סימן קז (מג)
עריכהא) עירובין כ"ב ב' תוד"ה אילימא, ושמא התם הוי אליבא דר"י כו' וכ"כ בסמוך בד"ה דילמא, דמחיצה שאינה עשוי' בידי אדם מודו רבנן דאתו רבים ומבטלי מחיצה, ולכאורה קשה דהא לא שייך אתו רבים ומבטלי מחיצתא אלא כשהרבים בוקעין דרך פרצות המחיצות או שדריסת הרבים ע"ג המחיצה, ובזה כיון שהמחיצות אינן חוצצין כראוי בפני העוברין בטלי מחיצתיהו אבל רבים הסובבים בשוקים וברחובות תוך המחיצות, לא מבטלי מחיצות לעולם, שהרי דלתות נעולות בלילה עושין ירושלים רה"י, אף שתוכה ס' רבוא והיא רוכלת העמים, וא"כ א"י נמי סולמא דצור הוי מחיצה מעליתא וכן גידודי פרת אינן נדרסין וכן גידודי אוקיינוס, והריטב"א כתב דלא חשיב מחיצות אלא כל שרואה עצמו תוך מחיצות, ואפשר גם כונת תו' כן, אלא שלדעת הריטב"א אף באין רבים בוקעין תוך המחיצות לא חשיב מחיצות, ולדעת תו' כל שההיקף גדול כל כך שאין בני אדם עושין דוגמתו, אז אתו רבים שבתוך המחיצות ומבטלי מחיצות, ולפ"ז בהיקף קטן אף באין המחיצות עשויות בידי אדם, לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אף לפי' תו' וכן משמע דמעלות ומורדות שבא"י נמי אינן עשויות בידי אדם וכן שבילי בית גלגול, אלא כונתם מחיצות שאינן נעשות בידי אדם כדוגמתן, וצ"ע.
ב) שם בגמ' איתיבי' חצר שהרבים כו' לעיל ו' ב' מבואר דמבואות המפולשין מהני צו"ה ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, אע"ג דברה"ר רבים מבטלי מחיצתא, ומבואר דלבטל מחיצתא בעינן רבים העושין רה"ר, אבל רשות שהיא כרמלית אף אם נבטל מחיצותיה, לא אמרינן בזה אתו רבים ומבטלי מחיצות, והויא רה"י מה"ת [ואין לומר דמבואות המפולשין ותיקנן בצו"ה לא הוו רה"י מה"ת, אלא שהתירו חכמים לטלטל כיון דמן התורה הוא מקום פטור, ז"א כדאמר כ' א' פשיטא אי לאו מחיצה היא היכי משתרי לי' לטלטלי] ולפ"ז צ"ל דכל הני דמייתי הכא, חצר, ומבואות המפולשין לבורות, ושבילי בית גלגול מיירי ברה"ר גמורה, והא דלא משני דמיירי בדריסת רבים בעלמא ולא בשיעור רה"ר, דא"כ אפי' בניחא תשמישתי' נמי, א"נ דמשמע לי' דאשמועינן דאינה רה"ר.
שם תוד"ה ת"ש, פר"ח וכגון כו' דאי בור כו' פשיטא כו' והא דנקט כו' משום דבבור הוי חידוש כו' לכאורה נראה דמיירי דכותלי הבור מדרון המתלקט י' מתוך ארבע, וכמו שסיימו שרה"ר מהלכת בתוכו, ואינו מובן דא"כ מאי פשיטותא דבבור הולך מכותל לכותל הוי רה"י, אדרבה היינו דקא קשיא לי' ליתי רבים ולבטלי מחיצתא, ולמדנו מדבריהם דבפרצה ג"ט ורבים בוקעין מבטלי מחיצתא מה"ת והוי רה"י מה"ת, ולכאורה היה נראה דבעינן לכל הפחות ד"א כדרך היחיד, וצ"ע.
ב)שם) שם ד"ה ואיזהו, וי"ל דבעינן שלא יהא ניחא תשמישתי' כו' דלא תהוי מחיצתא נדרסת דאמר בפ' כ"ג דלא הוי מחיצתא, התם בדריסת יחידים והן של יחידים איירי, ומשום דלא מינכרא מחיצתא והיא נדרסת לא אמרינן גוד אסיק, אלא דלסימנא בעלמא נקטו לה.
