סימן צו (לב)
עריכהא) עירובין ע"ג ב' תוד"ה אלא, וא"ת כו' לרבא דאמר לשמואל דאפי' ב' חצירות כו', ואם השוכח הוא מאותה חצר שהעירוב נתון שם כלן אסורין כדין נתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מבני הפנימית, ואם השוכח מחצר אחרת, אז הדין נותן דחצר שהעירוב נתון שם והחצרות הסמוכות לה שריין, ואותה חצר ששוכח בתוכה אסורה, [וכן החצרות שחצר השוכח מפסקת בינותם לבין חצר שהעירוב שם אסורות, שאין יכולין להביא עירובן אצלן, אמנם א"כ יאסרו אלו על חצר שהעירוב שם, ואין יכולין לומר להן לתקוני שתפתיך, כיון שאין העיוות בהן, אלא בחצר השוכח, אמנם אפשר דהן כלן מותרין חוץ מחצר השוכח, ויכולין להביא העירוב דרך מבוי כיון שכלן נשתתפו] לרבנן דר"ע לקמן ע"ה ב', ולר"ע כלן אסורות, עד שיבטלו בני חצר השוכחת לכלן, וביטול השוכח לא מהני, [וכמש"כ סי' כ"א סק"ד].
שם וי"ל דהא לא קשיא שהרי במבוי נשתתף, ר"ל דכיון דשיתפו כל החצרות מקרי חד חצר ומבטלין רשות זה לזה, ויש לעי' דמ"מ חצר השוכחת תהא אסורה משום דבטלה שותפותה דאמרו לה לתקוני שתפתיך, והרי אף לר"י דיש ב"ר מחצר לחצר, מ"מ בנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן החיצונה, החיצונה אסורה וכמש"כ סי' כ"א סק"ד, ומיהו לר"ע אפשר דכי היכי דבני חיצונה מבטלין רשותן ה"נ השוכח מבטל, [ואע"ג דשיתפו יחד אין אוסרין אותן שלא עירבו על אותן שעירבו, ודוקא עירוב חצרות מרגילן למיסר עלי' ושפיר איכא למימר לתקוני שתפתיך כו'].
שם אבל הא קשיא כו' והכא ליכא למימר משום דעירבו וחשיבי כחד חצר, דלגבי טלטול מבוי ע"כ חשבינן להו לחצרות חלוקות דאל"כ שיתוף למה לי, ועוד דהא מהני ביטול במבוי אף בלא עירבו החצרות יחד, וכמו שסיימו התו' וע"כ יש ביטול רשות במבוי כו'.
ב) פ"ה ב' כל מקום כו' חוץ מבית שער דיחיד, ופי' התו' ע"ה ב' בבית שער דחצר דאינו עשוי לדירה, ונראה דדוקא באיכא דיורין בחצר אבל בליכא דיורין בחצר הדר בבית שער דחצר אוסר, ואסור להוציא כליו לחצר אחרת דמקרי כלים ששבתו בבית וכן כלים ששבתו בחצר אחרת אסור להביאן לבית שער, ותו' לעיל ע"ב ב' ד"ה מי, הקשו אי בבית שער דבית תיפוק לי' משום בית דאסר כו' אע"פ שאין דרין בו כו' משמע מדבריהם דמקרי ב"ש אע"פ שאין דר בפנימי, ואולי כונתם למ"ד בית התבן אוסר איכא למימר דעושה ב"ש [וק"ק בדבריהם שכתבו דאם אין דר אכתי הוי בית התבן הא י"ל באין שם כלים כלל דהא בית התבן דוקא באיכא שם תבן כמש"כ תו' פ"ה ב'].
ג) וצריך טעם אמאי עירובו עירוב כיון דלא חזי לדירה, ואפשר משום דע"י עירוב עקרו דירתן להאי בית שער, ותו לא הוי ב"ש, ומיהו בב"ש דרבים לא מהני עירוב, דע"כ בטלה דירתו טובא.
ד) ובמ"ב סי' ש"ע בשה"צ אות כ"ה כתב בשם הפמ"ג להסתפק בב"ש הסמוך לבית מבחוץ ול"י מאי מבחוץ ומאי מבפנים, ועוד כיון דבליכא דיורין בחצר גם ב"ש דחצר מקרי דירה ורק דיורי החצר העוברין עליו כניסה ויציאה מבטלין דירתה, ובית שאין תשמישו רב כל כך אין כניסה ויציאה של יחיד מבטלין הדירה, ומה לי בחוץ ומה לי בפנים.
