חיי אדם/סדר היום/לו
כלל לו. הלכות נטילת ידיים לסעודה ודין איזה דבר חייב בנטילת ידיים (קנח). א. כיון דידיים עסקניות הן ונוגעים בכל דבר, ובזמן שהיה נוהג טומאה וטהרה והכהנים אכלו תרומה היו צריכין לטול ידיהם קודם אכילת תרומה לפי שמוזהרים מלטמא אותה, ולכן גזרו נטילת ידיים אפילו בסתם ידיים לתרומה. וכדי שיהיו רגילים הכהנים בזה, גזרו גם כן על כל האוכל פת שאסור לאכול עד שיטול ידיו ברביעית מים. וכל המזלזל בנטילת ידיים, נעקר מן העולם. ומצוה זו מסייעת שמי שזהיר בה ואין שאר מעשיו מעכבים, היא מסוגלת שיהיה עשיר. ושלמה המלך עליו השלום ובית דינו תקנו נטילת ידיים לסעודה. ב. חמישה כללים נאמרו בדין נטילת ידיים: א. איזה דבר חייב בנטילה. ב. שיהיה הכלי כשר לנטילה. ג. שיבואו המים מכח גברא. ד. שיהיו המים ראויים לנטילה. ה. כיצד דין הנטילה. ונבאר פרטיהם: דבר שחייב בנטילה כיצד, לא הצריכו נטילה אלא לפת שמברכין עליו "המוציא", שהוא חיי נפש, שאי אפשר לחיות בלעדו. אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא, כגון אלו שמברכין עליו "בורא מיני מזונות", אם אינו קובע סעודתו עליו, אין צריך נטילת ידיים. אבל כשקובע סעודתו עליו ואם כן הוא דומה לפת וצריך לברך "המוציא", צריך גם כן נטילת ידיים. ג. ומטעם זה, האוכל פת פחות מכביצה, כיון דיש אומרים דאינו מקבל טומאה, יטול ידיו ולא יברך, משום ספק. ופחות מכזית, יש אומרים דאין צריך נטילת ידיים (ט"ז והגר"א), ויש אומרים דדינו כפחות מכביצה (ל"ח מגן אברהם ואליה רבה). ואם הפת הוא טפל לדבר אחר, מבואר בכלל נו סימן ג'. ד. דבר שטיבולו במשקה והוא עדיין לח, ואפילו אם אינו נוגע במקום המשקה, כשהיה נוהג טומאה וטהרה היה צריך נטילת ידיים מדינא, אך עכשיו העולם נוהגין להקל בזה. אבל כל ירא שמים יזהר בזה ויטול ידיו, ומכח ספק לא יברך. ואין קרוי משקה אלא שבעה אלו, והם סימנם י"ד שח"ט ד"ם, דהיינו יין, דם בהמה ועוף, אבל לא של דגים (ומיירי שצריך לאכול משום רפואה כחולי שיש בו סכנה), שמן, חלב, טל, דבש, מים. ואפילו אינו מטבל אלא קצה אחד, צריך נטילת ידיים. ה. מיני מרקחת שמטגנים בדבש, נראה לי די חילוק, דאם קנה הדבש ועדיין הוא מעורב בשעווה והתיכו על מנת כן כדי לטגן בו, אם כן מעולם לא היה עליו שם משקה, אין צריך נטילת ידיים. אבל הקונה דבש שכבר מהותך מן העושין משקה (מעד) וידוע שהם מהתכים כדי לעשות משקה, צריך נטילת ידיים אף על גב שמטגן בו אוכל, כך נראה לי (דהמגן אברהם כתב דאין צריך נטילת ידיים, והט"ז כתב דצריך נטילת ידיים. ובספר ברכת הזבח מנחות לא' כתב כיו דקרוש לא הוי משקה, עיין שם. ועיין בתשובת מהרי"ט סימן טו'). ו. מיני טיגון שמטגנים בחמאה, לא מבעיא כשהחמאה קרושה דאז אין שם משקה על החמאה, דחלב שנקפא הוי אוכל ולא משקה, אלא אפילו כשעדיין החמאה חמה והיא צלולה דמקרי משקה, אפילו הכי אין צריך נטילת ידיים, כיון דחמאה הויא אוכל רק כשחוזרת ונימוחה חוזרת להיות משקה, וכיון דעכשיו באה לתקן אוכל, קימא לן דמשקה הבא לתקן אוכל הוי אוכל. ודוקא שלא נימוחה החמאה עד שהניח לתוכה האוכל, דתכף באה לתקן האוכל קודם שנעשתה משקה. אבל אם נימוחה מקודם, נראה לי דצריך נטילת ידיים. ועיין בנשמת אדם. ז.