שם ת"י א"נ אי עבד יכול לרוץ כו' לדעת תו' בעינן תרתי שיהא של יחיד, וגם לא ניחא תשמישתי' טובא שאין העבד יכול לרוץ, אז אין רבים מבטלי מחיצתא, אבל כשהעבד יכול לרוץ אף דלא ניחא תשמישתי' והוא של יחיד, כיון דרבים בוקעין מבטלי מחיצתא ולדעת ת"י כל דלא ניחא תשמישתי' והוא של יחיד, אין רבים מבטלי מחיצתא, אלא דלא נמסר ליחיד אלא אותן דלא ניחא תשמישיהו טובא שאין העבד יכול לרוץ, ולפ"ז השתא מצי לאוקמא ההיא דחצר ומבואות המפולשין לבורות של יחיד.
ג) כ"ב א' תוד"ה חייבין, וי"ל כו' וחייבין עליה כו' לעומד באמצע הפילוש, לכאורה אינו מובן כיון דבין המחיצות רה"י גמורה וזה האמצע המפולש מד' צדדין הוא מפולש לרה"י, ומאי שייך ביטול מחיצות שבין האמצע לרה"י א"צ מחיצות והצו"ה שבין ב' המחיצות אינו מתבטל, ואולי לזה כיון הריטב"א שכ' על דבריהם שאינו מחוור, והריטב"א כ' דר"י כרבנן דבעינן ג' מחיצות, וכר"י דרבים מבטלי מחיצות אף בשם ד' מחיצות, והלכך אף בעומ"ר בג' או בד' מחיצות, ורבים בוקעין במיעוט הפרוץ אתו רבים ומבטלי מחיצות, ויש לעי' לפי' ריטב"א דלקמן מוקמינן ההיא דחצר שרבים נכנסים לה בזו כו' ומבואות המפולשין בבורות כו' כר"י, ואיך מש"ל לר"י כיון דב' מחיצות הוי רה"י, וע"כ לאמצע הפילוש כמש"כ תו', וי"ל דמש"ל בב' דפנות זכנ"ז ואחת כנגדן מופלגת מהן ורה"ר עוברת באותה הפלגה, כזה (קס) אבל קשה כיון דבין המחיצות הוי רה"י א"כ הוי כסתום וא"כ אין רה"ר מבטל מחיצתא דהוי רה"ר כעוברת בין ב' מחיצות, וי"ל דמש"ל ברה"ר עוברת בפרצת כותל שכנגדן כזה (קסא) ואי לאו דמבטלי מחיצתא נידון בעומ"ר, אבל השתא רבים מבטלי מחיצות, אבל קשה כיון שבין המחיצות כסתום א"כ בין הגיפוף ותוך ב' המחיצות, חשיב כרה"י, וכן בין הגיפוף לתוך בין המחיצות השני, וא"כ חשיב רה"ר כעוברת בין ב' מחיצות, וי"ל דמש"ל דהגיפופין מופלגין מכנגד ב' המחיצות יתר על ארך הגיפוף וכה"ג מודה ר"י דע"כ ל"ק ר"י ב' מחיצות דאוריתא, אלא כשלא הפליגן זו מזו יתר על ארכן, אבל אם הפליגן יתר מארכן לא הוי רה"י כיון דהמוקף פרוץ מרובה על העומד, ולא נחלק ר"י בזה דלא סגי בהכי תדע דהא פסי ביראות בעינן אמה וביניהן י"ג, ולא אמרינן כיון דיש כאן ב' מחיצות זו כנ"ז הוי רה"י מה"ת, וכן כל סביביו וממילא גם אמצעו המפולש הוי רה"י, ועוד י"ל דהא דמוקים לה למתנ' דלקמן כר"י היינו דוקא בהא דס"ל דרבים מבטלי מחיצות אבל לא במאי דס"ל דב' מחיצות דאוריתא, וכמו דס"ל לר"י לפי' ריטב"א.
כ"ב א' תוד"ה קשיא, דאי ב' מחיצות דאוריתא לא הוי פריך מידי, לכאורה טעמא דר"י דבב' מחיצות חשיב מוגדר ומיוחד בכל סביביו, ושפיר שייך למימר אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומ"מ שפיר קמשני דב' מחיצות עדיף משם ד' מחיצות.
כ"ב ב' מעלות ומורדות שבא"י כו' נראה דבין ברה"ר שע"ג התל איירי דחשיב כמוקף מחיצות, ובין ברה"ר שע"ג המדרון, דלא חשיב רה"ר, כיון דחשיב כמחיצה.
