סימן קכג עריכה
א) או"ח תנ"ט ס"ב, ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה, כתב בספר מ"ב בבה"ל דבה"מ יש לסמוך אהני דפליגי וס"ל דשיעור מיל כ"ב מינוט וחצי, וכן בשיעור מליחה אין להקל בדיעבד בפחות מזה השיעור, אמנם לפי מה שהעלה הגר"א ז"ל בסוף דבריו לפרש בסוגיא דפסחים צ"ד א', דר"י אחד מעשרה ביום דוקא קאמר ודלא כפרש"י ז"ל שם, וגמ' תרתי קפריך ומסיק דר"י ביממא קאמר, ולפ"ז סרה קו' האחרונים ז"ל, דבאמת יום בינוני היינו י"ב שעות מנ"ה עד שקיעת החמה, אלא ששיעור י' פרסא היינו נמי לאותן י"ב שעות, א"כ אין לנו לזוז מדברי השו"ע דשיעור מיל י"ח מינוט, והגר"א ז"ל החזיק מאד בפי' הזה מלשון הסוגיא ומדברי הירושלמי יעו"ש, לכ"נ שאין להקל גם בהפ"מ בשהה י"ח מינוט, ובשיעור מליחה יש להקל דיעבד בשיעור הזה, או לחולה גם לכתחלה, וס' סדר זמנים אינו תח"י.
ב) סימן תפ"ה בבה"ל ד"ה שבועה, אף שהזכיר פסח בהדיא, בזה ליכא מאן דפליג דריצב"א לא אמר אלא שהזכיר ליל פסח אבל הזכיר פסח לאו כלום הוא, ובהזכיר ליל פסח כגון דאמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח ובז' ימי הפסח נראה דלכו"ע לא חייל דלא חשיב כולל מדהוי לי' למימר שבועה שלא אוכל ז' ימי הפסח ואמר שבועה שלא אוכל ליל פסח לחלק שבועה לכל אחת קאתא וכדאמר שבועות כ"ג ב' בלא אוכל פת חטין ופת שעורין.
ג) בח"ס או"ח סי' (קט"ז) [קי"ט] דן באחד שמכר חמצו לנכרי ע"מ שישלם לו מעות אחר עשרה ימים, שיהא התנאי בטל משום דלא היה התנאי קדם למעשה ושאר משפטי התנאים, וצ"ע דמ"מ יש לו לישראל זכות בחמץ בדיניהם ויכול לומר לו כך דינכם, ועיקר הדין הוא כדיניהם.
{א"ה למען התועלת רשמנו כמה ענינים השייכים לטוש"ע הלכות פסח, שנכללו בהערות פסחים שעל סדר הדפים [סי' קכ"ד]}
שם ח"י סק"ד, בהערות ע"ס המסכת דף ו' א'.
ת"ס בדין עשיית המצה לשמה, בהערות ע"ס המסכת דף ל"ה א'.