סימן צא
עריכהא) קדושין פ"א א' במתניתא תנא איפכא, נראה דנשים מבפנים ואיש אחד בחוץ מודה ר"כ דאסור ולא משום דלמא תצאנה הנשים לחוץ אלא דחשיב יחוד גמור כחדר אחד, ודוקא בשנים בחוץ דאי חשבינן כחדר אחד מותר, ואפ"ה באנשים בפנים אסור כיון שדרך פתחן לחוץ חשיב כחדר אחד וגרע מחדר אחד דהכא יכול אחד לצאת ואין חברו משמרו [ואין טעם ר"כ דלמא יצטרך לצאת דאפי' אם בדעתו ליזהר שלא לצאת עד שתצאנה הנשים אסור דחשיב השתא יחוד] ובזה סבר ר"כ דשנים בחוץ מותר דלא חיישינן שמא יבוא לפנים כמו דמותר בפתח לרה"ר אע"ג דבידו לנעול הדלת לא חיישינן שינעול, ומאן דאסר סבר דכיון שאין דרך פתח הנשים אלא עליהן תקיף יצרו וחשיב כחדר אחד, ויש לעי' אם אין כאן פנימי וחיצון אלא שניהם יש להם פתח לחצר וגם יש פתח ביניהן אי חשיב יחוד ואם נימא דזה לא חשיב יחוד שרי אף אם איש אחד בחדר זה ואשה אחת בשני, ואע"ג דכשאין פתח ביניהם ודאי שרי ולא חיישינן שיכנס לביתה דרך חצר, מ"מ כל שפתח פתוח ביניהם תקיף יצרו טפי, ומהא דנקט הכא פנימי אין ראי' דר"כ לא אסר בשנים כיון שיש להם דרך לחצר ודאי כשיכנס לחדר האשה חברו חושדו, וכן למאי דתנא במתניתא י"ל דביש להם דרך לחוץ לעולם אסור דלמא יכנס לחדרה וחברו אין רגלו מצוי' לכאן, ונראה דאין בנו כח לאסור כיון שלא הוזכר בגמ', ובפשוטו נראה דנשים בחדר זה ואנשים בחדר זה ויש לכל אחד דרך מותר ואין זה בכלל מה שאמר אביי אנן נעביד לחומרא, וא"כ אף באיש אחד בזה ואשה אחת בשני מותר.
ב) ויש לעי' באיש אחד בחוץ והיא בפנים אי מהני נעילת דלת מבפנים דנראה דלעולם חיישינן שהוא שוכר אותה כדאמר בעלמא משוק של זונות אתה למד, ונראה כן מעובדא דרב ביבי דאמר שקולו דרגא מתותי ביבי ואכתי ליחוש שהיא תעלה אליו שתעמיד הדרגא ע"י עצמה או ע"י אחרים וצ"ע.
ג) יו"ד סי' קצ"ב והמנהג ליקח קטן כו', הנה דעת הראב"ד דצריך ב' שמירות ודעת הרא"ש דאו קאמר, והא דמותר עם נשים לחוד והלא בעלמא אין אחד מתיחד עם הנשים הכא אשתו משמרתו וממילא האחרת שומרתו, ולדעת הראב"ד החמירו הכא חכמים ביותר, והנה נחלקו ראשונים ז"ל אם אנשים הוא דוקא שיהא שנים בלעדו דבהגה"מ כתב מיעוט אנשים שנים ובד"מ כ' בשם המרדכי דבחד סגי, ובין אנשים היינו הבעל וחד עמי', ונראה דלדעת הרא"ש דסגי בחד שמירה, אפי' אם נימא דבעינן שנים זולתם, מ"מ אם אחד עם הבעל ואחת עמה סגי, שהרי יש כאן שנים שמשמרים אותם, ואם נימא כדעת המרדכי דסגי בחד ובעל כבר יצאנו דעת הראב"ד שהרי יש כאן ב' שמירות, אלא אם ננקוט חומרי תרויהו דבעינן ב' שמירות ובכל שמירה שנים עדיין לא יצאנו במנהגנו, ולא נהגו להחמיר כולי האי, ובקיצור כנה"ג שבגליון כ' בשם ב"ש שאין המנהג מן הדין, דס"ל דהרא"ש לא חלק על הראב"ד בכלה שפ"נ ולא נראה לחלק בין אבילות לפ"נ דהא תרויהו כהדדי תניא וכמ"ש ב"י וזה דעת רמ"א לכן אין מקום לפקפק על מנהג רמ"א, ונראה דאפי' בגדול עמו וגדולה עמה מותר ואע"ג דבלילה בעינן שלשה הכא איכא שלשה שהרי הבעל ואשתו משמרים את האחר מהאחרת שהרי אין הבעל באיסור יחוד משום שאשתו עמו, ואין על האשה איסור יחוד משום שהבעל עמה ואימת בעלה עלה, וכן על הבעל איכא שנים, על הנכרית אשתו משמרתו, ועל אשתו האחר והאחרת וכ"כ בתוה"ש, ומה שנהגו בקטנים מפני הצניעות.
