סימן קצא
עריכהא) בכורות ט"ז ב' אר"ה וולדות פטורין כו', תוכן הסוגיא דהמקבל צ"ב מן הנכרי [דהיינו כשאחריות הבהמות שקבל על הישראל לשלם לנכרי כפי שומתן ששמו בשעת קבלה, ואם ימותו תוך הזמן שקבעו צריך לשלם ולהעמיד בדמים בהמה אחרת עד זמן שקבעו ואם ימותו או יוזלו בסוף זמן שקבעו ישלם כפי השומא הראשונה, והולדות יחלקו לפרש"י, ולפר"ת הולדות של ישראל אלא שמשלם שכר קבוע בכל שנה] סתמא כפירושו דהנכרי מוכר לישראל הצאן מעכשו ואינו חייב לעכו"מ רק ממונן והמעות הלואה גבי ישראל עד זמן שקבעו והא דנותן לו חצי הולדות היינו בשכר המתנת המעות, [ולא אמרינן דהן של נכרי והולדות של נכרי אלא שנותן לו חצי הולדות בשכר טורחו ועמלו, ונראה דהיינו בסתמא אבל אם פירשו הכל כפי מה שפירשו] ומשמע דבסוף הזמן אין הנכרי נוטל הצאן בע"כ ומצי מסלק לי' בזוזי דאל"כ הרי קיימא ברשותא דמריהו, והכי אמר בהדיא בגמ' דאילו כו' ולא יהיב לי' כו' והנה לפ"ז אין לפטור האם מבכורה מצד שותפות נכרי, ומסקינן דמ"מ מקרי האם שותפות נכרי משום דהנכרי יש לו שיעבוד אפותיקי על האם ולא מצי מסלק לי' בשאר מטלטלין ואפותיקי סגי למפטר מן הבכורה, וכתבו תו' דדוקא כה"ג אבל הלוה נכרי מעות לישראל ועשה אפותיקי על צאנו של ישראל כיון דמצי לסלק לי' בזוזי לא מקרי שותפות נכרי לל"ק דפסחים ו' א', ואינו מובן מה חילוק יש בדבר, [אמנם בתו' ב"ב נ' א' ד"ה קסבר החזיקו ג"כ בחילוק זה דשיור אלים טפי, ועי' שם קל"ו ב' כל לגבי נפשי' כו'] ואילו נכרי מישראל לא קנה שיעבוד כמו שלא קנה משכון כדאמר פסחים ל"א ב' היה אפשר לחלק ולומר דלשייר שיעבוד יש לו הזכות ודוקא לקנות מישראל אי אפשר [ולא דמי לדשלב"ל ודבר שאין בו ממש דכל שאי אפשר להקנות א"א לשייר דהכא שיעבוד קנין מעליא הוא אלא שלא נתנה תורה קנין זה לנכרי מיד ישראל ושפיר י"ל דיכול לשייר] אבל בגמ' שם אמר דגם נכרי מישראל למפרע הוא גובה, ואפשר דנהי דקנה שיעבוד אבל לא קנה אפותיקי ונהי דיש לו דין גבי' למגבי מהאי חפץ אבל עד הגבי' אין לו קנין בחפץ כלום ואפשר דמן הדין יכול לסלקו בשאר מטלטלין.
ב) והנה התו' חילקו בדבר לל"ק דרבא פסחים שם אבל אנן קיי"ל כל"ב דאפי' מצי לסלק לי' בזוזי פטורה מן הבכורה לדעת הרמ"א סי' ש"ך ס"ה [מיהו הגר"א ז"ל שם תופש גי' אחרת שכתבו תו' עיקר דדוקא בדלא מצי מסלק לי' בזוזי] ומיהו י"ל דחילוקן קיים גם לל"ב וטעמא דל"ב דארנונא שאני דיש למלך מעשר הצאן מדינא דמלכותא וכשנוטל זוזי מוכר לו חלקו, ול"ק ס"ל דאינו אלא אפותיקי, וכ"ה בתה"ד סי' ק"ל שכ' רמ"א שם ובד"מ שם, איברא י"ל דכל שעשה ישראל אפותיקי פטורין אף לל"ק והתם אין דין דמלכותא למיהוי אפותיקי אלא חלות דינא דמלכותא הוא בשעת גבי' ולא שייך שם אפותיקי שאם יאנסו הצאן אין המלך גובה, ולל"ב יש לו חלק למלך, ואפשר דזו כונת תו', אבל החילוק בין שייר לעצמו אפותיקי לשיעבד לו ישראל אפותיקי קשה לפרשו וכמש"כ לעיל, [אח"כ ראיתי בש"מ ב"מ ע' ב' כתב בשם ריטב"א דאפותיקי בעלמא אינה פוטרת מבכורה ודוקא הכא פוטרת].
