סימן קסח
עריכהא) טור יו"ד סי' רפ"ט כ' ב"י בשם המרדכי דפתח מבית לחדר או לעלי' לא משגחינן בהיכר ציר אלא לעולם חשבינן הפתח לכניסה לחדר ולעלי', וסיים וכן מצאתי אפי' אחד פתוח לרה"ר ואחד אינו פתוח לרה"ר כיון דעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם לא משגחינן בה בהיכר ציר, והדברים סתומים אי כונתו ז"ל דאפי' יש לחדר ולעלי' פתח לרה"ר מ"מ הפתח שבין חדר לבית מתיחס לחדר אין מובן הטעם למה חשיבא טפי הכניסה מבית לחדר ואפשר דאיירי דהחדר משמש להכנת תשמיש הבית אבל עדיין אינו מספיק דמ"מ י"ל דעיקר הפתח לבית כדי להכניס דרך הפתח צורכיו, וגם הסיום אפי' אחד כו' אינו מובן דזה יותר מסתבר דהפתח שבין פנימי וחיצון לא משגחינן בהיכר ציר דודאי הפתח הוא של הפנימי שאין לו פתחא אחרינא, ונראה דיש כאן ט"ס ור"ל אפי' בין גברי לנשי אם אחד אין לו פתח לרה"ר לא משגחינן בהיכר ציר, ואפשר דהא דכתב בפתוח לחדר ולעלי' ג"כ כונתו שאין להם פתח לרה"ר [ועליה סתמא הכי הוא] ולפ"ז תיבות וכן מצאתי מיותר ותיבת אפי' צריך לגרוס אבל, והנה בסוגיא דבית שער הפתוח לגינה ולקיטונית ל"ג ב' מבואר דפעמים לא משגחינן בהיכר ציר לפי' בתרא דרש"י וכן פי' הנ"י והביאו ב"י סי' רפ"ו באחד עיקר.
ב) סי' רפ"ו בית שער שפתוח לבית ולחצר חייב בב' מזוזות כו' חוץ מהמקום שפתוח לרה"ר, נראה דעיקר הדין אשמעינן באיכא לבית שער ג' פתחים אבל אם אין לב"ש רק פתח לחצר ולבית זהו עיקר ב"ש ומ"ל אם נכנסין בו מרה"ר ומ"ל אם נכנסין בו מחצר אלא באיכא לב"ש שתי כניסות אחת מחצר ואחת מרה"ר ואשמעינן דאע"ג דכניסה מרה"ר עיקר מ"מ גם פתח של חצר חייבת, וזו כונת המרדכי שהביא ב"י, ומש"כ הב"ח והפרישה אינו מובן, ואף שלשון המרדכי רהיטא דאחת מב' הפתחים שהוזכרו אינו רגיל באחד מהן ע"כ אי אפשר לפרש כן שהרי הפתח של הבית לב"ש והפתח שמב"ש לחצר משמשין שניהן בבת אחת שדרך אותן הפתחים יוצאין מבית לחצר וע"כ כונת המרדכי שיוצאין מבית שער לרה"ר דרך פתח אחר והפתח שמב"ש לחצר אינו רגיל בו כל כך.
ובמרדכי שם סיים דללשון שני שפ"ה דהרגיל מבטל את שאינו רגיל קשה וי"ל דהכא מיירי שהרגיל כנגדו ומחשיבו, ואינו מובן ואולי צ"ל שהאינו רגיל כנגדו ומחשיבו.
ומיהו עיקר דברי המרדכי צ"ע דלמה נקט בי הרזיקי כיון דאין החידוש אלא באינו רגיל וזה אפשר לאשמעינן בכל פתחים וגם בלשון בי הרזיקי אינו מרומז שאינו רגיל ואפשר דכיון דיש לו פתח לרה"ר אינו רגיל בפתח דחצר כל כך, ובנ"י פי' דאשמעינן דב"ש נטפל לגבי בתים שתהא המזוזה הקבועה בפתח הבית תפטור את פתח החיצון שמבית שער לחצר.
