סימן קנג
עריכהא) מגלה ב' ב' כרך וכל הסמוך לו כו', נראה דר"ל דהתחלת העיר תהא תוך תחום של הכרך, ואע"ג דהעיר נמשכת הרבה וכן מבואר בירושלמי פ"ק דמכלתין ה"א דאמר כגון הדא חמתא לא אמר אלא כגון הא חמתא כו' ומבואר דאי חמתה לא היתה מוקפת היתה נידונית בדין סמוכה לטברי' אע"ג דבינה לטברי' מיל כדאמר בגמ', וכל העיר חוץ לתחום טברי' [הדברים כפי' הק"ע ופי' הפ"מ אינו מובן] ולדעת הפוסקים דנראה אף שאינו סמוך צ"ל דחמתה לא היתה נראה, וכן הוא בהדיא בלשון הרמב"ם פרק א' הלכה י' שכתב אם אין ביניהם יתר מאלפים אמה כו', מבואר דשיעור מיל הוא ההפסק שבין כרך לעיר, אבל העיר עצמה בנויה חוץ למיל, וכן מתפרש הא דתנן ראש השנה כ"ט ב' שכל עיר כו' וקרובה [ר"ל תוך התחום כדאמר בגמ' ל' א'] היינו שמתחלת תוך התחום אע"פ שנמשכת הרבה חוץ לתחום [וכן פשוט לי' להט"ז סי' תרפ"ח סק"ג שלפי מה שפירש נקט מיל מפסיק בין עיר לעיר, מיהו עיקר פירושו לא נראה כלל].
ויש כאן שאלה בהא דחזקיה קרא בי"ד וט"ו משום דמספקא לי' בטברי' דימה חומתה, תיפוק לי' משום דטבריה סמוכה לחמתה מיל וכדאמר בירו' שם ובגמ' דידן שם, וכשם שבחמתה ראוי לקרותה בט"ו משום שהיא סמוכה לטבריה ה"נ ראוי לקרותה בטברי' בט"ו משום שהיא סמוכה לחמתה, ונראה דחומת חמתה הישנה רחוקה מחומת טברי' ג' אלפים, רק בזמן ר' ירמיה נתוספו בתים בחמתה לצד טברי', ואז היה בין חמתה ובין חומת טברי' מיל והיינו דאתנח בי' סימנא מיל, וכן ר"ח ב"א אמר בירו' כגון הדא חמתא בזמנו, ואז היתה סמוכה לטבריה וראוי לקרות בט"ו מחמת שהיא סמוכה לטבריה, אלא היא עצמה מוקפת חומה ואינה צריכה להסתמך על סמיכתה לטבריה, ואמנם טבריה רחוקה מחומת חמתה יותר ממיל, ואע"ג דאמרו בירו' פ"ה דעירובין ה"ז בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה ועכשיו כו', זאת היתה בימי התנאים שהרי זו שנויה בתוספתא, אבל בימי חזקי' ור"י נחרבו מקצת בתים שביניהם והיתה הפסקה קמ"א אמה בין טברי' הישנה לבתים הנוספים, וכן היתה הפסקה בבתים הנוספים של חמתה לסוף אלף אמה, והלכך היתה חמתה רחוקה מחומת טברי' מיל, וטבריה רחוקה מחומת חמתה ג' אלפים, ובימי תנאים הראשונים לא היתה הפסקה בין בתים הנוספים לטבריה הישנה, ורק היתה ההפסקה בסוף אלף, ורחב חמתה שמונה מאות אמה, והיתה חמתה מובלעת בתחום טברי' ותחום חמתה כלתה בהתחלת טברי' הישנה, ובימי אמוראים הראשונים נפסקה טבריה מן הבתים הנוספים [ואין צורך ליחד את ההפסקה בין טבריה הישנה לבתים הנוספים, אלא ההפסקה יש לקבוע גם באמצע הבתים הנוספים ובלבד שתהא המדה בין קצה טבריה לחומת חמתה יותר מאלפים].