ג) שם תוד"ה טעמא, וי"ל דלכך פי' בקונ' כו' פלוגתת ר"ה ור"י הוא באמד הדעת ר"ה סבר שסתמא אין דעתו של נכרי לסמוך בתורת אפותיקי אלא על הולדות אבל לא מסיק אדעתו לסמוך על ולד ולדות והלכך אין ולד ולדות אפותיקי ור"י סבר דסתמא גם ולד ולדות אפותיקי, ובדין העמיד ולדותיהן פליגי אי האי העמדה מועלת לאוסופא דרא, דלר"ה העמדת הולדות מוסיפה דרא ולר"י אינה מוסיפה כלום, שמתו אמותיהם ונתחייב לשלם [לפרש"י צריך לשלם מיד כדי שיטפל בהן ותהיינה הולדות חציין לנכרי, אבל לפר"ת עדיין לא נתחייב לשלם עד סוף זמן שקבעו אלא העמיד להבטיחו ממונו שיגבה מהן כשיגיע הזמן] הדעת נותנת דיכנסו הולדות תחת אמותיהן, ולפיכך פירשו כפרש"י דאיירי קדם שמתו והבטיחו ליתנם אם ימותו אמותיהן ובזה פליגי דר"ה סבר דעי"ז משים נכרי דעתו לעתיד לאוסופא דרא אם לא יהיו הולדות תהיינה ולדי ולדות אפותיקי ור"י סבר שאין זה מוסיף כלום, ונראה דחדא בחברתא שייכא דלר"ה דסתמא לא יהיב דעתו על ולד ולדות מהני העמדה לשום דעתו עליהן אבל לר"י דסתמא כבר יהיב דעתו על דרא תליתאי לא מהני העמדה למיהיב דעתו על דרא רביעאי דאתפלג דרא טובא, [ומיהו לרשב"ג אליבי' דר"ה מהני העמדה אף לדרא טובא מיהו דוקא כשמשים לבו לדרא בתראה משים לבו לכולהו דרא אבל לר"י רשב"ג אלא העמיד קאי דאי היה מודה בלא העמיד לא היה פליג אהעמיד דלר"י העמדה לא מהני כלום] עוד פירשו דאף אם העמיד לאחר שמתו אמותיהן מ"מ אין הולדות תחלת הצאן ברזל דלא היה כאן קנין אלא דבור בעלמא, ונראה דלא שייך כאן קנין שהרי צאן ברזל הן של ישראל, ואי מעמיד הולד תחת האם הרי עדיין אינו מקנה כלום לנכרי ואף לפרש"י דיטול מעכשו חלק בולדי ולדות אינו אלא בתשלומי רבית שהוא חייב לו, ואפשר שהוא קונה אם לולד, ומ"מ אין הולד נכנס עתה לרשות נכרי וחוזר מרשות נכרי לרשות ישראל ואינו אלא כמבטיח לו ממונו מהולדות, והלכך יש מקום לומר לר"י דלא מתוספא דרא בשביל זה, מיהו יש לעי' לר"ה דמתוספא דרא באמירתו ואיך מהני בלא קנין וכל אפותיקי לאחר מתן מעות צריך קנין, ובשלמא לפרש"י יש לפרש דאמר לו בשעת מתן מעות, [והא דמהני לולדות דליתנהו בעולם י"ל דמשייר באמותיהן לולדותיהן שיהי' לו בולדות זכות לולדותיהן וכן לדורות אחריהן כפי דאמדינן דעתם] אבל אי אמר לו לאחר שמתו אמותיהן ועי"ז מתוסף דרא א"כ צריך קנין בולדות עתה למקני בהו קנין פרה לולד דעד השתא ליכא לנכרי בהן קנין זה, ואפשר דלר"ה איירי בקנין ואף לר"י י"ל דאיירי בקנין אלא דהקנין היה למקני חלק הולדות לפרש"י, ואי סתמא מתוסף דרא הוי גם קנין אפותיקי בכלל המשיכה וצ"ע.
ואם העמיד היינו לאחר שמתו אמותיהן א"כ ע"כ מוכח שאף אם עשה אפותיקי מדידי' פטורה מן הבכורה שהרי ולדות שהוא מעמיד עתה לנכרי למקני זכות של אפותיקי בולדי ולדות הוא קנין משל ישראל לנכרי לאפותיקי ואע"ג דכשבאין לעולם באין לרשות נכרי מ"מ לא מצי למזכי זכות בולדות בדין פרה לעוברה בזמן שאין העובר רק אפותיקי, ומדברי מהרא"י שכ' הרמ"א והד"מ שם נראה שאם נתן ישראל לנכרי לטפל בו והבטיחו ליתן דמי הולד והולד יהי' אפותיקי מ"מ לא מיפטר ומשמע אע"ג דהקנה לו פרה לולד לאפותיקי וזה תימא דהיינו ממש העמיד הולדות תחת אמותיהן ומשמע נמי דסתמא הוי כאומר פרה לעוברה דהא ודאי לא איירי בהתנו וכל הסוגיא לברר דין סתמא. [ואע"ג דבתו' לעיל ג' ב' מבואר דמוכר אוזן סתם לא מפרשינן בהמה לעוברה הכא בסתמא עדיף].
אי העמיד היינו לאחר שמתו אמותיהן וכר"ה דמתוסף דרא נראה דהיינו דוקא ולדי ולדות שיולדו לאחר שהעמיד נתוספו אבל אם כבר נולדו ולדי ולדות לא נתוספו.
