סימן קנז עריכה
יו"ד סי' רס"ח בעיקר ענין גירות ובדין כותים. [א"ה, עי' לעיל סי' קי"ט סק"א - ד'].
יו"ד סי' רס"ח ס"א בדין הטפת ד"ב בגר. [א"ה, עי' לעיל סי' קנ"ד סק"ג].
א) סוטה ל"ה ב' תוד"ה לרבות, מתחלה פירשו דר"י סבר דלא כתבו התורה על האבנים אלא בשביל שאר אומות, דאע"ג דעברו על ז' מצוות עד עכשו וב"נ נהרג עליהן ואין תשובה מועלת למי שנתחייב מיתה בב"ד שלמטה, מ"מ בזה שכל האומות לא קיימו ז' מצוות לא חייבה תורה ב"ד של ישראל לדונם ואם חזרו בתשובה מקבלין אותן, והאי תשובה היינו שמירת ז' מצוות דלשון תשובה הכי משמע שישובו מהחטא ולא חטאו אלא בז' מצוות, והא דכתבו התורה היינו שיראו התורה שניתנה לישראל ויקבלו להכנע לישראל, ואם ירצו לקבל גרות גמורה יקבלו אותם, וזה בכל זמן שיוצאין למלחמת הרשות, אין חייבין להורגן אלא אם קבלו עליהן ז' מצוות רשאין להסתלק מהן, אלא שרשאין לדרוש מהן מס ושיעבוד כדכתיב בפ' שופטים ואם קבלו עליהן אסור להורגן, ואף אם לא קבלו כלל אין להרוג רק הזכרים ולא טף ונשים כדכתיב בקרא.
אבל ז' אומות ס"ל לר"י דהוזהרו להחרימם ולא מהני תשובה ואפי' כנענים שבחו"ל, ור"ש סבר דכנענים שבחו"ל אתרבו שמקבלין אותן אם חזרו בתשובה, ולפ"ז קשיא להו איך קבלו רחב, דהא משמע דכנענים שבתוכם אין מקבלים אותם כלל דהא דכתבו על האבנים למען אשר לא ילמדו וגו' מוקי לה בגמ' אליבא דר"ש בשביל כנענים שבחו"ל משמע דבשביל כנענים שבארץ לא היתה מועילה תשובה, ולפיכך מסקו דקדם שנכנסו למלחמה מקבלין אותן בין לר"י בין לר"ש, וכדאיתא בתו' גטין מ"ו א' בשם הירו' דשלחו להם מי שרוצה להשלים ישלים, ופלוגתת ר"י ור"ש הוא לאחר שנכנסו למלחמה וז' אומות שבא"י לכו"ע דלאחר שנכנסו למלחמה אין מקבלין אותן ושאר אומות מקבלין אותן אפי' לאחר שנכנסו למלחמה, אם חוזרין בתשובה, וכי פליגי בכנענים שבחו"ל לאחר שנכנסו למלחמה, דר"י סבר דאין מקבלין אותן ור"ש סבר מקבלין אותן, ולפ"ז הא דכתבו על האבנים הוא באמת גם לז' אומות שיחזרו בתשובה, אלא דר"ש סבר דקרא למען אשר לא ילמדו משמע דבא לרבות אף לאחר שנכנסו למלחמה כיון דמקבלין ז' מצוות הרי לא ילמדו וע"כ בז' אומות קאי דעל שאר אומות לא הוזהרנו אזהרת לא תחיה ובז' אומות שבא"י אי אפשר וע"כ בכנענים שבחו"ל, ומשמע דכנענים שבחו"ל אם לא חזרו הן בכלל לא תחיה ואינן כשאר אומות דמניחין טף ונשים.
