סימן קעה
עריכהחולין ק"מ ב' תוד"ה שני סדרי ביצים, כדאמרינן לקמן, כונתם להא דאמר קמ"א ב' אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהם מיהו הכא א"צ לזה דאי הוי חציצה פטור משילוח כיון שאין דעתו ליקח הביצים העליונים אלא שנקטו נפקותא בתחתונים גופיהו שאסור לזכות בהן בלא שילוח קדם, ועי' מש"כ לקמן סק"ב.
קמ"א ב' גמ' כדי שתצא מתחת ידו, משום שהיא חופפת על הבנים אינה בורחת ונוח לתפשה, וצריך לשלחה עד שתסיח דעתה מקנה ותברח.
שם לוקה ואין משלח, ואע"ג דהכא לקחה ע"מ לשלח מ"מ כשתפשה אח"כ קדם מצות שלוח בטל מצותה לר' יהודה, ועוד מעיקרא היה בדעתו למיגז אגפיה והו"ל לקח שלא ע"מ לשלח.
שם אסור לזכות בביצים כו', נראה דזה פשיטא שאסור לזכות כדי שיהא מזומן ויפטר משלוח דא"כ בטלת מצות שלוח לעולם, ולמה לי קרא שלא יקח לטהרת מצורע הלא יכול לזכות בבנים ואח"כ יקח את האם, אלא נראה דאין זכי' פוטרתו כיון דזכה בשעה שהיא רובצת איחייב לי' בשלוח ומ"מ אסור לזכות קדם שקיים המצוה, ויש לעי' מאי פריך מדרב דאסור לזכות בביצים כו' בלא מלתא דרב תקשה לי' איך יקנה ויעשה מזומן ויפטר משלוח הלא הוא עצמו שקנה לא מפטר משלוח, וי"ל דזה ל"ק דדוקא בנטל הוא עצמו לא מפטר דבלקיחה מתחייב בשלוח אבל חצרו שפיר קונה לו, אבל דינו דרב דאסור לזכות משמע לו דבזה מיגרע גם כח חצרו כיון דאילו היה כאן אין לו יד לזכות.
ויש לעי' בהא דפריך א"ה אמאי אסורות מפני דרכי שלום כו' נימא דאי לאו מפני ד"ש יקח הביצים ע"מ שלא לקנות עד אחר שילוח, וכבר הקשו כן תו' ב"מ ק"ב א' והניחו בקשיא, ואין לומר דקשיא לי' מאמן מאי איריא מפני ד"ש תיפוק לי' דבעיא שלוח דזה קשיא גם לרבא דמוקי לה ביצאה רובה וע"כ דאמן מפני ד"ש באינה רובצת וכמש"כ תו' ב"מ שם, אלא דהכא מפרש ד"ש גם אביצים ואהא קשי' לי' הא בעי שלוח וכן מבואר בהדיא בהא דאמר אי דשלחה גזל מעליא הוא, ולמאי דאמר רבא ניחא דביצאה רובה איירי ולוקח הביצה ומשלח האם, ואף אם ידע רבא להא דרב דאסור לזכות כו' ניחא דנוטל ע"מ שלא לזכות.
ב) קמ"ב א' וניקנינהו לוי ב"ס כו', נראה דמצות שלוח דאמר לעיל כדי שתצא מתחת ידו, היינו מרשותו שאם יחפוץ לתופשה לא יוכל, וכל זמן שיכול לתפשה לא חשיב שילוח, ואין נפקותא בשילוח אם לוקחה ביד ע"מ לשלחה, או שמגרשה עד שתברח, ונראה דכל שמצא קן והאם רובצת לא מהני טירוף אקן שתהא מעופפת ואין כנפיה נוגעות בקן ויפטר משילוח, עד שתצא מתחת ידו כדין שילוח, דאל"כ לא יתכן מצות שילוח עד שתצא מתחת ידו, דכיון דגרשה או הסירה מעל קנה מיפטר משילוח, מיהו הכא רב יהודה לא איחייב בשילוח כיון דלא זכה איהו בבנים אלא בעלים, ולפיכך סגי בטירוף אקן שתהא האם מעופפת דודאי לא אמר לו שמואל לקיים מצות שילוח דא"כ היה אומר לו בהדיא זיל שלח, אלא ודאי שתהא מעופפת סגי.
ומכאן יש להוכיח דאם פגע בקן ואינו רוצה לזכות בבנים אינו חייב בשילוח דאל"כ חייב רב יהודה בשילוח גמור ולא שייך למפטרי' מפני ד"ש כיון דחייב מה"ת, והבעלים גופיהו חייבים כשימצאו רובצת, וגם אינו חייב ליקח הבנים כדי שיתחייב דא"כ היה רב יהודה מתחייב ליקח הבנים ע"מ שלא לזכות [וכעין שכ' תו' ב"מ ק"ב א'] ולשלח ואח"כ יזכה בבנים, וכ"מ פשטא דמלתא דיוני שובך אסורים מפני ד"ש ומניחן רובצין ואינו משלח, וזה דלא כחו"י סי' ס"ז, וח"צ סי' ס"א, והא דאמר לעיל קל"ט ב' יכול יחזור בהרים כו' לאו למימרא דכי יקרא חייב אלא אי הוי אמרינן יחזור בהרים היה כל אדם חייב פעם אחת בחייו לקיים מצות שילוח אבל השתא כי יקרא לא קרינן רק אם רוצה ליקח הבנים, והא דהביא הח"צ ראי' מל' המשנה לעיל קמ"א א' חייב לשלח, היינו דהוא בחיוב שילוח ואינו רשאי ליקח האם, דבין לקיחת האם ובין לקיחת הבנים אסורין בלא קיום מצות שילוח, ואדרבה מדלא קתני אמר אינו נוטל לא את האם ולא את הבנים חייב לשלח משמע דז"א, והרשב"א וריטב"א ק"מ ב' דפליגי על רש"י הוא משום דמשמע להו דמבעיא לי' אי חוצץ ומותר ליקח האם וביצים התחתונים וע"ז הקשו דעכ"פ אסור ליקח האם אבל להניח האם לכו"ע מותר.
ג) יו"ד סי' רצ"ב ש"ך סק"ה א"נ דהכא מיירי שהוגבהה מעצמה כו', כונת הש"ך בפירוש הראשון דאדם הגביה או טרף בקן, ודעתו ליקח הבנים אח"כ ואז מתחייב בשילוח גמור, ולא יועיל במה שעושה אותה מעופפת, מיהו מוכח בגמ' קמ"א ב' דאם איש אחר שאין דעתו ליקח הבנים טורף אקן כדי לעשותה מעופפת ויזכה בעל החצר שפיר דמי וכמש"כ לעיל סק"א.