ודין סמוך ונראה אין צריך שיהא בימי יהושע בן נון, ולא בשעת הנס דא"כ נפל בבירא דין סמוך שאי אפשר לנו לדעת אם היו בתים בנויות חוץ לחומה סמוך לחומה, וכן הפוסקים לא הזכירו בזה שום תנאי, והלכך כל שהוא עכשו סמוך יש לו דין סמוך, ונמצינו למידין דכל שאין מפסיק מיל בין עיר לכרך יש לעיר דין סמוך אף שהעיר גדולה.
ב) ונראה דאף אם נבנתה העיר בתחלתה רחוקה מן הכרך ואח"כ נתוספו בתים ונסמכה העיר אל הכרך יש להעיר דין סמוך אע"ג דעד השתא היתה פרזית קדם שנסמכה ולא מצינו בפוסקים חילוק בדבר, תדע שהרי אם היתה העיר סמוכה לכרך בשעת הנס והיה דינה בט"ו, ואח"כ נחרבו מקצת בתיה ועכשו היא רחוקה הרי היא יוצאה לדין פרזית, וה"נ רחוקה ונסמכה שבה מדין פרזית לדין מוקפת, ואם נתוספו בתים לכרך חוץ לחומה ועי"ז נעשה הפרוז סמוך לאו כלום הוא ובעינן סמוך לכרך ממש.
בירו' אמרו ר"י קרי לה בכנישתא דכיפרא ואמר הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא, ואין זה טעם אהא דקרי בט"ו שאף אם אין זה עיקר טברי' הרי הוא סמוך לטברי', אלא משום חביבות ארץ ישראל ועיר טברי' ששם עתידה של סנהדרין קדם הגאולה כדאיתא ר"ה ל"א ובר"מ פי"ד מהלכות סנהדרין הי"ב, הודיע להם ר"י ששם עיקר טברי', והא דקרי בכנישתא דכיפרא לא שבא לשם בשביל לקרות בט"ו, שאם היה בית מדרשו במקום שקורין בי"ד למה ילך לכרך, וכי מצוה היא להיות בן כרך, אלא עיקר מקומו היה בכנישתא דכיפרא, וקרא שם בט"ו, ועיקרא דטבריה דאמר אפשר דר"ל דשם התחלת עיקר טברי' קאמר והיינו טברי' העתיקה.
ולעיל סימן קנ"א כתבנו שאם נתוספו בתים סמוך לחומת הכרך והם מתיחדים לעיר אחת שאין ביניהם הפסק ע' אמה ושיריים, אף אם הן נמשכין חוץ למיל לא גריעי מסמוכין תוך התחום ומופסקין ע' אמה ושיריים ויותר, ולהמבואר אפי' ביש הפסק גדול בין הבתים לחומת הכרך כל שאין הפסק יותר ממיל הרי הבתים בכלל סמוך וכל שתחלת העיר במרחק מיל ולא יותר הרי כל העיר בכלל סמוך.
בהא דמבעי לן בירו' בנעשה של עכו"מ, הגר"א ז"ל בסי' תרפ"ח מסתפק בפירוש הגמ' אי פשיט לי' דקורין בט"ו, או פשיט לו דקורין בי"ד, ונעשה של עכו"מ היינו רוב עכו"מ.
בדין בני כרכים שקראו בי"ד דאמרו בירו' דיצאו, נראה דהיינו בטעה וקרא, אבל בקרא במזיד בי"ד חייבוהו חכמים לקרות גם בט"ו, כן נלמד מירו' שקלים פ"ק לפי מה שפירשו הגר"א שם דהתם פריך מהא דקורין בספיקא בי"ד וט"ו, ומשני דאם יאמר אדם אקרא בי"ד ולא בט"ו אין שומעין לו דא"כ אתה מבטל זמן כרכים, ורק במקרה אם קרא בי"ד יצא, וא"כ אם יעשה כן במזיד ואמרינן דיצא אכתי נעקרת זמן כרכים, ומיהו י"ל דכיון דאסרינן לי' למקרי בי"ד אף בעבר וקרא יצא, ולא נעקרה בזה זמן כרכים כיון דעביד איסורא, אבל בספק דקורא בי"ד בהיתר ובקביעות חייבו חכמים גם בט"ו מספק, ובזה ניחא ג"כ הא דאמרו בירו' פ"ב דמגילה ה"ג בן עיר שעקר דירתו כו' נתחייב כאן וכאן דכל שקורא בי"ד בהיתר ובחיוב לא פטרוהו מט"ו אע"ג די"ד היא קריאה של מצוה אף בבן כרך, מ"מ שלא תעקר זמן כרכים קבעו חכמים שיתחייב בט"ו.
ובמקום ספק קבעו חכמים לקרות בט"ו מחמת ספק, וקבעו לברך בי"ד ולא בט"ו, דבי"ד קיים מצוה בודאי אף אם היא מוקפת ובט"ו הוי ספק מצוה.
ג) הגר"א ז"ל כתב דעת הגאונים דחזקיה דקרא בי"ד וט"ו זו מדת חסידות ומן הדין יצא בקריאת י"ד אף אם היא מוקפת, וצ"ע דא"כ מאי פריך בירו' מהא דתני מקום שנהגו לקרותה כו', ועוד כתב הגר"א לחלק בין ארץ לחוץ לארץ ולא אתפרש טעמא ואפשר דר"ל דבחו"ל כיון שאין ידוע לן תהיינה הרבה עירות מסופקות והקילו, אבל הלא אין לנו מקור בגמ' לזה.
שיעור מיל דיהבו חכמים בסמוך, נראה דמבתי עיר לחומה משחינן, ואף אם יש בליטות בכרך, דלענין תחומין מרבעין לעיר מקדם ואח"כ נותנין לה תחומה, לא מקרי סמוך בשביל זה, אף שהעיר בתוך התחום ע"י הריבוע שנתנו לכרך, וכן אם העיר נגד הזוית של הכרך ויש כאן אלכסון לתחום הכרך, מ"מ אין נותנין אלכסון לענין דין סמוך, ובב"י סי' תרפ"ח האריך לפרש לשון הר"ן, ולהאמור יש לפרש דברי הר"ן דבנראה צריך שתהא תוך תחום הכרך ומהני לזה ריבוע ואלכסון, ובסמוך בעינן שלא תהא העיר רחוקה יותר ממיל בית הקיצוני מבית הקיצוני, אמנם אין כאן מקום לבדות הלכה חדשה, גם לשון הר"ן אינה מתיישבת, וכבר כתב המ"ב דכונת הר"ן כדברי הריטב"א דיהיו משותפין בעניניהם עם הכרך, אבל סיום דברי הר"ן דעד כמה קאי אתרויהו ושיעורן עד מיל, אי אפשר לפרשו לפ"ז.
ותנאי דיהיו בני עיר משתתפין עם בני הכרך בעניניהם משמע דאינו אלא בנראה ואינו סמוך, אבל סמוך א"צ תנאי זה.
במ"ב סי' תרפ"ח בבה"ל ד"ה או, כתב בשם הברכ"י דהסמוך לכרך ספק קורין בי"ד ולא בט"ו, ותימא דסמוך ילפינן לי' מקרא ואותו הספק שבכרך הוא ספק בסמוך שלו, וי"ל כיון דבן כרך יוצא בי"ד אלא בשביל שלא יעקר זמן כרכים בידים התקינו חכמים לקרות בט"ו וזה לא שייך כל כך בסמוך, אבל אין לן לחלק בין כרך להסמוך לו בלי מקור וסתמא שוין הן.
מגלה ג' ב' בשלמא נראה אע"פ שאינו סמוך כו', קים לי' דעד מיל נראה, ואמר מש"ל נראה אע"פ שאינו סמוך היינו שהוא רחוק כל כך שאין העין רואה במישור ומ"מ אם נראה משום שהעיר יושבת בהר ג"כ הוי בכלל נראה ואף שיש לפרש במישור והעיר חוץ למיל מעט ועדיין נראה קושטא קאמר דנראה נותנת לה דין סמוך אף ביושבת בהר, אלא סמוך ואינו נראה לא מש"ל אע"ג דאפשר בנחל, סבירא לי' דמה שאינו נראה מחמת עומק אין זו רבותא כלל שהרי זה כעוצם עיניו מלראות, ולא דמי לנראה ואינו סמוך דהתם המרחק ראוי להפריד ובשביל שנראה יהבינן לעיר דין סמוך, אבל סמוך מאי אכפת לן דמחיצה מפסקת מלראות, וע"כ דאיירי בסמוך שיש לו מרחק שמעכבו מלראותו ואיך מש"ל סמוך ומרחק משתמשין כאחד, ומשני לעולם בנחל, ומ"מ הזכירו התנא דלא לימא דבעינן נראה דוקא.
ד) ב' ב' הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמחמתן לטברי', נראה דזה מסרו חכמים לדורם דהמדידה היא טורח מרובה וצריך בקיאים במדידה ושילכו ויעמלו במלאכתם עד שיקבעו הדבר, והלכך כשהיה כבר מקום שטרחו חכמים בו וקבעו מדתו היו חכמים מוסרים להעם לסימנא דקל להבחין בכל דרך מן הדרכים אם היא ארוכה מן המסומן או קצרה, ובימי רשב"ל היתה הדרך המסומנת למיל ממגדל נוניא לטברי' כדאמר פסחים מ"ו א' ובימי ר"י היתה הדרך המסומנת מחמתן לטברי', ואפשר שנמדדה לענין תחום שבת, ועל פיה הוקל להעם לדעת בשאר דרכים שאם הוצרכו לדעת מרחק מעיר לעיר שיערו אם הדרך קצרה מדרך חמתן לטברי' או ארוכה ממנה.
ג' ב' תוד"ה כרך, דקרא אתי כו' שלא דר אדם שם כו', בטו"א כתב לחלוק על הראשונים ז"ל דתלו הדבר בישוב בני אדם שהרי לא כתיב אלא בית מושב, ובעינן שהבית יבנה בחומה אבל כל שהבית נבנה מקדם אין זה הוקף ולבסוף ישב, ונראה דעת הראשונים דאין בית אלא מקום פיתא ולינה וכדאמרו ערכין ל"ב א' בית אין לי אלא בית כו' והיינו מקום פיתא או לינה של בני אדם כדאמר עירובין ע"ג א', ואע"ג דמרבינן מגדלות ושובכין היינו לענין דין מכירה אבל הא דתנן שם ג' חצרות של ב' בתים עושין עיר היינו דוקא בתים של פיתא ולינה וכן אין שם חצר בלי בתים, והלכך כל זמן שאין בני אדם דרין שם אין על הבתים דין בית, אף שהזמינום לדירת בני אדם, אין הזמנה קובעת עד שיכנס וידור, וזה בית מושב שאמרה תורה, ובזה דרשינן שהבית יתהוה בחומה ולא שיחול על העיר שם פרזות ואח"כ יקיפו לה חומה, אבל כל שלא חל עדיין שם עיר והקיפוה ואח"כ נכנסו לדור הו"ל בית מושב עיר חומה, ואפשר דמלת מושב מורה על דירת בני אדם, ואין לנטות מדברי הראשונים ז"ל.
ומש"כ הר"ן דישיבת עכו"מ לא נחשב היינו נמי דלא נחשב עדיין בית לענין עיר חומה וכעין דאמרינן עירובין ס"ב א' ע"ה א' דירת עכו"מ ל"ש דירה.
ערכין ל"ג ב' יכול אפי' הקיפוה ישראל כו' יכול אפי' הקיפוה עכו"מ אח"כ כו', האי הקיפוה ישראל ר"ל הקיפוה בזמן שהוא ברשות ישראל, ובנין החומה אין נפקותא אם פועלי הבנין ישראלים או א"י, ושיעור הדברים כך הוא, אם הקיפו בזמן שכבר דרים ישראל בו, אין זה מוקף, ונלמד מקרא דבית מושב עיר חומה, ואם הקיפו ישראל שטח פנוי ובנו בו, ילפינן מגז"ש דבעינן דישראל כבשו עיר חומה, ועדיין יש לדון בהקיפו עכו"מ לאחד המקומות ובנו שם לאחר שכבשו ישראל את הארץ בז' שנה והניחו עדיין מקומות שלא כבשום כדכתיב ביהושע, ובנו עכו"מ באותן הנשארות, ואח"כ נכנסו ליד ישראל, וחזר ויליף גז"ש דבעינן הוקף קדם שכבשו הארץ דומיא דארץ סיחון ועוג, ואפשר דאימעיט הנבנה אחר שהתחילו ישראל לכבוש, אבל בנו עכו"מ את העיר אחר שכבשו כבר ישראל מקום זה לא משכחת לה דזהו הקיפוהו ישראל, [והטו"א לא כתב כן ואינו מובן].