ד) והריט"א הביא ראי' דאפותיקי אינה פוטרת מדאמר דעכו"מ שנתן מעות לישראל על בהמתו חייבת בבכורה ולדעת ר"ח וש"פ שהביא הטור [חו"מ] סי' קצ"ד ראוי לומר דהבהמה נעשית אפותיקי, ונראה דגם אפותיקי של מטלטלין צריך משיכה וכן משמע ב"מ מ"ח א' דמפרש עשק ביחד לו כלי ופי' ריטב"א דתשומת יד לא אהדרי' דקרא אשמעינן דאף בכפר אפותיקי ולא כפר עיקר הלואה חייב קרבן ובלבד שיקנה את האפותיקי בקנין משיכה, ואע"ג דיש לפרש דיחד למשכון ומשכון הוי קנין טפי ולכך בעי משיכה מ"מ ל' הגמ' לא משמע כן והו"ל לפרש דדוקא במשכון ועוד דהא קושטא דמלתא הוא דגם כפר באפותיקי חייב קרבן דלא אימעיט אלא כפירת דברים וכ"מ ל' הריטב"א שם דבשיעבד לו איירי, ובע"ז ס"ג א' מוקי בזונה ישראלית וקיימא בחצרה ועשאה אפותיקי אלמא דגם באפותיקי בעינן קנין חצר ומשמע קצת דאף לר"י דד"ת מעות קונות אע"ג דכאן לא שייך טעם נשרפו חטיך בעלי', ועוד דע"כ לא כתבו הפוסקים דנעשה אפותיקי אלא בנתן מעות לעכו"מ על שדהו דעכו"מ מסתלק לי' ובודאי מתרצה על אפותיקי אבל ישראל שקבל מעות בזמן שאינו קנין למה יתרצה לעשות אפותיקי ובודאי בסתמא לא הוי אפותיקי כש"כ בזמן שמותר הפקעת הלואתו בליכא חילול השם שאין דעתו לאלומי מלוה דידי'.
ה) י"ז א' א"ד הן וולדותיהן פטורים, האי א"ד גרס במתנ' הן, א"נ ברייתא היא כמש"כ הריט"א בשם הרא"ש, וכ"מ בתו' לעיל ד"ה טעמא, דהקשו למה לא פי' בגמ' גם בהעמיד כן ואי ל"ב גרס במתנ' הן י"ל דסוגיא דלעיל לל"ב ול"ב ס"ל דבלא הן לא מתפרש הן וולדותיהן אלא ברייתא היא ומתנ' לא קתני הן ואפ"ה מתפרש לר"י הן ושפיר הקשו, וכ' הריט"א דלדעת הטור הדר בי' ממאי דמפרש העמיד לרבותא ובאמת מתפרש ולדי ולדות חוץ מולד ראשון.
והרמב"ן פסק דספיקא הוא והרא"ש הכריע כר"ה, ולא פסקו כרשב"ג במשנתנו, ע' פ' אע"פ בק"נ ס"ק ל"ג.
ט"ז ב' הא דקביל עלי' אונסא וזולא, ור"ל אונסא דמאורעות אבל מתה כדרכה קביל עלי' ומיהו כיון דקביל עלי' הנותן אונסא וזולא סתמא ברשותא דמרא קיימא והולדות שהמקבל נוטל הוא בשכר עמלו ובשכר אחריות של מיתה שקביל עלי', ולפי' זה ולדותיהן פטורים דקתני ר"ל ולדות הנולדים אם הם פטרי רחם אינם קדושים אבל ולדות אלו כשיולידו חייבים והיינו ולדי ולדותיהן חייבין דקתני דהא הולדות שנוטל המקבל הן שלו ומשום שיעבוד לא מיפטרי, ורשב"ג סבר דמשום שיעבוד מיפטרי ושיעבוד איכא אפי' עד עשרה דורות, ולא דייק לי' הא דאמר לק' כיון דלא נחית ת"ק לדרא כו' ולפ"ז הא דפי' רבא משום אפותיקי אינו מחודש דהא גם אביי מודה אליבא דרשב"ג דאפותיקי פוטרת ולא חידש רבא אלא דגם ת"ק הכי ס"ל ול"פ אלא עד כמה דורות משוה לי' אפותיקי ואף דל' הגמ' משמע דרבא חידש עיקר הדבר י"ל משום דלא הוזכר עדיין טעמא דרשב"ג קאמר לה כמחדש.
שם תוד"ה אין, תוכן דבריהם דאפי' אם התנה שהצאן של הנותן ונותן להמקבל חצי הולדות בשכר עמלו נמי אסור מדרבנן כל שמקבל כל האחריות של האמהות דמחזי כמכר, ולפיכך פירשו דבמתנ' הוי רבית דאורייתא, אלא אף אם מכר ונוטל הולדות בשכר המתנה אינו רבית דאורייתא כיון דאפשר שלא יבוא ריוח ולפיכך פירשו דקובע דבר קצוב והולדות של מקבל.