סימן קצ
עריכהא) בכורות י"ז א' אר"י מודה ר"מ בשעיר ר"ח דבעינן בן שעירה, נראה דר"י איירי ברחל בת רחל בת עז או בעז בת רחל בת עז, אבל לא יתכן דאיירי בעז בת עז בת רחל, דאף אי ר"מ סבר דלאו נדמה הוא אכתי לאו עז הוא אלא רחל דודאי שדינן לי' בתר שרש מינו שהרי טמא הנולד מן הטהור מותר אף בניו אף שידמו לאמן וטהור הנולד מן הטמא אסור אף בניו אף שידמו לאמן, ואמרו לעיל ז' א' דאיעבר מקלוט ואליבי' דר"ש אלמא דטבעו בתר שרשו גריר, וכן לענין כלאים שדינן לי' בתר שרשו הראשון, והנה לרבנן נראה דאף רחל בת רחל בת עז בת רחל חשיב נדמה דכיון דלא ס"ל חזרה שיות למקומה חשיבי כל הדורות נדמה, וכן הא דמודה ר"מ בשעיר ר"ח היינו נמי דכיון דהוי פעם אחת נדמה לרחל כל הדורות אף שכולן שבו לעז פסולין דבעינן מיוחדין מששת ימי בראשית ולפיכך מתפרשין דברי ר"י לכולהו לישני דהא בעז בת עז בת רחל בת עז לכולהו לישני לר"מ לאו נדמה הוא, והכא בשעיר מודה דאף בכה"ג פסול.
ואפשר דר"י מפרש דלא פליג ר"מ אלא לענין בכורה דקדוש אבל לענין הקרבה דאף במקצת סימנין דומה לאמו חשיב נדמה כמש"כ תו' ב"ק ע"ח א' חשיב נמי נדמה כל שהפסיקו הדורות פעם אחת בנדמה ויליף משעיר אחד, ומההיא הו"א דוקא בחובה ר"ל שאינו שעיר וכיון דאין החטאת באה אלא מן השעירים פסול אבל אינו פסול בקרבנות כולן קמ"ל קרא דנדמה ואי מקרא דנדמה הו"א דנחית לדרא כשר, אבל השתא דאיכא תרי קראי מפרשינן דאף בנחית לדרא חשיב נדמה ופסול בכל הקרבנות, אבל בפרש"י ותוס' שכ' דלאו דוקא בשעיר ר"ח אלא בכל השעירין דכתיב אחד משמע דבכל הקרבנות כשר ובאמת כי היכי דס"ל לר"מ לענין בכורה דזיל בתר אמו ולא נדמה הוא או חזרו שיות למקומן ה"נ כשר להקרבה, ויש לעי' לרבנן דס"ל דבכל ענין חשיב נדמה ואינו קדוש בבכורה וה"נ פסול לענין הקרבה ואחד למה לי ואי מפרשינן דמודה ר"מ בכל הקרבנות דפסול להקרבה י"ל דגם רבנן דרשי אחד וילפי קדושת בכורה מקדשים ור"מ לא יליף, ואפשר דרבנן דרשי אחד מיוחד וכדאמר יומא ע' ב', אבל צ"ע מנ"ל לר"י דר"מ דריש אחד.
ב) והנה לענין בכורה דמהני מקצת סימנין גם באם מהני מקצת סימנין ורחל בת עז בת רחל ובעז היו מקצת סימנין הרחל קדוש בבכורה אבל לענין הקרבה דלא מהני מקצת סימנין ה"נ ברחל בת עז בת רחל אף שהיו בעז מקצת סימנין הרחל פסולה ולפ"ז יש לישב קו' תו' תמורה כ"ד ב' ל"ל קרא למעוטי נדמה ביש בו מקצת סימנין תיפוק לי' משום בע"מ כדאמר לעיל ג' ב' ולהאמור יש נפקותא גדולה דאי משום בע"מ היה הולד שחזר כשר אבל אי פסלינן משום נדמה פסולין כל הדורות, ומיהו אכתי לר"מ קשה ואי הוי מפרשינן דמודה ר"מ לענין הקרבה ניחא, ואע"ג דיליף לי' מאחד מ"מ אי לאו קרא למעוטי נדמה לא הוי ממעטינן מאחד אלא שעיר משום דהוא חובה, ועוד י"ל דאיצטריך למעוטי נדמה במקצת סימנין כדי למילף מזבח ונסכים גפן שהדלה ע"ג תאנה ונשתנה ריחו הוי נשתנה ויש בו מקצת סימנין, ומיהו אם באנו לדמות נראה דהדלה ע"ג תאנה הוי כנשתנה מקצתו ורובו דומה לאמו וזה ודאי לא הוי נדמה.