והק' הטו"א לדעת הר"ן דישיבת עכו"מ אינה נחשבת, א"כ ל"ל קרא למעט ישב ולבסוף הוקף הלא בעינן שיכבשו עיר מוקפת וממילא הוי הוקף ולבסוף ישב, והנה הא דממעטינן הקיפוהו ישראל היינו בתחלת כניסתן לארץ, אבל בימי עזרא למ"ד עזרא קדשם דק"ר בטלה, מקדש השתא אף אם ישראל יקיפוה כיון דמקום זה נכנס לישראל בראשונה בהקפת עכו"מ, ומ"מ היקף בשעת קידוש בעינן וכמש"כ לעיל סי' קל"ט סק"ב, וא"כ אם נפלה החומה והקיפוה בימי עזרא היה צריך להקיף ואח"כ לישב, ואפי' למ"ד ק"ר קלע"ל, מש"ל בנפלה החומה קדם שקידשה יהושע, וצריך לחזור ולבנות ובעינן הוקף ולבסוף ישב.
ה) הטו"א כתב דאם ישב ולבסוף הוקף ואח"כ נתוספו בתים, הבתים הנוספים מקרי הוקף ולבסוף ישב ומישב בזה קו' תו' משור איגר, ואמנם י"ל כיון דהחומה נבנתה להגן על הפרזית אין זו חומה ולא מהני הוספת הבתים, גם י"ל כיון דקדם כאן שם פרזית, כל הנבנה אח"כ בטל לראשונה.
וד"ז נפ"מ לדידן לענין מקרא מגלה דלכו"ע בחו"ל יש לנו דין הוקף ולבסוף ישב ואין נ"מ בין יושבים ישראל ליושבי עכו"מ, ואם ישב ולבסוף הוקף ואח"כ נתוספו בתים לדעת הטו"א חשיב מוקף, ולדעת תו' נראה דלא חשיב מוקף, ואף הטו"א לא אמר אלא ברוב העיר מן הנוספים.
ערכין ל"ד א' אדמסתתרי מסתתרי אי מזדבנו ליחלטו, ר"ל דכל דלא נסתרה החומה הן בדין ערי חומה ובזה אנו צריכין לזכות הלוים שאמרה תורה גאולת עולם תהי' ללוים, וכתבו תו' דאע"ג דבעלמא בנפלה החומה לא פקע דין בתי החומה וכדאמר לעיל ל"ב ב' אע"פ שאין לו עכשו, הכא כיון דערי הלוים אינם ראוין לחומה כי סתרינהו בטלה קדושתיהו, ומ"מ קדם הסתירה הן בקדושת ע"ח, ויש לעי' הא מוקפות חומה בעי קידוש וכדאמר לעיל ל"ב ב' [ורש"י שבועות ט"ז א' ד"ה וקדשום, כתב לא פירש לי במה מקדשים ערי ישראל, והטו"א מגילה י' א' פירש דקדושת ערי ארץ ישראל היה בפה מפי ב"ד] ויש לעי' לפ"ז איך קדשו ערי הלוים הלא ב"ד לא קדשום כיון דלמסתרינהו קיימו, ולאו קושיא היא דמעיקרא לא ידעו איזו עירות יתנו רק אח"כ נתנו השבטים מנחלתם ע"פ הגורל כדכתיב יהושע כ"א, ומתחלה קדשו כל הכרכים.
ומסוגין נלמד דהא דאמר ערים הללו אין עושין אותן כרכים גדולים תרתי קאמר לא כרכים ולא גדולים דהא הכא נותנין להם עיר וצריכים למסתר החומה אלמא שאינה גדולה ומ"מ צריכים למסתר חומה.