פתיחת התפריט הראשי
מקור מנהג שכירות אדם לקדישעריכה

המנהג לשכור אדם לומר קדיש על נפש הנפטר מוזכר בב"י (יו"ד סי' תג) וז"ל: מצאתי כתוב, אחד מדיורי העיר היה אומר קדיש עבור אמו שמתה בעיר. ואחד שכיר מלמד בעיר, והיה אומר קדיש עבור אמו אבל לא מתה בעיר, ולא הייתה דירתה בעיר. ואחת הייתה זקנה שנח נפשה בעיר ולא עזבה בן ולא בת, וקרוביה שכרו אחד שיאמר קדיש עבור נפשה. ועל כן שלחו למורינו הרב ר' יוחנן נשמתו עדן וכו'. עכ"ל. וכן הזכירו המגן אברהם (סי' קלב ס"ק ב) שמשמע בב"י שמוטב לבנו להשכיר אחד לומר קדיש במקומו משיאמר אחד בחינם וכו'. ע"כ.

המפקפקים על המנהגעריכה

ואמנם בשו"ת בנימין זאב (סי' רב) הביא ממעשה דרבי עקיבא שלא אמר ר' עקיבא קדיש על אותו נפטר, אלא לימד את בנו לומר קדיש, ואף המתין עד שנתגדל. ומשמע שאינו מועיל קדיש של שאר קרובים כי אם מן הבן. כיע"ש. ולכאורה ה"ה בנידו"ד שהנשכר לומר קדיש אין לו קירבה כלל עם המת. וכדברי הבנימין זאב הנ"ל משמע בתשובות הריב"ש (סי' שטו). ע"ש. וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (סי' תיב) להסס בזה. כיוון שמהאגדה שהיא מקור הדין של אמירת קדיש עבור הנפטר, והיינו מעשה דרבי עקיבא, משמע שאינו מועיל קדיש של זר להציל הנפטר. אבל מצאתי במג"א (סי' קלב) שמוטב שישכור אדם לומר קדיש מאשר יאמר אחד בחינם. ואולי משום שהבן נותן שכר הרי זה כאומר בעצמו. עכ"ד הרב תורה לשמה. אכן בספר אליה רבה בהלכות תפילה (סי' קלב ס"ק ט) כתב וז"ל: "ואם היתום נוסע למרחקים, משמע בתשובת בנימין זאב סי' ר"א שטוב לשכור אחר במקומו. ואולי אף שיש שם אבלים על אב ואם אין יכולים למחות, דשלוחו של אדם כמותו, כמש"כ בטורי זהב. עכ"ל. ולמעשה איני יודע איך דייק מדברי התשובת בנימין זאב כדבריו. וכבר העיר ע"ז ג"כ הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות בהגהות "אלף למטה" בספר מטה אפרים (בדיני קדיש יתום שער ד סוף ס"ק י) וכתב שדברי המג"א (סי' קלב ס"ק ט) בשם ב"י סי' ר"א הוא ט"ס וצריך לגרוס ב"ז סי' רא, והיינו תשובת בנימין זאב. ועוד העיר שם, שהמעיין בתשובת בנימין זאב, לא ימצא שנזכר בדבריו דבר כזה, שעדיף לשכור בכסף מאשר בחינם. וכן העיר שם ג"כ על דברי האליה רבה הנ"ל, שהביא בשם תשובת בנימין זאב שהבן יכול לשכור אדם שיאמר במקומו קדיש, משום דשלוחו של אדם כמותו. שהאמת היא שמדברי הב"ז בתשובתו שם, לא משמע שהחליט לגמרי לומר הכי. אלא שכתב שאולי אדם שאין לו בנים, או אפילו כשיש לו בן והוא אינו במקום ישוב כלל, יכול אחר שהשכירו אותו לומר קדיש. אבל עם כל זה לא החליט לגמרי בדבריו לומר כך הלכה למעשה. ע"ש.

אחרונים שהביאו דין זהעריכה

אלא שרבים וטובים הביאו המנהג של שכירת אדם לאמירת קדיש. ומהם הנוב"י (מהדו"ת או"ח סי' ח), ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק א יו"ד סי' שסה), ובשו"ת מהריט"ץ (חלק א סי' ל), ובשו"ת תשובה מאהבה (חלק א סי' קעח), ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שמה), ובשו"ת מהרש"ם (חלק ב סי' כט), והגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' סא), ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רל וע"ע שם סי' רלה), ובשו"ת רב פעלים (חלק ד או"ח סי' ז), וכ"כ בספר בן איש חי (פר' ויחי אות טו) ששוכרים אחר שיאמר קדיש על הנפטר בלא בנים. ע"ש [וצ"ע בשו"ת תורה לשמה סי' תי"ב המיוחס לגרי"ח שהיסס בדבר. ולכאורה מיירי התם ביש לו בן. כיע"ש. וצ"ע]. ועוד רבים מהאחרונים.