ה) שו"ע סי' שע"ו ס"ד ביה"כ שבין שני בתים כו' במ"ב בשם אחרונים ז"ל פי' דהכא בחפירה של שניהם וביה"כ חלוקה לכל אחד חלקו, ואסור להוציא מרשותו לרשות השותפין, ותמוה מאד דהלא הצואה לא חלה עליו שם חפץ עד היציאה מהגוף, ולא הוי כלים ששבתו בבית, ואין איסור להוציא מחצר לחצר כלים שלא שבתו בבית, ואף כלים ששבתו בבית אין איסור להוציא לרשות חברו אם אין לחברו פתוח לשם מקום דירה, לדעת ר"י בתו' פ"ה א' וכן הסכים במ"ב בבה"ל בסי' זה ד"ה וביניהם, וי"ל דהכא מקרי בית פתוח לביה"כ אף אי חצר מפסקת, אבל הראשונה קשה וצע"ג [שו"ר שכבר עמד בזה המ"א סי' שע"ו סק"ט וכתב דחשיב כלים ששבתו בבית ולא ידעתי למה וראיתי במ"ב בשם הב"מ שחולק על סברת המ"א, וכתב עוד המ"ב בשם הגרע"א דבביה"כ בין ב' בתים א"צ לסברת המ"א, ול"י למה, דהא ביה"כ אינו בית אלא חצר כדין בית התבן ובית העצים וגרע מניהו].
ו) שו"ע שס"ו ס"ב בבה"ל ד"ה בתים צדד בסוף דבריו דאם אין בספינה רק בית אחד א"צ עירוב דלא החמירו מבחצר, ואין הדבר מובן, ואם הספינה ראוי לדירה ודאי הוא כב' בתים וצריכין עירוב, ואם שאר הספינה אינו אלא חצר, אף שאוכלין שם מ"מ היא טפילה לבית הפתוח לה, ובזה א"צ עירוב, וכן הדין בחצר שפתוח לה בית אחד, ואיכא שכנים בחצר אף שאוכלין שם אינן אוסרין, וזה עדיף מלזה בקשה ולזה בנחת.
ז) שו"ע שפ"ב סי"ט בבה"ל ד"ה כדי הביא פלוגתת הפוסקים לטלטל בבתים דרך חלונות, ולכאורה נראה דאם לא עירבו רק הבתים שרי, ואם עירבו גם על החצר גם בבתים אסור דלא בטלו חכמים לחצאין, וצ"ע בלשון הרשב"א בע"ה ואינו בידי.
ח) שם בשעה"צ אות ס"ו כתב דלמאי דקיי"ל כהרא"ש בס"ג אין ספק דב' בתים זה לפנים מזה לא מקרי ב' במקום עכו"מ, ואינו מוכרח דההיא דס"ג אין רשות ישראל משותפת עם העכו"מ, ולא גזרו על דירת נכרים כשבא לרשותו, אבל הכא החצר משותפת.
ט) ע"ד א' דלמא אתא לאפוקי מאני דחצר לחורבה, בתו' לקמן פ"ה א' ד"ה שני פירשו דמיירי דבית פתוח להאי חורבה והבית משמש בחורבה אבל לא במבוי, וא"ת מאי ואזדא ר"י לטעמי' דלמא בחורבה שאין בית פתוח לתוכה ושרי להוציא מאני דחצר לחורבה, ויש לומר דבהא לא אמר ר"י אפי' חורבה כיון שאין בה דיורין ולא חשיבה דירה למיסר ולהצריך עירוב, [והא דאמר אר"י אפי' בשביל כו' נמי בהכי מיירי דבית פתוח לי' ואין הבית משתמשת במבוי].
י) פ"ה א' תוד"ה שני, ואין נראה לר"י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין כו' וא"ת הלא חורבה שבית פתוח לה שאסורה ואינה אוסרת כמו שסיימו בסמוך וי"ל דהתם בית אסר לה, אבל באין לה אוסרין שריא, אבל קשה הרי גגות אסורין מזה לזה כדתנן פ"ט א' וכן לר"ש בכלים ששבתו בבית, ודירת גג לא היתה אוסרת את החצר דאינה מ"פ ולינה, ואפ"ה אסורה, וכן תנן ע"ו ב' כותל כו' גבוה עשרה כו' היו בראשו פירות כו' וצ"ל דכל הני כיון דתשמיש הבית הן, ובית משוי להו דירה, ליכא לדמינהו לחורבה.
יא) ע"ו ב' אחד לי חלון שבין ב' גגין, נראה דעירוב גגין דינו כשיתוף ומשתפין ביין וא"צ פת דטעם ע"ח בפת פרש"י ע"א ב' משום דעירוב דירה הוא, ושיתוף ביין דעירוב חצרות הוא וחצר לאו דירה הוא, וה"נ בגגות כיון דאינו מקום פיתא ולינה.
יא)י) שם רש"י ד"ה שבין שני גגין ואליבא דרבנן דאמרי כו' קשה למה לן למיפק נפשין לבר מהלכתא דלמא בכלים ששבתו בבית ואליבא דכו"ע וצ"ע.