ונראה דהאי יחוד הוא מדרבנן דמן הדין התורה העידה עלינו דאל"כ לא היינו מקילין ביום לדעת הר"א, וכן לא היה מקיל התה"ד בהיה יכול לבעול ולא בעל כמש"כ רמ"א, ולפיכך הנוהגים להקל באמה עמה יש מקום אי ננקוט קולא כרא"ש דסגי בחד שמירה וכהמרדכי דחדא עמה סגי, אלא שיש להחמיר עדיין דבלילה צריך שלשה כדאיתא אה"ע סי' כ"ב, ולפ"ז א"א למנקט תרוויהו קולי דלדעת הרא"ש ע"כ צריך לפרש אנשים שנים ונשים שתים.
ד) אה"ע סי' כ"ב ס"ו ופרשה אשה אחת כו', עי' ט"ז ונראה כונתו ז"ל דרב כהנא ס"ל דכשיצא אחד מן האנשים לחוץ חוששין ליחוד שאין אחרים משמרין אותו וסוברין שיצא לחוץ, אבל כשנכנס מן החוץ לפנים מותר שודאי יכנסו אחריו לשמרו ומירתת, ומיהו ר"כ באמרו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין ליחוד היינו בפירש אחד מן האנשים לבין הנשים אבל פרשה אחת לפנים אין חוששין ומתניתא סברה דפירש איש אחד מבפנים לבית הנשים שמבחוץ אין חוששין שדרך האנשים הפנימים על החיצונים אבל פירש איש אחד מבחוץ לפנים לבית הנשים חוששין, ולדידן דתרויהו אסירי, אין חילוק בין אם פירש אחד מן החוץ לפנים או פירש לחוץ, אבל בין נשים מבפנים לנשים מבחוץ לא חלקו גם ר"כ ומתניתא אלא נקטו דבריהם שהפורש הוא האיש, ואם האשה היא הפורשת יהי' להיפוך דלר"כ אנשים בפנים ונשים בחוץ מותר ולמתניתא אפכא, ואפשר דגם להר"מ אסור שמא יכנס אלא פירש הדין בפירש אבל ל"מ כן כלל, אלא כל שלא פירש לפנים מותר, ולפ"ז אפשר דלהר"מ אפי' איש אחד בפנים ואשה אחת בחוץ שרי ולא חיישינן שמא יתיחדו, והא דפריך פ"א בעובדא דרב ביבי בעלה בעיר אין בה משום יחוד, ומשמע דאיש אחד בפנים ואשה בחוץ חוששין שמא יצא אפשר דמחמיר על עצמו היה אבל בעלה בעיר אין ראוי להחמיר, ואפשר דמודה הר"מ ביחיד מבפנים ויחידה בחוץ שאסור אף שלא פירשו זה לזה, וצ"ע.
ה) נראה דכלה שפ"נ היא מבפנים והוא בחוץ אסור אף אם הסגירה הדלת אף את"ל דבעלמא שרי וכמש"כ סק"ב, דהא הכא בעינן ב' שמירות וחוששין גם לה ואפי' לדעת הרא"ש דסגי בחד שמירה מ"מ י"ל דחוששין שתפתח לו, ומיהו אם אמה ישנה עמה והמפתח ביד האם לכו"ע שרי, דלענין חמותו אין לחוש דאשתו משמרתו, וממילא נאמנת לשמירת המפתח, ולא שייך כאן דין שאמרו דבלילה צריך שלשה דכשהאם ישנה כותל מפסיק ביניהן, ואין כאן חסרון שתי שמירות דהכא רמי גודא ביניהן, וסברת אשתו משמרתו יש כאן אע"ג שהיא אסורה שהרי הרא"ש פי' או היא ישנה בין הנשים ואיך הוא מותר בנשים אחרים ע"כ משום אשתו משמרתו וכמש"כ לעיל.
והא דאיתא ברמ"א שאם אינן בחדר אחד אינן צריכין שמירה נראה דהיינו באין פתח מחדרו לחדרה אבל אם יש פתח ביניהן כחד חדר הוא בעלמא וכמש"כ סק"א וכש"כ כאן שהחמירו בהאי יחוד, אלא כשצריך לילך דרך רה"ר אז אין חוששין אע"ג שהיא יחידה בחדרה והוא יחידי ואין להם מי שימחה ויעכב מ"מ שרי.
יו"ד סי' קצ"ד ס"ב, פ"ת סק"ד. [א"ה, עי' לעיל סי' פ"ג].