ונראה דגם דעת רש"י כן ומה שפרש"י דז' אומות שבא"י אין מקבלין אותן דמשום יראה הן מקבלין היינו לאחר שנכנסו למלחמה, ומ"מ שבחו"ל מקבלין כיון שאין הדבר ברור שאין תשובתן שלימה, ובאותן שבא"י דיש בהן משום לא ילמדו אמרה תורה לא תחי', ועיקרן של דברים גזירת הכתוב אלא רש"י ז"ל יהיב טעמא בזה, משום דבקרא לא נאמר בהדיא כנענים שבחו"ל ואילו לא היה טעם לחלק ביניהם לא הוי דרשינן קראי הכי.
ב) והרמב"ן בפ' שופטים הוסיף ראיות מכריעות דגם בז' אומות אם השלימו בתחלה מקבלין אותן מקרא דיהושע י"א י"ט לא היתה עיר אשר השלימה וגו' כי מאת ד' היתה וגו' אלמא דאם היו משלימים היו מקיימים אותם, ובמלכים א', ט', כ"א, בניהם אשר נותרו וגו' ויעלם שלמה למס עובד, והיינו שקבלו גם ז' מצוות וקיימום, ואמנם הרמב"ן שם תפש פרש"י בסוגין כפשוטן דאף בתחלה אין מקבלין אותן בתשובה והשיג עליהם, אבל למה שפירשו תו' דלמען אשר לא ילמדו וגו' אתא לרבויי כנענים שבחו"ל יש לפרש גם פרש"י כן.
וכן מה שפרש"י שופטים כ' י' במלחמת הרשות כו', יש לפרש כפי' הרמב"ן את הספרי.
ובתו' דנו מנ"ל דברייתא דמרבה מקרא ושבית שביו כנענים שבחו"ל אתיא כר"ש דלמא כר"י ומתיר יפ"ת, ודבריהם ז"ל צ"ע דהא ברייתא לא ילפא למיהב כנענים שבחו"ל דין שאר אומות דא"כ לא הו"ל להזכיר כאן תשובה, דהא החילוק בין ז' אומות לשאר אומות הוא בלא עשו תשובה דז' אומות גם טף ונשים נהרגין ובשאר אומות טף ונשים מקיימין, אלא יש כאן דין חדש בכנענים שבחו"ל דאם חזרו אחר שנכנסו למלחמה מקבלין אותן בתשובה והיינו אפי' זכרים ואינו ענין ליפ"ת.
ובספרי [הובא ברש"י שופטים כ' י"א] כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה, וצ"ע למה לי קרא הא אפי' כנענים שבארץ פותחין לשלו' ואם משלימין מקיימין אותן, ולמש"כ רמב"ן דבמלחמת הרשות אין דורשין רק קבלת מס ושיעבוד ולא קבלת ז' מצוות וכ"ד הר"א בהש' פ"ו מה' מלכים יש לפרש דמרבה כאן כנענים שבתוכה לזה, [אח"כ ראיתי שכ"כ בל"מ שם] ומיהו אין דין כנענים שבתוכה כשאר אומות לגמרי דהא בלא השלימו בעינן שיעשו תשובה ובלא תשובה אין מקיימין טף ונשים, [ואף שיש לדחוק דנקט עשה תשובה משום זכרים רהיטת הדברים משמע דבלא תשובה לא משכחת לה ושבית שביו אף בנשים].
ל"ה ב' וכתבו להן למטה למען אשר לא ילמדו וגו' פרש"י בסוף הדף, וברמב"ן פ' תבוא הביא דברי הגאון שלא כתבו אלא אזהרות של מצוות, והביא בשם תאגי שכתבו כל התורה, ולכל הפירושים כתבו כי החרם תחרימם למען אשר לא ילמדו, אבל כתבום בסוף הדף, וצ"ע מה עדיפות יש במה שכתבו בסוף הדף ואולי הניחו חלק בין החרם תחרימם עד למען, כדי שישימו לב.
