חלקת מחוקק על אבן העזר עד
סעיף א
עריכה(א) הדירה שלא תתקשט: הנה בטור בסי' ע"ב כתב דין המדיר אשתו מליהנות לו או שלא תטעום דינים דשייכי לענין מזונות אשר נתבארו בסי' ע' וכאן בסי' זה סידר דינים השייכים לענין כסות וכלים והליכת בית אביה דינים אשר נתבארו בסי' הקודם לזה וגם הרמב"ם סידר כל א' בפרק השייך לו עיין בפי"ב ובפי"ג מה"א ודין המדיר מתשמיש יתבאר בסי' ע"ז בדין עונה והמדיר ממלאכה לקמן סי' פ' בדין מעשה ידיה:
(ב) ותלאו בתשמיש: דבלאו הכי אם אומר לה הריני אוסר לך שלא תתקשט או שלא תעשה דבר פלוני ודאי אין בדבריו כלום שאין אדם יכול לאסור על חברו שום דבר וה"ה לאשתו וכן הוא ביורה דעה סוף סימן רנ"ה:
(ג) שאמר קונם הנאת תשמישך עלי כו': אבל אם אמר קונם הנאת תשמישי עליך לא מתסרא דהא משועבד לה ועיין לקמן בסי' ע"ו סעיף י':
(ד) שאומר קונם הנאת תשמישך עלי: ואם לא תלאו בתשמיש אלא מדירה מליהנות לו שהוא הנאת מזונות אם תתקשטי אזי תתקשט ותאסור שלשים יום בהנאת מזונות כמבואר לעיל בטור סי' ע"ב וביורה דעה סי' רל"ה סעי' ב':
(ה) תתקשט מיד: כלומר אם תרצה תתקשט וממילא תיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים כדין המדיר אשתו מתשמיש כמבואר לקמן [[שולחן ערוך אבן העזר עו ט|סי' ע"ו סעי' ט' ואם לא יתיר נדרו תוך ז' יוציא ויתן כתובה ואם היא רוצה לקיים דבריו ושלא להתקשט הרשות בידה ולקמן סי' קנ"ד מבואר דכל היכא דאמרו יוציא סתם אין כופין בשוטים ועיין שם בסעיף כ"א:
(ו) בעניות שנה א' יקיים: בין שפירש שנה א' בין שהדירה סתם צריך להמתין שנה א' לשמואל כתובו' דף ע"א ע"ב דק"ל כוותיה והוא דתנן בכתובו' בריש פירקין דף ע' ע"א בעניות שלא נתן קצבה דהיינו בסתם יוציא מיד מיירי לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא ימתין עד שימצא פתח לנדרו לשמואל תו' דף ע"א בד"ה בעניות שלא נתן קצבה:
(ז) יותר מכן יתיר נדרו וכו': והא דלא אמרינן לאחר שנה תתקשט ותאסר בתשמיש להבא ויקיים ז' ימים אפשר לומר דלא ס"ל לבית הלל במשנה (בכתובו' דף ס"א ע"א) דמי שמדיר אשתו מתשמיש המיטה תמתין ז' ימים אלא כדי שלא להוציא מיד דאולי ימצא פתח לנדרו תוך ז' אבל זה שלא מצא פתח תוך שנה אין נותנין לו זמן יותר ועיין בתוספו' בר"פ המדיר דף ע' ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה לא כ"כ דכתבו שם דלשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו לא הוה ליה למימר יתר מיכן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר שלשים תהנה ותאסר לבית הלל שבת אחת עכ"ל ועיין בדברי הרמב"ם פי"ג מה"א דין י"ב ודין י"ג במדיר אשתו שלא תלך לבית אביה שיש לה זמן חודש אחד כשהן