סימן ק (לו)
עריכהא) עירובין פ"ג א' תנא וחצי חצי חצי' לטמא טומאת אוכלין פרש"י דלריב"ב ביצה חסר רביע, וכ"כ תו' ד"ה וחצי, וכ"כ עוד לעיל פ' ב' ד"ה אגב, וביומא פ' א' ד"ה ושיערו, ותימא דבשלמא בבית המנוגע דתליא בשיעור סעודה, וכן פסול גוי' שיעורה בחצי שיעור סעודה, שפיר תליא בפלוגתא דריב"ב ור"ש, אבל טומאת אוכלין דנפקא לן ביומא שם מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת, וא"כ מה ענין זה לשיעור סעודה, ואיך יתכן דריב"ב יטמא בפחות מזה, ולולא דברי הראשונים ז"ל נראה דהאי וחצי' וחצי חצי' דתנן במתנ' לר"ש קאמר לה מיהו ממילא משתמע מני' דלריב"ב נמי שיעור בית המנוגע ופסול גוי' בשיעור סעודה דידי' משערינן וכדאמר ר"ח בסוגין אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה כו' אבל ברייתא דחצי חצי חצי' לר"ש הוא וריב"ב נמי לא פליג בזה, ולפ"ז הא דאמר בכל דוכתא טומאת אוכלין כביצה אתיא ככו"ע, ונתישב פסק הרמב"ם דפסק כריב"ב, בפ"א מה"ע ה"ט, ובפט"ז מה' טו"צ ה"ו, ובפ"ד מה' טו"א ה"א, ואילו לענין טומאת אוכלין שם פסק בכביצה, והגר"א ז"ל בביאורו לאו"ח סי' תפ"ו האריך בדברי הרמב"ם, ונראה מדבריו ז"ל דכביצה בלא קליפתה הוא כריב"ב ובדבריו נתבאר דהוא פחות מב' שלישי ביצה, והיינו דקאמר דלא שוו שיעוריהו, אבל כל זה אינו מובן מנ"ל דריב"ב ור"ש פליגי בזה וגם בגמ' משמע דפלוגתא דר"ד וחכמים בשיעור כביצה לטו"א, אינו פלוגתת ר"ש וריב"ב.
ב) שם ב' ביצים חסר קימעא דברי ר"י ר"י אומר ב' ביצים שוחקות, שיער רבי כו' בפרש"י ד"ה כמוה, מבואר דר"י ורבי פליגי, ור' יהודה ור' יוסי פליגי בעיקר שיעור הקב דידענו דקב מדברית כ"ד ביצים ור"י סבר מחוקות וחסרות קימעא, ור"י סבר שוחקות, וצ"ל דלא היו בידם מדות מקובלות לא מדבריות ולא ירושלמיות ולא צפוריות לשער בהן, אלא נמסרה הקבלה במנין הביצים כדי שיוכלו לשער בכל דור את שיעורי התורה ונפלה מחלוקת בקבלתם, אי הביצים שוחקות או חסירות, ורבי מצא מדת סאה ישנה ושיער בה, ומצא שהביצים שבזמנו ובמקומו הן קטנות והן ביצה ואחד מכ' בביצה בהראשונים ואי רבי כר"י ס"ל צ"ל דנתקטנו הרבה שביצה חסר קימעא של הראשונים הוא ביצה ואחד מכ' בביצה בהאחרונות, ואי כר' יוסי לא נתקטנו כל כך, ובתו' כתבו דביום שהוסיפו כבר נתקטנו הביצים והם לא הוסיפו רק לפי מנין הביצים ולא היה הוספה שתות וקשה דהא אמר ז' רבעים קמח ועוד כו' שהן ו' כו' שהן ה' כו' ולמה לן לומר שטעו בדבר, הלא י"ל דהמוסיפים היה בידם מדת הראשונים והוסיפו שתות ע"פ המדה, ושיערו גם הביצה כשנצרכה להם באחד מדיני התורה במדה [כי בידיעת מדת קב ידעו מדת ביצה] אך בימי רבי ובמקומו לא נמצאו המדות ההן וכשבאו לשער שיעורי התורה שיערו בביצת תרנגולת וחקר רבי אחר הדבר ומצא דנתקטנו הביצים, ומסר הקבלה דרי"ז ביצים לסאה.
ג) פ"ג ב' תוד"ה ז' רבעים, ומהר"י מפרש דר"י לטעמי' כו' ולדעת מהר"י ר"י ורבי חדא מלתא היא, ולפ"ז לא פליגי אדר"י דבהראשונים נשערו בביצים חסר קימעא, ומיהו ר"י סבר דלא נתקטנו ומשמע דשאר חכמים לא סמכו על האי מודיא דקונדיס דהובאת לפני רבי שהרי בתו' צדדו דאין הלכה כר"י ורבי.