ד) ולענין הלכה נראה דנקטינן דבשם ד' מחיצות ל"א אתו רבים ומבטלי מחיצות כר"א כ' א', ודלא כר"י, דסתמא דתלמודא שבת ו' ב' מוקים לה לברייתא דהתם כותי' דחכמים, וברייתא דהתם משמע דהלכתא היא, וכן פסק הרמב"ם פי"ז מה"ש הל"ג, וכן דעת הגה"מ שם והביאו ראי' מהא דפ"ק דשבת, וכן נראה דעת ת"י שם ד"ה ולא, וכ"ה בהג"א ברפ"ב בשם מהרמ"ק [מיהו התם כתוב דגם בב' מחיצות שלמות ל"א אתו רבים ומבטלי מחיצה וזה תמוה וצ"ע] וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה, גם הרי"ף והרא"ש העתיקו המשנה והשמיטו סוגית הגמ' וסתמא קיי"ל כחכמים, [וזה דלא כהריטב"א דפסק כר"י] ולפ"ז כל תל המתלקט י' מתוך ארבע אע"ג דרה"ר עוברת עליו לא נתבטלו המחיצות והוי ע"ג רה"י מה"ת, כל שיש לו ג' מחיצות כאלו, ומתקן רוח ד' בצו"ה ומטלטל בתוכו.
'ה) 'ונראה דכל שיש ג' מחיצות של עומ"ר לא אמרינן תו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא דג' מחיצות של עומ"ר עדיף משם ד' מחיצות ולא מצינו חילוק בין ג' מחיצות לד' לענין דאוריתא ולפ"ז בצורה הזאת קסב) לא תמצא רה"ר אף בחוצות רחבות ט"ז אמה וס' רבוא בוקעים בהם שרחוב ב' היא רה"י גמורה מה"ת שיש לה ג' מחיצות עומ"ר אף שרחוב א' וג' עוברות בפרצותיה ורבים בוקעין בהן לא מבטלי מחיצתא, והא דפרצה יתר מי' אוסרת אינו אלא מדרבנן, ומה"ת אין כל פרצה אוסרת כל שעומ"ר, וכיון שרחוב ב' היא רה"י, גם רחוב א' וג' נעשין רה"י שהרי יש להן ג' מחיצות דמה שהן פתוחות לרחוב ב' הוא כמחיצה שרחוב ב' הויא כחצר מוקפת, ואף למש"כ תו' כ"ב א', ד"ה חייבין דאמצע הפילוש לא חשיב מחיצות וכמש"כ סק"ג, היינו דוקא לר"י דלא סגי לי' בשם ד' מחיצות, אבל הכא לרבנן קיימינן, ועוד דהכא עדיף שלרחוב הב' יש ג' מחיצות, מיהו אם אין כאן רק ב' רחובות כרחוב הב' והג' לא שייך עומ"ר כיון דאין כאן מחיצות, ולא שייך עומד אלא אי העומד יעשה רה"י לעצמו, אבל אם אינו עושה לעצמו, אינו עושה לאחרים, ואע"ג דאם תאמר עומ"ר ברחוב ב' כדי לתקן דופן ג' לרחוב ג', ותהי' רה"י, יתוקן אח"כ רחוב ב' שתהי' פתוחה לרה"י, מ"מ התחלת הנידון הוא לאחרים, ולא לעצמה, ולא שייך עומ"ר.
ו) והני מילי בשתיהן רחבות ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכן, ואז לא מהני להו צו"ה ובעינן דלתות, אבל אם אחת מהן אינה רחבה ט"ז אמה, או שאין שיעור רה"ר עוברין בתוכה, מתקן אותה בצו"ה, וניתרת גם שני', שהיא רחבה ט"ז וס' רבוא בוקעין בה, בצו"ה, שהיא רה"י גמורה מה"ת בלי שום תיקון.
ז) ויצא לנו מזה דבזה"ז כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רה"י גמורה מה"ת דכלן תמצא בהן אחת מוקפת ג' מחיצות והיא רה"י וכל הרחובות הפתוחות לה רה"י והפתוחות לתוכן נעשין רה"י, וכיון שכן הן ניתרות בצו"ה, ובמ"ב סי' שמ"ה האריך שקשה להקל מחמת שאין ס' רבוא בוקעין, כל שהיא דרך לרבים שעוברים ולסוחרים ולהאמור ההיתר מחוור ומרווח לכרכים שלנו.
