ואמר יהי אור יהי רקיע בעולמות שלפנינו, והשמות הללו הן הנקראים צלמו כביכול, שהוא כמו גבול הצמצום שתבוא המחשבה בשיעור ומדה מוגבלת (והוא ענין אורות וכלים שנקרא הוי"ה אלקים) ולכן נקרא בשם צלם, שהוא גבול העצם שתבא התפשטות ממנו בשיעור ומדה וגבול ממש. אבל בעצם הצלם הרי הוא כח ואור אין סוף להתפששטותו ולא היה בא השיעור וגבול במחשבה ומעשה, אלא שמצמצם ברצון את עצמו והוא הנקרא צלם.

מבואר שהצלם הזה יש בו כח של אין סוף וא"ת להתפשטותו, והוא מצמצם את עצמו שלא תבוא ההתפשטות אלא בשיעור וגבול. זהו מה שכתוב ויברא אלקים (שעל כל פנים בבחינת אלקים וצמצום הוא כל ענין בריאה מוגבלת כאמור) את האדם בצלמו. פירוש בצלם שלו כביכול, שכמו שהצלם שלו הנ"ל הוא בעצמו כח נבדל מן מדה וגבול. ואף על פי כן עושה גבול, דהיינו מאין ליש בין במחשבה הנ"ל בין במעשה. והוא הבורא הוא היוצר וכו' ומסדר את הכוכבים ומחליף את הזמנים וכמצביי' עביד בחיל שמיא.

הרי שהצלם אלקים הוא כמו שהוא נבדל לעצמו, בא הוא לעשות ולסדר ולהנהיג את הגבול. ככה הוא האדם א' ד"ם שבכח הנפיחה דרוח פיו יתברך שהיא נבדלת מכוחות הנבראים, אלא היא כח הבורא יתברך והוא פלא א' הנ"ל, יהיה הוא השורה בדם ופועל בו פעולתו כרצונו וכוחו.

וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם שלו דווקא. והכוונה על בחינת האל"ף דאדם שבא בדם. ומה שכתוב בצלם אלקים ברא אותו. הכוונה על שבאדם כלולים כל הכוחות שבעולם כידוע שאדם נקרא עולם קטן. והוא ענין הדם שבאדם שכל כוחות הנפש מתחברים בגוף האדם על ידי הדם. ולכן בו תלוי מצב ומעמד מדריגת העולמות. וזהו בצלם אלקים ברא וגו'. פירוש בצלם של בחינת אלקים שהוא סדר הגבול דצלמו יתברך (שהוא מה שכתוב ויברא את האדם בצלמו הנ"ל). והצלם של סדר הגבול לבוא במחשבה ודיבור בפועל ממש, הוא הנמצא ממנו הכח באדם. ובחינת בצלמו הוא בחינת הצלם דשם הוי"ה. ובחינת שם אלקים הוא מה שכתוב בצלם אלקים וכו' כאמור פה.

והכוונה בבריאת האדם על דרך ואופן זה הוא שעל ידו דווקא, יוכל לבא אור הנצחיות והאלוקות גם בעולמות ממש. וזהו שכתוב בזוהר ובתיקונים שכשהיה אדם הראשון מתהלך בארץ היה אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו, כי על ידי נפיחת רוח פיו יתברך שבגופו נתגלה אור ה' גם לבעלי גוף גשמיית כבהמות וחיות וכמו שכתוב בפהק"ו. אך על ידי חטא עץ הדעת איתא בסהק"ב שנשרו ממנו נשמות ונפלו לקליפות.

ולקרב הענין אל השכל קצת, על פי משל מחכם גדול בעל חכמות רבות ועצומות בכמה וכמה מדריגות מיני חכמות זו למעלה מזו. ואת"כ מיסך ביין את בשרו ושוגה בו תמיד, דודאי נאבדו ממנו כמה וכמה מיני חכמות. רק איזה חכמה שדבקה נפשו בה מאד מאד, אותה חכמה לא תאבד לעולם. וכאשר ינוח מעט ימצא אותה מסודרת לפניו ויתחכם בה. ככה יש להבין שעל ידי חטא אדם הראשון נתבטל ממנו כח א' דם הנ"ל, שהיה כולל כל מיני נשמות, דהיינו שכל מיני כוחות הכלולים בדם הוא הנפש כנ"ל, היה יכול להביא בכולם בחינת האל"ף הנ"ל, ועל ידי החטא נאבדו ממנו ונמצא שכח הגוף בדם הוא הנפש, גברו על כח האל"ף ונתחזקו אדרבא כוחות הגוף מן כח הא' שנבלע בהם.

