מה שתיקנו חז"ל לומר קדיש על אב ואם, היינו בקדיש בתרא, כלומר הקדיש האחרון הנאמר בסוף התפילה, ואשר כונה בפי כל קדיש יתום. אבל שאר קדישים שבתוך התפילה לא תיקנו רבנן.
אמירת הקדיש ע"י היתום
עריכהבספר אור זרוע (חלק ב הלכות סי' נ) מנהגנו בארץ כנען, וכן מנהג בני רינוס, לאחר שיאמרו הצבור אין כאלוקינו עומד היתום ואומר קדיש. אבל בצרפת ראיתי שאינם מקפידים על כך מי שיאמר קדיש, אם נער יתום או נער שיש לו אב ואם. וכמנהגנו מסתברא, משום מעשה שהיה דמעשה ברבי עקיבא. ע"כ. וכ"כ מור"ם ז"ל (או"ח סי' קלב, ב) שאומרים קדיש יתום אחר עלינו. ע"ש. ובשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' כח) נשאל מה הטעם שנקרא קדיש יתום, ולמה הקטנים אומרים זה הקדיש הואיל והוא דבר שבקדושה. והשיב שהקדיש הזה ניתקן אחר פסוקי דא"ר אלעזר א"ר חנינא ואחר שיר המעלות וכן אחר הדרשות. והיתומים שאומרים אותו לפי שאין יכולים לומר ברכו אלא א"כ נעשו גדול, דכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, וכולהו קדישי דעלמא תקנתא דרבנן נינהו. אבל קדיש זה לאו דבר שבחובה הוא, הילכך יכולין קטנים לאומרו. ובעובדא דר' עקיבא הוזכר ג"כ יהא שמיה רבא. ומהאי טעמא נמי נ"ל דאפילו הגדולים קפדי טפי אקדיש דיתום יותר משאר קדישים וברכו, משום דקדיש זה הוי תוספת ולא חובה, וסברי דעבדי טפי קורות רוח להוריהם מבאחרים. ואין דעתי מסכמת עמהם בזה, דאדרבה גדול המצווה ועושה (קידושין לא, א). ע"כ. וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' קטו) שנהגו לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש. וכ"כ בית יוסף (יו"ד סי' שעו) בשם הכל בו (פח, א). וע"ע בכלבו (סי' קיד) על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו'. אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא. על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש. ע"כ. וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סי' רפ), ובשו"ת רב פעלים (חלק ג יו"ד סי' לב) בשם הרב שלמי ציבור (דף קץ עמוד ב) שהביא דברי רבינו האר"י ז"ל. ע"ש. ובשו"ת בנין ציון (סי' קכב), ובשו"ת ציץ אליעזר (בקונטרס אבן יעקב פרק ו). ובכה"ח סופר (סי' נה אות כ). וראה במשנה ברורה (סי' קלב ס"ק י) קדיש יתום אחר עלינו – שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים, ובעלינו יש ג"כ פסוקים וצריכים קדיש אחריו. אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו מפני שיש יתומים קטנים, או אפילו גדולים, שאינם יכולים להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו, שאם היו יכולים להתפלל לפני העמוד זהו טוב יותר מאמירת קדיש. וכבר ידוע ממעשה דר' עקיבא תועלת הגדול שיש למת כשיש לו בן האומר קדיש וברכו, וביותר בתוך שנה ראשונה. לכך תקנו והניחו קדיש זה שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים. ע"כ. ומצאתי במנהגי מהר"ש מנוישטט (סי' צ) שכתב שאותן מקומות שברינוס שאין אומרין קדיש יתום בחול, היינו משום שאין אומרין ככתוב בתורתך אחר עלינו לשבח, ואז לא הוי קדיש על פסוקים. ע"כ. וכפי זה מנהגים שונים נהגו בקדיש בתרא בקהילות אשכנז. דאילו בני ספרד נהגו לומר מזמור תהילים או ברייתא דתנא דבי אליהו ולומר אחריה קדיש לפני עלינו לשבח. וכיום המנהג בכל העדות לומר קדיש בתרא בכל יום בין בחול ובין בשבת.