ח) ויש לעי' לפ"ז הא דאמר עירובין ק"א א' דלאחר שנפרצו בה פרצות בירושלים הויא רה"ר וכן מכרחת סוגיא דבני בתירה פסחים ס"ו א' כמש"כ תו' שם, ותקשה לדידן דקיי"ל כרבנן דכל שיש ד' מחיצות לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, א"כ נהי דהיו הרחובות פרוצות ט"ז אמה, אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצת ירושלים ליהו' רה"י, וי"ל שהמבואות היו גם כן פרוצות והיו מפולשין, אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצו"ה וחשיב כמחיצה, ולא אמרינן שוב עומ"ר מיהו יש לעי' למש"כ תו' ב"מ נ"ג ב' להוכיח דאכתי היה רוב החומה קיים, דאל"כ לא היו יכולין לאכול פסחיהן, א"כ למה לא הוי רה"י מה"ת כיון דהוי ג' מחיצות וי"ל דאכתי חוצות שבמיעוט הוי רה"ר א"נ לענין אכילת קדשים קלים סגי ברוב המתלקט, ולענין שבת אמרינן אתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי' ומיהו בעיקר דבריהם י"ל דלעולם לא היו רובו קיים ואפ"ה אכלו הפסח מדין אוכלין קק"ל ומע"ש אף שאין חומה ואפי' למ"ד ק"ר לא קדשה לעתיד לבוא, לשעתה מיהא קדוש ואע"פ שאין חומה ועי' בשטמ"ק שם [שו"ר בשו"ת משכ"י סי' ק"ט האריך בזה ודברנו המה כדברי מהרא"ז מרגלית והמחבר השיג עליו, ועיקר יסודו דבט"ז אמה כו"ע מודים דאתו רבים ומבטלי מחיצות, וזה תימא דא"כ לא מקשי הגמ' כ"ב א' והא רבב"ח כו' מידי, וכבר הקשו התו' שם לחלק בין י"ג לט"ז, וכ' בסוף דבריהם דלמאי דפירשו דרה"ר המתקצר במק"א הוי רה"ר אף במקום הקצר ניחא הרי דפשוט להם דאין לחלק בין ט"ז לפחות וקושיתם רק אם נימא דמקום הקצר אינו רה"ר, ואנן קיי"ל בשו"ע סי' שמ"ה דאף מקום הקצר הוי רה"ר, וא"כ אף בט"ז אמה נמי, וכש"כ דצו"ה מהני אף בט"ז אמה כמש"כ תו' בתי' ראשון, ובמק"א כתבנו [לעיל סי' ע"ד סק"י] דצו"ה שכתבו תו' לאו דוקא אלא ה"ה עומד מרובה, ומה שהביא המשכ"י ראי' מירושלים כבר נתישב בדברנו, גם מש"כ שם דפרצת י' מפסיד רה"ר מה"ת נראין דברי מהרא"ז שהוא מדרבנן].
ט) שבת ז' א' לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזימנין דדחקי בי' רבים כו' כיון דלא ניחא תשמישתי' כו' נראה דדוקא בקרן זוית שבתים שמצדו מימין ומשמאל בולטים לצד רה"ר, אבל קרן זוית שבסוף הבתים הוי רה"ר כזה (קסג) אע"ג דהנכנסים לתוך העיר לא ניחא תשמישיהו בהאי קרן זוית שהרי יפגעו בכתלים החוסמין בעדן, מ"מ הוי רה"ר, וראי' לזה ממש"כ תו' עירובין ו' ב' דרה"ר המתקצרת באמצעה מט"ז אמה חשיב גם מקום הקצר רה"ר, ואם איתא דקרן זוית כמין ג"ם הוי כרמלית, א"כ האי רה"ר המתקצרת באמצעה, ונשארו קרן זויות מזה ומזה, אותן זויות נעשו כרמלית, ושוב חסר לי' לכל הרה"ר שיעור הרוחב של ט"ז אמה, אלא ודאי קרן זוית דאמרן ביש לו ג' מחיצות כמין "ח" איירי, ויש לעי' דא"כ הוי האי זוית רה"י גמורה מה"ת וא"כ לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אף בניחא תשמישתי', וי"ל דר"י לטעמי' דאית לי' דאתו רבים ומבטלי מחיצתא אף באיכא מחיצות וכמש"כ לעיל, ומיהו בלא ניחא תשמישתי' והיא של יחיד מודה, כמש"כ לעיל, ועוד י"ל דהכא איירי בליכא מחיצות כלל אלא שדות מקיפין את הזוית, ובזה ג"כ נעשה הזוית כרמלית, עוד י"ל דזוית הסמוכה לרה"ר אי ניחא תשמישיהו הוא נטפל לרה"ר וכמו חורי רה"ר לאביי, ובזה רבים מבטלי מחיצתא, ומלשון הגמ' משמע דדוקא בזוית אמרינן הכי, אבל אי כל רה"ר רחבה באמצעה ומתקצרת בקצותיה גם האי כניסה הויא רה"ר, אבל לא נתבאר שיעורו שיצא מתורת כרמלית.