ברמב"ן שם לא פסיקא לי' בז' אומות אם יכולין לחזור לאחר שנכנסו למלחמה, וצ"ע דאם יכולין לחזור א"כ אין חילוק בין ז' אומות לשאר אומות ואיך יפרשו הא דאמר בסוטה לרבות כנענים שבחו"ל שאם עשו תשובה כו', ואפשר דספיקו של הרמב"ן אם יכולין לחזור קדם שנכנסו למלחמה אחרי שמיאנו להכנע, אבל אחר שנכנסו למלחמה ודאי אין יכולין לחזור, וכלשון התו' סוטה שם.
ג) וענין הגבעונים פי' רמב"ן דלא קבלו עליהן מס ועבדות, והנה אם הגבעונים קבלו פרוסטיגמא והיה להם להשיב ומתחלה מיאנו ואח"כ חזרו, וס"ל השתא דיכולין לחזור, אבל צריכין לקבל מס ועבדות והם לא קבלו ניחא, אבל הרמב"ן הזכיר עוד דאפשר דהקדימו טרם שקבלו פרוסטיגמא, וקשה לפ"ז דא"כ מן הדין אין נהרגים דהרי צריך השתא להגיד להם שיקבלו מס ועבדות ואם מקבלים אין נהרגים, ואף אם כבר קבלו פרוסטיגמא אין ראוי להורגן כיון דיכולין לחזור יאמרו להן עכשו לקבל מס ועבדות שהרי בפרוסטיגמא לא פירשו אופני ההשלמה, [ומיהו אפשר דבפרוסטיגמא פירשו שיקבלו ז' מצוות מס ועבדות, וא"כ עליהם לומר שמקבלים והיה רשות להורגן] ואי אפשר לישב אלא אם כבר מיאנו ומן הדין אינן יכולין לחזור ורק משום השבועה.
ד) גטין מ"ו א' התם מי חלה שבועה עלייהו, לדעת הר"מ והר"א והרמב"ן ז' אומות צריכים לקבל ז' מצוות מס ועבדות ואף דלא כתיב בקרא אלא מס ועבדות פי' רמב"ן דז' מצוות כבר הוזכר בקרא דלא ישבו בארצך וכדאמר גטין מ"ה א' והגבעונים בדרשם ברית אין בזה קבלת מס ועבדות, או שכבר מיאנו ואינם יכולים לחזור וכמש"כ לעיל בשם רמב"ן וא"כ חייבים להורגם והו"ל נשבע לבטל את המצוה, וצ"ל כמו שפי' תו' דר"י סבר דאי היו מתירים את השבועה לא היה בזה חילול השם, והא דאמר בגמ' טעמא משום טעות דאמרו מארץ רחוקה חד מתרי טעמי נקיט.
ודעת תו' נראה דאע"ג דשלחו להם להשלים ולא השלימו יכולים לחזור ולהשלים, והלכך היתה רשות לישראל לקיים את הגבעונים, אע"ג דכבר שלח יהושע לכולם קדם שנכנס לארץ ומיאנו להשלים, ודעת תו' דאף בז' אומות א"צ לקבל רק מס ועבדות ובקבלה זו כבר נפטרו ישראל מלהורגן, ומ"מ אם ירצו ישראל לדונם על שאינם מקיימים ז' מצוות רשאים, ואמנם אם באים לקבל עליהן ז' מצוות אינם רשאים להורגם, והנה בתחלת דבריהם הקשו שהרי לאחר שנכנסו לארץ אינן יכולין לחזור, ומסקו דאינו כן דכיון דפתיחת שלו' שוה בז' אומות ושאר אומות וכדאמרו דיהושע קיים פרשה זו, א"כ מסתבר דיכולין לחזור, [מיהו קשה דהא ע"כ יש חילוק בין ז' אומות לשאר אומות לענין חזרה וכדאמרו לרבות כנענים שבחו"ל וכמש"כ לעיל] או שצריך לפתוח להם לשלום בשעה שקרבו למלחמה, ומה שאמרו ששלח יהושע קדם שנכנס לארץ היינו קדם