ג) שם הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים כו', תרתי שמעינן מכאן דצמר של נדמה לא הוי צמר, ואף רחל בת עז בת רחל לא הוי צמר, ושמעינן מכאן דצמר לא במהותו תליא אלא באמו דכיון דסתם צמר הוא של רחלים וכמש"כ תו' שבת כ"ז א' ד"ה מנין, וכשאמרה תורה צמר הוי כמו דכתיב רחלים, ומהיקשא דפשתים ילפינן דבעינן דלא נשתנה ומשמע דלא מהני מקצת סימנים דומה לאמו, ומשמע דאף כשלא נשתנה צמרו, דאי דוקא בנשתנה צמרו א"כ אין סברא למעוטי רחל בת עז בת רחל שהרי עכשו לא נשתנה צמרו וכי בשביל שנשתנה צמרה של אמו יצא הוא מכלל רחל וצמרו מכלל צמר, אלא צמר של נדמה אימעיט דהוי כצמר גמלים ושאר מינין, ואם לא נשתנה ונשתנה צמרו הוי בכלל צמר וכדאמר חולין קל"ז א' דכבשים שצמרן קשה ליכא למעוטי מלעמוד לשרת ומשמע דהן כשרין לבגדי כהונה אע"ג דצמר נדמה מסתבר דכי היכי דפסול לציצת ה"נ פסול לבגדי כהונה דהא בגד כתיב וילפינן דבעינן צמר או פשתים וכדאמר יבמות ה' ב', ובתו' לעיל ד"ה ולית, כתבו דלא מצי למיפרך דנמעט עז בת רחל מלעמוד לשרת דדלמא כיון דבת רחל היא והוי ממין הראוי לשירות סגי בהכי, ומשמע דדבריהם אף למאי דאמרי אמוראי דכ"מ שנאמר צמר איתקיש לפשתים ופסול נדמה וא"כ צמר נדמה פסול לשירות מ"מ לענין רה"ג לא ילפינן אלא מין הראוי לשירות ולכך יליף מהא דתדר"י, ומיהו לפ"ז עז בת רחל וצמרה כצמר רחל חייבת ברה"ג, וק"ק א"כ מאי פסיקא לי' דברייתא בנשתנה צמרו איירי ואפשר דאם לא נשתנה צמרו חשיב מקצת סימנים דומה לאמו, ומיהו לקושטא דמלתא נראה דגם לענין רה"ג כל שפסול לשרת פטור מרה"ג אלא דלא פסיקא לי' למפרך וכ"מ ל' התו'.
ד) והנה הר"מ השמיט דין רחל בת רחל בת עז ודין רחל בת עז בת רחל, נראה דפסק כר"א דבפלוגתא דר"ש ורבנן קמפלגי וא"כ לא הוכרע דין רחל בת עז בת רחל, וכיון דלא הוזכר דינו בגמ' לא הביאו, מיהו תימא דפירש מימרא דכל הני אמוראי ברחל בת עז ומשמע דס"ל דעז בת רחל פשיטא דלאו צמר הוא, ורק ברחל בת עז דהוי צמר מ"מ כיון שנעשה צמר ע"י שינוי לא הוי דומיא דפשתן וקשה לפ"ז מה ענין זה לפלוגתא דר"מ ורבנן הא רחל בת עז לכו"ע הוא עז, ולא שייך כאן מקצת סימנין דומין לאמו דאדרבה אי דומה לאמו הוי טפי עז, ואפשר דהכל מודים לאו אר"מ קאי אלא דבר מוסכם הוא, ובד"ח סק"ז כ' דהר"מ לשיטתו דפסק כר"א פסק גם לענין ציצית וכלאים דדוקא רחל בת עז אין צמרה צמר, ואינו מובן דהא הני אמוראי אמרי דהכא הכל מודים אף ר"מ דלא פטר מבכורה אלא רחל בת עז ועז בת רחל מכל מקום לענין כלאים מודה משום היקשא לפשתים א"כ אף אי ליכא פלוגתא לענין בכורה מ"מ לענין כלאים הדין אמת לכו"ע ועוד דר"א מסיים אף אנו נאמר כו' משמע דמודה להני קמייתא, ומה דנקט הב"י בפשיטות דעת הר"מ דרחל בת רחל בת עז ורחל בת עז בת רחל לא חשיבא נדמה ומשום דפסק כר"א, צ"ע דאדרבה כיון דחזינן דעת כולהו אמוראי לאוקמי רבנן דפטרי כה"ג למעוטי בפלוגתא עדיף וי"ל דלר"א גם ר"מ מודה דזה הוי נדמה, וממתנ' דקתני רחל בת עז אין להכריע כלום דמשנתנו עיקר דין נדמה קתני וכל שרש יש לו ספיקות שלא נתפרשו במשנה, ואם היה דעת הר"מ להכשיר ג"כ היה לו לפרש [אלא הר"מ היה מסור לקצר בכל מאי דאפשר כדי להספיק לכלול כל שרשי תורה שבע"פ שהיא עבודה בלתי טבעית בכח אנושי רק שניתן מתנה למי שזכה לכך, וכדתנן בלומד תורה לשמה].