ג) מנחות ל"ג ב' ב"ש הפתוח לגינה ולקיטונית כו' לפי' קמא לרו"ש פלוגתא דר"י ורבנן בפתח שמב"ש לגינה אבל מב"ש לבית לכו"ע חייב וטעמא דחכמים דפטרי משום דעיקר הב"ש נעשה שישב שם שומר הגינה והלכך חשיב גינה עיקר [וכן פי' הנ"י] ומ"מ פתח שמב"ש לבית מתיחס לבית שהרי אין צריך לשומר להאי פתח אלא לכניסת בית ור"י סבר כיון דעיקר דירה בבית ובית חשיב טפי מקרי כל הפתחים פתחי בית, ולפי' זה אין נפקותא בהיכר ציר דפתח שמב"ש לבית מתיחס לבית אף בהיכר ציר בב"ש, ופתח שמב"ש לגינה לרבנן פטור אף בהיכר ציר לב"ש, ולר"י חייב אף בהיכר ציר לגינה, דכל היכי דאחד עיקר לא משגחינן בהיכר ציר, וללשון שני בהיכר ציר לב"ש ולבית לכו"ע חייב ובהיכר ציר לגינה פליגי וקיי"ל דבית עיקר, ונראה דלא פליגי אלא ביש לבית פתח לרה"ר אבל אם אין לבית פתח אלא דרך הגינה נכנסין לבית לכו"ע פתחי בית הן דהא אף שער גינה חייב כשנכנסין לבית דרך הגינה וכמש"כ הר"מ פ"ו ה"ז וה"ח, [וע"כ ביש לבית פתח לרה"ר איירי דאל"כ הדין נותן דלא מהני היכר ציר מידי דהא מעלת פנימי עדיפא ממעלת היכר ציר וכמש"כ סק"א ומ"ט דרבנן דפטרי בהיכר ציר לגינה אלא ודאי ביש לבית פתח לרה"ר איירי].
אבל יש להסתפק בפלוגתיהו אי איירי בגינה שיש לה שער לחוץ או בגינה שאין לה שער, ואי פליגי בגינה שיש לה שער לחוץ י"ל דבאין לה שער לחוץ כו"ע מודים דב' הפתחים פטורים דכיון דאין לגינה כניסה אלא דרך הב"ש הפתח מתיחס לגינה דהא מעלת פנימי עדיף מהיכר ציר וכמש"כ לעיל סק"א דלעולם יהבינן פתחא לפנימי אף בהיכר ציר בחיצוני, ומדפרש"י טעם דלא משגחינן בהיכר ציר לגינה משום דבית עיקר משמע שאין הגינה פנימי, ואמנם מדברי הר"מ פ"ו ה"ז ח' משמע דגם חצר אינה חייבת מצד עצמה אלא מחמת ששעריה מוליכין לבית וכל רה"י ששעריו מוליכין לבית חשיבי פתחי בית ולפיכך חייבה תורה את השערים במזוזה וכ"כ ב"י סי' רפ"ו בשם ה"ר מנוח, וכן מבואר בראב"ד בר"מ שם, וכן מבואר בשה"ג בשם ריא"ז, דהא דחצרות חייבות משום שהבתים פתוחין לתוכן [ומיהו בל' הרא"ש הזכיר גם טעם דחצר תשמישו בכך וכ"כ במ"ע לישב קו' הראב"ד שם אבל בר"מ מבואר דבעינן דירה דוקא ואין חצר דירה אלא כל הפתחים המוליכים לבית חשיבי פתחי בית].
והנה הר"מ לא הזכיר שום תנאי בב"ש ומרפסת וחצר וגינה הפתוחות לבית שאין שעריהן חייבות במזוזה אלא א"כ אין לבית פתח אחר ומשמע דאפי' יש לבית פתח לרה"ר ב"ש וחברותיו הפתוחין לבית חייבין ודוחק לומר דכל זה למאי דקיי"ל כרו"ש וכר"י לחומרא אבל לרבנן אין ה"נ דפטירי ומיהו י"ל דע"כ לא פטרי רבנן אלא בב"ש הפתוח לגינה דהב"ש עיקרו לשומר הגינה וכמש"כ הנ"י אבל גינה הפתוחה לבית לכו"ע בית עיקר ולהכי תני פלוגתיהו בב"ש ולא בבית הפתוח לגינה.