שנכנס לכל עיר להלחם, ואח"כ הקשו נהי דיכולין להניחם בחיים, אכתי אין רשאין להניחן בארץ ולזה לא מהני שבועה דהוי נשבע לבטל את המצוה, ולזה תירצו דאין ה"נ, אלא דר"י סבר דאם יש להתיר את השבועה אין בזה ח"ה, ומזה מוכח דס"ל דקבלת מס ועבדות סגי לענין צואת ל"ת כל נשמה דלדעת הר"מ ודעמי' לא מש"ל שלא יתחייבו להרוג ומ"מ יתחייבו שלא להניחם בארץ. ובשעת קבלתם מס ועבדות ולא ז' מצוות, היתה הריגתם רשות מדין ב"נ נהרג על כל ז' מצוות, אלא שלא נתחייבו ישראל לדונם, ובזה שפיר י"ל דלולא השבועה היו דנים אותם על עברם ז' מצוות והיו הורגים אותם, אבל בשביל השבועה נמנעו, אבל קשיא להו איך הניחום בארץ. ובסוף דבריהם הקשו דכיון דבאו להתגייר [ולאו דוקא גירות צדק אלא בגרות תושב סגי] הרי אמרו בגמ' שאין להורגן, וא"כ מה שייך לדון להתיר השבועה, ותירצו דמ"מ לא היו מניחין אותן בארץ, ויש לעי' אכתי קשה הא בקרא כתיב ולא הכום וגו' משמע דלולא השבועה היו מכים אותם, עוד תירצו דעדיין לא באין להתגייר, ור"ל לא אמרו לקבל ז' מצוות, והרמב"ן כתב דבאמרם באו עבדיך לשם ד' אלקיך כי שמענו שמעו וגו', הרי קבלו לעבוד ד', והוי כקבלו ז' מצוות, ולדעת תו' אפשר דאם קבלו ז' מצוות א"צ לקבל מס ועבדות, ואין רשאין להורגן.
ויש לעי' לדעת הר"מ דצריך לקבל ז' מצוות ואם לא קיבל חייבין להורגן, קרא דלא ישבו בארצך שמות כ"ג ל"ג הנאמר בז' אומות [אף דנוהג בכל עובדי כו"מ לדעת הר"מ פ"י מה' ע"ז ה"ו, מ"מ קרא הזכיר ז' אומות] היכי מש"ל הא חייבים להורגן כל שלא קבלו ז' מצוות, י"ל דקרא למכור ולהשכיר להן בית בזמן שלא יוכלו עדיין להורגן.
לדעת הר"א והרמב"ן דבשאר אומות אין צריכין רק לקבל מס ועבדות, אפשר דאם מקבלין גרות תושב אסור להלחם עמהם שהרי מצווין להחיותן, וג"ת שמצווין להחיותו היינו שקיבל עליו עכשו ז' מצוות אע"ג דעד עכשו עבר על ז' מצוות, וכמש"כ תו' ע"ז ס"ד ב' ד"ה איזהו, ואע"ג דחייבי מיתת ב"ד לא מהני להו תשובה מ"מ בבני נח שכולם עברו, אמרה תורה שאם שבו אין ממיתין אותן על העבר וילפינן לה מקרא למען אשר לא ילמדו וגו', וא"כ אין רשות להלחם בהן ולהורגן, ואף לדעת הר"מ דגם בשאר אומות צריך קבלת ז' מצוות ומשמע דאם קבלו ז' מצוות ולא מס ועבדות רשאין להלחם בהן, נראה דהיינו דוקא בבאין לקבל השתא ז' מצוות, אבל אותן שמקיימין ז' מצוות מקדם אין רשאין לבוא עליהן במלחמה.
ויש לעי' בהא דאמרו שבועות ל"ה ב' מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, ופי' תו' שם במלחמת הרשות, והיינו באינן שומרין ז' מצוות, ואינם חוזרים, ולמה מיענשי אי קטלי טפי, ולמה אין רשאין לדונם על ז' מצוות.