ולענין הלכה אחרי שדעת רש"י והרמב"ן בהלכותיו והרא"ש והטור סי' שט"ו דכל שנשתנה פעם אחת כל הדורות חשיבי נדמה הכי נקטינן בין לקולא לענין כלאים [שאינו אסור אלא מדרבנן] בין לענין ציצית, ובין לענין בכורה שאינו קדוש ולחומרא דפסול לקרבן.
ה) נראה דבכ"מ דפסלינן נדמה פסלינן כלאים דהא כלאים חשיב נדמה וגרוע מנדמה וכדאמר לעיל י"ב א' ב"ק ע"ח א' וא"כ רחל שאביה עז אף למ"ד אין חוששין לזרע אב ומותר להרביע עליה מינא דאמה בנה פטור מן הבכורה ואין לוקין על צמרו משום כלאים כמו רחל בת רחל בת עז בת רחל, ופסול להקרבה, ואצ"ל כלאים עצמן, ובמ"ב סי' ט' בבה"ל ד"ה רחלים, כתב כן בשם הפמ"ג דכלאים צמרו פסול לציצית ותמה עליו ולהאמור נתפרש טעמו.
ו) בכורות כ' א' רחל שטינפה בת שנתה יולדת בתוך שתים, לא פי' בגמ' במאי פליג ר"י עם גמרי' ונראה דבגמרי' ס"ל דרחל אינה יולדת תוך שנתה של טינוף, ובסברי' ס"ל דיולדת תוך שנתה של טינוף, ור"י דאמר רחל בת שתים ודאי לכהן, ס"ל דמטנפת אפי' תוך שנתה אינה חוזרת ויולדת תוך שתים, וביולדת אף חכמים מודים שאם ילדה אפי' תוך שנתה אינה חוזרת ויולדת תוך שתים וכדאמר אילו בולד בלבד הבהמה נפטרת כדבריך.
שם מאי איכא בין גמרי' לסברי' א"ב דזעירי, קשה היכא רמיזא בגמרי', ואפשר דבגדי' טינוף ולידה גמורה שוה ויולדת חוזרת ויולדת תוך שנתה וכדס"ד בגמ' כ"א א', והא דאמרו אילו בולד בלבד הבהמה נפטרת כדבריך היינו משום דאית להו דזעירי ואינה יולדת למקוטעין ולא אמרינן מקצת היום ככולו, וע"ז אמר ר"י ואני איני אומר כן אלא ס"ל דאפי' ולד גמור נמי מש"ל תוך שנתה, ולפ"ז אפשר דברחל ל"פ ר"י עם רבותיו אלא סיים מלתי' והא דאמר לק' כ"א א' יולדת ודאי אינה חוזרת היינו אליבי' דתנא דברייתא דהתם.
והרמב"ן בהלכותיו כ' דהלכה כגמרי' משום דמשנתינו כגמרי' ואי בדברי ר"י של גמרי' לא רמיזא פלוגתתן אלא מדברי ר"י שמעינן דבגמרי' פליגא עליה ליכא למילף ממשנתנו אבל למש"כ שפיר מוכח דמשנתנו כגמרי' ס"ל, וכן ברייתא דלקמן כ' ב' דלא מני לה לזקינה כגמרי' ס"ל.
