סימן קטו
עריכהא) נדה כ"ח א' אין נותנין לה ימי טוהר, נראה דדוקא לענין ימי טהרה לא מהני חזקתה לומר דהשתא הוא דקילדה, דכיון דמסופקין אנו על לידה דהשתא אי הוי לידה גמורה או דלא הוי כ"א מיעוט ולד הוי כעין חזקה דלא הוי לידה כמו שהיתה שעה קדם, ואע"ג דלא חשיב חזקה מ"מ לא מהני חזקת מעוברת כיון דלא סגי לטהר דמיה במה דאמרינן דלא ילדה קדם, אלא שאתה צריך להסתייע בחזקה בחיוב לומר דהשתא ילדה ע"פ הוראת החזקה דלא ילדה קדם, אבל אינה מטמאה למפרע שמא הקדימה לידתה דאוקמה אחזקתה, וכיון שהיתה בחזקת טהרה ואפי' לתרומה וקדשים אפשר דלא מחמרינן כאן [יעוין לעיל סי' צ"ו] ואין זה תימא שהחזקה מהני למפרע ולא אדהשתא, שאין החזקה לעולם עֵד שהדבר כמקדם, אלא אחרי שאין ודאי מוחלט להאדם כ"א שלא יסיר עיניו, הנה מתחלה נתנו חקי ד' ותפקידם ע"פ החזקה שהשאירה לו העין בראיתה המוקדמת ולא ישונה מצותו עד שיראה את הפכו, ואז ישמור פקודתו ע"פ ראיתו ע"פ מצב הדבר מעת ראיתו ואילך, אבל עליו להחזיק את המצב הראשון בראיתו הראשונה עד שראה הפכו אף במה שהוא נוגע להעתיד לאחר שכבר ראה שינויו, וכמש"נ לעיל סי' צ"ו סק"ז, והלכך ס"ל דחזקת אם לא מהני לבת משום דחזקת האם החזקנו בפועל ולפיה שבנו דרכנו משא"כ בבתה, וה"ה הכא נהי דמחמרינן לבלי תת לה ימי טהרה מ"מ לא מטמאין לה למפרע, ועיין תו' כתובות ט' א' וצ"ע.
ב) שם אי תנא לנדה הו"א מביאה קרבן וא"נ קמ"ל דנאכל, יש לעיין אכתי למה הוזכר זכר שהרי אם תראה יום ל"ד ויום מ"א אכתי מקולקלת מחמת ספק דנקבה דלמא כלו ימי טוהר בין ל"ד למ"א, ואם אין החשש שהקדימה יותר מכ"ג יום כמו בשליא אחר הולד כמו כן מיעוטו אחר רובו ניחא וצ"ע, [א"ה, עי' לק' סק"ד].
ג) אבל מדרבנן חוששת, והא דמשמע ב"ק י"א דאינה טמאה עד יציאת רוב, י"ל דהתם מה"ת קאמר, א"נ מודה ר"ה בנמוח דאינה טמאה אפי' מדרבנן.
ד) י"ח א' רש"י ד"ה אמו, ליתן לה ימי טומאה וימי טהרה, הגרע"א בגהש"ס תמה בזה דהא בסוגין מבואר דלא יהבינן לה ימי טוהר, ונראה דכונת רש"י ז"ל דלא מספקינן לה בגוף אטום לענין ימי טהרה, ואע"ג דסוף סוף אין לה ימי טהרה משום שמא הרחיקה לידתה, מ"מ נפקא מינה שאם הפילה יד חתוכה לסוף מ' יום לשימושה ואפ"ה טמאה לידה דאמרינן משפיר מרוקם הוא, והכא לא מספקינן בהרחיקה לידתה, שא"כ לא נתרקם מתחלה אלא יד לבד, ובזה הא אמרינן דהיד מורה על ריקום ולד גמור, שאין דרך להתרקם יד לחודה, ובכה"ג נותנין לה ימי טהרה, והא דלא משני כן במתנ' דהמפלת ואין ידוע מה הפילה דלא קתני לנדה, דלא הו"ל למסתם אם דין זה הוא דוקא בסוף מ' יום, ומשני לי' דמתנ' לא הורה דין טומאתה וטהרתה של האשה, אלא השמיענו משפט הלידה הלזו, ואמרה שהוא לידה ודאית המספקת בזכר ונקבה, וממילא ידענו דמביאה קרבן ונאכל, ואם הוא תוך פ' יום לשימושה אית לה ימי טהרה עד השלמת פ' יום, אם עוד נשאר עד יום השמונים אחר י"ד ימי טומאה דיהבינן לה מחמת ספק לידה דנקבה, והשתא ניחא דקתני תשב לזכר דהיינו לענין ימי טהרה, [ומיושב מה שהק' לעיל סק"ב].
ה) כ"ה ב' תוד"ה המפלת, כתבו לפרש דבמפלת שליא תשב לזו"נ ולנדה, והקשה בס' ס"ט מהא דאמר ב"ק י"א לחוש חוששת מראשון ימי טהרה לא יהבינן לה אלא משני, ולפי האמור י"ל דמיירי בהפילה תוך ס"ו יום דיש לה ימי טהרה וקאמר דממני משני, ומה שהק' עוד דפשיטא דחוששין מראשון דאף ביצאה כלה בשני חוששין מראשון, הנה פשיטא לי' ז"ל דחוששין שמא הרחיקה לידתה לטמאה למפרע אבל יש לדון בזה וכמש"כ לעיל סק"א, גם י"ל דדינא דר"א בראינוה כל היום באופן דאי לאו חששא דיציאת הראש במקצת השליא אין לחוש להרחיקה לידתה, ועיין לעיל סי' קי"ג סק"ח.