סימן עב עריכה
א) ב"ק צ"ג ב' כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה, והנה לא העמידה התורה את התשלומין לפי הכלי שהחסיר לו אלא ההיזק מתערך בשיווי כסף וחיוב התשלומין חל על שיעור הכסף של החפץ שגזלו או שהזיקו, ואם הוזל החפץ ירויח ואם הוקר יפסיד, ויש לענין כסף שתי דרכים, אפשר שתלוי בכסף, ואפשר שתלוי במטבע, ומצינו בה' שקלים של פדיון הבן שקצבה התורה הדבר במשקל כסף צרוף ואע"ג דבזמן שנצטוינו על המצוה היה השקל מטבע אבל לדורות לא הקפידה תורה במטבע אלא משקל כסף צרוף כפי המשקל שהיה אז ה' שקלים וכדאיתא יו"ד סי' ש"ה ס"א, והיה אפשר לפרש תשלומים שבתורה שנעריך כל חפץ הנגזל ע"פ שיווי משקל כסף צרוף ויתחייב לשלם משקל זה בין שיוזל החפץ נגד הכסף ובין שיוקר, וכדין פדיון הבן שהוקבע לדורות.
ב) אבל מנהגנו לשער בערך מטבע בכל מדינה ומדינה ולמדנו שקבעה התורה את התשלומין ע"פ ערך המטבע היוצאת במדינה, ותימא דא"כ נתמכין דיני התורה בזה על הסכם מקרי שהרי אין ענין המטבעות טבעי אלא הסכם ואם יסכימו שלא לעשות מטבעות אין לנו הלכה בתורה במנהג התשלומין, ואע"ג דמצינו בחילול מע"ש שהקפידה תורה על המטבע ואם אין מטבע אין חילול, התם אכתי אם אין חילול יכול להביא את המע"ש לירושלים אבל הכא אם אין מטבע בטל הלכות תשלומין, ואפשר שאם אין מטבע חייב לשלם כדי שישיג חפץ שגזלו, ואפשר דכיון דמצוות התורה נתמכין על הנהגת המטבע חייבין להנהיג כן כדי שיהא אפשר להנהיג הלכות התורה [ואפשר שאם אין מטבע בעולם, כסף צרוף הוא המטבע לכל דיני התורה כדין פה"ב ושאר דברים ואם גזל חפץ מתחייב לשלם משקל כסף צרוף שהיה שוה בשעת גזילה אלא בזמן שיש מטבע במדינה חשיבא מטבעת המדינה יותר מכסף צרוף ועי' לק' סי' קפ"ב סק"א].
וענין מטבע כל דבר שהסכימו עליו בני המדינה למכור ולקנות בו ולהעריך בו את כל השוק כמו שנוהגין המדינות.
ג) ואע"ג דבגזילה ובנזקין לא חייבה תורה בהשלמת החפץ הנגזל והניזוק אבל אפשר שהאדם ישתעבד גם בחפצים ובפירות כגון שהשאיל לו סאה שישלם לו סאה מתחייב ליתן לו סאה והיוקר והזולא לא ישנו את חיובו וכמש"כ לקמן סימן ע"ג, ומיהו צריך שיתן לו דבר העושה חליפין וכן פירות בשוה בשוה עושין חליפין וכמש"כ שם, וכן אפשר להתחייב בסך מעות ידועים אבל תשלומי המעות יהיו בחטים או כיו"ב מן המינים וזה חיוב אכתפא דגברא לשלם לו מאותו המין ואפשר דשיעבוד זה א"צ בדבר שעושה חליפין אלא אף בהלואה ואף בשכירות פועל יכול להתנות כן וכמש"כ לק' סי' ע"ג, [עי' סמ"ע סי' ק"א סק"י] וכשמתחייב לשלם חטים אינו יכול לסלקו במעות ואי זרק לו חובו בחיקו במעות וזרקן המלוה והלך לו הרי הן אבודין ברשות הלוה.
ואע"ג דאילו גזלו חטים או שרפן אין מחייבין אותו רק דמיהן היכי דשיעבד נפשי' א"א לו לגזול את ההשתעבדות ולעולם הוא בחיובו עד שישלם.