שם והכא בחוששין לטינוף קמפלגי, פי' בתו' טעמא דר"י אע"ג דר"י ס"ל דלא חיישינן למיעוטא, הכא איכא רובא דרוב בהמות מתעברות כשהן ראויין להתעבר, והלכך לענין להקריבו הוי ספק השקול, ולא מהני חזקה בהדי רובא כיון דרוב מתעברות מרעי לחזקה להדיא, מיהו ר"י ס"ל דרובא דאין מטנפות עדיף טפי כיון דחזקה מסייע לי' ועדיף טפי למימר שלא נתעברה מלחדש שנתעברה והפילה, וזה דוקא לענין להקריב אבל אין חייב ליתן לכהן מן הדין דאף אי חשיב לר"י כרוב אין מוציאין ממון ברוב אף לרב אלא בטוען טענת ברי, ומ"מ כיון דהבכור קרב אמרו חכמים שינתן לכהן, ובחמור גזרו משום טהורה, והא דפריך הא ר"י חייש למיעוטא, ופריך דלא ליקרב פי' בתו' דאפי' אי ר"מ חייש למיעוטא מדרבנן פריך שפיר דאפי' אי ר"מ חייש למיעוטא אינו אלא מדרבנן מ"מ איכא פלוגתא בין ר"מ ורבנן בדאוריתא ברובא נגד חזקה דלרבנן רובא עדיף ולר"מ הוי ספק השקול מה"ת, וה"נ הכא בספק טינפה כיון דרוב מתעברות מסייע לי' אע"ג דרוב אינן מפילות וחזקת הגוף הן נגד רוב מתעברות מ"מ הא רובא וחזקה כנגד הרוב לא עדיפי מכח של רובא נגד חזקה דאע"ג דכו"ע מודה דכח רוב אלים טפי מחזקה מ"מ אין יתרון זה מספיק למיזיל בתרי' למפשט ספיקא וה"נ אין ביתרון רובא וחזקה כנגד רובא לחוד להכריע הדין ולסמוך עליהו, והלכך אין להקריב הבכור ועדיין הוא מסופק לן אולי הוא חולין בעזרה ומסקינן דר"מ תרתי אית לי' דבמיעוט לחוד מחמרינן מדרבנן לחוש לי', ובמיעוט שחזקה מסיעתו הוי ספק מעיקר הדין אבל ר"י ס"ל כר"מ בחדא דמחמרינן מדרבנן לחוש למיעוטא, אבל במאי דס"ל לר"מ דרובא וחזקה הוי ספק מה"ת לא ס"ל לר"י כר"מ אלא ס"ל דמן הדין רובא עדיף וה"נ בספק טינפה סמכינן ארובא וחזקה ומותר להקריבו.
ז) ודעת הרמב"ן דהא דנחלקו על ר' ישמעאל אינו אלא לענין נתינה לכהן, דר"י סבר דחייב ליתן לכהן משום דמתנות כהונה אינו כדין ממון למידן הממע"ה כיון דאיכא רובא לחיובי' בנתינה, ור' יהושע ור"ע ס"ל דדיינינן הממע"ה, ופסק הרמב"ן כר' יהושע וכר"ע.
ואי חזינן דלא טינפה עד ו' חדשים וטינפה ביום ראשון של חדש השביעי וילדה תוך שנתה בזה אמר ר"י דמטנפת בת ו' יולדת תוך שנתה והולד חולין, ואנן קיי"ל דהולד קרב וניתן לכהן, ואי לא חזינן דטינפה ביום ראשון של ז' חוששין מספק לר' יהושע אע"ג דילדה תוך שנתה, מיהו הבכור קרב דאזלינן בתר רובא, אלא שלוקח דמיו מן הכהן, ולגמרי' נותנו לכהן.
והא דנחלקו אי חלב פוטר יש לפרש דר"ע כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא, ויש לפרש משום דאיכא חזקא נגד רובא, והנה נחלקו רבותינו יבמות קי"ט א', דעת תו' שם דלרבנן בהלכה בעלה וצרתה למדנה"י תנשא דרובא עדיף מחזקה, ודעת הרמב"ן דאף לרבנן רובא וחזקה הוי פלגא ופלגא, ודעת רשב"א דוקא התם ל"ת דצריכי תרי רובא דרוב מתעברות ורוב יולדות, ויש לעי' לדעת רמב"ן מ"ט דמ"ד חלב פוטר הא איכא חזקה כנגדה, ואפשר דרוב המעיד על העבר עדיף טפי ולא חשיב כחזקה מנגדתו, א"נ כמש"כ תו' דאיכא חזקת עיבור למפטר מבכורה, ובזה ניחא הא דפריך י"ט ב' לימא הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות יולדות תוך שנתן ומסיק רבא דר"י כר"מ ס"ל אע"ג דרבא גופי' מסיק ביבמות דרובא דאיכא חזקה בהדה הוי כפלגא ופלגא.