שכירות אדם לקדיש – תועלת לנפטרעריכה

ולכל הפוסקים הנ"ל בע"כ לומר שמה שאומר קדיש עבור הנפטר איש שהוא זר לו, אינו מונע מהמת תועלת. ואע"פי שאין זה דומה למי שבנו אומר אחריו קדיש, עכ"ז תועלת לנפטר יש בדבר. וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים (חלק ד או"ח סי' ז) מי שאין לה זרע, ודאי אם יאמר אביה הקדיש בעבורה, יש בזה תועלת טפי מאיש זר שאינו קרוב שלה. אך עכ"ז היכא דלא אפשר בו, אין הכי נמי יהיה לה תועלת בקדיש של אחר אע"פ שאינו קרוב שלה. כי דבר זה שנהגו להשכיר אחד לומר קדיש על המת היכא דאין לו קרובים הוא מנהג קדמון, ומנהג ישראל תורה היא. והראיה שזה מנהג קדמון ויש לו סמך ע"פ חכמים הוא ממ"ש מרן ז"ל בב"י בסוף יו"ד וכו'. וראיתי להרב מהרח"פ ז"ל בספר חיים ביד (סי' קיד) שכתב מה שנהגו בעירנו אזמיר ובכמה עיירות שנותנים קדיש בתרא להרב מורה צדק שבעיר. שמעתי מפי קדוש מו"ר הרב הגדול מו"ז אור הירח ז"ל שהיה אומר כי יען אמירת הקדיש היא להגן על הנפש המת להצילו מן גיהנם, והרי יש כמה מתים שבישראל שלא זכו לבנים שיאמרו קדיש עליו, ולכן תיקנו שיאמר הרב מורה צדק קדיש, והוא מגן לכל נפשות מת שמתו שאין להם מי שיאמר קדיש בעדם. זת"ד. עכ"ל. ע"ש. הנה מוכח דיש תועלת בקדיש למת אפילו ע"י איש זר שאינו קרובו. ועל כן יפה הוא עושה זה השואל להשכיר אחד יר"ש שיאמר בכל יום קדישים בעבור נפש בתו. עכ"ד הרב רב פעלים. וע"ע בשו"ת מעשה אליהו להגר"א מני בסופו בתשובות מבן המחבר (סי' ל דף קכג) שכתב שבודאי יש נחת רוח לנפטר בקדיש שאחר אומר עליו, וכמתבאר מדברי הב"י יו"ד (סוס"י תק) שכך היה מנהג קדמון בענין זה. ושכן כתוב ג"כ בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת (או"ח סי' ח). ע"ש.

אם שכירות מועילה רק במקום אונסעריכה

מעתה יש לברר אם גם כשיש לנפטר בנים מהני מה ששוכרים אדם זר שאינו קרובו של הנפטר לומר עליו קדיש. שהגם שבשו"ת תורה לשמה (סי' תיב) הביא דברי המג"א (סי' קלב ס"ק ב) שאם הבן רוצה להעמיד אחר במקומו לומר קדיש, היכא שהבן יש לו אונס שאינו יכול לומר קדיש הוא בעצמו, טוב להעמיד אדם בשכר מלומר אחר קדיש בחינם. נמצא לפ"ז יש תועלת לנפטר בקדיש שאומר אדם בשכר. ואולי כי ע"י השכר שנותן הבן חשיב כאילו הוא עצמו אומר הקדיש. ע"כ. והמעיין בדברי המג"א ישר יחזו פנימו שלא כתב דין השוכר כשהבן אנוס, אלא בסתם. כיע"ש. וכפי זה צ"ל לדעת הרב תורה לשמה שלא הותר כי אם מאונס במקום שיש בן, ומשמע מטעם שליחות, וכמו שכתב בזה האליה רבה (סי' קלב אות ט). אבל במקום שיש בנים ואין אונס לא דיבר. וכן נראה מדברי המטה אפרים בפסקים (בסעיף ט) וז"ל: מי שמת ויש לו בן, וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו, ושוכר איש אחר במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו, אין שאר האבלים יכולים לדחותו. כיון שאומר בשליחות הבן. עכ"ל. ואולם קראתי בכל לב מה שכתב הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז או"ח סי' לח) בשם הרב בן איש חי (שנה א פרשת ויחי אות טו) שמי שנשכר לומר קדיש עבור נפטר מסוים, יאמר יהי רצון וכו' [הנוסח מובא גם בשו"ת רב פעלים (חלק ד או"ח סי' ז) וז"ל: גם עוד בכל יום אחר כל הקדישים בסוף היום יאמר בקשה זו: יהירמ"י או"א שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נפש רוח ונשמה של פב"פ ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך ביום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשה רוחה ונשמתה ותלוה אליהם השלום וישכנו במנוחת שלום השקט ובטח ותגביר חסדיך על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים. יהיו לרצון וכו']. כיע"ש. א"כ אין הבדל בין אם יש בן או לאו. ואפילו חי לחי. הלא אמרו המתפלל על חברו נענה תחילה (קמא צב, א). וכן אנו מוצאים בכמה תפילות שהם על כלל ישראל בכל מקום שהם וכו', ומטעם ערבות ושליחות. וע"ע בילקוט דת ודין (עמוד לו ד"ה 'קדיש בשכר') עכ"ד הרב ישכיל עבדי. וילקוט דת ודין אמ"א לעיין בדבריו. ואע"פי שלכאורה לא אפרק מחולשא. שגם הסוברים להתיר מטעם שליחות, הלא המה התורה לשמה והאליה רבה, לא דברו כי אם במקום אונס, שאין הבן יכול לומר קדיש לסיבה מהסיבות. וכן משמע במטה אפרים הנ"ל. ע"ש. מ"מ יש לסייע לדברי הישכיל עבדי ממה שכתב בספר חסידים (סי' תתשעא) שמה שהחיים מתפללים לע"נ המתים, או צדקה שעושים לעילוי נשמתם, מועיל למתים. ע"ש. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סי' לז) בשם הגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' יג אות ה) שהמנהג בכל אתר ואתר שהחכם מרא דאתרא אומר קדיש בתרא לע"נ מתי ישראל. ע"ש. ומשמע שמועיל לנפטרים, בגדר זכין לאדם שלא בפניו, אע"פ שלא נתבקש מבניהם. ע"כ. וזה טעם חדש לאמירת קדיש ע"י מי שאינו קרוב למת. ושמא בכלל הערבות הוא.

דברי שו"ת עטרת פז ודחייתםעריכה

וחזית הוי בשו"ת עטרת פז (חלק א או"ח סי' ב) שיצא לדון מצד מצוה שבגופו של בן לומר קדיש על אביו. וכתב שאמירת הקדיש שהבן חייב בה היא מצוה שבגופו, שהבן צ"ל קדיש על אביו, ואיך י"ל שיועיל אמירת הקדיש של השליח שעשה הבן מדינא דשלוחו כמותו. כיע"ש. וקושיא זאת מאולצת ודחוקה. שמתחילה לא מצאנו בש"ס ופוסקים שיש מצווה כזאת, לא מן התורה ולא מדרבנן. שהלא למדוה מדברי אגדה במעשה דרבי עקיבא כנז"ל בדברינו. ואם משום כיבוד אב ואם, הלא כתבנו במ"א בחיבור זה שמהר"ם משעלה לגדולה לא היה נפגש עם אביו וכו'. ופשוט שטעמו משום שגם אביו חייב בכבודו ולכן לא רצה בזה. אבל קשה בכ"ז כיצד הפקיע מעצמו מ"ע דאורייתא של כיבוד אב ואם. וצ"ל בודאי שכיבוד או"א אינו מצווה שבגופו, ורק בפניו חייב. ואם משום שאם אין לאב, הבן מחזר על הפתחים, וכמבואר בקידושין, אינו משום מצווה שבגופו, אלא משום שהמצווה שיהיה לאביו מה שיאכל. וכיוצא בזה נחלקו הפוסקים במצוות מילה אם היא מצווה שבגופו של אב למול את בנו, או שמא המצווה היא שיהיה בנו נימול, ויש אריכות בדבר. אבל מעשים בכל יום שהאב עושה שליח למוהל למול את בנו. ויש אריכות בזה, אך אכמ"ל . וכבר דחה בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סי' לז אות ז) סברא זאת בשם שו"ת יד יצחק חלק ב סי' עה ועו) דלא חשיב בכה"ג מצוה שבגופו, אלא יכול הבן למנות שליח במקומו לומר קדיש ולהתפלל לע"נ אביו, ורק לכתחילה היכא דאפשר מצוה בו יותר מבשלוחו. וע"ע בשו"ת חזון נחום (סי' קיז) שאם שוכר לאחר במקומו לומר קדיש, כאילו הוא עצמו אומר קדיש. ע"ש.

קדיש אחד מועיל לכמה נפטרים – שו"ת מהראנ"חעריכה

מעתה עלינו לברר אם מה שאומר קדיש בשכר מועיל גם אם אומר על כמה מתים. ולפום ריהטא נראה ממה שנהגו שהרב דמתא אומר קדיש עבור כל מתי ישראל, וכמו שכתב מהר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי ובספר חיים ביד (סי' קיד) כנז"ל, שמועיל קדיש אחד לזכות מתים הרבה. וכן מצאנו להדיא בשו"ת הראנ"ח (סי' עז) במי שנשכר לומר קדיש לע"נ זקנה אחת, ואח"כ מת אביו. והיה אומר קדיש כל הי"ב חדש ומכווין בו לצוואת הזקנה גם כן, הרי קיים תנאו בזה. ואף על גב דבלאו הכי הוה צ"ל קדיש בעד אביו, מכל מקום זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וכל כי האי גוונא כתבו החבורים במי שקבל עליו להתענות ב' וה' וחל ב' וה' בתעניות צבור, שיוצא ידי נדרו על ידי אותם תעניות ועולים לו לכאן ולכאן. ע"כ.

קדיש אחד אינו מועיל לכמה נפטרים – שו"ת האלף לך שלמהעריכה

ומיהו בספר האלף לך שלמה (או"ח סי' סא) שאחר שהביא בשם הכנ"י שהכריח כדברי הראנ"ח מכח קושיא דא"כ מי שאבל על אביו ועל אמו יאמר קדיש כפל משאר אבל, וז"א שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. עכתו"ד. וא"כ מוכח מזה דאין שייך לאבל ב' חלקים אף שהוא אבל על אביו ועל אמו. ודחה הרב אלף לך שלמה דברי הכנ"י וז"ל: אך באמת אין זה ראיה. דטעם הכנ"י דזכרון אחד עולה וכו' אין נראה, דאינו דומה להתם. דהתם בש"ס לענין להזכיר ר"ה בפ"ע ור"ח בפ"ע, בזה שייך לומר שפיר כיון דעיקר הכוונה לזכרון בעלמא, אז זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. אבל בענין אמירת הקדיש דזה הוי כפרעון חוב על עונות אביו ואמו, וא"כ ודאי אם חייב אביו מנה ואמו חייבת מנה, ודאי לא יפטור בזה הבן אם ישלם הבן מנה עבור שניהם. וא"כ ה"נ כיון שהקדיש הוי כעין הגנה ופרעון חוב על עונות אביו ואמו, צריך פרעון מיוחד לכ"א בפ"ע. ע"כ.

ראיות לכך שקדיש אחד מועיל לכמה נפטרים – שו"ת תורה לשמהעריכה

וכן ראיתי בשו"ת תורה לשמה (סי' תיב) שמההיא דערובין (מ, א) שזכרון ר"ה עולה גם לר"ח, אין לפשוט שהקדיש עולה לכאן ולכאן. שיש לדחות ראייה זאת, וא"צ לפרש. אך לכאורה יש להביא ראייה מחגיגה (ז, א) שישראל יוצאין י"ח חגיגה בנדרים ונדבות ומעשר בהמה. ע"כ. אלמא עולה לכאן ולכאן. וכיוצא בזה כתב בשלטי גיבורים בשבועות (פרק שבועות שתיים בתרא) שמי שנדר להתענות ארבעים יום רצופים ואירע בהם תענית מתעניות שחייבו חכמים, וכן מי שהתענה בשבת ובעי למיתב תענית לתעניתיה, ואירע שיום שבא אחר שבת הוא יום תענית, בלאו הכי דמהני ולא צריך תענית אחר. והביא ראייה ממה שכתבו התוס' בנזיר שמי שחייב בשתי נזירויות ומובלעים ימי האחת בשל חברתה, שמנין אחד עולה לשתיהן. אלמא שעולה לכאן ולכאן. וכ"כ מהר"י סגל בתשובה (סי' קכו) והביאו מר"ן ז"ל בשו"ע (או"ח סי' תקסח) שהנודר להתענות יומיים רצופים וחל בהם תענית חובה, עולה לכאן ולכאן. וכ"פ שנית ביו"ד (סי' רלט). ומ"מ יש ללמוד שקדיש אחד עולה לכאן ולכאן. ומיהו ראיתי למהר"י סג"ל בתשובה (סי' נו) שמי שרוצה לצאת י"ח מתנות לאביונים בפורים מכספי מעשר שני. והשיב שלא יוצא בזה י"ח. שכיוון שתקנתא דרבנן היא נמצא פורע חובו במעשר וכו'. כיע"ש. ואע"פי שלכאורה סותרים דבריו אלו את מה שכתב בתשובה אחרת (סי' קכו), אין כאן סתירה. שבמתנות לאביונים איכא פסידא לאחריני, משא"כ בתענית. ועוד מצאנו שאסר לשאת נשים במועד מטעם שאין מערבבים שמחה בשמחה. אלמא השמחה אינה עולה לכאן ולכאן. וכן מצאנו בפורים שחל להיות בשבת (פורים משולש) לדינא נקטינין כדברי הרי"ף ומר"ן השו"ע, שצריך לעשות סעודה ביום ראשון. ודלא כדעת מהר"ל בן חביב, דס"ל שעושה סעודת פורים בשבת. אלמא שאינה עולה לכאן ולכאן. ואין סתירה לדברי השו"ע (או"ח סי' תקסח ויו"ד סי' רלט), דשאני פורים דמפקי לה הירושלמי מקראי דבעינן שיהיה ניכר שעושה הסעודה לשם פורים. והשתא לפי כ"ז י"ל שיועיל קדיש עבור אביו ואמו גם יחד. ואע"פי שיש לדון דלמא ישכור אדם אחר שיאמר קדיש עבור אחד מהם, והוא יאמר עבור אחד, אינו נראה כן. שודאי קדיש דידיה עדיף. עכת"ד הרב תורה לשמה. יע"ש. ומורם מדבריו שאע"פי שהראיה מזכרון ראש השנה העולה גם לר"ח יש לדחותה, מ"מ בדוכתי טובא מצאנו שעולה לכאן ולכאן. ומה שכתב בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' סא) שפורע חוב אביו ואמו וכו'. כיע"ש. יש לדחות שדווקא כשיש פסידא לאחרים או הנאה לאחרים, אבל באמירת קדיש מאן מפיס לדמותו לחיוב אביו במנה ואמו במנה, ופורע רק אחד מהם ויש פסידא לשני.

סיעת הסוברים שקדיש אחד מועיל לכמה נפטריםעריכה

ואנוכי הרואה להגאון בעל שדי חמד (באסיפת דינים אבלות אות נג) שכתב שמי שאומר קדיש על אחד מהוריו ונפטר גם השני, א"צ להודיעו. שכיון שכבר אומר קדיש בלאו הכי על אחד מהם, קדיש אחד עולה לשניהם. וכמו שכתבו בשם הרב מהראנ"ח (סי' עז). וי"ל דשמא אינו עולה אלא כשיודע ומכוון על שניהם, ואי נמי בסתמא. אבל כשאינו יודע ואינו מכוון כי אם על אחד, אינו עולה לשניים. ע"כ. וכ"כ שנית (שם אות קנד) בשם הראנ"ח. ומה לי אם אחד יגיד על שני מתים. ומה לי אם שניים יאמרו על שני מתים. ע"ש. וכן ראיתי בשם הרב בני חיי (חו"מ סי' רעא) באחד שהתחייב עצמו לומר קדיש בשכר למי שמת בלא בנים, אין לקבל מאחרים ג"כ שכר לומר קדיש בעד נפטר אחר. אולם אם מת לו מתו, וטוענים היורשין להשיב להם הכסף, והוא טוען שיכווין באמירתו גם בעד מתו וגם בעד הנעדר שמקבל שכר וקדיש אחד יעלה לשניהם, השיב מהראנ"ח (חלק א סי' עז) שהצדק עמו ומקיים התנאי אם יכוון גם בעדו. כי באמת קדיש אחד עולה לשני מתים. עכ"ל.

החובה ליידע את השוכר כשכבר אומר קדיש על מישהו אחרעריכה

וכן ראיתי בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רלה) שנשאל מאיש אחד שמת לו אביו זה חודש ימים, ועתה בא אחד וביקש ממנו שיאמר קדיש עבור נפטר אחר שהלך לעולמו בלא בנים (ל"ע), ורוצה ליתן לו סכום הגון והוא צריך ונחוץ להממון. והשאלה אם יש בזה זלזול בכבוד אבא כשיאמר קדיש גם בעד נפטר אחר. והשיב מתוך דברי הראנ"ח שהצדק עמו ומקיים התנאי אם יכוון גם בעדו, כי באמת קדיש אחד עולה לשני מתים. ואם כן לכאורה בנידו"ד נמי לכתחילה אין לו לקבל שכר מאחרים כשאומר קדיש על מתו. ברם יש לחלק דשם שהוא בא בשכרו לאמור קדיש עבור אחד, יכולין היורשים לעכב. דשמא לא יכוון הקדיש עבור האחד רק בעד השני, ועל דעת זה לא נחתו והוי כעין מקח טעות. אבל בנידו"ד שהאחר מרוצה לזה שיאמר קדיש עבור הנפטר בשעה שאומר קדיש גם עבור אביו, והדבר נוגע לכיבוד האב, ודאי אין לחוש שלא יכוון גם לאביו בקדיש. וכיון שקדיש אחד עולה לשניים, מותר לו ליקח השכר ולכוון גם לנפטר האחר. וכנ"ל דאפשר דגם להאב ניחא ליה בזה כיון דאין לו בזה שום גרעון. ועיין מג"א (סי' קלב) דיני קדיש דיש בזה גם ענין שכופין אותו על מדם סדום היכי דליכא בזה גרעון להאחר. עי"ש ע"כ. ובכל אופן מחלק באופן שצריך שיהיה השוכר מקבל שיאמר הנשכר קדיש גם בעבור אחרים. ובלא זה הוי מיקח טעות. אך היסוד שקדיש עולה לשניים בעינו עומד. ורק עניין החשש שמא לא יכוון על שני המתים הוא שנידון. ובאמת שיש להעירו מדברי מהרש"ם בתשובה (חלק ב סי כ"ט) שהאמת כי גם בלא כוונה ברא מזכה אבא בכל המע"ט ותפילותיו ואינו בכלל מ"ש המג"א סי' רפ"ח ובהל' תענית וכו'. ע"ש. ועינא דשפיר חזי בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סי' לז אות ה) בשם שו"ת קרן לדוד (סי' לב) שנשאל במי שהתחייב לאשה אלמנה שיתפלל לפני התיבה ויאמר קדיש לע"נ בעלה המנוח, וקיבל שכרו עבור זה. וכעת נפטר אביו, וצריך להתפלל לפני התיבה ולומר קדיש לעלוי נשמתו. והוא רוצה לכוין בתפילתו ובקדיש לעלוי נשמת שניהם, מהו. וכתב, לכאורה יש ללמוד דין זה ממ"ש בש"ע (ס"ס תקסח) שהנודר להתענות סך ימים רצופים ואירע באחד הימים תענית צבור עולה לו. ולמדו כן ממ"ש בפ"ק דחגיגה (ז, ב) ישראל יוצאים י"ח שמחה בנדרים ונדבות. וא"כ גם כאן י"ל שתפילתו והקדיש שלו עולים לשנים. אך זה אינו, שדוקא בשלמי שמחה שבאים כדי שיהיה לו מה לאכול ולשמוח, ודי לו בנדרים ונדבות שאוכל ושמח. וכן הנודר להתענות לצעורי נפשיה קא מכוין, והרי נצטער. אבל כאן הרי הוא מחוייב מטעם המנהג שקבלו עליהם כל ישראל לקיים מכבדו במותו ע"י תפילה וקדיש, א"כ הו"ל דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין, ולא דמי למ"ש הש"ע בדין הנודר להתענות וכו'. וכן ראיתי סברא זו בשו"ת תשורת שי (סי' תקפה) אודות מי שרוצה לנהוג יאר צייט של אמו שלא נודע לו יום פטירתה, ביום שנוהג יא"צ של אביו. והעלה דלא מהני מטעם הנ"ל. וכיון שאינו מועיל להתפלל ולומר קדיש בשביל שניהם, צריך להעמיד לה איש אחר שיאמר קדיש ויתפלל לע"נ בעלה המנוח. עכת"ד הרב קרן לדוד. וכבר העירו בשו"ת מנחת יצחק וייס (חלק ג סי' קמד) וז"ל: ותמיהני על מה שראיתי בשו"ת קרן לדוד סי' לב שנשאל בנידון מי שהתחייב עצמו להתפלל בכל יום לפני התיבה ולומר קדיש עבור אחד, וכעת אביו שבק חיים לכל חי, אם צריך להחזיר המעות שקיבל בעד ההתחייבות שלו. ודן שם בנוגע לקדיש, דאפשר לקיים שניהם, ללמוד פרק אחד יותר, ולומר קדישים בשביל נשמת המנוח שקיבל עליו. אבל בתפילה דא"א לקיים שניהם, וחיוב אביו הו"ל דבר שבחובה, ואינו באה אלא מן החולין. והביא לזה מתשובת תשורת ש"י (סי' תקפ"ה) שהבאתי בספרי (חלק א סי' פג). וע"כ אם רוצה המשכיר בחזרת המעות מחויב להחזיר. עכת"ד. וחידוש שלא הביא מכל הנ"ל. וכן מבואר בתשו' נוב"ת (או"ח סי' ח) במה שדן בנשכר לומר קדיש בשביל איש ואשה, אם יש לו יותר זכות מאבי הנער, שאומר קדיש בשביל בנו לבד. עיי"ש. שיש יתרון לזה שאומר קדיש על שתי נשמות, מאדם אחר שאומר רק על אחד לענין הקדישים. אך לפי מה דאיתא בתשובות חת"ס (או"ח סי' קס"ד ויו"ד סי' שמ"ה) לפי המנהג שנהגו בכמה מקומות שכל האבלים אומרים ביחד, לא הוי כל כך נפ"מ. ע"כ דברי הרב מנחת יצחק. וכ"כ להעיר ע"ד שו"ת קרן לדוד בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סי' לז) דאישטמיתיה מ"ש מהראנ"ח על כיו"ב שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. והביאוהו האחרונים להלכה. ומה שנדחק לחלק בין נידון זה למ"ש בש"ע (סי' תקסח) אינו מחוור. שהרי מהראנ"ח השוה נידונו למ"ש מהרי"ל בכיו"ב. ע"כ. וכפי כ"ז י"ל שיוכל אדם אחד לומר קדיש עבור שני מתים, וגם להשכיר עצמו לומר קדיש עבור שני מתים או יותר. וביותר על פי מה שכתב בישכיל עבדי (חלק ז או"ח סי' לח) בשם הבן איש חי, ונשנית ברב פעלים הנ"ל, שע"י יהי רצון שאומר ומזכיר את שמות הנפטרים ומתפלל להצלת נשמתם יועיל לכמה נפטרים.

כשהשוכר מקפיד שיאמר קדיש רק עבור הנפטרעריכה

אך בכל זאת עדיין יש מקום לדון כשיש הקפדה מצד השוכר, שלא יאמר הנשכר קדיש כי אם אחר מת מסויים בלבד. ונשאל מהרש"ם (חלק ב סי' כט) בגביר אחד ששכר מנין שיתפללו בביתו אחר מותו, ושכר לו צורבא מרבנן אחד שיאמר קדיש אחריו. ועתה מת אבי הצ"מ הנ"ל, אם השכירות קיים יפה. כתב רו"מ דבבית הגביר אין רשות לשום אדם לומר קדיש עבור אחר, וא"כ הקדיש עולה רק עבור הגביר. ואני מוסיף דלפמ"ש בנה"מ (סי' רצא ס"ק יב וסי' שלג ס"ק א) דשכירות פועל נקנה בכסף לבד וא"י לחזור וכו'. ואני מצאתי בריטב"א לע"ז (דף עא) וז"ל: והנכון בעיקר קושיין דהיכי דיהבי להו כסף שכירות גופם הוא דחשוב וכו' ושכירות גופו דכ"ע בכסף דהא עבד כנעני ונכרי נקנים בכסף וכו'. ע"ש. א"כ כיון שכבר זכה בו משכיר, הרי הקדיש עולה עבורו. ואם רוצה לקיים כיבוד אביו, יאמר אח"כ קדיש עבור אביו. אבל לענ"ד האמת כי גם בלא כונה ברא מזכה אבא בכל המע"ט ותפילותיו וכו'. ע"כ. ומוכח מדבריו שאינו ראוי לכוון עבור מת אחר, אלא דשאני אביו שבלא כוונה נמי מזכי ליה. ועיין בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רלה) שהביא דברי הרב בני חיי הנ"ל (חו"מ סי' רעא) לחלק בין כשנשכר ואחר כך מת לו מת, שאז השכירות קיימת ואינם יכולים היורשים לעכב. לבין כשכבר היה אומר קדיש ולא ידעו השוכרים, ואחר כך נשכר להם, שאז יכולים לעכב. דשמא לא יכוון על מת זה, והוה כעין מיקח טעות. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סי' קמד) שכיון שמדברי מג"א בשם מהר"ן נראה דלא אמרינן בזה זכרון אחד עולה לזה ולזה, וגם מדברי הנוב"י (או"ח ח) דלא דחה דברי המג"א מטעם הנ"ל אלא משום טענה אחרת, והוליד מזה דין הנ"ל עיי"ש, ש"מ דעכ"פ יש יתרון מעלה אם אומר קדיש בשביל כל אחד ואחד. על כן נראה דצריך הנשכר להודיע להמשכיר שהוא כבר נשכר לאחר. ואם יסכים שפיר, ואם לא אולי יש ענין אונאה ומקח טעות. ואינו דומה לדברי מהראנ"ח הנ"ל, דבשעת מעשה לא היה לו חיוב אחר. ודומה למש"כ התוס' (ב"ק קי, ב וכתובות מז, ב) שבדבר התלוי בדעת שניהם, לא אמרינן אדעתא דהכי וכו'. ואף אם תלוי רק בדעת הנותן אם מכפר מחצה. עיי"ש. והכא נמי יש תועלת לנפטר, אם מכוון לשניהם כנ"ל. אבל כל זה לא שייך אם בשעת מעשה כבר נשכר לאחר ולא הודיע לו. ואע"פי כן אם לא הודיע למשכיר, והמשכיר לא ידע מזה כמעט כל השנה מכל הענין, ותובע ממנו שיתן בחזרה הכסף, כי הוא היה סובר שאומר רק בשביל אותה הנשמה שהשכיר אותו, לענ"ד קשה להוציא ממון מחמת זה. שאף דלכתחילה צריך להודיע כדי שלא לצאת מחשש ספק גזל, אבל אם עבר ולא הודיע, אז לא מיבעיא אם הנשכר גברא דעביד למיגר עצמו לומר בשביל כמה נשמות, דאז י"ל שהיה לו להמשכיר להעלות על דעתו ולהתנות עמו בפירוש שלא להשכיר עצמו לאחר, אלא אפילו אם הוא גברא דלא עביד להשכיר עצמו, מ"מ כיון שלפי המבואר בדברינו הקודמים יש בזה רק משום יתרון מעלה לומר בשביל כל אחד ואחד, וגם יש בזה מחלוקת הפוסקים כנ"ל, ואם כן המוחזק יכול לומר קים לי כדברי הפוסקים דזכרון אחד עולה לשנים, והמוציא מחבירו עליו הראיה. ע"כ דברי הרב מנחת יצחק.

דברי שו"ת אג"מ ודחייתםעריכה

ומתוך הדברים יש סמך וראייה למה שכתב הגאון בעל אגרות משה (יו"ד סי' רנד) בשמש ביהכנ"ס אשר חלק מפרנסתו היא לומר קדיש עבור הנפטרים, שיאמר רק קדיש אחד ליום עבור כל נפטר. כיוון שהמנהג היה שמחלקים את הקדישים בין האבלים, ועל הרוב יצא להם לומר רק קדיש אחד ליום. ולפעמים עשו הגרלה ואפילו אחד ליום לא אמר. אבל על הרוב יצא לו קדיש אחד, ומדינא סגי באחד. אבל אע"פי כן אם השוכר חושב שאומר קדישים הרבה, ולמעשה אינו אומר אלא אחד, יש בזה משום חשש גזל, ואפילו בסתמא שלא פירשו. ואע"פי שכפי המנהג הוא לומר רק קדיש אחד ליום, אע"פי כן טוב שיאמר לשוכר לומר רק קדיש אחד ליום. לכן טוב לומר זה להקרוב שמשלם שיאמר קדיש אחד ביום עבור קרובם משום שיותר לא צריך. ואם יפרסם ויהיה ידוע זה להרבה בנ"א שהוא אומר רק קדיש אחד לכל אחד, לא יצטרך להתנות בפירוש. שיש אז לתלות שידע שסגי בקדיש אחד כשלא התנו בפירוש. עכ"ד. והעירו בציץ אליעזר (קונטרס אבן יעקב סי' נ) מטעם שקדיש אחד עלה לכאן ולכאן, וכמו שכתב הראנ"ח. ושכן השיגו בספר דובב מישרים. כיע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סי' לז) שהעיר בכיוצא בזה. ודחה דברי האגרות משה. כיע"ש.

הכרעת ההלכהעריכה

ואע"פי שכן עיקר לדינא, וכפי שעולה מכל הפוסקים הנ"ל שקדיש אחד עולה לכאן ולכאן. מ"מ הלא מצאנו הרבה מהפוסקים הסוברים שקדיש אחד עולה לשני מתים ויותר, ואע"פי כן הצריכו לבאר הדברים לשוכר. ולא משום דיני קדיש, אלא משום דיני שכירות או מיקח טעות וכנ"ל. ולכן כפי מנהגם, אפשר שטועה השוכר לומר שיאמר על מתו קדישים הרבה, ולכן צריך עכ"פ לבאר זאת. אך באמת למנהגינו שהאבלים אומרים כל הקדישים ביחד, אין חשש בזה ואפילו בסתמא. ורק אם יתנה עמו שלא יאמר כי אם על מתו של שוכר לבדו, יש בזה חשש אם יאמר על מת אחר שאינו אביו או אמו. והוא שנשכר ואח"כ מת לו מת וכדינו של מהראנ"ח. ודו"ק.