ויש לעי' בהא דאמרו סנהדרין ע"א ב' דב"נ שבירך את השם ונתגייר פטור משום דאשתני דינו ונשתנית מיתתו, ומסקינן דאם לא נשתנית מיתתו חייב, והכא בקבל גירות תושב משמע דלא דיינינן לי' כלל אע"ג דלא נשתנה לא דינו ולא מיתתו, ולמה תגרע גרות צדק מגירות תושב, וצ"ל דאיירי בב"נ שנזהרין בז' מצוות ועונשין והיינו כג"ת, וג"ת שבא להתגייר אם בירך השם בהיותו ג"ת צריך לטעם אשתני דינו, ולא הקילה תורה אלא בשכל האומה אינן שומרין ז' מצוות.
ה) ר"מ פ"ו מה' מלכים ה"ד בהש' הר"א זה שיבוש אלא שיכול לומר השלימו לקבל המצוות, נראה דכונת הר"א דלעמלק אין פותחין לשלו' ואין דורשין ממנו מס ועבדות, אלא שאם קבל ז' מצוות, ע"כ אסור להורגו ול' הר"א מתפרש שיכול עמלק לומר השלימו אתי ע"מ שאני מקבל מצוות ב"נ, ונראה דדוקא קדם שנכנסו למלחמה אבל לאחר שנכנסו למלחמה אין מקבלין אותן דלא עדיפי מז' אומות.
ובגמ' סנהדרין צ"ו ב' אמרו מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, והיינו שבאו מבני בניו להתגייר וקבלו אותן ואע"ג דאגג אביהם נכנס במלחמה, מ"מ בני בניו שלא בשעת מלחמה מקבלין אותן, ומיהו מכאן אין להוכיח דמקבלין גרים מעמלק די"ל דבני בניו נתערבו באחרים וקבלו אותם, ומ"מ למדנו מדברי הר"מ והר"א דאם באים להתגייר מקבלין אותן, והא דאיתא במכילתא שלהי בשלח דמשאר אומות שבאין להתגייר מקבלין אותן ומעמלק אין מקבלין אותן, ואמרו שלא יניח נין ונכד תחת השמים לעמלק, היינו לאחר שנכנסו למלחמה אין מקבלין אותן, דבשאר אומות מקבלין אף אח"כ וכמש"כ תו' סוטה ל"ה ב', ולא יניח ד' נין ונכד לעמלק היינו בעושה מעשה עמלק, וכדאמרו ע"ז י' ב', בקרא ולא יהי' שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו, והא דאמרו במכילתא שם נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו אם יבוא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, צ"ל דגר עמלקי זה היה במלחמה והלך ונתגייר וקבלוהו, ודוד אמר שקבלוהו שלא כדין כיון שהיה במלחמה.
בבעל הטורים תצוה כ"ח ז', איתא נעמן היה מכבדה שבקש אדמה לעשות מזבח נתקרב תחת כנפי השכינה ומבני בניו למדו תורה ברבים, ולא אתפרש מקורו, ובגמ' סנהדרין וגטין נ"ז ב', לא משמע כן שהרי לא אמרו אלא נעמן ג"ת היה ואח"כ חשב כל אלו שמבני בניהם למדו תורה ולא חשב נעמן, ואי אפשר שהיתה גי' נעמן תחת המן, שהרי הדבר הוזכר בגמ' ב' פעמים וכן הוזכר ברש"י סנהדרין צ"ו א', ועוד דבהמן גרסינן בבני ברק, ובה"ט העתיק ברבים, ובגמ' סנהדרין נזכר המן לבסוף ואם הגי' נעמן היה נזכר בתחלה, ואמנם בגטין נזכר בתחלה.
יו"ד סי' רס"ח. [א"ה, ע"ע בדיני קבלת ג"ת, לעיל סי' ס"ה].