ולדעת תו' ע"כ מ"ד חלב אינו פוטר חושש למיעוט כר"מ ס"ל, אבל בתו' צדדו לומר דכן הלכה ולא אתפרש טעמא למה החמירו כאן משום חזקה יותר מההיא דיבמות, ואפשר דהיכי דרוב מסלק החזקה עדיף מרוב המעיד לסלק החזקה.
והא דאמר דרובא התלוי במעשה לא אזלינן בתרי' יש לעי' מ"ש מרוב תינוקות מטפחין ורוב מקדשי והדר מסבלי, ואפשר דדוקא הכא לא חשיב רוב נבעלות שבעילתן מקרה ואין בעילת הרוב מחמת סיבה טבעית קיימת, אלא קיבוץ מקרים, וכל רובא עדיף ולפ"ז הדבר תלוי בשיקול הדעת ואין למידין מכאן למקום אחר, ובזה ניחא דרוב אינן חולבות אלא א"כ יולדות חשיב רוב אע"ג שאין הלידה אלא א"כ קדמה מעשה, אבל הוא עדות של טבע קימת.
ולמש"כ הגרע"א יו"ד סי' ב' בפי' דברי הרשב"א הא דרבינא אינו אלא מדרבנן, והוא כעין רובא נגד חזקה אלא דבדבר הנעשה בידים ורוב נעשין ומיעוט נשארין בלא מעשה גרע ומחמירין בו לכו"ע, משא"כ הנעשה בידי שמים, ולפ"ז לקולא לא אמרינן וניחא רוב תינוקות מטפחין ורוב מקדשי והדר מסבלי ובלא"ה ניחא התם דהוי עדות שקידש כמו חולבות.
ובדין חלב פוטר נחלקו הפוסקים דעת ר"ת דחלב אינו פוטר, ודעת רמב"ן דחלב פוטר, וביו"ד סי' שט"ז ס"ג מסיק הרמ"א דהוא ספיקא, ומשמע דאף לאחר שנה אף דאיכא רוב מתעברות ויולדות תוך שנתן, ורוב אינן חולבות אלא א"כ יולדות מ"מ מחמרינן.
ח) י"ט ב' מכאן ואילך ספק אמאי הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן, נראה דאף בילדה יום ראשון של שנה שני' איכא רובא, ואף את"ל דליכא רובא יולדות בת ו' חדשים מ"מ כיון דאם איתא דזה הולד שילדה קמן הוא ראשון אשתכח דלא ילדה תוך שנתה וכיון דרובן יולדות תוך שנתן י"ל שזה הנולד קמן הוא בנה שני, ולמש"כ תו' לק' כ' א' דרוב מתעברות כשראוין להתעבר א"כ ע"כ רוב יולדות בנות ו' חדשים שאחר ל' יום הן ראויות להתעבר, אבל לדעת רמב"ן אין הכרח לדבריהם וכמש"כ לעיל.
ובתשובת הגרע"א סי' ל"ז כתב דבחולבת הוי ספק ואי איכא עוד ספיקא הוי ס"ס, אבל באינה חולבת לא מקרי ספיקא משום חזקה דלא ילדה, וצ"ע דהא בגמ' אמרו דרוב יולדות תוך שנתן, וא"כ כל שידוע שהיא לאחר שנתה מן הדין איכא רובא, ואף לרבינא דרובא דתלי במעשה לא חשיב רובא מ"מ חשיב פלגא ופלגא מעיקר הדין שהרי אינו קרב לכו"ע, וכש"כ למאי דפירש הגרע"א דברי רשב"א דהא דרבינא אינו אלא מדרבנן, ודאי חשיב ספק, וגם לענין מסל"ת שהחמירו בסי' שט"ז יש מקום לומר דבעז לאחר שנתה מהימן גוי מסל"ת מיהו לא אתפרש אם גם ברחל איכא רוב יולדות תוך שנתן, ובפרה אין לנו שיעור דבזמן הגמ' תנן בנות שלש ודאי לכהן והאידנא נשתנו הטבעים כמש"כ תו' ע"ז כ"ד ב' ומ"מ אין לנו זמן ידוע, ומיהו למש"כ תו' כ' א' דרוב מתעברות בזמן שראוין לעיבור, א"כ לעולם בזמן שראוי לספק הוי רובא, ונהי דלא חשיב רוב משום דקיי"ל כרבינא מ"מ ספיקא הוי ומצטרף לס"ס, ואפשר דגוי מסל"ת מהימן כיון דהא דרבינא דרבנן.
