חיים תחילה/יא

אופן יא

או יאמר עמ"ש בבראשית רבה שם פרשה א' וז"ל דבר אחר ולמה בבי"ת שהוא לשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארורה יע"ש.

ונקדים מה שכתב מרן בש"ע ח"מ ריש סימן ז"ך המקלל אחד מישראל אפילו מקלל עצמו בשם או בכינוי כו' לוקה משום לא תקלל חרש כו' וארור הוי לשון קללה יע"ש הרי דהמקלל בשם עובר בלאו ולוקה ואפילו אם קלל בלא שם איכא איסורא כמ"ש שם סעיף ב'. ואם כן זהו הרמז לעיני כל ישראל בראשית שיהיו עיניהם למאמר בראשית דפתח בבי"ת לשון ברכה ולא באל"ף לשון ארירה ללמד לבני ישראל שלא יקללו - לא לעצמו ולא לאחרים. ורמז בלמ'ד דישראל עם בי'ת מבראשית אותיות ל"ב לומר לך שלא יקללו אפי' בלב כי הכל תלוי ברחימותא דלפעמים אדם מקלל ולבו מכוין לברכה כענין מ"ש בגמ' [מועד קטן ט' ע"ב] תזרע ולא תחצד כו' שהיו מכוונים בלבם לברכה ולהפך ג"כ בלעם שהיה מברך בפיו ובלבו חשב לקללה. ולכן היינו שרמז הלב שהכל תלוי בלב.

ואפשר לע"ד דזהו כונת הכתוב בתהלים סימן ק"ט [פס' י"ז] ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו והוא דהכתוב בא לאשמועינן דלא תימא דמה שאהב קללה יהיה כאותן הקללות שזכרנו דהלשון הם קללה ולא נודע כי באו אל קרבנה ברכה שלימה. לזה הוסיף לומר ולא חפץ בברכה דאינו קללות שתכליתן הם ברכות והא ראיה ותרחק ממנו כלומר מן הפעולות יודעו הכחות דלא נתקיים בו שום ברכה [דף ז' ע"ב]

ומכאן תוכחת חיים למה שמקללים לחבריהם או לאנשי ביתם בשם ה' ואפילו בלתי הזכרת השם שהוא איסור גמור מצד שעובר על מימרא דרחמנא וגם שח"ו יתקיים הקללה ואיכא משום סכנה. ואם ח"ו חטא והוציא קללה מפיו מלבד מה שיתחרט ויעשה תשובה ויקבל עליו את הדין יעשה התרת קללות בעשרה ואם אינו רוצה לעשות התרה, ויש מי שחושש לקללתו, יש לבית דין לכוף אותו שיעשה התרה כמו שפסק הרשב"א בתשובות (ח"א) [חלק ה'] סימן רפ"ה וז"ל ואם יש מי שיחוש לו יכריחוהו ויתיר וכגון זה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דמצוה לשמוע דברי חכמים יע"ש.