סימן קעו
עריכהא) חלה פ"ב מ"א בר"ש, ר"י בעי קומי ר"י בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה כו', מקום הספק הוא שדין חדש נוהג בחו"ל דהא סוגין כר"ע קדושין ל"ז א' דמושבותיכם בכ"מ שאתם יושבים ולפיכך נתחייבו תכף בכניסתן והא דלא נתחייבו קדם כניסה הוא משום דכתיב כי תבאו כדאמר מנחות פ"ד א', ואילו היה דין חדש בא"י דוקא הגדל קדם שנכנסו לארץ ודאי לא היה נוהג בו דין חדש כיון שגדל בפטור, אבל כיון שנוהג בחו"ל וא"צ לקדושת הארץ אלא שלא הגיע הזמן לנהוג בו איסור חדש עד כניסה בזה י"ל כיון שנכנסו נאסרו אף בזה שגדל מקדם והשיב לו שנאסרו אף בזה שגדל מקדם, ושאל אי דוקא בלחה שעדיין לא הגיע זמנה לקצור ותבואה זו ראוי' לעומר הנקצר לח, יבשה מהו שאין מצות העומר מן היבש כדתנן מנחות ע"א א', וכל שאין ראוי לעומר יש מקום לומר שכיון שהגיעה התבואה לזה קדם שנתחייבו ישראל בעומר כבר נפטרה מאיסור חדש והשיב דאפי' יבשה אסורה ואפי' קצורה שכבר אין מצות העומר בזה שמצותו בקמה ופריך א"כ שהן אסורין בחטין שבעלי' איך אכלו מצה.
שם ממה שהיו תגרין נכרים מוכרין להן וכר"י כו', נראה דאו כר"י קאמר ומתגרי נכרים היינו משל אשתקד, והוי מצי למימר משל ישן של אשתקד אלא דאי אפשר לעמוד על זה ובזה קאמר דהיה להם ממה שלקחו כבר של אשתקד, אבל אי אפשר לומר דשל תגרים היינו מחו"ל דכיון דחדש נוהג בחו"ל אף הגדל קדם שנכנסו לארץ נאסר כמו שנאסר חדש של א"י.
ולר"י שעדיין לא נאסר חדש עד אחר י"ד שנה ניחא בפשיטות שעדיין מותרין בחדש ובשנת ט"ו לביאתן ל"ק איך אכלו מצה דודאי היה להם של אשתקד.
והר"ש ז"ל קשיא לי' הא דאמר איך אכלו מצה לימא של אשתקד ולפיכך פי' דגם של אשתקד נאסר, ולפ"ז צ"ע הא דאמר משל תגרי נכרים דאכתי למה לא נאסר השתא משום חדש, ואפשר לדחוק שאין נוהג בשל נכרי וכדעת הב"ח, ואע"ג דמה שמצאו ישראל נמי של נכרים הם כדאמר ר"ה י"ג א' וכמש"כ תו' שם שזכו במה שזרעו, מ"מ י"ל דשל ישראל הוא מחמת הקרקע ולפיכך יש בו איסור חדש, ואינו ראוי לעומר משום חלק נכרי.
ב) בהגר"א יו"ד סי' רצ"ג סק"ב לא קיי"ל כותיהו דסוגיא דהלכה בכ"מ כותי' דר"א כצ"ל, ל' בכ"מ צ"ע דאינו אלא בגמ' ר"ה י"ג א' וכמש"כ רבנו לק' בליקוט, והא דרבינא במנחות שהזכירו רבנו ביחוד.
שם אלמא דל"א ממה שתגרי עכו"מ אלא לר"י ת"ק דקדושין כו', תמוה מאד דלר"י הלא לא נאסרו כלל בכניסתן לארץ ואי לאחר י"ד שנה קאמר הלא היו יכולין לאכול משל אשתקד כמו בכל השנים, ואי כדעת ר"ש שנאסרו גם בשל אשתקד, זה לא יתכן לר"י כיון שגדל בפטור הו"ל כגדל בחו"ל וצע"ג.