ד) פ"ג א' דלא שוו שיעוריהו כו' ואילו גבי טומאת אוכלין כו' משמע דר"י ור"י ורבי דאיפלגו בפרס מצו סברי בין כר"נ ור"ד, בין כחכמים, והנה ר"י דסבר חסר קימעא היינו דוקא במדת הקב וכל השיעורים ששיערו בו, אבל טומאת אוכלין באוכל שאתה אוכלו בב"א תליא מלתא וזהו ביצה מכוונת לר"נ ור"ד, ולחכמים שיעורו ביצה בלא קליפתה, ואף ר"י ורבי דהוסיפו בשיעור פרס מודים בזה, ומיהו קשה לרבי דאמר דנתקטנו הביצים וכן לר"י לפי' תו', א"כ גם לענין טומאת אוכלין יש לחשוב עוד אחד מכ', ואי תנא דמתנ' ס"ל כחכמים דלענין טומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה ניחא דלא תנא טומאת אוכלין אבל אי ס"ל כר"נ ור"ד ליתני, ומיהו לפרש"י י"ל דרבי ס"ל או כר"י או כר"י, ובפרס הוא חסר קימעא [והשתא צריך לענין טו"א אחר שנתקטנו ביצה ואחד מכ' ומשהו משום דלא שוו שיעוריהו] או שוחקות [והשתא לענין טו"א צריך ביצה ואחד מכ' חסר משהו] אבל לפי' תו' צ"ל דר"י ורבי תרויהו כר"י ס"ל דבביצים הראשונות היה חסר קימעא וזה דחוק וצ"ע.
ה) פ"ג א' כמוה בלא קליפתה, והכי קיי"ל כיון דשנאה בלשון חכמים וכן פסק הרמב"ם, ולפ"ז הא דאמרו ביומא פ' א' טומאת אוכלין כביצה מנ"ל ומסיק מקרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו בב"א ושיערו חכמים אין ביה"ב מחזיק יותר מביצת תרנגולת, היינו ביצה בלא קליפתה, וכן הא דאמר בכל דוכתא טו"א בכביצה היינו לכל חד כדאית לי', והא דאמר חצי חצי חצי' לטו"א היינו למנין הביצים מקרי חצי' אבל לא שוו שיעוריהו דפרס ב' ביצים בקליפתן, וטו"א בלא קליפה, ומיהו לריב"ב חצי חצי' וחצי חצי חצי' שוו שיעוריהו לגמרי לפרש"י, אלא משום ר"ש לא תנא לה תנא דמתנ', ולמש"כ לעיל לדעת הרמב"ם זה לכו"ע, ודע דלכל הפירושים מוכח דאין כזית יותר מחצי ביצה בלא קליפה דאל"כ אין בית הבליעה מחזיק ב' זיתים ובכריתות י"ד מוכח דביהב"ל מחזיק ב' זיתים, ובזה נתישב קו' המ"א סי' תפ"ו בהא דאמרו בכריתות שם דכותבת יש בו ב' זיתים והוא פחות מכביצה כדאמר יומא ע"ט ב' ואיך יתכן שכזית הוא חצי ביצה [ומיהו בכריתות שם י"ל דפירושו דכותבת יש בו יותר מכזית ואין חיוב פיגול ויוה"כ על זית אחד] ולהאמור ניחא די"ל דכותבת אינו פחות מביצה בלא קליפתה.
ו) פ' ב' תוד"ה אגב, וגרוגרת גדולה מכזית כו' דאין בית הבליעה מחזקת כו' ואע"ג דהאי ביצה הוא בלא קליפה, וה' ביצים ושליש דעירוב הוא בקליפתן מ"מ אין הקליפה משלמת כל כך, והגר"א ז"ל שם כתב לדעת הרמב"ם דבלא קליפה הוא פחות מב' שלישים וגרוגרת הוא שליש, והלכך הוא יותר מכזית, ומשמע שם דזהו לריב"ב וזהו קרוב לחצי חצי חצי' והוא מעט פחות, אבל לר"ש שיעורה בקליפתה דאל"כ לא נחלקו ריב"ב ור"ש, ולמש"כ לעיל הוא בין לריב"ב ובין לר"ש, ואפשר שגם כונת הגר"א כן, והגר"א ז"ל הראה מקום לגירסא שבשו"ע דשיעור ב' סעודות לעירוב ח' ביצים והוא דקיי"ל כריב"ב דשיעור עירוב הוא ב' סעודות של סעודת בית המנוגע, ולא מקילינן בעירוב, אבל בשיעור סעודת בית המנוגע קיי"ל כר"ש דמתנ' דפאה מוקי לה ר"ה ור"ח כר"ש, וכמו שהאריך שם בדבריו הנפלאים, ואע"ג דלא מצינו תנא שאמר שיעורא דסעודה ח' ביצים אלא ר"ש ואיהו קאמר דבעירוב סגי בפחות מזה מצינו גם ר"י בפרה פ"א מ"א ס"ל כר"ש, והנה לריב"ב ע"כ ר"י ס"ל גם לענין עירוב כן והכי קיי"ל, ואם נימא דשיעור עירוב ח' ביצים בקליפתן שפיר י"ל דהן י"ח גרוגרות והן יותר מי"ח זיתים משום דזית חצי ביצה בלא קליפה, ואף לפי' תו' דהלכה כר"מ ור"י י"ל דשיעורי' מעט יותר מח' ביצים, ומה שנקט הגר"א בדבריו י"ב ביצים למשל בעלמא נקטי'.