והנה בעובדא דט"ז בסי' שט"ז השיגו עליו דזקנה ניכר לכל, ואילו לא ילדה עדיין הוי מום ולא הוי הגוי מסל"ת אלא דירא להגיד האמת, ומ"מ אפשר דהא דאמר דעגל זה רביעי שלה חשיב מסל"ת דאם אין זה ולדה מה לו לשקר, ומ"מ י"ל כיון דלא ילדה עדיין והוי מום שוקד לשקר ונוח לו להחזיק שזה ולדה, ומיהו יש מקום לומר דהא דנחלקו אי חלב פוטר הוא בידענו שלא ילדה בזמן שרוב יולדות, אבל אי איכא רובא דמתעברות ויולדות תוך שנתן שאין כאן שוב חזקה אלא חשיב פלגא ופלגא סמכינן ארובא דאין חולבות אלא א"כ יולדות, מיהו הש"ך שם סק"ג הביא דברי התה"ד דאפי' זקינה וחולבת לא מהני אבל אין לזה הכרח בגמ', ומ"מ במסל"ת הדין נותן דמהימן דאין כאן רק חומרא דרבנן וצ"ע.
חולבת קדם ו' חדשים בדקה, וקדם עשרה חדשים בגסה הוי ראי' שחולבת אע"פ שלא ילדה שטינוף אינו מועיל להיות חולבת, ובזמן הגמ' חולבת תוך ג' שנה.
ט) י"ט ב' תוד"ה פרה, ש"מ תוך שתים לא ילדה כלל, כונתם עד שלש, ור"ל דפרה דתנן במתנ' אינו דומיא דעז ורחל, דהתם ודאי ילדה תוך שנה כדאמר רוב מתעברות ויולדות תוך שנתן, וכדתניא לק' כ' ב' ואותן שלש ילדו שלש שלש, וכן רחל יולדת תוך שנתה כדאמר כ' א' רחל שטינפה בת שנתה, ומתנ' משום דאי אפשר לעז למיהדר ולאולודי תוך שנה ורחל תוך שתים, אבל פרה וחמור אינן יולדות שום ולד תוך שלש, ואם לקח ריקנית בת שלש ונתעברה ברשות ישראל וילדה ודאי לכהן, ואם נתעברה תוך ל' יום בשנה הרביעית וילדה בחדש העשירי ודאי לכהן שאי אפשר לולד שיקדמנו אלא תוך שלש דקיי"ל אין טינוף פחות מל' יום, ואי חוששין שמא הפילה כל שנכנסה לשנה השלישית ד' חדשים ועשרה ימים חוששין שמא הפילה, ולמאי דאמר בגמ' דר' ישמעאל חושש לטינוף אלא דסבר אם איתא דטינפה לא היתה יולדת תוך שנתה, צ"ל דהא דאמר פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ר"ל אם הלידה היתה באופן שאם נחוש לולד אחר יהי' עיבורו של הראשון להולד בנות שלש ודאי לכהן שזה אי אפשר, ומכאן ואילך אם הספק הוא שנתעברה בראשון להולידו ביום הראשון של שנה הרביעית ספק, והא דלא אמר פרה בת שתים וד' חדשים ועשרה ימים משום דנקט לי' בהדי חמור שעיבורו י"ב חדש ונקט ל' קצרה דבנות שלש ודאי לא ילדו ולד גמור וממילא ידענו אימת לחוש להפילה.