והנה משתעבד לשלם חטים בזמן שקיבל דבר העושה חליפין אף שאין לו ולא יצא השער ואע"ג דלא שייך קנין בדבר שאינו ברשותו הכא אין כאן הקנאה של לוה אלא התחייבות תשלומין במין זה וזה חייל אף שאין מין ההוא בידו ומ"מ צריך קנין חליפין דלענין קנין הוא כשאר הקנאות, ונראה דאף בשכירות פועל שאינו מתחייב בחטים משום שאין שכירות פועל עושה חליפין אם יש לו או יצא השער קאי במי שפרע.
ומהא דכתבו הרשב"א והריטב"א והר"ן ע"ז ס"ג דבדבר העושה חליפין יכול להשתעבד לשלם מין ידוע יש ללמוד דבדבר שאין עושה חליפין כגון כסף ושכירות פועל יכול להשתעבד לענין חיוב מי שפרע דכל דמהני קנין סודר לקנין גמור מהני כסף לענין מי שפרע וזה כדעת רש"י ותו' והר"מ והמ"מ שהביא התויו"ט פ"ה מ"ז וכן מהא דכתבו הפוסקים ז"ל דקנה לענין מי שפרע ע"י שער שבשוק שמעינן דבק"ס מתחייב בחיוב גמור וכדעת הרשב"א, ואפשר דוקא ביצא השער, ומהא דכ' הראשונים ז"ל דבפוסק על שער שבשוק אין הקנין רק לענין מי שפרע שמעינן שאין אדם מתחייב ליתן חטים בחובו או בשכירות פועל וכמש"כ לקמן סי' ע"ג, ומיהו דוקא במתנה שיתן כך וכך חטים בין יוקרו בין יוזלו אבל אם מתנה שישלם לו המעות שפסק בחטים כשער חטים בשעת פרעון בזה נסתפק הרשב"א שם.
והא דתנן הכסף אינו קונה את הזהב והיינו שאינו מתחייב ליתן זהב, מ"מ קאי במי שפרע עד שיתן את הזהב, והוא שיש לו או שיש לו שער קבוע וכדין פוסקין על הפירות, מיהו בלא קבע זמן וזה יכול לתובעו מיד וזה יכול להחזירו מיד אין כאן שכר המתנה ומ"מ אפשר דאם מחזיר לאחר שהוקר אסור אם לא באופן דמותר לפסוק על שער שבשוק.
ד) ומיהו אסרו חכמים להלות סאה בסאה, דכיון דאילו גזלו סאה חטים אינו חייב להשיב סאה חטים אלא דמיו כשעת הגזילה נמצא דלא לקח ממנו אלא שויה ואם סאה חטים בדינר הוי כלוה ממנו דינר ואם הוקרו חטים ועמדה סאה בב' דינרים אם ישיב לו סאה הוי רבית דמשיב יותר ממה שהלוהו, ומיהו כשיש לו מעט בשעה שלוה לא אסרו חכמים סאה בסאה ואז חייב לשלם לו סאה חטים אף שהוקרו חטים ואם אין לו חטים ומשלם דמיו גובין ממנו ב' דינרין כשער של עכשו, וגם חייב ליתן לו חטים דוקא אם אין המלוה רוצה במעות, ועי' ריב"ש סי' י"ט שהביא ב"י סי' קס"ב ובש"ך שם סק"ז.
ה) כ' הט"ז סי' קס"ב סק"א דאם מוכר סאה ע"מ לשלם סאה לזמן פלוני מותר אף שהוקרו חטים והיינו אף שלא יצא השער, ותימא דבלא יצא השער ואין לו אף בנותן לו דמי סאה של עכשו ע"מ לקבל לזמן פלוני אסור וכבר הק' כן בחוו"ד ותירץ דהכא עדיף דהוי כיש לו, וגם זה לא יתכן דא"כ בטל איסור סאה בסאה שהרי סאה שהוא נוטל מכור לו ואינו מתחייב אלא תשלומין, אלא ודאי כיון דבשעה שזוכה בסאה של חברו אין לו חטים אסור אף דבבת אחת הוא בא לכלל יש לו חשיב כקנה אחר ההלואה [ואף אם יתנה שיקנה חזרה את הסאה שנתן לו והקנין יהי' בזאת הסאה שהוא נותן לו הלוה יקנה והמלוה לא יקנה דבשעה שזכה הלוה בסודר עדיין לא היה לו מה להקנות ואי אפשר שיהא הסודר נקנה וקונה יחדיו] ומ"ל אומר לשון מכר מ"ל אומר לשון הלואה סוף סוף הוא שאלה שאין בדין מכר שיתחייב לשלם בחטים ושיהיו התשלומין עולין ויורדין ע"י יוקר וזולא של החטים, שאין חיוב בתורה אלא בכסף, אלא הכא משתעבד בתשלומי חטים וצריך לזה קנין סודר והכא החטים הם הסודר ואע"ג שאין פירי עבדי חליפין, הכא הוי שוה בשוה ועבדי חליפין וחליפין שוה בשוה ומתנה שישלם לו לזמן פלוני זהו הלואה סאה בסאה ואין בין ל' מכר ללשון הלואה ולא כלום, ולא יתכנו דברי הט"ז אלא במכר לו סאה בדינר ונתחייב לו לשלם דינר בין שיוקרו ובין שיוזלו החטים ואח"כ פוסק עמו שיתן לו סאה חטים לזמן פלוני בעד הדינר ואז יש היתר מדין יש לו, ואם בא לחזור חוזר.
כ' עוד החוו"ד שאם מכר סאה חטים ע"מ שישלם סאה שעורים לזמן פלוני ג"כ מותר אף שאין לו שעורים ולא יצא השער והרי מכר חטים בדינר לשלם לזמן פלוני אף שהוזל בשעת הפרעון לית לן בה וה"נ בהוקרו השעורים בשעת הפרעון לית לן בה, ותמוה דבמוכר סחורה במקח קצוב לשלם לזמן פלוני ואין העילוי ניכר אין ניכר שום ריוח בשביל המתנה אלא זה שיווי הסחורה אבל אם יתנה שישלם לו לזמן פלוני כשער של זמן פרעון כבר ניכר שיש כאן שכר המתנה שכל לוקחין ודאי לא יתרצו להוסיף על מחירם אם יתיקר אחר שלשים יום, וזה שמתרצה הוא בעד המתנת מעות והמוכר חטים לשלם שעורים לזמן פלוני ועתיד להתיקר כיון שאין לו שעורין ולא יצא השער נמי אסור מה"ט ועוד כיון דמעיקר הדין החיוב הוא בדמים ואי בטלה פסיקא דידי' אין החיוב רק בכסף ומה שמתנה על השעורים צריך קנין וע"י חליפי שוה בשוה חייל קנין וא"כ ע"כ דמי החטים הם שוים בשעה שמוכרו וע"פ הדמים הוא פוסק עוד מקח על השעורים וכיון שעתידין להתיקר בעינן יצא השער או יש לו, [ומש"כ הנ"י שאם מכר מטלטלין לשלם חטים מתחייב בחטים היינו ביצא השער או שיש לו דאל"כ יש בזה משום רבית אם לא שקובע שיעור התשלומין בדמים אלא שישלם בחטים כשיעור הדמים ועוד מש"ל בלא קבע זמן וכופהו מיד לשלם חטים ואין כאן שכר המתנה].
ו) אחרי שכל התשלומין שבתורה משתערין במטבע נופל הספק במקום שהמטבעות הן של כסף ושל זהב ושל נחשת והמטבעות עצמן נערכין זה כנגד זה ופעמים שזה עולה וזה יורד באיזה מטבע נערך דין כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה כגון שגזל סאה חטים והי' דמיו דינר כסף ואחד מכ"ה בדינר זהב שהיו נותנין כ"ה סאה בעד דינר זהב ובשעת העמדה בדין הוזל הכסף וסאה ז' מעות של כסף ודינר זהב על מקומו שנותנין כ"ה סאה בדינר זהב, כיצד ישלמנו, אם יתן לו כסף או שוה כסף אחד מכ"ה בדינר זהב או יתן לו כסף או שוה כסף בדינר כסף, ואמרו ב"מ מ"ד א' דזו שהיא מטבע עיקרית בה משערין ולמ"ד כספא טבעא משלם לו כסף או שו"כ דינר כסף והנגזל מפסיד דעכשו אין לו סאה חטים בתשלומיו שקבל, ולמ"ד דהבא טבעא נותן לו כסף או שו"כ אחד מכ"ה בדינר זהב.
וכן בלוה סאה חטים והיתה שוה דינר ועכשו שוה ז' מעין אסור ליפרע סאה חטים אף שידוע שסיבת יוקר החטים לא היתה ממה שנתרבו הלוקחים של החטים או מיעוט החטים במדינה רק סיבת יוקר החטים הוא מירידת ערך הכסף ושיווי החטים לא ירד נגד הזהב וכשנוטל עכשו סאה חטים אין לו שום אגר מ"מ אסור ליטול עכשו סאה חטים כיון דכספא טבעא ועכשו יש לו בעד סאה ז' מעין חשיב אגר נטר, וכן אם הוזלו החטים ועכשו ה' מעין בעד סאה רשאי ליטול סאה וחומש [אם עשאה דמים] ואין כאן אגר נטר אע"ג שסיבת ההזלה היתה מחמת הוספת הקופצין על הכסף או שנתמעט הכסף במדינה, ואם הסיבה בחטים ונמצא דיש לו באמת למלוה אגר, מ"מ כל שאין לו עודף במטבע אין זה אגר.
הא דכתבנו דאי כספא טבעא משערין כל הגזילות והחבלות בכספא ולא בדהבא לא נתבאר בהדיא בגמ' אבל הוא נלמד ממה דאמרו מ"ד ב' דאי כספא טבעא דין פה"ב משתער בכסף ואי דהבא טבעא משתער בזהב מני' שמעינן לכל תשלומין שבתורה דמשערין במה שהוא יותר טבעא.
ז) שלשה חילוקים יש, דבר שעושה חליפין כגון מטלטלין יכול להתנות לשלם מין מיוחד כגון כור חטים בין שיוקרו ובין שיוזלו ומתחייב בכך, וכש"כ כשמתנה שישלם לו במין ממיני המטבעות כגון זהב או ארנקי חדשה או ישנה, [בין שיוקרו בין שיוזלו].
דבר שאין עושה חליפין כגון מטבע של נחשת אין יכול להתנות שישלם לו בכור חטים אבל יכול להתנות שישלם לו כך וכך זהב [לדעת הרא"ש ר"פ הזהב דדהבא טבעא לגבי נחשת] ואע"ג דכל חיובים משתערין בכסף מ"מ יכול להתנות שיהא החוב בזהב כיון דזהב טבעא לגבי נחשת וכן יכול להתנות שכר פעולתו בזהב ונחשת אבל לא בחטים.
נתן לו כסף והתנה שישלם לו בזהב [בין יוקרו בין יוזלו] אינו חייב בזה דכיון דכספא טבעא לגבי דהבא לא חשיב חיוב תשלומין אלא קנין כסף בפירי ואין כסף קונה.
וכ"ז נלמד מסוגיא דב"מ מ"ה ב', [עי' מש"כ לקמן סי' ע"ג באורך]. [א"ה, ועי' לק' סי' קפ"ב].
ח) האידנא נשתנו ענין המטבעות דבימי הראשונים כל שיש לו כסף עושה מטבעות והמלך לא היה מקפיד רק על צורת מטבעת מדינתו, והמטבע היה שוה ערכו בכסף משקלו, ועכשו כל המטבעות אינן שוות ערכן ואינן רק שטרי חוב על אוצר הממשלה והיא חייבת לשלם ע"פ החוזה שבינה ובין יתר הממלכות, וע"פ הקצבה שקצבוה להוציא שטרותיה היא מוציאה מטבעותיה במדינת ממלכתה, וערך המטבע במדינה כערכו ביתר הממלכות לעומת יתר מטבעות הממלכות, והמטבעות נעשות מכסף וזהב וגם מניירות כלן ע"פ צורה מיוחדת כחפץ המלכות, והנה ערך המטבע מג' חומרין ערך כספה וזהבה, ערך הלואתה, וערך שימושה שנהנין ע"י בשוק המשא ומתן, והנה סיבת השתנות הערך שייך במטבע כבשאר מטלטלין והנה יוכל להשתנות ערך המטבע מפאת שפעת כסף וזהב ואז נופל ערך המטבעות נגד המטלטלין בכל המדינות יחד וכן בשאר סיבות המתהוות בכסף וזהב או בשאר הנמצאים או בשאר שינוים בחיים המעלים או מורידים את אהבת המותרות והנוי דהיינו סיבת ערך מטבע ושב ע"י זה קביעות ערך המטבע בכל המדינות יחד אך לפי ערך ההלואה שבמטבע ישוב שער המטבע ממלכה וממלכה לקראת רעותה כי בהמוט ממלכה אחת יוזל טבעה בעולם מפאת אי בטחונם בתשלומי חלק הלואתה, ולעולם אין השער וכל ענין שנוגע לתנועת השער נשען על יסוד מספרי בחכמת המספרים אלא כשנים הלוחמים יחד, ולכן אף שעיקר ערך המטבע בתוך המדינה כערכה בחוץ למדינתה בכל זאת נקל תנועתה חוץ למדינתה מתנועתה תוך מדינתה ששם מתעורר בקל שנוי' ובתוך המדינה לא ישונה ערך החפצים נגד המטבעות עד שיאריך שנוי' חוץ למדינתה ימים רבים. [א"ה, וע"ע לק' סי' ע"ד סק"ה].