רק אף על פי כן, נשארו בו בחינות גבוהות מאד, שהרי דיבר ה' בו גם אחר החטא. ומהן באו בחינות נשמות הצדיקים כחנוך ומתושלח ונח ושם ועבר וכדומה. אך אותן נשמות לפי שהיו גבוהות מן ערך מדריגות כוחות הגופניים, לכן לא היה להן עסק בגוף כלל כמו שכתוב במקום אחר.

וכשבא אברהם אבינו ע"ה נגלה עליו אדם הראשון. והוא התחיל לתקן החטא דאדם הראשון. והיינו שהא' יבוא בדם הוא הנפש בגוף. ולפי שנשמות של האבות והשבטים היו עליונות מאד, לכן נעשו בחינות מרכבה ממש. פירוש שרק האל"ף דאדם משל בהם וכמו שנתבאר לעיל בפהק"ו באריכות.

וכרות עמו הברית לתת גם ארץ הכנעני החתי וכו' שהן כח ז' מדות גופניות שהיו הנשמות שנשרו מאדם הראשון טבועות ונפולות בהן, שגם עליהם כרת ברית לתת לזרעו דווקא. כי הוא היה בעצמו מרכבה ממש כנ"ל. ולא היו האומות מנגדות לו כלל ונשיא אלקים היה בתוכם ככתוב נשיא אלקים אתה בתוכנו.

ולזרעו שהם אינם בבחינת מרכבה ככל נשמות ישראל מהשבטים והלאה. הם יוכלו לשלוט גם במדות הגופניות הרעות דכנעני וחתי וכו'. וכמו שנתבאר לעיל בפהק"ו.

וה' אמר לו כי גר יהיה זרעך וגו'. פירוש אף שהם יהיו זרעך, שיהיה להם בחינת נשמות והיינו כל אותן הנשמות שנשארו בקליפות על ידי עץ הדעת כנ"ל, יבאו הם בגופים של זרע האבות אשר נשבע ה' להיות להם לאלקים ולזרעם אחריהם. והיינו שיהיה להם בחינת נשמות ויהיה להם אמונה בה'. אך יהיו בארץ לא להם ועבדום וענו אותם. פירוש שהאמונה לא תוכל לפעול בהם כלום מחמת שעבוד מצרים שהיה אז במעלה העליונה והיו עובדים לטלה שהוא ראשון שבמזלות וכוכבים עד שגם הם נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם בעת יציאת מצרים, והיינו שהאיר בנשמתם כ להאל"ף פלא הנ"ל, שהוא כח נבדל מן כל הכוחות שבהשתלשלות העולמות. ולכן בטל מהם שעבוד כל כוחות דמזלות וכוכבים דמצרים.

אך לשון נגלה עליהם, אמרו רז"ל פירוש עליהם מלמעלה מהם. פירושו שבגופים שלהם לא בא עדיין הכרת כח האל"ף הנ"ל ולא פעל בהם רק לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. אבל לא שיסכימו כוחות הגוף שלהם ויתפעלו מאלוקות שנגלה עליהם וישיגו איזה השגה במוח ולב מאמונתם בה' שנגלה עליהם בא' דאדם כנ"ל.

(וזהו שביציאת מצרים לא אמרו רז"ל שראו ישראל כלום כמו שכתוב בקריעת ים סוף, ראתה שפחה על הים וכן במתן תורה רואים את הקולות וכו' ופנים בפנים דבר ה' עמכם) עד מתן תורה במ"ט יום שהלכו ממצרים עד יום מתן תורה בהר סיני. והן מ"ט שערי בינה שנפתחו להם ובינה נותנת טעם באדם. והיינו שאור הא' דאדם נגלה בהם להתפעל ממנו בדם הוא הנפש שבגוף.

וביום החמישים ניתנה התורה ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו. וקיבלו רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה שהן רמ"ח אברין דמלכא עילאה ושס"ה גידין, וכמו שנתבאר לעיל בפהק"ו באריכות, שהן הכח שיוכלו לעשות מצוה, כידוע שמצוה היא אותיות שם הוי"ה והמ"צ נתחלפו בא"ת ב"ש מי"ה.

וידוע דשם הוי"ה הוא היה הוה ויהיה. והיינו שהוא הוי"ה אמיתית שלימה ונצחיית. מה שאין כן ההווים שמתהווים מאין ליש שאין להם השגה בשם הוי"ה. וכעולם הזה התחתון שלנו הוא הוה בגזירות הבורא שצוה ונבראו ואח"כ נפסדים ואין בהם הוי"ה הנצחיית. רק הנשמות עצמן שהן נפיחת רוח פיו יתברך יש בהן עצמן בחינות הנצחיות.