בעיר אחת או רגל אחד כשהן בעיר אחרת שאין נותנין לה זמן יותר לומר שאח"כ תהנה ותיאסר כמ"ש בדין י"ג המדיר אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה וכמו שפי' המ"מ וז"ל ר"ל תוך זמן שלשים יום הידוע למעלה פי"ב שממתינין לבעל עכ"ל ויש לדחות דגם במדיר שלא תלך לבית אביה נותנין לה זמן כל החודש השני ומ"ש הרמב"ם בפרק הנ"ל בדין ח' המדיר את אשתו שלא תתקשט וכו' בעניות שנה אחת יקיים יתר על כן יתיר נדרו אפשר לומר דכוונתו שלאחר שנה נותנין לו עוד זמן שלשים יום להתרת הנדר וכמו שפי' המ"מ בדין שלא תלך לבית האבל דהרמב"ם לא מפרש דתלה בתשמיש רק בסתם הנאה מנכסיו שיש לזה זמן שלשים יום וכמו שנתבאר פי"ב וכן משמע בסמוך סעיף ד':
סעיף ב
עריכה(ח) נדרה היא שלא תתקשט: לדעת הרמב"ם כל שנדרה היא הברירה בידו אם אומר לא איכפת לי במה שנדרה תשב תחתיו ואם אומר אי אפשר באשה נדרני' יוציא ויתן כתובה וכ"כ הטור בשמו לעיל בסי' ע"ב והר"ן נחלק עליו ועיין מזה ביורה דעה סי' רל"ה ואין להקשו' דהא בכל אשה הברירה ביד הבעל ואכתי לא ידענו שהאיש מוציא לרצונו י"ל דקמ"ל דאינה יוצאת בלא כתובה ואינו יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית דהא בידו להפר וכ"כ הרמב"ם סוף פי"ב מה"א:
סעיף ג
עריכה(ט) אסר הבעל כלי שכניו: בגמרא בכתובו' דף ע"ב ע"א אמרו המדיר את אשתו שלא תשאל ולא תשאיל וכו' וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל וכו' תצא שלא בכתובה וכתבו התו' דאין לפרש כפשוטו דאין בידו להדירה שלא תשאל וכמ"ש לעיל ס"ק ב' ואם תלה בתשמיש אמאי יוציא מיד ימתין ז' ימים וליכא לפרש בנדרה היא וקיים לה דהא קתני סיפא וכן היא שנדר' ע"כ מוקי לה התו' דמיירי שאסר כלי שכיניו עליו וא"כ אסור לה לשאול כלים שלא תכשיל אותו וכ"ש באוסר כליו על שכניו אסור לה להשאיל והר"ן בשם הרשב"א מפרש דרישא איירי בנדרה היא ותלתה בתשמיש או מזונו' וקיים לה איהו וקרי לה מדיר דקיומו של נדרה בדידיה תליא וסיפא מיירי דנדרה היא סתם ואין אלו מנדרים שבידו להפר ע"כ תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו ונתבארו עתה כל דברי הסעי' הזה רק מ"ש ושמע וקיים לה נראה דלאו דוקא קיים לה ה"ה לא הפר לה דהא דאמרינן קיים לה היינו כדי לפרושי מה שאמרו המדיר דמשמע שהוא מדירה ע"כ פירשו דמיירי דקיים לה והוי כאלו הדיר הוא אבל לדינא אם שתק ולא היפר הוי כאלו קיים לה וכן הוא בגמ' וברמב"ם פי"ב וכן הוא בסמוך סעיף ד' וה':
(י) והרי היא נאסר' מיד וכו': ואם הדירה מהנאתו ע"מ שלא תשאל כלים יוציא לאחר שלשים כדין איסור הנאה במזונו' וכ"כ המ"מ יתיר נדרו פי' שממתינין לו ל' יום:
(יא) או שאסרה על עצמה כלי בעלה: הרמב"ם סתם וכתב בלשון הגמרא וכן היא שנדר' שלא תשאל ולא תשאיל והטור שינה וכתב שאסרה על עצמה כלי בעלה דבלאו הכי אין זה לשון נדר אם נדרה שלא תשאל ולא תשאיל:
(יב) שלא לארוג בגדים נאים לבניו: במקום שדרכן לארוג לבנים לשון הרמב"ם כלו' שאין זה מצד החיוב עליה דא"כ היכא חל הדר או י"ל דתלתה בתשמיש או במזונו':
סעיף ד
עריכה(יג) וכיון ששמע ולא הפר יוצי' מיד: כבר כתבתי ס"ק ח' דלדעת הרמב"ם אינו מחויב להוציא מאחר שנדרה הוא יכול לומר לא איכפת לי בנדרה ומי יכוף אותו להוציאה אלא קמ"ל דצריך ליתן כתובה מאחר שבידו להפר:
(יד) ואם הוא אומר קונם תשמישך: בב"ח תמה על הרב המחבר כשם שחילק בסיפ' בנדר הוא בין חדש ליותר מחדש כך היה לו לחלק בריש' בנדרה היא וכן הוא בטור ולי נ' שהרב נמשך אחר דברי הרמב"ם דס"ל דכל שנדרה היא אין כופין אותו להוצי' רק בדעתו הדבר תלוי כמו בכל נשים ועיקר החידוש דלא תימ' תצא בלא כתובה וכמ"ש למעלה ס"ק ה' ואם כן אין חילוק בריש' דלעולם צריך ליתן לה כתובה אפילו נדרה על זמן רב הואיל ובידו להפר:
(טו) אם תלכי לבית אביך יותר מחודש: ה"ה בסתם תמתין חודש א' לשמואל דק"ל כוותי':
(טז) יקיים ז' ימים: עמ"ש לעיל סעיף ז':
סעיף ז
עריכה(יז) הדיר' שלא תלך למרחץ: כל זה לשון הרמב"ם פי"ג מה"א דין ט' ובב"ח הקשה על דברי הרמב"ם וז"ל ותימ' הא ודאי כיון שאין בידו להדירה שלא תלך למרחץ וכו' בע"כ צ"ל דתלאו בתשמיש ואם כן קשה אמאי קאמר יתר ע"כ יוצי' ויתן כתובה הל"ל יתר ע"כ תמתין שבת אחת ואח"כ יוצי' ויתן כתובה ומפני קושי' זו נדחק הרב ב"י ופי' האי יוצי' ויתן כתובה דאה"נ דלאחר ז' ימים קאמר דיוצי' ויתן כתובה כ"כ בספר ב"ה ובש"ע בסעיף ח' אלא דבסימן ז' העתיק לשון הרמב"ם ואין ספק שנסתפק בפי' דבריו ולכן כתב דבריו בלשון הרמב"ם בסתם בסעיף ז' ואחר כך מפרש דברי הרמב"ם לדעתו והמעיין בדברי הרמב"ם פי"ג מה"א והמ"מ ירא' שכונת הרמב"ם הוא כפשוטו והגירס' הנכונה יתר על זה יתיר את נדרו ופי' המ"מ שימתינו לו שלשים יום כנזכר פ' י"ב כי מה"מ מפרש כל הסוגי' במדיר מהנאתו ולא מתשמיש (וכמ"ש לעיל ס"ק ז') ונ' דכל הדינים הנזכרים בסי' זה היינו דברים שקשים לה ויש לה צער במניעתה כגון שלא תתקשט או שלא תשאיל כלים או שלא תלך לבית אביה ולבית האבל או שלא תלך למרחץ או שתלך יחף אבל אם הדירה לטובתה כגון הדירה בקונם אם לא תתקשט או אם לא תלך לבית האבל והמשתה וכיוצ' בזה ודאי דלא יוצי' ויתן כתובה דהא אינו רעה לה ואדרבה בזה מראה שאוהב אותה מ"מ נ' דאם אינה רוצה לקבל דבריו אינו יכול לכופה והנדר חל והוא אין לו דין מורד והיא אינה מורדת ולאחר ששה חדשים יוצי' ויתן כתובה כמו שיתבאר בסי' ע"ז סעיף י"א: