פתיחת התפריט הראשי

במקצת קהילות הספרדים נהגו שהיתומים אומרים כל הקדישים, כלומר גם אלו שבתוך התפילה, והשליח ציבור אינו אומר לבדו כי אם קדיש תתקבל. ומנהג נכון הוא וקילסוהו רבנן. וכן המנהג עד היום בקהילות הספרדים המתוקנות. אולם, בארץ ישראל לא נהגו כן במרבית הקהילות כיוון שחששו למקדימים ולמאחרים באמירת הקדיש. ומכל מקום לא הועילו בתקנתם, שכן בקדיש בתרא לא תקנו בקהילות הספרדים לאומרו אדם יחיד, ורבים אומרים אותו ביחד, ומקדימים ומאחרים. וטוב ומשובח המנהג שנהגו שכל האומרים קדיש מתאספים סביב התיבה ושומעים זה את זה ואומרים הקדיש יחד באין מקדים ואין מאחר.

טעם לאמירת הקדישים (ולשון תרגום)עריכה

כתב בשער הכוונות דמן התחלת העקידה עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה. ומשם עד יוצר אור הוא עולם היצירה. ומשם עד תפילת י"ח הוא עולם הבריאה. ותפילת י"ח בעולם האצילות. ואח"ז יורדים מעילא לתתא. ומן אשרי עד תפילה לדוד הוא עולם הבריאה. ומשם עד אין קדוש כה' הוא בעולם היצירה. ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה. ולכן תקנו קדיש בכל שינוי עולם ועולם כדי להעלות על ידו העולמות למעלה ממדרגתם. כגון העשיה ביצירה, והיצירה בבריאה. ולכן נתקן לשון תרגום, מפני כי אנחנו מתייראים פן ח"ו על ידי עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם, ויתאחזו בהם וינקו שפע מהם. ולכן נתקן הקדיש בלשון תרגום שהקליפות מבינים לשון תרגום , ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו, אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה. ולכן אמרו בזוהר פרשת תרומה על הקדיש דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא וכו'. ע"ש. טעם שאין סומכים על הקטן באמירת קדיש ונמצא כפי זה ומן הטעם הנזכר בשער הכוונות הנ"ל שבעליית העולמות יתאחזו החיצונים, והקדיש נתקן לצורך תפילת הציבור המתפללים בעשרה, כדי שלא יתאחזו החיצונים בעלית העולמות. ותיקון זה שנעשה בעבור הצלה זו של עלית העולמות ע"י הקדיש הוא לצורך כל הציבור המתפללין. ולכן האומר קדיש צריך לכוין שהוא מוציא את הציבור י"ח באמירת הקדיש, שנחשב כאילו כולם אמרו הקדיש. ונמצא האומר קדיש הוא במקום ש"ץ המוציא הציבור י"ח, ולכן אין סומכים בקדישים של חיוב על אמירת קטן .

אמירת כל הקדישים ע"י היתומים וביחדעריכה

וכתב מרן הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (חלק ב או"ח סי' יד) שאע"ג שקדישים אלו אינן קדיש שתקנו חז"ל ליתומים בעבור תועלת המת, כי זה שתקנו חז"ל הוא קדיש שקודם עלינו לשבח, וכמ"ש בשער הכונות, מ"מ נהגו בכל קהילות ישראל שאומרים היתומים כל הקדישים שהם חובת ציבור להוציא הציבור י"ח, שבזה יהיה נחת רוח ותועלת לנפש הנפטר, על אשר היתום אומר קדיש להוציא הציבור י"ח, ומצוה זו שהיתום עושה באמירת קדיש להוציא את הצבור י"ח, תגין על נפש הנפטר ויגיע לו תועלת גדולה. ע"כ. וכ"כ שנית בחלק ד (או"ח סי' ז) שאין דין תביעה בין האבלים בקדישים במקומותינו. כי כאן נוהגים שכל היתומים והקרובים שאומרים קדיש שיאמרו כל הקדישים כולם ביחד. ע"ש. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שמה) שמנהג הספרדים שכל הקדישים אומרים כל האבלים בפעם אחת ועל כולם עונים הקהל יהא שמיה רבה וכו'. והגאון מהו' יעב"ץ בסידור שלו כתב, אינני מטפל בדיני קדיש כי נכון מנהג הספרדים שיאמרו כולם בפעם אחת. וכן אנו נוהגים פה בבית מדרשינו בקדיש דרבנן, שאומרים כל הבחורים האבלים בפעם אחת. ולפעמים גם בביה"כ כשיש שום פלפול בין האבלים אומרים שניהם ומה בכך. ע"כ. יע"ש. ונמצא שהגאון היעב"ץ קילסו למנהג הספרדים [וכן משמע בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סי' מח), וכ"כ בערוך השולחן (סי' שעו ס"ק טז), ובספר מנחת קנאות למהר"ץ חיות (דף ו עמוד ב) שיבח מנהג הספרדים בזה. וראה שו"ת מנחת יצחק וייס (חלק ט סי' קכב)]. ועיין בשו"ת בנין ציון (סי' קכב) בדברי הרב השואל שכתב וז"ל: ועוד גוף הדבר אין לו טעם מה חילוק יש אם אחד אומר הקדיש או הרבה יחד, אדרבה כי עיקר הקדיש כתב בספר יש נוחלין הובא בספר בית לחם יהודה (יו"ד סי' שעו ס"ק ה) הקדיש אינו תפילה שיתפלל הבן על האב לפני ה' שיעלה משאול מטה, אלא זכות ומצוה הוא למת כשבנו מקדש ברבים והקהל יענו אחריו אמן. והה"ד שאר מצות וזכיות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש האב. עכ"ל. וא"כ אם רבים אומרים ביחד קדיש בודאי יתקדש שמו יתברך יותר. וכמ"ש רש"י פ' בחוקותי (ויקרא כו, ח) אינו דומה מרובים העוסקים בתורה למעטים. ואם יחיד אומר בפ"ע כמה פעמים אין עונים עשרה אחריו אמן יהא שמיה רבא . עכ"ל.

הא לך עוד טעם כעיקר למנהג נכון זה. וכן נוהגים עד היום בקהילות יוצאי סוריה, הן יוצאי ארם צובה (חלב) והן יוצאי דמשק. ובקהילות יוצאי טורקיה על כל עריה ואגפיה ועוד קהילות.

אמירת קדיש דיוצר ע"י היתומיםעריכה

ויש לדייק במה שכתב בשו"ת רב פעלים הנ"ל שמה שאומרים היתומים כל הקדישים, היינו בימי חול. אבל בשבת ויו"ט שהש"ץ אומר קדיש דיוצר בנעימה ובניגון, א"א אותו היתומים. וה"ה ביום חול שיש בו קצת יו"ט, כמו ראש חודש, או שיש בבית הכנסת חתן או אבי הבן או בר מצווה, שבכל אלו אומר הש"ץ קדיש דיוצר במנגינה, שאין היתומים אומרים אותו. הן עתה בארץ הקודש אין נוהגים כן שיאמרו היתומים קדיש דיוצר אף בימי החול, ואע"פי שנהגו כן בעבר, וכפי שזכור לי שראיתי זה שנים רבות בספר מנהגי ארץ ישראל להגרי"מ טוקצ'ינסקי ז"ל שהעיד בזה ושיבח המנהג. כיע"ש. ודלא כמו שכתב בכה"ח סופר (סי' נה אות כ) שהמנהג בירושלים שהאבלים אומרים קדיש בתרא, וגם קדיש של הודו ושלאחר מזמור של יום לפני קווה. אבל שאר הקדישים אומרם הש"ץ. ע"כ. ואפשר שביטלו מנהג לומר היתומים כל הקדישים על פי מה שכתב הבן איש חי שעוד בבגדד תיקן לבטל מנהג זה משום שאחד מקדים ואחד מאחר. ומ"מ לא יכל לבטל אמירת קדיש בתרא, הוא קדיש יתום, שאומרים אותו כל האבלים ביחד. באופן שלא תוקן הדבר לגמרי. אך במנהגי א"י הנ"ל שיבח מנהג הספרדים משום שאין מקדים ואין מאחר דווקא. שמנהגם עד היום שכל הצריכים לומר קדיש מתקבצים יחד סביב התיבה, וכולם כאחד אומרים ביראה, והציבור עונים בכל כוחם, ואין כל מקדים או מאחר. שמאחר שכולם קרובים זה לזה, כולם שומעים זה את זה ומתאימים עצמם לכך. וכד הוינא טליא בראשית דרכי כש"ץ הורוני לומר קדיש עם היתומים, וכך נהגו כל שליחי הציבור, ואפילו בקדיש בתרא. כי אז כולם נגררים אחר השליח ציבור ושומעים לקולו לכל אשר יאמר ויאמרו עמו. וזה התיקון עדיף על פני ביטול אמירת כל הקדישים ע"י היתומים. שמביטול זה יצאו מנהגים אחרים שהם גרועים יותר מזה שהיו מקדימים או מאחרים באמירת הקדיש. ויבואר בהמשך בס"ד.

אמירת הקדיש ביחד – שו"ת בנין ציוןעריכה

וחזית הוי בשו"ת בנין ציון (סי' קכב) דחש לה משום דתרי קלי לא משתמעי. ושאני מנהג הספרדים שאע"פי שאין בידינו לידע על מה נהגו כן, אבל עכ"פ יש חילוק רב בין הספרדים ובין אשכנזים. כי הספרדים כל תפילתם היא במקהלות בקול שווה בלי איחור ומיהור. ואחרי שרגילים בזה, גם כשיאמרו קדישים יחד, נשמע קולם יחד. כדאמרינן במגילה (כא) דאף דתרי קלי לא משתמעי, מכל מקום בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין, כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי. הרי דאפשר לשמוע גם הרבה קולות אי יהבי דעתייהו. ובזה רגילים הספרדים מה שאין כן בנו אנשי אשכנז שאין מתפללין וקורין בקול אחד. וכשהרבה מתפללים יחד, אי אפשר לשמוע ולכוון, כאשר ידעתי נאמנה במה שגם פה נוהגין לומר קדיש דרבנן האבלים יחד, והוא כחוכא ואטלולא, דכל דאלים גבר לישא קולו קול ענות גבורה, וחבירו צועק כנגדו זה פותח וזה חותם ואי אפשר ממש לענות אמן יש"ר. ולולא יראתי לבטל מנהג, כבר הייתי מונעם שלא לומר קדיש דרבנן יחד, כל שכן שלא להנהיג כן לכתחילה. ומה גם בשאר הקדישים אשר לא נשמע ולא נראה בכל גלילות אשכנז ופולין אפילו קהילה אחת שנהגו כן חוץ ממה שהנהיגו מגידי חדשים אשר מנהגי ישראל לא יחשובו. עכ"ל. וראה עוד שם שדחה מה שהנהיגו לומר הש"ץ בקו"ר והיתומים אחריו בקול נמוך, שמה תועלת יש בזה. והלא כל התועלת היא במה שעונים הציבור איש"ר וכו'. וכיוון שאין שומעים קולם של יתומים כי אם של ש"ץ, אין עונים אחרי היתומים כי אם אחרי הש"ץ . ע"כ. יע"ש. ויש לדחות עדיין שעכ"פ אלו שסביב היתום יענו על מה ששומעים ממנו. דלאו לחש גמור כתפילת שמונה עשרה קאמר, אלא נמוך יותר מקול הש"ץ. והן אמת שטעמו משום דתרי קלי לא משתמעי שריר וקיים. אך יש לומר שכשם שהלל ומגילה לא חיישינן בהם לתרי קלי, כי חביבים הם ונותנים דעתם בזה ושומעים אפילו עשרה קולות, כך בקדיש י"ל כן דחביב עליהו, שכל העונה איש"ר בכל כוחו וכו'.

המנהג להתקבץ כולם סביב התיבהעריכה

והמנהג להתקבץ כל האומרים הקדיש במקום אחד, סביב התיבה, הרי זה משובח .