בקהילות אשכנז נהגו סדרי קדימה באמירת הקדישים. וכיום פשט המנהג בארץ הקודש שרבים אומרים קדיש בתרא ביחד בלא דיני קדימה, ובלבד שיקפידו לאומרו יחדיו ולא יהיה אחד מקדים ואחד מאחר. וכן נכון לנהוג.
מנהג הקדימה בקדישים
עריכהכתב הרמ"א (יו"ד שעו, ד) וז"ל: שלשה אחין ואיש נכרי, השלשה אחין נוטלין השלשה קדישין, והאחר נוטל קדיש אחד. ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו, שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם. ומי שיודע להתפלל כל התפילה, מתפלל. ואם יש אבלים אחרים, נהגו שתוך שבעה לאבלם הם קודמים, ואין לו קדיש כלל. תוך שלשים, יש לו קדיש אחד. לאחר שלשים, כל הקדישים של אותו היום הם שלו. ומונין שבעה ושלשים מיום הקבורה וכו'. ע"כ. ע"ש. והאריך בזה המשנ"ב (סי' קלב בסופו) במאמר קדישין. יע"ש שטרח לבאר כל דיני הקדימה שכפי המנהג.
הסוברים שאין לקיים מנהג זה
עריכהואולם לא אחת כתבו פוסקי הזמן שלא לקיים המנהג הנ"ל. וכמו שכתב בפת"ש (יו"ד סי' שעו אות ו) בשם שו"ת דברי אגרת (סי' ז) שהוא ז"ל במדינתו תיקן שכל האבלים יאמרו כולם קדיש יחד ע"ש טעמו ונימוקו. ע"כ. ואמ"א לעיין בדב"ק [ועיין שדי חמד אסיפת דינים אות קנד]. אבל כבר כתבנו לעיל (סעיף ג) בשם החת"ס (יו"ד סי' שמה) שמנהג הספרדים שכל הקדישים אומרים כל האבלים בפעם אחת, ועל כולם עונים הקהל יהא שמיה רבה וכו'. והגאון יעב"ץ בסידור שלו כתב אינני מטפל בדיני קדיש, כי נכון מנהג הספרדים שיאמרו כולם בפעם אחת. וכן אנו נוהגים פה בבית מדרשינו בקדיש דרבנן שאומרים כל הבחורים האבלים בפעם אחת. ולפעמים גם בביה"כ כשיש שום פלפול בין האבלים אומרים שניהם ומה בכך. ע"כ. יע"ש. ואע"פי שבשו"ת בנין ציון (סי' קכב) כתב לדחות הדברים, ולהניח המנהג על עומדו. כיע"ש .
חשיבות מנהג הקדימויות בקדישים – שו"ת ציץ אליעזר
עריכהאך זאת ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סי' יג) שנשאל אם מותר לשנות מנהג שנהגו לחלק הקדישים בין בעלי החיובים ולהנהיג שיאמרו יחד, ואם רוצים להשאיר להיארצייט רק קדיש אחד שיאמרו ביחידות, אם עדיף להשאיר לו הקדיש של לאחר עלינו או קדיש אחר. וכתב שבזמן האחרון נתרבו מתפללים חדשים, ושינו המנהג, ותפסו מנהג הספרדים שאומרים קדיש ביחד, ורק זאת השאירו שהקדיש שלאחר עלינו נותנים לאומרו לבעל היא"צ בלבד. ואע"פי ששני דברים לא טובים ראה בזה. ראשית, אין לשנות מנהג כזה של חילוק הקדישים הנהוג בבית כנסת, כי כלשונו של החתם סופר (או"ח סי' קנט) הוא מנהג נהוג מאבותינו, אשר להם התורה בירושה מעולם, כמ"ש הרא"ש בתשובה. וגם מיישב ומסביר מנהג זה מפני דעיקר זכייה שמזכה אבותיו איננו באמירה דידיה, כ"א במה שהוא מזכה הציבור שעונים אחריו אמנים טובא ויש"ר מברך וברוך ה' המבורך. וע"י שנעשה הוא סרסור לצבור, עי"ז מזכה אבותיו. נמצא מנהגינו יפה כחו, כי אם יאמרו הרבה בבת אחת, מ"מ אין הגורם אלא אחד מהם האומר קדיש ואידך נעשה מסייע ואין בו ממש, וא"כ כל אחד יחטוף שיהיה הוא הראשון ושהציבור יענה אחריו ולא אחר חבירו. ע"ש. וכ"כ בבית לחם יהודה על יו"ד (סי' שעו ס"ק ה)... וכך מצאתי בשו"ת זכר שמחה באמבערגער (סי' ח) שכתב שמנהג זה של חילוק הקדשים הוא מנהג אשכנז מימי קדם קדמתה שלא לומר קדיש ביחד. והעתיק גם תשובה שהשיב בזה גם זקנו הגאון בעל מלאכת שמים ז"ל שכה לשונה: לעניין אמירת קדשים ע"י כל האבלים ב"מ ביחד. נלענ"ד שאין שום סברא להרשות לעשות כן במקומותינו. שמאז ומקדם אין המנהג כן. שמלבד חשש תרי קלי לא משתמעי, יש עוד בזה משום ביטול מנהג. וידוע מ"ש בירושלמי אע"פ ששלחנו לכם סדר התפילות אל תשנו מנהג אבותיכם. וכמה שקיל וטרי הרב כנסת יחזקאל ושאר גדולים בענין חלוקת הקדישים ולמה לא תקנו לאומרן ביחד... וזאת שנית שאני רואה כאן, הם השאירו על מקומו רק הקדיש שאחר עלינו שיאמר אותו רק בעל היא"צ בלבד, ואילו בזכר שמחה שם, מביא בשם האב"ד דק"ק שוואבאך שהעיד בשם הגאון רע"א זצ"ל, דבעת חולי רע שהיו שם יתומים הרבה עד שלא הגיע ליתום קדיש אחד בתוך חדש, התקין שבמשך השנה ההיא יאמרו קדיש אחר עלינו הכל ביחד. ושמאז נשתרבב המנהג שקדיש אחר עלינו אמרו הכל ביחד ושאר קדישים היו ליא"צ. ע"ש. הרי היפוכו של דבר, דאם כבר יש צורך להנהיג מאיזה סיבה שיאמרו כולם ביחד קדיש אחד ולהשאיר האחרים ליא"צ, אזי יש לבחור שאת הקדיש של לאחר עלינו הוא שיאמרו כולם יחד, ומהאחרים לתת ליא"צ... אך יעוין בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שמה) שמעיד ובא על דבר זה שבבית מדרשו נוהגים (כנראה אחר הלימוד) בקדיש דרבנן שאומרים כל הבחורים האבלים בפעם אחת, ולפעמים גם בביהכ"נ כשיש שום פלפול בין האבלים אומרים שניהם, וכך מציע הפשר בנידונו שם. ע"ש. ומדבר הפשר משתמע דלא איכפת ולא קובע בזה בכלל איזה קדיש שיאמר לבד ואיזה קדיש שיאמרו יחד. כדיעו"ש. ובשו"ת בנין ציון (סי' קכב) שמעיד ובא על מנהג ישראל אשר נהגו בכל מדינת אשכנז ופולין זה יותר משלש מאות שנה בקדיש יתום שיאמר כל אחד. ע"כ דברי הציץ אליעזר.
שבח מנהג הספרדים לומר קדיש יחד – שו"ת ציץ אליעזר
עריכהובשולי התשובה כתב, ולא אמנע לבסוף להמליץ על מנהג הספרדים ועל המקומות שהנהיגו כמוהם לומר הקדיש כל החייבים ביחד, שהוא זה מפני דקסברי שחוץ מעניית הקהל איש"ר וכו' ישנו ענין גם בעצם אמירת הקדיש כשלעצמו. והוא, חדא, שישנו בדבר זה משום הצדקת וקבלת דין שמים של האבלים ואומרי הקדיש, וכפי שראיתי בספר החיים מאחיו של המהר"ל מפראג ז"ל (חלק ב פרק ח)... ושנית, ישנו גם בעצם אמירת הקדיש גדר של עומד ומקדש שם שמים ברבים, והקידוש הגדול הזה של שם שמים ברבים על ידי הבן מעורר זכות ורחמים על אביו או אמו שזה יצא מחלציהם. וכפי שראיתי בספר שו"ת תשורת שי (חלק א סי' סב) שכותב, דכפי שהבין מסידור ר"ש מכוונת האריז"ל דקדיש של היתום עצמו מציל או"א גם מעונש גיהנם אחר וגם מעלהו בג"ע ממדרגה למדרגה. ולכן אומרים גם בשבת ויו"ט ויא"צ. אך מה שעונים הציבור איש"ר אחר היתום, אינו מציל רק מעונש על שלא ענה אמן. ע"ש. אך גם לפי"ז יש אבל להשתדל שיאמרו יחד בבת אחת הקדיש כדי שעניית הקהל איש"ר יעלה לקדיש של כולם ויזכו עי"ז את קרוביהם הנפטרים שינצלו עי"כ מעונש על שלא ענו אמן. ואין להאריך יותר. עכ"ד הרב ציץ אליעזר. ע"ש.
הכרעת ההלכה
עריכהועין רואה שעיקר ההקפדה משום מנהג ומשום תרי קלי לא משתמעי . וכבר נדחה מנהג זה מכורח המציאות, ובפרט בארץ הקודש מקום קיבוץ הגלויות, אשר לעיתים יזדמנו לגור בכפיפה אחת בני עדות שונות, ובכללם מבני ספרד, וגלגל הוא המסתובב בעולם, וימצאו כמה אבלים תוך שנתם אשר אין להם מקום תפילה ביישובם כי אם אחד יחיד. ואם אינם זכאים כפי מנהג בני אשכנז לומר קדיש על או"א, ימצאו עצמם מבטלים אמירת הקדיש כל השנה. וכדי בזיון וקצף שלא יאמר הבן על או"א קדיש כל השנה. ולמה יגרע חלקו להצילם מגיהנם או מדבר אחר בשל מנהג שאינו מעיקרא דדינא. ובפרט למה שכתבו כמה פוסקים שאמירת קדיש מדיני כיבוד אב ואם הוא, ונמצא זה מוכרח למעט בכבודם. ואם משום דתרי קלי לא משתמעי, הרי שאפשר ללמדם לומר באיטיות וביחד, כפי שראינו כבר במקומות רבים שנוהגים כן, ואין מקדים ואין מאחר. ולא שייך בזה כל דאלים גבר. ואפילו שבני הספרדים, אשר קדיש על ישראל או יהא שלמא הנהוג בפיהם ארוך יותר ממה שנהגו בני אשכנז, ימתינו זל"ז בנועם ובהבנה . וכן עיקר להלכה ולמעשה שאין מקום לקפידה בדיני קדימה בקדישים בזמננו בארץ הקודש ובכל אתר ואתר.