ובמ"ט יום שהן שערי בינה הנ"ל נעש בישראל עצמן בחינת א' דם, ונתפשטה בחינת הנצחיית ואלוקיית בהן. ובמתן תורה קבלו כח המצות, לעשות מצות גם בעולמות דהיינו להביא בחינת הנצחיית ואלקיית בעולמות כמו אדם הראשון שהיה אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה וכו' כנ"ל.

אלא דעכשיו כתיב וכבודי לאחר לא אתן, לכן נתחלף במ"צ כנ"ל, ואינו נגלה בחינת ההוי"ה שממשיכין במצות עד לעתיד לבא שכל הדברים שנעשו בהן מצות הן יהיו מצויין דווקא לעולם הבא כמו שכתוב במקום אחר. וענין הלא תעשה הוא כענין מה שכתוב עד שלא באת לידי מדה זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת וכו' כידוע.

והנה ידוע ומבואר בכמה דוכתי באריכות, שכח זה שניתן בישראל למצות עשה ולא תעשה אינו מורגש בהן. והיינו לפי שהוא מבחינת הפלא דאל"ך דאדם הנ"ל. שהוא כח נבדל לגמרי כנ"ל. ואינו מורכב באברי הנפש שבדם ובגוף. אבל בחינת האל"ף (שהוא לשון אולפנא כנ"ל) שבא מן הפלא במ"ט ימים הנ"ל, הוא בא בבחינת מורכב בנפש כבינה שנותנת טעם באדם וכנ"ל.

ועל ידי זה נעשה בחינת הכנה בישראל שישרה בהם בחינת הפלא תמיד בכח המצות עשה ולא תעשה. וזהו ואתן צאני צאן מרעיתי. פירוש אעפ"י שאתם בבחינת צאני לבד או אפילו לא במדריגה זו דצאני, אלא במדריגת צאן מרעיתי, אף על פי כן אדם אתם דוקא.

ופירוש צאני היינו שאין להם בחינת הבינה שנותנת טעם באדם כנ"ל. אלא רק כמו ידע שור קונהו, שלפי שהוא הקנין שלו נמשך הוא אחריו. ככה גם בישראל אם אין להם רק אהבה הטבעית לפי שהן קנינו של הקב"ה כמו שכתוב באבות (פרק ו' משנה י') חמשה קנינים קנה הקב"ה ישראל קנין א'. אף על פי כן, אדם אתם וכח הפלא נמצא בהם בכח המצות עשה ולא תעשה כנ"ל.

ולא עוד אפילו אם אינם אלא רק צאן מרעיתי, דהיינו כמו אנשים הטרודים בפרנסה, שעליהם הוא אומר ישראל לא ידע, אפילו הידיעה דידע שור קונהו. אף על פי כן אדם אתם, שהפלא דא' דאדם שורה בהם. אבל כשכתוב האדם שמשמעותו האדם הידוע, דהיינו שמורגש וידוע שלא בבחינת הפלא, אלא שהוא רק בחינת בצלם אלקים הנ"ל, זה ישנו גם באומות העולם. ולכן בכלל לשון האדם נכללו גם אומות העולם. אבל בעת בריאת אדם הראשון אפילו בחינת האדם היה בצלמו, מלבד שהוא בצלם וכנ"ל.

ועם כל זה יובן ענין ל"ג בעומר. דהנה מלבד ענין מ"ט ימי הספירה, שהן בחינה דאל"ף שבא מפלא. שהוא כמו שאנו אומרים צויתנו לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותנו ומטומאתנו. שעל ידי זה נתקנו הנר"ן שיוכל לשרות הפלא דאל"ף במתן תורה.

הנה עוד יש בזה הארת בחינת הפלא עצמו, שכבר נגלה עליהם בלילי חג הפסח עת יצאת מצרים כנ"ל, גם הוא נמשך במ"ט ימים הנ"ל, לצורך עצמן של ישראל (ובמתן תורה בא בהם בכח לעשות מצות בעולם וגם מצות לא תעשה, ממה שעושים בעולם שיפעול בהם, כענין עד שלא באת לידי מדה זו וכו' הנ"ל). שיאיר בהם הכח הנבדל דפלא. וכמו שאנו אומרים ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה היינו קדושת הפלא הנ"ל.