ט) והנה לענין דין כל התשלומין בכ"ד אבות נזיקין שא"צ למלאות את חסרון הניזק בדבר הניזק אלא בשיעור המטבעות שהיה יכול להשיג בעת ההיזק בעד הניזוק ואף שעתה הוזל ערך המטבעות וכמש"נ לעיל, בזה אין חילוק ממה הורכב ערך המטבע, ולכן הרי שגזל סאה חטים שוה ז' זוז והוזל ערך הזוז מצד ערך הלואתו והוזל הזוז נגד כל המטבעות של יתר המדינות משער מקחו ועל ידי זה הוקרו חטים במדינה הזאת נגד מטבעתן ולא נגד מטבעות חוץ למדינתן מכל מקום אינו נותן לו אלא ז' זוז שהרי זוזים כמופקדין ביד המזיק וכמש"נ, שגדר מטבע בזה הוא ההשתמשות בו בשוק המשא ומתן, ולא עוד אלא הרי שגזל מחברו עשרה מארק במדינת רוסיא והיו שוין ה' רובל והוזל הרובל ונותנין שש בעד עשרה מארק אינו נותן לו רק ה' רובל שבמדינת רוסיא המארק פרי והרובל מטבע, ולכן אסור ללות מארק במארק דהו"ל סאה בסאה, ואם שאל מארק נותן לו שויו במטבעות רוסיא בשעת הלואה והן זלות עתה והמלוה מפסיד וכן מותר להשיב מטבעות רוסיא ואף שהוקרו עתה והמלוה מרויח ולא רק שמותר אלא שכופין את הלוה לשלם לו את היתר ולא יפטור במה שישיב לו את המארק אם לא התנה להשיב מארק או אומדנא מוכיחה דהוי כהתנה אבל לוה רובל מחזיר רובל וזהו דאמרינן ר"פ הזהב דהפירי הוא דאוקיר וזיל והמטבע קיץ דהיינו שכן הוא הדין בחקי התורה שהמטבע תחשב לקיץ והיוקר והזול יחשב להפרי ואף אם באמת סיבת היוקר והזול מצד המטבע וכמש"נ.