שם תוד"ה ובלבד, אבל כו' ועירבו מותר להוריד כו' למ"ד אין סומכין אעירוב במקום שיתוף לכאורה ה"נ צריך שיתוף בשביל הכותל דלא מהני ע"ח שהוא עירוב הבתים, לכותל שמשמשין עליו דרך החצרות כמו במבוי, וא"צ לזה תנאי מבוי כמש"כ לעיל סי' כ"ו ס"ק כ"ג ואפשר דבזה לא חשו שמא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות, ועוד י"ל דכיון דעירבו הכותל בטל להאי ולהאי והוי לכל אחד ככלו שלו.
שם דא"כ אפי' יש פתח ביניהן כו' במ"א סי' שע"ב סק"א הביא מדבריהם אלו דכלים ששבתו בבית אסור להוציא לקרפף שלו לר"ש ולכאורה אין ראי' מכאן אלא לקרפף של חברו לר"ש ולקרפף שלו לרבנן, מיהו לדעת ר"י בתו' לקמן פ"ה א' ד"ה שני, דבלא דיורין אין איסור הוצאה, ע"כ הא דאסור להוריד לבית משום איסור קרפף ובית ב' רשויות הן, ולא משום חילוק בעלים.
יב) ע"ז א' תוד"ה הכא, נראה דוקא כו' אבל כו' שבין רה"י לכרמלית כו' מותר לבני רה"י ולבני כרמלית כו' לכאורה בלא"ה לא שייך להחמיר לטלטל ממקום שאין בו ד' לכרמלית, שהרי אף אם נחשוב פחות מד' לרשות אכתי כרמלית הוא שאינו רה"י ולא רה"ר, ומכרמלית לכרמלית קא מפיק, ולא מבעיא היכי דאינו גבוה י' וגבוה ג' או שאינו גבוה ג' והוא תוך הפתח, דבזה אף ברחב ד' הוי כרמלית, אלא אף בגבוה י' ואינו רחב ד', לא שייך למיסר לכרמלית כיון דמה"ת הוא מקום פטור, וחכמים יגזרו עליו למחשב רשות בפ"ע, ע"כ יהא מותר במינו, שכל רשויות דרבנן מותרין מזו לזו, וכן לרה"י שרי דזהו רשויות דאוריתא, והא דאמר בגמ' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כו' היינו אע"ג דבדאוריתא לא מש"ל איסור בפחות מד"ט מ"מ אסרו מרשות לרשות בלא עירוב אף בפחות מד"ט, אבל לענין איסור הוצאה מרה"י לרה"ר לא מש"ל רשויות דרבנן.
שם וקצת מוכח כן כו' תוך הפתח כו' צריך לחי כו' משום דמצא מין את מינו כו' ומיהו מצינו למימר כו' נראה דספיקם בגבוה ג' או יותר ובזה ס"ל דלא אמרינן בזה מצא מין את מינו כיון דחלוק ג' והוא כדעת רש"י שבת ז' א', ודלא כהרמב"ם וש"פ שהובא בב"י ס"ס שמ"ה ובשו"ע שם סעי' י"ט, ולדעת הר"מ ליכא לספוקי בסמוך לכרמלית שהוא לעולם כרמלית, ומיהו איכא לספוקי בגבוה י' דבזה לכו"ע לא הוי כרמלית כמש"כ במ"ב סי' שמ"ו ד"ה ברשויות.
יג) שו"ע סי' שמ"ה סי"ג חורים כו' אם הם גבוהים למעלה משלשה ובמ"ב ס"ק מ"ו דלמטה משלשה כו' נחשבים כקרקע רה"ר כו' האי חור היינו שהכותל רחב מלמטה ויש לי' כניסה למעלה והוא ע"פ כל אורך רה"ר אבל חור וכניסה שיש להם דפנות הן רה"י מן התורה וכרמלית מדרבנן ואף אם תוכן שוה לרה"ר, וצ"ע על הפוסקים שסתמו הדברים ואם החור פחות מד"ט הוי מ"פ, ועי' בהגר"א ס"ס שמ"ו הובא בבה"ל שם ד"ה הדין.
שם סעי' י"ז חורי כרמלית ובמ"ב ס"ק ע"א אבל בפחות משלשה כו' למש"כ בס"ק הקדם דביש לחור מחיצות אין נ"מ אם גבוה ג' או לא, הכא בפתוח לכרמלית אי ארך החור נגד הכרמלית ד"ט ועמקה פחות מד"ט, ואין קרקעיתה גבוה ג', אמרינן מצא מין את מינו ולכו"ע הוי כרמלית, ואם קרקעיתה גבוה ג' לדעת רש"י שכתבנו ס"ק י"ב הוי מ"פ, ולדעת הר"מ הוי כרמלית, ואם ארך החור כלפי הכרמלית פחות מד"ט בין כשעמקה ד"ט ובין כשאין בעמקה ד"ט, הוי מ"פ דהא אין כרמלית בצדה להשלימה, ובזה אמרינן דאין חורים לכרמלית, ודלא כהמ"ב בבה"ל ד"ה חורי.