שם תוד"ה לא, לא בעי למימר דאצטריך לצדי רה"ר כו' לכאורה לרבנן לא מש"ל שיהא כרמלית משום קרן זוית דהא כל קרן זוית הוא צדי רה"ר, והיינו דקא קשיא להו לימא צדי רה"ר סתמא וקרן זוית בכלל, ומיהו למש"כ לעיל מש"ל במקיפו לקרן זוית בקעה או בפתוח למבוי, דאינו צדי רה"ר, שצדי רה"ר הוא במיוחד לאיזה תשמיש לבית הסמוך לו.
י) עירובין צ"ד א' ואבע"א בצדי רה"ר קמפלגי, ומיירי שצדי רה"ר נמשך על פני כל הרה"ר, אבל אם אחד כנס ביתו והניח צדי רה"ר הו"ל קרן זוית דמודה בי' ר"א כמש"כ תו' שבת ז' א', ומיהו אם רבים כנסו ויש ארך הרבה במשך הכניסה צ"ע וכמש"כ סק"ט, וצדי רה"ר מקום שאינו מיוחד כל כך להילוך אלא בעה"ב משתמש שם להניח שם כלים ולמשטח פירי, וטעמא דר"א משום שהוא נטפל לרה"ר, והלכך אף שהוא של יחיד, וכמש"כ תו' ד"ה וליפלגו, ולרבנן אף בשל רבים, הוי כרמלית, וללישנא קמא צדי רה"ר שמיוחד גם לתשמיש, לכו"ע לא הוי כרה"ר, ואף במיוחד להילוך, כל שהוא של יחיד הוי כרמלית, וטעמא דר"א משום רבים שבררו דרך לעצמן.
שם תוד"ה ולפלגו, ואור"י דסתם צדי רה"ר כו' לכאורה קשה הא מ"מ הוי מיצר שהחזיקו בו רבים כדאמר ב"ב ס' ב', וי"ל כיון דנשתייר ט"ז אמה לכו"ע מחזיר כתלים למקומן כמש"כ תו' שם כ"ו ב', מיהו משמע בל"ק דמיירי ברבים שבררו שלא ברשות, אבל ברשות היינו דר"י דאמר מיצר שהחזיקו בו רבים, ולפ"ז י"ל דלל"ק לא שייך למידן משום צדי רה"ר דבצדי רה"ר מהלכין ברשות, והכא מהלכין שלא ברשות, ולמאי דמוקי פלוגתיהו בצדי רה"ר מיירי במהלכין ברשות, אלא דמיירי דבני חצר משתמשין במקום הכותל כמו בכל צדי רה"ר וצ"ע עוד בזה.
צ"ג ב' תוד"ה חייב, כדאמרינן בפ"ב גבי שבילי בית גלגול כו' אינו דומה ממש דהתם ברבים מהלכין ברשות, ומשום דאיכא מחיצתא, והכא דוקא במהלכין שלא ברשות.
צ"ד א' רש"י ד"ה וכי תימא, ואמרו שעד כאן היה רשותן כו' לכאורה אינו דומה לאבדה להן דרך באותה שדה דהתם ודאי אית להו דרך גבי' ועי' ב"ב ק' א' ובתו' שם, וצ"ע.
צ"ג ב' תוד"ה חייב, וכגון כו' שמקום מחיצה זו כו' אינו תוך מחיצות כו' ר"ל דאי לא"ה היינו תוכה, והוי לה קרן זוית, דמודה בה ר"א.
