חיי אדם/שבת ומועדים/כא

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

סעיף א

הַגּוֹזֵז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר מִן בְּהֵמָה וְחַיָּהּ, בֵּין מִן הַחַי אוֹ מִן הַמֵּת, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהֻפְשַׁט - חַיָּב. אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ שֵׂעָר מִבְּהֵמָה חַיָּה - פְּטוּר, דְּאֵין דֶּרֶךְ גִּזָּה בְּכָךְ (וְאַף־עַל־גַּב דְּדוֹמֶה נַּמֵּי לִמְלֶאכֶת קֹצֶר דְּהָא עוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּמְלֶאכֶת קֹצֶר, מִכָּל מָקוֹם אֵין דֶּרֶךְ קְצִירָה בְּעוֹר אֶלָּא דַּוְקָא בִּכְלִי). וְהַתּוֹלֵשׁ שֵׂעָר מֵעוֹרוֹת הַמֵּת, כָּתַב הט"ז סִימָן שׁל"ו בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי דְּחַיָּב, שֶׁדַּרְכָּן בְּכָךְ גַּם לִתְלֹשׁ. (א) וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁנִּדְבְּקוּ הַשְּׂעָרוֹת מִבִּגְדֵי עוֹרוֹת שֶׁלֹּא יְנַתְּקֵם, דְּאִכָּא חִיּוּב חַטָּאת. וְכֵן לֹא יִקַּח כִּנִּים מֵעוֹרוֹת שׁוּעָלִים וְכַיּוֹצֵא בוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמְּנַתֵּק מִן הַשְּׂעָרוֹת (ט"ז סִימָן של"ו וּבְמָגֵן אַבְרָהָם סִימָן שי"ו).

(א) הט"ז בסימן של"ו כתב שכן הוא בירושלמי, וכן משמע ממה שכתב המגן אברהם בסימן שי"ו סעיף קטן כ"א. וצריך עיון על הרמב"ם שהשמיט דין זה. ובפרק ט' אדרבה משמע דדוקא כשגוזז מן המת חייב, משמע אבל תולש פטור. ובזה ניחא נמי, שהרי בפרק י"א כתב המעביר שער או צמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור - חייב משום ממחק. ולא כתב גם משום גוזז. ודוחק לחלק בין אם מחליק העור או לא.