סימן מב
עריכהא) בגדרו של ע"ה לפרש"י סוטה כ"ב א' נחלקו שם תנאי וקיי"ל דאפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח ה"ז ע"ה כדפסקינן ברכות מ"ז ב', ומיהו משמע בגמ' סוטה שם דאותן שקראו ושנו ולא שמשו בזמנם היו בחד צד גרועים מאותן שלא שנו דהא קרו להו התם רשע ערום ומגוש, ומ"מ משמע דהם עדיפי מאינו קורא ק"ש ושאר הדברים דתנאי קמאי, ונמצא לדידן אין לנו ענין קרא ושנה ולא שימש [ואולי הוא בזמנינו ג"כ שמשנתן סדורה להן בקופיא ואינם יודעין לעיין ולהבין ומתגאין נגד רבותינו היודעים התורה באמת ואינם שומעין להם ואינם נכנעים להם] אבל כל שאינו קורא ק"ש או שאינו מניח תפילין או שאין לו ציצית בבגדו [של ד' כנפות וצ"ע] או שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה הוא ע"ה וכן אם מתמיד לעבור על לאו מן הלאוין שרוב ישראל משמרין וכדפרש"י בכורות ל' א' דהחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות אלא מעשר דמאי והנה פשוט לי' לרש"י ז"ל דחשוד על השביעית הוא בכלל ע"ה.
והנה כשגזרו על הדמאי גזרו על החבירין דהיינו אותם שלא היו בהן הפחיתיות הללו לעשר דמאי כשיקחו מאותן שיש בהן הפחיתיות הללו וגזרו על מי שלא שימש ת"ח אף שהוא נשמע לחכמים דלא פלוג בדבר וכדאמר ברכות שם דרב"ח לא אזמין אר"מ ב"ת ולא מסתבר שחשדו לאינו שומע לחכמים, וענין הקבלה שהוזכרה בכורות ל' ב' ובפ"ב דדמאי מ"ב המקבל עליו להיות נאמן כו' אפשר שבדור שגזרו בדמאי לא היו צריכין החברים לקבל שהרי היו כולן שוין, אלא אותן שנשארו ע"ה אם היו חוזרין היו צריכין לקבל בפני ג' חבירים ועשו חכמים סיג בדבר כדי לחזק את הדבר, ובני החבירין שנתחנכו כשאביהן היה חבר א"צ קבלה [והא דנחלקו בכורות שם היינו כשהיו גדולין בשעת קבלתו של אביהם פליגי אי סגי בקבלת אביהם, וגם בזה פסק הר"מ פ"י מה' מו"מ ה"ה דא"צ לקבל].
ונראה דקבלה אינו אלא לענין להיות נאמן אצל חבירין שהחמירו חכמים על החבירין שלא יצרפו לחבורתן את ע"ה בלא קבלה בפני ג', אבל עיקר חשש טבל ליכא בזה שידוע לנו והוחזק בעיר שמדקדק כדתנן במתנ' פ"ב דדמאי ואילו היה בא לקבל היינו מקבלין אותו, ונ"מ שאלו המעשרים שלא קבלו אוכלים זה אצל זה וא"צ לעשר דמאי [מיהו ד"ז צ"ע] וחבר הלוקח מהם מעשר דמאי שפירות המעשר שלא קבל דמאי הן אצל חבר.
ב) והנה בזמנינו שנתבלבלנו מרוב הגליות ואין לנו חברים במסורת אבותינו אילו באנו לקבוע חברים ראוי לנו לקבוע לחברים כל אותן שאין בהן פחיתיות של ע"ה ולגזור עליהן דין חבר שלא יקבלו מעתה לחברתם ע"ה שיחזרו בלתי קבלה, ומ"מ כל שלא קבענו חברים נמי נוהג דין דמאי ואין זה שהוא חבר רשאי ליקח מע"ה ולסמוך עליו שהוא מעושר.
ויש מקום לומר לחומרא דכשגזרו על הדמאי הצריכו לכולם קבלה בפני ת"ח שהן א"צ לקבל, וכל זמן שלא קבלו היה דינן כע"ה, ולא היה חבר שלא קיבל אוכל על יד חברו שלא קיבל, ולפ"ז בזה"ז ג"כ אין חבר אוכל על יד חברו, ואין אדם נאמן על חברו שעישר, וא"כ אף בני ביתו אין נאמנין עליו, וצריך כל אחד לעשר מה שהוא אוכל, אבל אין הדבר מסתבר אלא הקבלה תיקנו למגדר מלתא, אבל כל שלא נקבע הדבר כל חבר הוא נידון כמו שהוא באמת וכמש"כ לעיל וכן המנהג שחברין מאמינין זה לזה ומנהג ישראל תורה.
ונראה דלענין איסור לעשות עם ע"ה כדתנן גיטין ס"א א' נמי א"צ קבלה אלא זה שחזר בתשובה וראוי לקבלו אף שלא קבלוהו עדיין עושין עמו ואין כאן משום מסייע ידי עוברי עבירה כיון שהוא שומר מצוה.
ות"ח א"צ לקבל וכדאמר בכורות ל' ב', אלא לענין טהרות נהגו הכהנים סלסול להצריכו קבלה, אבל לענין דמאי לא נהגו החברים סלסול, וכמש"כ הר"מ פ"י מה' מעשר ה"ב, וגם לענין טהרות אינו אלא סלסול אבל לא איסור דרבנן וכמש"כ הר"מ פ"י מה' מו"מ ה"ג.
ואפשר דגם בזמנינו איכא ת"ח לענין שא"צ לקבל, שלא הצריכו לזה ת"ח כשמעון ב"ע אלא גמיר וסביר סגי, ומי שהיה ע"ה ונעשה ת"ח א"צ לקבל, אבל אם נעשה תלמיד בישיבה של חכם צריך לקבל כדאיתא בר"מ פ"י מה' מעשר ה"ג בנו או עבדו של חבר שהיו למודין אצל ע"ה צריכין לקבל ומשמע דכשחזרו אצל חבר קאמר, וה"ה לתלמיד שהיה למוד אצל ע"ה, ודוקא שהיה למוד אצל ע"ה אחר שהגדיל אבל אם היה תלמיד קדם שהגדיל נראה דהתלמידים בכלל בני ביתו של הרב.
ג) והא דתנן דמאי פ"ב מ"ב המקבל עליו להיות נאמן כו', יש לעי' אי מקבלין אותו אף שאינו פורש משאר עבירות, או לחומרא קאמר דאפי' פירש משאר עבירות צריך ליזהר בדמאי בכל הדקדוקים ונראה דכל שהוא ע"ה באחד הדברים שמנו בסוטה כ"ב א' [דהא קיי"ל כאחרים שם דאפי' קרא ושנה ולא שימש ה"ז ע"ה ומשמע מדאמר אפי' כו' דכש"כ בקמייתי דהוי ע"ה] אין מקבלין אותו וכן אמרו נדה ל"ג ב' כותי חבר בועל נדה משוית לי' אלמא שאין מקבלין לחברות בועל נדה, ומיהו שא"ה שאינו נזהר בטהרה שהרי הבועל נדה טמא, ומהא דאמרו בכורות ל' ב' הבא לקבל חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו אין ראי' דהתם פרש"י מהתוס' דהיינו שלא יתן תרומ"ע לע"ה ושלא יעשה טהרות אצל ע"ה ושיאכל חולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח, ומיהו אכתי איכא לאוכוחי דה"ה שאר עבירות, דהא אינו מעשר לענין טהרות הוי כשאר עבירות, ואין לומר דשאני מעשרות דהא תנן החשוד על המעשרות חשוד על הטהרות [בכורות ל' א'] דזה לא נאמר אלא בסתמא אבל אם ידוע שהוא נזהר בטהרות אינו חשוד דהא דחשוד לדבר החמור חשיד לדבר הקל אינו קל וחמור מן הדין אלא צריך שיהא קל וחמור לאינשי וכדאמר בכורות שם באתרי' דר"י שביעית חמירא להו, והיינו טעמא דכותים מהימני על השחיטה משום דהוחזקו אף שהן בועלי נדות ועושין שאר עבירות חמורות, אלא כיון שלא אחזקו בהני מקרי קל לגביהו, וא"כ אם קיבל עליו טהרות ונזהר בהן באמת אף שאינו נזהר במעשרות ראוי להיות נאמן מן הדין כיון דחמירא לי' טהרות, אלא שאין מקבלין אותו לחברות כיון שהוא ע"ה, וכ"מ בדמאי שם דפליגי ר"י ורבנן במגדל בהמה דקה ופרוץ בנדרים ובשחוק ולר"י ודאי כש"כ בעובר איסור ברור, ורבנן ל"פ אלא בדברים שקשה לפרוש מהם והנכשלים בהם רבים המה, אבל בעובר על דבר שכל ישראל נזהרין מודו, ואף שי"ל דחברות חמור טפי, מ"מ מדלא חילק התנא בזה בין מקבל להיות נאמן למקבל להיות חבר משמע שאין חילוק ביניהן בזה.
ויש לעי' לפ"ז בקרא ושנה ולא שימש מאי תקנה יש לו אם רוצה לקבל דברי חברות, אם לא שילך וישמש.
ומיהו כל זה לענין לקבלו, אבל לענין עיקר נאמנות זה שחמור לו מעשרות ונזהר בהן נאמן בהן אף שאינו מגדל בניו ללמוד תורה, ואינו מניח תפילין, ואם יש שנים כמו אלה נאמנין זה על זה, [מיהו ד"ז צ"ע, שו"ר דלמש"כ דמאי סי' ו' ס"ק י"א הדבר מבואר דאינן נאמנין זע"ז], מיהו זה שאינו ע"ה אע"פ שלא קיבל אינו אוכל על יד ע"ה שאינו ראוי לקבלו אף את"ל שאוכל על יד חברו שלא קיבל וכמש"כ לעיל סק"ב.
ד) בכורות ל' א' החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית כו', לכאורה נראה מדנקט התנא הני תלת מילי דגזרו חכמים שלא להאמין לע"ה [אף שהוא לא נחשד ואף שרוב כשרין] דהאי חשוד אינו ר"ל שראינו שעבר עלי' אלא ר"ל שאפשר לאדם לקבל דברי חברות לשביעית לחוד או למעשר לחוד, אבל אינו יכול לקבל לטהרות לחוד [וכדתניא בגמ' הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו] אבל אי אפשר לומר כן דלישנא דחשוד משמע שראינוהו עובר, ועוד דאמר בגמ' דלר"מ חשיד על המעשר חשיד על השביעית ומנ"ל דלר"מ אין מקבלין אותו לשביעית לחוד שהרי לא אמר ר"מ אלא בחשוד על דבר אחד אבל לא בסתמא, ואע"ג דע"ה אינו מניח תפילין מ"מ נראה דלא אמר ר"מ אלא בעובר ועושה מעשה, ועוד דמשני ר"א בגמ' דהא דחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות כו' היינו דמשמר בצנעא בתוך ביתו ומאי מהני כיון דחשוד על המעשר חשוד על הטהרות ואין מקבלין אותו לטהרות וכל שלא קיבל לטהרות אין מקבלין אותו לשביעית וכל קבלה הוא ע"י שימור בביתו, אלא ודאי משנתנו בחשוד ממש וכמשניות קמייתי.
ולפ"ז לר"א דמוקי מתנ' בראינוהו נוהג בצנעא בתוך ביתו, שמעינן דחשוד לדבר החמור חשוד לדבר הקל אפי' ראינוהו נוהג בצנעא בתוך ביתו, ובסתם אפי' חשוד לדבר הקל חשוד לדבר החמור, ולר"מ דאמר חשוד לד"א חשוד לכל התורה היינו אפי' משמר בתוך ביתו, וכ"מ עירובין ס"ט א', בכורות ל"ה ב', ומיהו נראה דקיי"ל כר"י דאפי' בסתמא לא הוי חשוד מקילתא לחמירתא ואף ר"א אפשר דלא אמר אלא בשביעית וטהרות שידעו שרוב המיקילין בזה מיקילין בזה והדבר מוכח שהרי אמרו חכמים לק' שאם נחשד לד"א אינו נחשד אלא לאותו דבר ומשמע דלא איירי במשמר בתוך ביתו, וזה מבואר בהדיא בתו' ד"ה וחכ"א.
ואפשר דהא דחשוד להחמור לא מהני משמר בתוך ביתו להקל היינו נמי דוקא בטהרות שאלו שאינן שומרין שביעית ומעשר אינם ראוין לדקדוק טהרות אבל שאר דברים לרבנן אינו חשוד לקל כשמשמר בתוך ביתו דנעשה הקל כחמור וכמש"כ לעיל סק"ג [ומיהו י"ל דכותים שאני שכולם מחזיקים את החמור לקל אבל יחיד הנזהר סופו לעזוב זהירותו כיון שמיקיל בחמורין ממנו, שו"ר דע"כ כותים טעמא אחרינא דהא אפי' ר"מ מודה בכותים דנאמנים באותו שהחזיקו ולר"מ ודאי לא מהני משמר בצנעא וע"כ כותים שאני דהוו כקצת שוגגין וטועין].
ה) והא דתנן אין חשוד על המעשרות פרש"י אלא מעשר דמאי [וזה דלא כפר"ת בתו' שנותן מ"ש לשם חולין] הנה פשוט לי' לרבנו ז"ל דכיון דחשוד על השביעית הוא בכלל ע"ה וצריך להפריש דמאי אלא דלא חשבינן לי' לודאי שהרי הוא בחזקת טבל והרבה קולות מיקילינן בדמאי אבל בחשוד לא מיקילינן, והא דחשוד על המעשרות אין חשוד על השביעית לדעת הר"ש בתו' כתובות כ"ד א' דגזרו על ע"ה שלא להאמין לו משום שביעית צ"ל דנ"מ בין ע"ה לחשוד לענין במה שמיקילין בדמאי וה"ה בשביעית כדאמר כתובות שם בדמאי הקילו וה"ה בשביעית כדמוכח בסוגיא שם, ועוד נ"מ לענין הא דתנן לעיל כ"ט ב' החשוד על השביעית כו', וזה נראה גם דעת הר"מ דסתם ע"ה חשוד וכמש"כ בפ"ח מה' שמו"י הי"ד, ופירש דאסור ליקח ממנו אפי' פשתן שאינן קדישין בקדושת שביעית כיון שגדל בהן זרע שיש בהן קדושת שביעית, אבל בע"ה סתם אין אסור אלא דבר שהוא קדוש בקדושת שביעית.
אבל דעת ר"ת שאין סתם ע"ה חשוד כלל ולא גזרו עליו חכמים וכ"ד רמב"ן וכמש"כ רשב"א חולין ו' א', ובתו' בכורות ל' א' כתבו להוכיח דסתם ע"ה חשוד מהא דמוקי ר"א בנהג בתוך ביתו בצנעא אלמא דסתמא חשיד ולכאורה קשה הא חשוד שאני ועוד הא ר"י פליג על ר"א, אמנם חשוד על הטהרות היינו שאינו אוכל חולין בטהרה [ואין לומר שנותן תרומה טמאה לכהן דהא אמר בגמ' דטהרות דרבנן והיינו חולין כמו שפרש"י שם ואע"ג דקושטא הוא שאינן נאמנין אף טהרת תרומה אע"ג דהוא דאוריתא זו היא מפני שאינן בקיאין בדקדוקי טהרה כיון שלא הורגלו בהן] וזו דבר שאין רוב ע"ה נוהגין בו, וא"כ כל ע"ה חשוד על השביעית כיון שאינו אוכל חולין בטהרה ושמעינן מר' אילעא דמשניות שנאמר בהן דע"ה חשוד על השביעית היינו סתם ע"ה, ומיהו אם משמר בצנעא אינו חשוד וגם מקבלין אותו, ולר' ינאי אין חשוד על הטהרות חשוד על השביעית ואם בא לקבל עליו דברי חברות לשביעית מקבלין אותו אם אינו ע"ה בשום דבר אע"ג שאינו אוכל חולין בטהרה מקבלין אותו וא"צ לבדוק אחריו [ולא מש"ל אלא בתחלה כשגזרו על ע"ה דאילו אח"כ ממ"נ אם היה ע"ה וחזר או שהיה בן ע"ה צריך שישמור בצנעא כדין בא לקבל דברי חברות] אבל אם אינו מניח תפלין וכיו"ב מן המעשים הפחותים מודה ר' ינאי דהוא חשוד על השביעית דלא מסתבר דפליגי באותן המשניות שמבואר דע"ה הוא חשוד על השביעית דלר"י הוא חשוד ממש שראינוהו שעבר, לדעת ר"ת ע"כ צ"ל דלר' ינאי אין ע"ה חשוד על השביעית אבל לר"א ודאי ע"ה חשוד וא"כ ע"כ ליכא למידק ממתנ' דגיטין דקתני החשוד על השביעית, [מיהו הר"מ פ"ח מה' שמו"י הט"ז פי' חשוד על הטהרות היינו שמכר חולין טמאין בחזקת טהורין ומשום שאין אוכל מטמא אחרים מה"ת וזה אינו ברוב ע"ה, מיהו יש לעי' הא אוכל מטמא משקה מה"ת וכמש"כ רבנו פ"ז מה' אה"ט ה"א ובפי"ד שם ה"ז, ואף לפי' הר"מ אינו נאמן גם על טהרת גופו וכליו שהרי תיקנו חכמים קבלה לטהרות וכיון דהוא חשוד אטומאה דרבנן אין מקבלין אותו אף לדאוריתא וגם אינו יודע ליזהר בדקדוקי טומאה, ותימא בדברי התו' גיטין ס"א א' ד"ה ריחיים, שכתבו דחשוד אשביעית אפשר לי' לחבר להשאילו תנור שאינו חשוד אטומאת הגוף, ואיך יתכן זה נהי דאינו חשוד מן הדין אבל כיון דע"ה צריך קבלת דברי חברות ואמרו בכורות שם שאם מקבל חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו וכל שלא קבלוהו בגדיו מדרס וגופו מטמא כלים כמבואר נדה ל"ג ב' וצ"ע].
ולדעת ר"ת והרמב"ן הא דתנן בכורות כ"ט ב' החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו אפי' פשתן היינו דינא דברייתא סוכה ל"ט ב' שאין מוסרין דמי שביעית לע"ה, ואשמעינן מתנ' דקנסינן לי' אפי' בפשתן, ויש להסתפק אי ר"ל יותר ממזון ג' סעודות או אפי' פחות כדין שמור כיון דאיכא זרע דחשדינן לי' בשמור, ולדעת הר"מ בחשוד אסור ליקח ממנו אפי' מן המופקר מזון ג' סעודות.
ולענין הלכה נראה דנקטינן לחומרא דסתם ע"ה חשוד על השביעית וכדעת רש"י סוכה ל"ט, והר"מ והר"ש בתו' כתובות כ"ד והתו' בכורות ל' א' וגם הרשב"א חולין ו' א' חוכך להחמיר.
ובזה"ז שאין לנו חברים שקבלו, אלו שאין בהן פחיתיות הנזכרין סוטה כ"ב א' ונזהרין באיסור שביעית נאמנין עליה וכש"כ אם הוא גמיר וסביר וכן נוהגין, וכמש"כ סק"ב לענין דמאי.
בכורות ל' ב' ע"ה שקבל עליו כו' ונחשד לד"א כו', יש לעי' הא אמר לעיל דקיבל ונחשד אף מקילתא לחמירתא הוי חשוד וזה אפי' לרבנן דר"מ דהא משנתנו כרבנן, וי"ל דהתם בנחשד מתחלה אבל הכא בע"ה קיימינן שא"צ קבלה מן הדין אלא מגדר חכמים, והשתא שנחשד סבר ר"מ דהוי חשוד לכה"ת כולה, ולרבנן אינו חשוד אלא לאותו דבר, ומ"מ מודים חכמים דקבלתו בטלה, ובדין הוא דליפלגו בכל אדם החשוד לד"א והכא מייתא בגמ' דברי ר"מ לק' ל"ה ב' ובעירובין ס"ט א', אלא דפלוגתתן נפלה בע"ה שקיבל ונחשד ועדיין צ"ע.
ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ב, נסתפק בחמיר לאינשי אי חשיד לזה חשיד לדבר החמור באמת, ונראה דזה מבואר בגמ' דהא אמרו באתרי' דר"י חשיד לשביעית חשיד למעשר אע"ג דבעלמא חשיד לשביעית אינו חשיד למעשר דמעשר חמירא בחד צד דבעי חומה, מ"מ באתרי' דר"י חשיד לשביעית חשיד למעשר אלמא דלא מהני מה שהוא חמור באמת, ואע"ג דשביעית חמור ממעשר בחד צד דלא מהני לי' פדיון מ"מ אין סברא לחלק בין חמיר בחד צד לחמיר לגמרי וכל דחשיד לחמיר לאינשי חשיד לקל, והחשוד לחמור בתורה אינו חשיד לחמיר לאינשי דכל שיש צד המעכבו מלפרוץ בו אינו חשיד עליו וכן הא דחשיד לערלות אינו חשיד לנבילה שכתב ש"ך משום שאין זה מעין איסור נבילה נמי הטעם דאכילת איסור חמיר טפי בחד צד וכן למאי דבעי למימר חולין ד' ב' דמומר לעכו"מ כשר לשחיטה ומשמע דנאמן על השחיטה היינו נמי דאכילת איסור חמיר טפי בחד צד, ומיהו י"ל דההיא דחולין בידענו דמשמר כשרות בצנעא בתוך ביתו.
במש"כ לפרש פלוגתת ר"א ור"י בסתם ע"ה דלר"א הוי חשוד על הטהרות שאינו אוכל חולין בטהרה לא נראה דא"כ כל סתם ע"ה דינו כחשוד ממש ואנן מחלקינן בין סתם ע"ה לחשוד, ועיקר פלוגתת ר"א ור"י לענין חשוד ולא לענין לקבל אותו, או בשעה שגזרו, לכן נראה דסתם ע"ה רובן טובלין עצמן וכליהן מכל טומאה וזה מקרי אוכל חולין בטהרה, ואפשר שרובן מניחין אוכלין ומשקין טמאין לאכלן בימי טומאתן והחשוד על הטהרות היינו שאינו חושש לטמא אוכליו וכליו ואינו נוטל ידיו וזה גרע מסתם ע"ה ולר"א הוי חשוד על השביעית ולר"י אינו חשוד על השביעית ולפ"ז אין מכאן ראי' לסתם ע"ה וצ"ע.
ו) ויש לעי' בהא דאמר בירו' דמאי פ"ב ה"א דפירות הארץ הבאין בקיסרי בשביעית אינן אסורין משום שביעית דישראל משמטין ונכרים פטורין והוו כותים מיעוטא, אכתי ליתסרו משום משומר כיון שגזרו על של ע"ה משום משומר לדעת הר"מ וכמו שאמרו שם דמעשרן דמאי, ואפשר כיון דאין איסור על השמור אלא שאסור ליקח מע"ה הכא שהוא ספק לא החמירו. [א"ה, וע"ע דמאי סי' ה' סק"ה].