יא) צ"ד א' תוד"ה מ"ש, ואע"ג דהשתא כשנפרצה הוי מפולש ואמרינן בפ"ק דבעי לכל הפחות צו"ה כו' מה שמצוין (ד' י"א) ע"כ ט"ס אלא נראה כונתם לפלוגתא דחנני' וחכמים ו' א' ב', מיהו כל דבריהם יתכנו במבוי, אבל במתנ' לא הוזכר נפרץ אלא בחצר ובית, והתם אף במפולש שרי כל שעומד מרובה וכדאמר ח' א', וע"כ ט"ס נפלה בדבריהם, ומש"כ דבמתנ' לא קתני שנפרץ לרה"ר, לפנינו הגירסא לרה"ר [ומיהו לקמן צ"ה א' דאמר כאן שנפרצה לכרמלית כו' משמע קצת דבמתנ' ל"ג לרה"ר] ומש"כ דאיירי שנפרץ למבוי או לחצר אחרת, צ"ע דא"כ לא הוי פליג ר"י דמותרת באותה שבת דהא חשיב כאיתנהו מחיצות כמש"כ תו' י"ז א' ואמרינן שם דמודה ר"י באיתנהו מחיצות.
יב) צ"ד ב' תוד"ה בשתי, וא"ת מאי פריך משתי רוחות נמי נימא פ"ת נוקי כו' שנפרץ זה כנגד זה כו' משמע דקושיתם בין לרב בין לשמואל, וכמו שכ' מהרש"א ומשמע דסבירא להו דבמפולש לא אמרינן פ"ת אף בדאיכא גיפופי ומיהו דוקא בפרוץ מרובה אבל בעומד מרובה מצד אחד לא מקרי מפולש כיון דבהאי גיסא א"צ תיקון, ומיהו בפרוץ יתר מי' ומפולשות הפרצות, אפשר דאף בעומ"ר ל"א פ"ת, וכ"מ מסתימת דבריהם דהא הכא בעומ"ר קיימינן בחצר, ואי כונתם דוקא בפרוץ מרובה היו מפרשין דבריהם אלא בין בפרוץ מרובה בין ביתר מי' ל"א פ"ת במפולש, אבל דעת הריטב"א בשם רבותיו דבאיכא גיפופי אמרינן פ"ת אף ביתר מי' אף במפולש, ומשמע מסתימת דבריו דאף בפרוץ מרובה, וכ"מ מהא דסיים ולפי פירוש זה לא סגיא לאוקמא אלא בשנפרצה כו' ואם איתא אכתי לוקמי' בפרומ"ר.
שם בתו' וי"ל כו' ועוד דומיא דחצר דלא הוי מפולש כו' ר"ל דהתם ע"כ בקרן זוית ואע"ג דשמואל מוקי מתנ' אפי' ביתר מי' ובאמת בחצר אפי' מרוח אחת אסור, אלא נקט מב' רוחות משום בית, וא"כ י"ל דב' רוחות דמתנ' במפולש וחצר נמי בהכי איירי, ונקט ב' רוחות משום בית, לא דמי דאי מפרשינן מתנ' בקרן זוית איירי בין בי' בין בפחות מי' והלכך אע"ג דהוי מצי למנקט יתר מי' נקט קרן זוית משום בית, אבל ב' רוחות לא שייך למתני כיון דרוח אחת כבר אסר.
יג)י) שם רש"י ד"ה וקירויו, שצריך לסתום פ"ת בחמש אמות כו' צריך פירוש, דהא אין כאן רק אמה אחת למזרח ואמה אחת לצפון.
יג) והאי בית צ"ל לפרש"י דהוא יתר מי"ד אמה על י"ד אמה דאל"כ נימא פ"ת בפרצת הקירוי שהיא ד"א ונשתייר פרצה י' אמות, והויא פתחא והותר הבית, מן הפרצה ולפנים, וכן נימא פ"ת בפרצת ד"א השני', והותר כל הבית, זולת המקצוע ה' על ה', וכן אם הבית י"ד אמות על ק' אמות הדין כן, דכיון דע"י פ"ת נתמעט הרחב ונשאר רק י' אמה והותר מן הפרצה ולפנים צ"ה אמה, שוב הותר גם ה' אמה הנשאר, ולא נשאר באיסור רק מקצוע הפרוץ, ה' על ה'.
וכשהוא יתר מי"ד על י"ד לא תקשה נימא פ"ת במקצוע הפרצה אמה מכאן ואמה מכאן [ולפי לשון רש"י הוא ה' אמה מכאן וה' אמה מכאן] ונשאר פרצה ד"א במזרח ובצפון ולחשב פתח, י"ל כיון דצריך לומר פ"ת מב' צדדין ופתחא מב' צדדין חשיב כפ"ת מד' צדדין, ומיהו בפחות מד"א אמרינן פ"ת בשתים ופרצות הנשארות חשיב פתח, ולא חשיב כפרוץ בד' צדדין, והאי שיעורא של ד"א צ"ע מנ"ל, ובחי' ריטב"א איתא ד"ט במקום ד"א.