י) כ"א ב' אמר רב בכור ודאי, יש לעי' בחולבת למ"ד חלב פוטר מאי, ולכאורה למש"כ תו' כ' א' דרוב מתעברות בשעה שהן ראוין להתעבר ע"כ רב אמר בכור ודאי אף באיכא רובא שאינו בכור, וא"כ אף בחולבת, [ומיהו י"ל כיון דחלב פוטר ולא החמירו בזה חכמים הוי כאמר] וכן יש להסתפק לשמואל דאמר ספק אי מהני חולבת למ"ד חלב פוטר, ואי טעמא דשמואל משום דאית לי' טעמא דרב וטעמא דר"י, והלכך אינו מוכרע, א"כ אף בחולבת ספק את"ל דרב אף בחולבת קאמר, אבל נראה דשמואל לית לי' לא טעמי' דרב ולא טעמא דר"י, וכ"מ מהא דפסק הר"י כשמואל וכמש"כ הרא"ש משום דרב ושמואל הם רבים נגד טעמי' דר"י, ור"י ושמואל הם רבים נגד רב וממילא הלכתא כשמואל, וע"כ דשמואל לית לי' לא סברת רב ולא סברת ר"י, ובגמ' מוכח דרב לית לי' הא דר"י דאי אית לי' אלא דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוי משתבח מכרעא טפי א"כ לא מקשה מידי מאותו ואת בנו, וע"כ אי סבירא לן דעל המוכר להודיע חשיב עדות גמורה ולא מהני סברת רב מידי, וע"כ דשמואל לית לי' טעמא דר"י ולא טעמא דרב.
שם תוד"ה אשתבוחי, אבל עכו"מ א"נ אמר כו' יש לעי' דמ"מ נימא מדלא אשתבח עכו"מ ע"כ ודאי בכור הוא, וי"ל דאין זה הוכחה דהא אפי' אם לא בכרה לא היה נמנע מלשבחה בשיקרא וע"כ שלא נחית לזה, והנה משמע מדבריהם דמסל"ת נאמן, ובש"ך סי' שט"ז סק"ב בשם התה"ד הניחו בצ"ע, דהא אין מסל"ת נאמן בדאורייתא, ולמש"כ לעיל י"ל דאיירי באיכא רובא ואין אסור אלא מדרבנן כמו שבוי', מיהו מל' הגמ' ב"ק קי"ד ב' בשבוי' הקילו משמע דבשאר דבר ששרשו מה"ת אלא שמה"ת מותר מטעם רובא או חזקה ורבנן החמירו לא מהני מסל"ת ומיהו אין הכרח דמשום דפריך משבוי' אמר כדאמר בעלמא דבשבוי' הקילו אבל גם בכל מילי דכעין שבוי' מקילינן.
יו"ד שט"ז ש"ך סק"א כיון דעדיין אינה בת שנה כו' צ"ע שלא חילק המחבר בין פרה לבהמה דקה דהא בפרה באמת עד שלש ודאי לא ילדה ואף דחוששין להפילה מ"מ קדם ב' שנה וג' חדשים אין לחוש, ומיהו י"ל דמשום דנשתנו הטבעים כמש"כ תו' ע"ז כ"ד ב' סתם המחבר, ומ"מ תוך שנה אינה רבותא, אלא הו"ל לאשמעינן דאפי' ילדה תוך שנתה ומשום דמטנפת חוזרת ויולדת תוך שנתה וחיישינן לטינוף.
יא) חולין ע' א' תוד"ה כרכתו, וה"ה דהומ"ל כרכו אחיו לענין איזה מהן בכור, ר"ל שאם ילדה ב' זכרים שחור ולבן, והלבן כרך את השחור, יש לדון על שניהם, שאם אחיו אינו חוצץ, אפשר לשחור שיהי' בכור אם הוא נולד ראשון כגון שהי' ראשו כרוך בין ברכי אחיו ויצא אחיו דרך מרגלותיו ואפשר ללבן שיהי' בכור אם יצא הלבן דרך ראשו, ואם אחיו חוצץ אז אי אפשר לשחור שיהי' בכור, ואין הנידון רק על הלבן אם הוא בכור ותלוי אם הוא נולד ראשון, ואם יצא דרך ראשו הוא קדוש ואם יצא דרך מרגלותיו אינו קדוש שכבר קדמו אחיו ביציאת הראש, אבל כרכתו אחותו אין כאן נידון רק על הזכר, ואם יצתה אחותו דרך ראשה אין כאן נידון, אבל יצתה דרך מרגלותיה אז מבעי לי' אם היא חוצצת, ונוח למנקט דרך קצרה בכרכתו אחותו.