ג) ר"ה י"ג א' קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרים, במנחות פ"ד א' אמר דאי חדש בחו"ל מה"ת עומר בא מחו"ל, ויש לעי' לפ"ז מאי קשיא לי' כיון דחזינן דנהוג כאן איסור חדש דמעיקרא לא אכול וכדאמר ביר' דאפי' חטים בעלי' נהוג בהן חדש ואע"ג דבשעת גידול עדיין לא נהוג איסור חדש וכדאמר מנחות שם דלא נתחייבו בחדש אלא כשבאו לארץ מ"מ שם חדש הוא אפי' קדם שבאו לארץ אלא שאין איסור נהוג בו קדם שבאו לארץ וכשבאו נאסרו בחדש שגדל בזמן היתר וא"כ ליתי עומר מהאי תבואה כיון דהשתא שנכנסו לארץ נאסרו בו וחייל עליו איסור חדש, וי"ל דמ"מ לא מקרי קצירכם אלא אם בשעה שגדל נהוג בו איסור חדש והא דאמר קצירכם ולא קציר נכרי היינו קציר של ארצכם שכבר הארץ שלכם ולא כשעדיין קציר נכרי שגדל קדם ביאתכם לארץ ולפ"ז כשבאו לארץ שכבר נהוג איסור חדש מביאין אפי' משדה נכרי כיון שאיסור חדש נהוג בשל נכרי והרי למ"ד חדש בחו"ל מה"ת מביאין עומר מחו"ל ולא מצינו בחו"ל שיהא מקרי קצירכם בשל ישראל ולא בשל נכרי.
ובתו' הקשו למה מקרי קציר נכרי הלא ירושה היא להם מאבותיהם ותירצו דמכל מקום הפירות שלהם ולכאורה משמע דמפרשי דלעולם אימעיט קציר נכרי מעומר, אבל י"ל דכונתם היכי דריש מקצירכם למעט הגדל קדם שנכנסו לארץ הלא הגדל מקדם נמי קצירכם הוא ולזה תירצו דהפירות אינם שלהם. [א"ה, ועי' לעיל סי' ס' סק"ה ו' ז'].
ד) והר"מ פ"ז מה' תו"מ פסק שאין מביאין עומר אלא מארץ ואע"ג דפסק דחדש בחו"ל מה"ת ומפרש הא דאמר מנחות פ"ד א' דריבר"י סבר חדש בחו"ל מה"ת לא דמשנתנו סברה חדש בחו"ל מדרבנן אלא ריבר"י סבר כיון דחדש בחו"ל מה"ת מייתינן ג"כ עומר מחו"ל ורבנן סברי דמ"מ ממעטינן הבאה מקרא דכתיב כי תבואו וכתיב ראשית קצירכם וכ"כ הלח"מ שם והגר"א יו"ד סי' רצ"ג.
ולפ"ז פריך כאן בפשיטות קצירכם ולא קציר נכרי היינו קציר שגדל קדם שבאו לארץ ועדיין הארץ של נכרי והוי כקציר חו"ל ואע"ג דאיסור חדש נהוג אף בגדל בזמן פטור מ"מ הבאת עומר צריך מהגדל ביד ישראל. [ואפשר דכיון דלא ראוי עדיין להבאת עומר גם איסור חדש עדיין לא נהוג דלא אמרה תורה לנהוג חדש אלא אחרי וקצרתם את קצירה היינו קציר ישראל ולפ"ז ניחא סוגין אף למ"ד דהאיר המזרח מתיר אבל בתו' לא כתבו כן].
ובזה ניחא דלא הביא הר"מ הא דאמרו שאין מביאין עומר מקציר נכרי.
ה) ירו' הובא בר"ש פ"ב דחלה מ"א ותמי' אני היאך ר"ע מותיב קומי ר"א והוא מקבל מיני' תמן עד שלא נכנסו לארץ למפרע ירשו כו' [ר"ל איך ר"ע מוכיח דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה מהא דנתחייבו בחלה בקמחים ובצקות שמצאו כשנכנסו לארץ שא"ה דלמפרע הארץ שלהם] ויש לעי' כי ירשו למפרע מאי הוי מ"מ הא כל זמן שלא נכנסו לא נתחייבו בחלה ואכתי הרי גדלו בפטור, וי"ל דמ"מ חשיב גידולי ארץ וכשנתחייבו בחלה נתחייבו אף באותן שגדלו מקדם, ומיהו למש"כ שביעית סי' ג' ס"ק ד' דביאת הארץ חשיב קידוש ואכתי הגדל קדם שנתקדשה הארץ הוי כגידולי חו"ל וי"ל דמ"מ יותר יש לחייב גידולי ארץ קדם שנתקדשה שנכנסו לזמן קידוש מפירות חו"ל שנכנסו לארץ.
כ' הגר"א יו"ד סי' רצ"ג דסוגיא דר"ה י"ג א' דמפרש ממחרת הפסח היינו ט"ז דאקריב עומר והדר אכיל ע"כ כר"א דחדש אסור בחו"ל ודריש מושבותיכם בכ"מ שאתם יושבים ונתחייבו בחדש בכניסתם לארץ מיד, אבל לר"י קדושין ל"ז א' דאמר מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה ולא מרבינן חו"ל ע"כ האי ממחרת הפסח היינו ט"ו וכדאמר בירו' ולא אמר מעיקרא לא אכיל.
יו"ד סי' רצ"ג ס"ג. [א"ה, עי' לק' סי' רי"ד, לדף קי"ב, ולדף ק"כ].