יד) שם תוד"ה בשתי, כתבו לפרש לפי שיטתם דהא דאמר וקירויו בד' היינו שנפרץ כל הקירוי בארך על כל הבית וברחב ד"א, ולכאורה קשה למה לי ד"א כיון דמקום הפרוץ ודאי אסור והוי לי' כל הבית פתוח לכרמלית, ואתה בא להתירו בפ"ת, ולשמואל ל"א פ"ת בפרוץ במלאו, ואי הוי מפרשינן בד"ט ניחא, דכיון דהנשאר פחות מד"ט הוי לי' מ"פ, והלכך אמרינן פ"ת, והותר כלו, ולפי' תו' צ"ל דבפחות מד"א אמרינן פ"ת בה' אמות במקצוע למזרח ולצפון והוי לי' כאילו יש כותל כזה (קסד) ואמרינן דד' אמות הפתוחות בבית למזרח ולצפון הוא פתח, ומיהו בד"א לא אמרינן הכי כיון דעתה פרוץ במלאו, וכמו שכתב לעיל {א"ה, כמדומה דצ"ל וכמש"כ לעיל} לפרש"י, והיינו נמי טעמא שכתבו בתירוץ שני דדוקא בקרן זוית אבל פרוץ באמצע אף שהפרצה יתר מי' והקירוי נפרץ ע"פ כל הכותל אמרינן פ"ת, ולכאורה קשה ג"כ כיון דסוף סוף כל הבית פרוץ במלאו לכרמלית ואיך נידון פ"ת לשמואל, ולמה שפירשנו י"ל דה"נ נידון פ"ת רק נגד פרצת הכותל ויהי' ככותל ונשאר ב' פתחים מימין ומשמאל כזה (קסה).
טו) והנה לפי' תו' אין לנו מקור לדינא היוצא מפרש"י דפרצה עקומה שיש לה ד' פיות מקרי פ"ת בד' רוחות, ומסברא הוא פרצה ברוח אחת וכמו שתמה הריטב"א על פרש"י והלכך נקטינן לדינא דאמרינן פ"ת בד' פיות בנפרץ התקרה בקרן זוית וכמו הציור שבפרש"י.
טז) וקיי"ל דאמרינן פ"ת אף ביתר מי' שכן דעת רה"פ כמש"כ ב"י סי' שס"א, והלכך הא דקורה מתרת בחורבה הוא אפי' ביתר מי', ונראה דא"צ שתהא הקורה ע"פ כלה אלא כל שמיעט החלל ונשאר י' שרי דהאי פ"ת הוי כפס ד' ושריא, וכדאיתא בירו' דחריץ עמוק י' ע"פ המבוי נידון משום לחי, וה"ה פ"ת.
צ"ה א' אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידי לא, לפ"ז הא דקורה מתרת בחורבה היינו פי קורה החיצונה, אבל אם פיה החיצונה עגולה ל"א פ"ת בפיה הפנימית, ואפשר דהכא מודה אביי, כיון דלא מהני פ"ת לעצמו לא מהני לאחרים, משא"כ באכסדרה דחשיב מחיצה לגבי אכסדרה.
ובזה נתבאר הא דאמר לי' רבא לאביי סוכה י"ח ב' לדידך דאמרת פ"ת יורד וסותם אפי' הפחית דופן אמצעי, ופי' תו' דרבא ס"ד דלאביי מהני אף במפולש כיון דמהני לגבי אכסדרה ולכאורה קשה מאין סבר רבא למימר הכי, אבל להאמור ניחא דכיון דמודה אביי בקורה המתרת חורבה אי פיה חיצונה עגולה ל"א פ"ת בפיה הפנימית, כיון דלא עבידי לה, וע"כ טעמא דאביי דכיון דחשיב מחיצה לצד אכסדרה חשיב מחיצה לצד חוץ וא"כ גם במפולש נימא הכי, והשיב לי' אביי דבמפולש מודינא דהתם מחיצת פ"ת לא מהני, ואף אי חשיב פ"ת, מ"מ מחיצה מעליתא בעינן, ומהרש"ל ומהרש"א שם דחקו מאד בדבריהם.