וזהו גם כן א' דם, שהפלא דאל"ף יאיר בדם הוא הנפש בבחינת הפלא עצמו הוא בא גם כן במ"ט ימים. כי הנה הא' דאדם וכנ"ל הפירוש, אני אהיה דם הוא נקרא בלשון הקבלה ה' חסדים ששרשם מה' חסדים דעתיק יומין כידוע שזהו מדת החסד עליון שאעפ"י שהוא עתיק יומין שנעתק מבריותיו, והמלך המרומם לבדו מאז, אף על פי כן בא להיות אלקי עולם, וזה הוא בבחינת ה' חסדים דווקא כמו שכתוב בסהק"ב. וה' חסדים כשמתחברים עם דם עולה מ"ט.

וענין המשכת הפלא הנ"ל מהגילוי דיציאת מצרים להיות נעשה אדם הזה, הוא על ידי ספירת העומר כמו שכתוב בדרוש הפסח, הוא בסדר זה, תחילה נמשך בבחינת שם הוי"ה וכנ"ל, דהיינו הוי"ה שלימה ונצחיית ואלקיית כנ"ל הנמצא בישראל מבחינת הפלא הזה דווקא (וכמו שנתבאר לעיל דאפילו כשאתם רק צאן מרעיתי אדם אתם) והוי"ה עולה כ"ו, לכן צריך לזה ספירת העומר כ"ו ימים דווקא.

ועדיין הוא רק בבחינת הווית הפלא בישראל, והוא בבחינת פלא לגמרי, וכמו בכל דבר שמתהוה בכח שם הוי"ה שמאיר בהווייתו ברוך הוא, אור וכח להיות הדבר המוגבל מתהווה. והדבר המוגבל יש בו ו' קצוות ונקודה פנימית עולה ז' והוא הכלי לאור ההוי"ה, ככה יש עוד ז' ימים כמו בחינת כלי לאור ההוי"ה. ובזה נשלם ענין הוויית הפלא בישראל.

ויש עוד י"א ימים כמו י"א סממני הקטורת שהריח עולה מהם כשהן נשרפין דווקא. ככה נמשך כח הוויית הפלא באור וכלי הנ"ל לעשות בחינת ביטול בדם הוא הנפש שיהיה עולה ממטה למעלה ומתחבר בבחינת הפלא הנ"ל בדרך ביטול והתכללות. ואז יבאו ה' ימים דא', שהן ה' חסדים הנ"ל להתחבר עם הדם הוא הנפש מלמעלה למטה.

ועל ידי כל זה נעשה אחר כך המתן תורה, עם תורתי בלבם, שהוא ענין עודף על כח המצות עשה ומצות לא תעשה הנ"ל, שהן עומדין בפליאתן בחינת הפלא הנ"ל כנ"ל. והתורה נתנה בלב בני ישראל ללמדה ולהתחכם בה ולדעת אותה כמצות תלמוד תורה וידיעת התורה בנגלה ובנסתר.

וידוע שענין סודות התורה וחכמת הקבלה בנסתר אינו אלא לנפש רוח נשמה האלקיים ואין לנפש השכלית חלק בה (רק שעל כל פנים תוכל נפש השכליית והטבעיית ואפילו החיונית שבדם להתפעל מן הנפש האלקיית, על דרך מה שכתוב בפהק"ו מענין ושכנתי בתוכם ).

ולכן זה הענין דכח הנסתר שבתורה, כבר נשלם בהוי"ה וז' ימי הבנין שהן הו' קצות ונקודה אמצעית הנ"ל. רק שכדי שיבא ענין הנסתר שבתורה אל הגילוי בחכמת התורה הנגלית ובנפש השכלית ודם הוא הנפש, צריך בחינת העלאה הנ"ל ואחר כך הה' חסדים מלמעלה אל המטה, דדם הוא הנפש.

אבל כח הנשמה המכרת את בוראה בטבע בריאתה כידוע שעל ידי הל"ג ימים לבד, שהן בחינת הוי"ה וז' קצוות, בא בה בחינת ההכרה בבחינת סודות התורה. וסימן לזה הוא שרשב"י שממנו נפוצה חכמת הקבלה בישראל ומפיו אנו חיים עד עתה נסתלק ועלה למעלה בל"ג בעומר, שהוא שורש כח הסודות התורה לישראל כנ"ל.

ולכן נקרא יום ל"ג בעומר הילולא (מלשון בהלו נרו) דרשב"י. הפלא עצמו הנזכר כאן, הוא הנקרא בפרשת אמור לפנינו בשם עושה פלא, והוא אלוקות ממש, נבדל הנקרא בשם הקב"ה כמו שנתבאר שם. ופלא אל"ף הנזכר כאן, הוא שורש נשמת האדם וכל ענין האדם שבפלא.