ומ"מ י"ל דפלוגתיהו באין לגינה פתח לחוץ ומ"מ קיי"ל דבית עיקר ולפ"ז בית הפתוח לגינה ולחצר אף שאין לגינה ולחצר פתח לחוץ חייב במזוזה.
ד) ובב"י כ' בשם מהרי"ל דבית שיש לו פתח לרה"ר ופתח לחצר אם החצר יש לה פתח לרה"ר הולכין אחר היכר ציר ואם אין לחצר פתח לרה"ר קובעין את המזוזה בימין הכניסה לחצר, והדברים תמוהין שאם באמת הפתח של כניסת החצר הדין נותן שפטור מן המזוזה שאין החצר חייבת מצד עצמה אבל ביש לחצר פתח לרה"ר נראה דלא משגחינן בהיכר ציר ולעולם בית עיקר, תדע דאמרו בי הרזיקי חייב בב' מזוזות ורב מפרש לה אע"ג דרב סבר בב"ש הפתוח לגינה ולקיטונית דאם היכר ציר לגינה פטור ובבי הרזיקי לא חלקו בדבר וכן בפלוגתא דר"י ורבנן נקט ב"ש הפתוח לגינה ולא נקט לחצר אלא ודאי חצר דהוא תשמיש בית לכו"ע בית עיקר ואפי' בגינה לא אמרו אלא ב"ש וכמש"כ לעיל אבל בית הפתוח לגינה לכו"ע בית עיקר ומיירי דיש לבית פתח לרה"ר וכמש"כ לעיל, [ואי אפשר לומר דחצר עדיפא ובהיכר ציר לחצר באמת הפתח פטור דא"כ הי' לי' להר"מ לפרש בב"ש הפתוח לגינה דלא מהני היכר ציר ומדסתם והרכיב ב"ש וחצר וגינה וכתב בכולהו דכל שהן מוליכין לבית המחייב במזוזה כל השערים חייבין ש"מ שאין שום חילוק בין חצר לגינה ואין חילוק בהיכר ציר בזה].
ה) ובאין לחצר פתח לרה"ר יש להסתפק אי חייב פתח זה במזוזה אבל לעולם אין קובעין לימין הכניסה לחצר שאין חצר חייבת מצד עצמה, ומספק יש לקבוע מזוזה לימין כניסת בית.
והנה הגרע"א בגליון סי' רפ"ו סי"ג כתב דבית פנימי שאין בו דע"ד יש לקבוע מזוזה בימין הכניסה מפנימי לחיצון ולכאורה תמוה דהא רבנן פטרי ב"ש הפתוח לגינה בהיכר ציר לגינה וא"כ פנימי דלעולם חשיב כהיכר ציר לפנימי דהא לעולם נותנין פתח לפנימי וכמש"כ סק"א הדין נותן דפטור ממזוזה, אמנם אי פלוגתיהו דר"י ורבנן גם באין לגינה פתח לחוץ וקיי"ל דבית עיקר י"ל דפנימי שאין בו דע"ד לא עדיף מגינה ובית עיקר וחייב במזוזה ולענין אויר א"צ שיעור דע"ד וכמש"כ הגרע"א.
ולפ"ז נקטינן לדינא דבית הפתוח לחצר בין שהחצר סתומה ובין שיש לה פתח לרה"ר לעולם קובעין המזוזה לימין כניסת בית ואי אפשר לן להקל כמהרי"ל.
ואפשר דדברי מהרי"ל ע"פ ל' הרא"ש משום דחצר תשמישו בכך אבל אחרי שאין כן דעת הרמב"ם והראב"ד וריא"ז וה"ר מנוח נקטינן כרבים וגם הרא"ש כ' גם טעם הר"מ והרכיב ב' הטעמים.