יז) צ"ד ב' ורב לא אמר כשמואל א"כ הויא לי' אכסדרה ורב לטעמי' כו' וללישנא דאמר דביתר מי' מודה רב דל"א פ"ת בד' או במלאו לפי' תו', צ"ל דמשמע לי' מתנ' אף בנפרץ י', ומיהו ללישנא קמא דמודה שמואל בי' א"כ מתנ' ע"כ ביתר מי' דוקא, ולישנא דאפילו דאמר שמואל צריך לדחוק לל"ק דה"ק אפי' ביתר מי' אני מפרש מתנ' וניחא לי' דל"ק אפי' מרוח אחת נמי.
צ"ה א' להך לישנא דאמרת בעשר פליגי כרב, ולא ניחא לי' לאוקמא ביתר מי' ובדאיכא גיפופי דמודה שמואל דמשמע לי' דאיירי במלאו.
יח) צ"ה א' מתנ' הבונה עלי' ע"ג שני בתים כו' מטלטלין תחתיהן בשבת, לר"י שרי אפי' ביתר מי' אמה ואפי' פרוץ במלאו מב' רוחות, ולרבנן אסור לא מבעיא ביתר מי' אלא אפי' בי', ודוקא בפרוץ מרובה, אבל בעומ"ר ברוח אחת שרי אם אין הפרצה רק י', ואע"ג דמבוי מפולש מקרי אף בעומ"ר כל שיש פרצה ד', וצריך צו"ה דוקא, לענין פ"ת נראה דכל שעומ"ר אמרינן פ"ת וע"כ עומ"ר גרע מפ"ת דהא עומ"ר אינו מתיר אף באין הפרצות זכנ"ז דקיי"ל מבוי עקום דינו כמפולש, והכא בב' מחיצות כמין ג"ם אמרינן פ"ת, ובמבוי המפולש שהוכשר בלחי וקורה אסור לרבנן אף בעומ"ר, וכש"כ בפרו"מ, וכש"כ ביתר מי', ובחצר מפולשת, שרי בעמ"ר בי', ור"י פליג דאין פרצת י' אוסרת, ואין מבוי מפולש צריך צו"ה, וא"צ ג' מחיצות של עומ"ר, ולרבנן לענין דאוריתא צריך ג' מחיצות של עומ"ר [וב' מחיצות זכנ"ז ולחי הוי רה"י מה"ת] ויתר מי' ומבוי מפולש, אינו אלא לענין טלטול, ופ"ת במפולש ל"א אף לענין דאוריתא, ופלוגתא דמתנ' אינו ברה"ר גמורה, והא דאמר כ"ב א' דרבנן סברי דאתו רבים ומבטלי מחיצתא הוא נלמד מברייתא ונ"מ בזה במבוי מפולש שהכשירו בלחי דהוי רה"י מה"ת, ואי רה"ר עוברת בתוכו, נעשה רה"ר מה"ת.
שם בגמ' לא תימא ה"ט דר"י משום דקסבר ב' מחיצות דאוריתא כו' ללשון ראשון שפרש"י בדברי ר"א בסמוך נראה דרבה אמר דר"י אית לי' ג' מחיצות דאוריתא, והכא משום פ"ת, ור"א הוכיח ממבוי מפולש דסבר ר"י דמערבין וע"כ בלחי וקורה קאמר, וש"מ דסבר ר"י ב' מחיצות דאוריתא, ובאמת תימא דרבה איך יפרש משנתנו, ואביי דהק' מברייתא תקשה לי' מתנ' ובתו' כתבו משום דממתנ' לא שמעינן ברה"ר גמורה, וצ"ע דמ"מ שמעינן דב' מחיצות דאוריתא, דאם אינה רה"י מה"ת לא שרי רבנן לטלטולי כדאמר לעיל כ' א', ואפשר דמתנ' איכא לפרושי בהכשר לחי, ולחי הוי מחיצה דאוריתא, אבל קורה קיי"ל משום היכר, מיהו ר"א הוכיח מלשון ועוד דקתני, דע"כ בחד גווני, דאם רישא משום פ"ת לא שייך לשון ועוד דאינם ענין זה לזה.
ולל"ב דפרש"י רבה קאמר דטעמא דרישא משום פ"ת, וזהו למאי דמשני לי' רבה אבל אביי סבר דרבה מפרש דר"י סבר ג' מחיצות דאוריתא, ויש לעי' מאי קמ"ל רבה פשיטא דסבר פ"ת דאל"כ אכתי אסור לטלטל מדרבנן, וי"ל דרבה אשמעינן דלר"י פ"ת דאוריתא, אף במפולש, ונ"מ לענין סוכה, א"נ אף בליכא מחיצות כלל אית לי' פ"ת וצ"ע.