והנה לדינא כזית הוא חצי ביצה בלא קליפה ואף בכזית מצה יש להקל, ולדעת הרמב"ם לפי' הגר"א הוא פחות משליש ביצה בקליפתה, ומזון ב' סעודות לעירוב הוא ט' ביצים בקליפתן לדעת תו' [בערך], ויש עוד מקום לח' ביצים ולדעת הרמב"ם ו' ביצים, [ודעת הרי"ף כהרמב"ם] ולדעת ת"י ביומא פ' א', בפת סגי בה' ביצים ושליש, ובשאר אוכלין י"ח גרוגרות, והנה דעת הגר"א דהלכה כר"ש וא"כ ע"כ בעירוב צריך ט' ביצים כדעת תו' או לכה"פ ח', והנה כבר כתבו אחרונים דביצים בזמננו נתקטנו עד פלגא וא"כ צריך י"ב ביצים פת בין בעירוב בין בשיתוף ופחות מזה אסור דיעבד, ולכתחלה צריך ט"ז או י"ח, מיהו בשיתוף דכשר בשאר אוכלין סגי בכדי ללפת ב' סעודות וכדאיתא בשו"ע, וכ"ז בדאיכא י"ח בעלי בתים דיורין אבל בפחות מזה בגרוגרת לכל בית דירה סגי, וזה לדידן ב' שלישי ביצה לדעת הרמב"ם ולדעת תו' מעט יותר מביצה קלופה.
ז) פ"ב ב' ריב"ב מככר בפונדיון מד' סאין כו' משמע דכל הני שיעורא בקמח וכ"כ הרא"ש בשם האלפס נ' זוז קמח לסעודה אבל קשה דאמר בגמ' וחצי חצי חצי' לטו"א וקיי"ל דמשערין בכביצה בכל אוכלין כפי מה שהן, וכן אמר בגמ' כמה שיעור חצי פרס ב' ביצים והיינו כמו שהן עכשיו קאמר, וצ"ל דקמח ופת אפוי חד שיעורא, דכשהוא לש הוא מכבש ומכווץ הקמח, וכשהוא אופה חוזר ומתפח, ואע"ג דבמשקלו אין קמח ופת שוה, והלכך הזכיר האלפסי קמח כששיער במשקל ואי היה מסתם לה היה מקום לטעות, ופירשה לן, (עי' ח"ס או"ח סי' קכ"ז).
כזית לדידן ביצה קלופה {צריך מעט יותר, דאין הקליפה שוה בגדולה וקטנה לפי ערך האוכל} ולדעת הרמב"ם ב' שלישי ביצה עם קליפתה, ולענין אכילת פת כיסנין בלא נט"י ובהמ"ז לדעת הרמב"ם ג' ביצים ולדעת תו' וכ"ד הגר"א ד' ביצים, וכן לענין שיעור פרס לענין יוה"כ לאכול פחות מכשיעור, להרמב"ם, ג', ולתו', ד', ולדידן ב' ביצים הוא חדא ביצה שלהן.
במ"ב סי' שס"ח בשה"צ אות י"א, כ' דעת הגר"א דסגי בו' ביצים, וז"א דדעת הגר"א בסי' תפ"ו דהלכה כר"ש בכל מילי אבל בעירוב הרי אמרו בהדיא י"ח גרוגרות, והלכך אין הלכה כר"ש בעירוב, אלא צריך ח' או ט' ביצים וכמש"כ לעיל [ודע דדעת הרמב"ם פ"א מה"ע הט"ז כפי שפירשה המ"מ דבע"ח סגי בככר שלם אפי' למרובין וא"צ שום שיעור וכן הסכים המ"מ לדינא וזה נראה גם דעת הריטב"א פ' ב' שנסתפק אי כאיסר דוקא, וקשה הלא קיי"ל מ"ט א' דאף בפחות מש"פ אלא הכא נסתפק בליכא כגרוגרת או למרובים וליכא מזון ב' סעודות].
כ' הריטב"א פ' ב' דמערבין לדיורין הנוספין ואף אם לא פירשו לב צבור מתנה עליהן, ונראה דאין פירושו דכח ציבור שיקנו להן בלא זכי' כמו כח ב"ד להפקיר ולהקנות, אלא פירושו שסתמו כפירושו שהן מקנין להנוספין והזוכה זוכה להנוספין, ובדרבנן יש ברירה, ואף שיש כאן זכית ממון מ"מ יש ברירה וכדאמר פ"ב א' בע"ת הודיעוהו מבעוד יום אף שנתרצה משחשכה הוי עירוב.