ואע"ג דאנו מחמירים כדעת תוס' דב"ש חייב מדרבנן ואף באין פתוח לתוכו בית, מ"מ אין לקבוע בימין כניסה לחצר בשביל לצאת דעת זו ולהכנס בביטול מצוה דאוריתא של בית, ומיהו לדעת תו' י"ל דחצר חייבת מה"ת מצד עצמה ולפ"ז י"ל דחצר לא דמי לגינה וכל שהחצר פנימית נותנין לה פתח ואפשר שזו דעת מהרי"ל ואמנם אע"ג דאנו חוששים לחומרא לדעת תוס' מ"מ כבר הכריע מרן בב"י כדעת הרי"ף והר"מ ובשו"ע סי' רפ"ו ס"ז הביא דעת תו' בל' י"א.
ו) וגם דברי מהרי"ל אינו אלא בחצר שלהם שהיו משתמשין בו בטחינה ובאפי' ובשטיחת פירי ושאר צרכים ופעמים אוכלין וישנים כדרך החקלאים בימים ההם אבל אצלנו אין החצרות רק לאויר ולכן כתבו הפוסקים שאין לנו דין מבוא שאין חצרות פתוחות לתוכו וכ"כ מהרי"ל הובא בד"מ סי' רפ"ו אות ד' דחצרות שלנו הן רחבות שאינן לדירה, ואף שכתב מהרי"ל שם שאין טעם זה מספיק לפוטרן מן המזוזה היינו דמ"מ חייבין מדרבנן כמו מרפסת לדעת תו' א"נ כונתו כיון דבית פתוח לתוכה לא גריעא מגנה דבית פתוח לתוכה וחייב לדעת הרי"ף והר"מ אבל קושטא דמלתא דחצרות שלנו לא מקרי דירה ואף רחבות אינן שרחבה היו משמשין לאוצר ואנו אין אנו רגילין בזה, והלכך חצרות שלנו דינן כגינה דקיי"ל דבית עיקר אפי' היכר ציר לגנה ואפי' באין לחצר פתח לחוץ יש לקבוע בימין כניסה לבית וכמש"כ לעיל.
ז) ר"מ פ"ו ה"ז בהש' הר"א אע"פ שיש בה שומירה לגנו כו' כן נראה דצ"ל.
שם ה"ח ומפני זה אמרו [בית] שער הפתוח מן הגנה לחצר חייב במזוזה כצ"ל ונראה דגי' הר"מ הפתוח לגנה ולחצר תחת קיטונית שבגי' דידן.
מש"כ הב"ח סי' רפ"ו בדעת הטור דגם גנה חייבת מדרבנן תמוה דא"כ למה פטרי רבנן מנחות ל"ג ב' ב"ש הפתוח לגנה ולקטונית נהי דגנה עיקר מ"מ הא חייב מדרבנן ובדברי הטור אין הכרע לזה.
דינים העולים, בית הפתוח לחצר שלנו בין שיש לחצר פתח לרה"ר בין שאין לה פתח קובעין לימין כניסת בית, ואם יש לחצר פתח לרה"ר אע"ג דהדלת נפתחת לצד חצר נראה דאפשר לברך על המזוזה, ואם אין לחצר פתח לרה"ר בין שהדלת נפתחת לבית ובין שהיא נפתחת לחצר יקבענה לימין כניסת בית ולא יברך.
בית הפתוח למרפסת [טרס"א בלע"ז] כדין בית הפתוח לחצר דהטרסא משמשת כדירת חצר לישיבה ולטיול ולאכילת עראי ולשינת עראי, וקובעין בימין כניסת בית אף שהטרסא סתומה ויש בתוכה דע"ד ומיהו כל שהיא סתומה נראה דלא יברך בין שיש בה דע"ד בין שאין בה דע"ד, אבל אם יש לה פתח לרה"ר אפשר לברך אף שהדלת נפתחת לטרסא.