חיים תחילה/י

אופן י

ורוח אחרת אתי עמ"ש שם בבראשית רבה בסיום הפסוק [תהלים קי"ט ק"ס] ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך שכל גזירה וגזירה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה כו' יע"ש ונראה לפרש המאמר כי סמך דרשתו ע"פ בראשית ברא אלהים שבראו במידת הדין ועל דרך שאמרו במסכת ברכות פרק הרואה דף ס' ע"ב על מתני' דחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואמר [דף ' ע"ב] רבא לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה מנא הני מילי רבה בר בר חנא אמר רב יוחנן דאמר קרא [תהלים נ"ו י"א] בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מידה טובה באלהים אהלל דבר זו מידת פורענות יע"ש.

א"כ היינו מאי דדריש רבי יצחק ע"פ בראשית ברא אלהים שהוא מידת הדין. הה"ד ולעולם כל משפט צדקך כי כל גזירה וגזירה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלים באמונה והיינו דסמך דרשתו על פסוק זה בראשית ברא אלהים שהוא מידת הדין שצריך לקבלו בשמחה כמו שדרשו בגמ' באלהים אהלל דבר אפילו כשהוא במידת הדין שמביא פורענות ואפשר שזהו רמז בראשית שי"ר תא"ב כי אפילו בזמן שהביא עליך דין דהיינו בראשית ברא אלהים מדת הדין ומדת פורענות עכ"ז בראשית שי"ר תא"ב כדכתיב באלהים אהלל דבר וכמ"ש עוד שם בגמרא חסד ומשפט אשירה חסד אשירה משפט אשירה אף כאן שיר תא"ב הגם כי ברא אלהים במידת הדין.

עוד נקדים מ"ש בזוה"ק סדר עקב דף רע"ג ע"ב וז"ל ביקש הקב"ה מידה יפה לישראל ולא אשכח אלא כמידת דלות והקשו עלה מהא דאוקמוה קדמאי חושבו מיני מיתות כחושבן תוצאות וחסרון כיס קשה מכולם ואיך אמרין אינון דלא אשכח מידה יפה כעניותא אלא בגין דכל עמא ולישנא [ישעיה ח' ה'] והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה אבל אינון קיימא דקב"ה בהאי מידה ולא אכחשין ביה ובגין דא במידה דא יתפרקון הה"ד [שמואל ב כ"ב כ"ח] ואת עם עני תושיע יע"ש. וזהו רמז הכתוב בתהלים סימן ע"ג [פס' א'] אך טוב לישראל דאכין ורקין מיעוטין דמיעוט טובה לישראל אבל לאומות העולם כל טוב שבעולם יען אלהים לברי לבב דהגם דמתנהג עמהם באלהים מידת הדין לברי לבב ואינן כופרין כאומות העולם והיה כי ירעב. ואם כן זהו הרמז לעיני כל ישראל דוקא לישראל הוא נאמר זה בראשית ברא אלהים דכשמביא הקב"ה מידת הדין ומידת פורענות עליהם מקבלין עליהם בשמחה מה שאין כן אומות העולם שהם כופרין כשבאים עליהם פורענות ועיין בספר ערוגת הבושם בדרך אחרת.

וזהו רמז נמי שם ישראל גופיה שי"ר א"ל וכמ"ש בהקדמת התקונים דף ג' ע"א והיינו כי לדעת הטור בא"ח סימן ה' הוא דלא סבר לה מר ששם אל הוא מידת הדין והכי קיימי בסברא זו כמה מהראשונים כמ"ש בעניותי בספרי זוטא לב חיים ח"א סי' ע' יע"ש והיינו לומר כי מידת עם בני ישראל הוא להיות שמחים ביסורים שמביא עליהם הקב"ה והיינו נוטריקון ישראל שי"ר א"ל שמשוררים לאל יתברך אף שהוא מידת הדין וזה [דף ז' ע"א] הרמז לעיני כל ישראל שי"ר א"ל. בראשית שי"ר תא"ב אף שהוא ברא אלהים במידת הדין וכאמור והוא ברור וק"ל. זאת היתה לי כונת הכתוב בישעיא סימן ס"א [פס' י'] שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי והקושי מבואר למה בתחילה נקט שם הויה ואחר כך שם אלהים ועוד זאת מהו הכפל שוש אשיש ותו למה תלה הגילה בנפש מה שלא אמר כן בששון אכן לפי מה שנתבאר יבא על נכון והוא במה שנשכיל להבין ההפרש שיש בין מברך על הטובה למברך על הרעה והוא דכשהוא במדת הדין אינו שמח לאחרים ואינו קורא ומזמן אותם אבל כשהוא בעידן חדוה אז קורא ומזמן לאחרים על דרך שפירשו [תהלים צ"א י"ד] כי בי חשק ואפלטהו כו' יקראני ואענהו כו' כיע"ש בדבריהם. עוד זאת תבין ותשכיל דהגם דאמרינן דחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה על כל פנים הגוף דסובל את הצער א"א להיות לו בשמחה כי איך שסובל את הצער שיהיה נפשו שמח בקבלת היסורין וא"כ זה שאמר שוש אשיש דמלבד שיש לו שמחה אשיש לאחרים כשהוא בה' דהיינו כמ"ש במדרש רבה על דרך בה' אהלל דבר לא כן כשהוא באופן שתגל נפשי דנפשי לבד תגל ולא הגוף זהו באלהי כשהוא במידת הדין על דרך באלהים אהלל דבר ואז לא אוכל לשמוח לאחרים כי אם אני לבדי ודוק.