י) וכן לענין שאין המטבע קונה את המטלטלין ואין המטלטלין קונין המטבע בכלהו אין חילוק אם המטבע ערכה מצד עצמה או מצד הלואתה, מיהו דין הזהב קונה את הכסף לא שייך השתא דבין מטבעות כסף ובין מטבעות זהב כלהו טבען שוה שאינו אלא כשט"ח שכתוב על הכסף ועל הזהב ותרווייהו שוין ביחוס טבען בחשיבותן ובחריפתן והו"ל ככסף וכסף [ומשמע דכל מטבעות כסף הן מטבע זה כנגד זה ואין קונין זא"ז לא בתורת דמים ולא בתורת חליפין] וכן מטבעות הנייר והזהב כלהו שוין, ונראה דאלו המטבעות אף שהן כשט"ח מ"מ כיון שיש להן דין מטבע שבתורה לכל שומת הענינים לחקי התורה הו"ל חפץ ולא אמרה תורה שט"ח אין גופו ממון אלא בהיותו בגדר הפרי איננו פרי אבל בהיותו בגדר המטבע כבר הוחשב ערכו לעצמיות, גם י"ל דהו"ל גופו ממון מצד הנאת תשמישו ולא מבעיא שבמדינתו יש לו דין ממון אלא אף במדינה אחרת נחשב לפרי כיון שיכול להוליכו למדינתו ששם הוא מטבע, ולפ"ז יש בהן דין שומרים ופודין בהן את ההקדשות בין במדינתן ובין חוץ למדינתן, והח"ס ז"ל הכריע כן בדין שומרין והניח בספק לענין פדיית בכור גם בדבריו י"ל דלא אמרו אלא במדינתן ומשום דינא דמלכותא, ולפי המבואר אין חילוק דין פדיית בכור מדין שמירה בשטרות ואפשר שאפי' חוץ למדינתן וכמש"נ, וז"ל הגר"א י"ד סי' ש"ה סק"ד ועכשו אילו היינו באנו לשער בכסף המטבע עצמו כו' היה החשבון רב אלא שמ"מ יש לחשוב לפי השער כו' ופודין במטבעות לא בתורת כסף אלא בתורת שוה כסף כו' והנה למדנו מדברי רבנו שפודין במטבעות בערכן שיתר על חומרן ואם כונת רבנו לערך הלואתן וכבר היה כן אז בימיו א"כ הרי למדנו ממנו שאין זה דין שטר אבל י"ל שסיבת יקרת ערכן אף שהכסף בזול הוא מצד ערך תשמישן, דכיון דע"פ המלכות הן מוגדרין שלא יוכלו להשתמש באחרים קונה לו המטבע ערך מיוחד יתר על משקל כספו ועדיין לא למדנו מערך ההלואה שבמטבע אמנם י"ל דלעולם במדינתן יש בהן כל שויין מצד התשמיש וענין ההלואה אינו אלא לקיים את ענין המטבע שאם תעשה הממשלה כמה שתרצה לא יוכלו בני המדינה ליתן לה כל ערך כי הלא תקח את הכל מידן, וגם יתר הממלכות לא יחשבוהו בלתי ערך הלואתו, אמנם אחרי שכבר הוגדר הדבר וכבר נתמעט מציאות המטבע ע"י הגדרים, שוב שב ערכו במדינתו ואף שהוא נייר בעלמא, ואל תתמה שיתנו דבר שיש בו חפץ בעד חרס שהרי גם כסף וזהב אין צורך בהן בחיי נפש כל בשר ובכל זאת כל אשר לאדם יתן בעדן, וסיבת הדבר כי צורכי האדם תוציא הארץ בשפע לפני כל יושבי חלד לאכול ולשבוע ולהותיר, וכל הניתן במחיר הזהב הוא רק המותר לאחר שיאכלו וישבעו, ובשנת בצורת ר"ל כספם בחוצות ישליכו ושב העושר לבעלי החומרים ההכרחיים לחיי האדם, ואחרי שכל מחיר המטבעות הוא המותר אין פלא שבסיבה קלה מעוררת חפץ קל יחלוף האדם את מותר שבידו בחפצו הקל בלי חשוב הרבה ואחרי שנגדרו ענין המטבעות עד שמציאותן קשה יקנו את לב האדם לאהבה בעשותם את פעולתם על פני הארץ וזאת ימריץ את ערכם בחשבם כי לעולם ימצאו להם לוקחים וכן חוזר הדבר מן המסובב אל הסיבה ומן הסיבה אל המסובב, אמנם אם יפסידו ערכם חוץ למדינתם כרגע יתבטלו גם במדינתם כי למה יתעו בשוא, כי השער אחרי שאיננו יסודי יעלה וירד בסיבות היותר קלות ופעם גם העברת הרצון ימיטנו.
ולענין חילול מע"ש נמי אצלנו לא שייך שם כסף ונחשת דכולהו שוין, ומ"מ נראה דמחללין כסף על נחשת מדוחק ולא חשיב ככסף על כסף או נחשת על נחשת דאין מחללין לכתחלה אפי' מדוחק דמ"מ כיון שאין ב' המטבעות שוות לגמרי מותר לחללן זע"ז וכמש"כ תו' ב"מ מ"ה א' ד"ה לפלגי. [א"ה, וע"ע דמאי סי' ג' ססקי"ב].