יד) ע"ז א' אי ברשויות דאוריתא ה"נ כו' והא דלא אסרינן לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף משום מוציא מרשותו לשל חברו בלא עירוב, כבר נתבאר בגמ' פ"ה ב' לימא שמואל לית לי' דר"ד כו'.
טו) ע"ו ב' לא יזיז בו אפי' מלא נימא, קשה דהא אמר רב לעיל מ"ט ב' הלכה כר"ש דלא גזרינן בג' חצרות, והא דאמר רב צ"א א' הלכה כר"ש והוא שלא עירבו שאני התם כיון דמפיק מאני דידי' לחצר חברו אתי לאפוקי אף מאני דבתי, ומה"ט מותרין אותן שלא עירבו להוציא לחצר שעירבו וכמש"כ רש"י צ"ב א' ד"ה וא"ת [והכא עדיף טפי דהתם מביא לחצר מעורבת שמטלטל ממנה לבית ושייך למגזר דלמא מייתא גם כלים שהובאו מחצר חברו לביתו, אבל הכא אין מטלטל כלל מראש הכותל לחצר אם איתא דחיישינן דלמא מייתא לבית, וא"כ בדין הוא שיהא מותר לטלטל על הכותל אף דחשיב מחצר לחצר] וא"כ אמאי אמר רב לא יזיז בו נהי דחשיב מרשות לרשות מ"מ מחצר לחצר מותר, ומשום גזירה נמי ליכא כיון דע"ג הכותל ליכא מאני דבתי, ומתנ' דקתני ובלבד שלא יורידם למטה ע"כ למטה לבית מוקים לה רב כמו לר"י, וע"כ צ"ל דרב לאו בכלים ששבתו בראש הכותל איירי אלא בכלים ששבתו בבית שהביאן בראש הכותל, א"נ מאני דידי' ששבתו בחצר חברו אסור להביאו לחצרו דלמא אתא לאתוינהו לביתא, [שו"ר די"ל דהכא באין בו דע"ד דאמרינן דבטל להכא ולהכא וכשמזיז בו חשבינן בשעת עקירה כאילו כל הכותל בטל לחצר חברו, הרי הוא בכלל גזירת חכמים דעירבו אסורין אף כלים ששבתו בחצר, דהכא נמי הוי כאילו עירבו דכי חשבת לי' לכותל טפל לחצר חברו הוי עירבו על הכותל, ואף דכשבאין לטלטל אסרינן להו, וליכא הכא כלים ששבתו בבית, מ"מ לא חלקו חכמים בכך ואסרו מחצר חברו בעירבו].
טז) פ"ה א' תוד"ה שני, ואין נראה לר"י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין כו' דירה מצינו על ד' פנים א. בית שהוא מקום פיתא ולינה, ב. חצר שהוא תשמיש הבית שהבית מקום פיתא ולינה ג. קרפף שעיקרו לאוצר ופתח ולבסוף הוקף, ד. דיר וסהר שהבעלים מצוי שם הרבה, או שהרועה לן שם, ויש עוד קרפף פחות מבית סאתים, שאע"פ שאינו דירה הוא מותר בטלטול, והנה לפרש"י אסור להוציא לרשות חברו לביתו שמיוחד לפיתא ולינה אף שבשבת זו הניח את ביתו ושובת בעיר אחרת, ואף אם פינה גם כליו בשבת זו, ואסור להוציא גם לחצרו אף שאינו שובת בחצר זו בשבת זה, וכן אסור להוציא לקרפף שפתח ולבסוף הוקף, ואף לחורבה שאינו מקום דירתו כלל וכן לדיר וסהר, אמנם דירה של שותפות אין אוסר על השותף עד שישבות בשבת זה בפיתא ולינה בחצר השותפין ואף שביתו מיוחד לפיתא ולינה וגם הניח כליו כיון שאינו שובת בשבת זה אינו אוסר על כלי החצר, ונראה דאם כל בני החצר הלכו לשבות בעיר אחרת ג"כ מוציאין מביתם לחצרם דאין שותף אוסר בלא פיתא ולינה, ולפי' תו' מותר להוציא אף לבית המיוחד לפיתא כיון שאינו שובת בשבת זה, מיהו חצר וקרפף שפתח ולבסוף הוקף חשיב כבית, אם שובת בבית בשבת זה, אבל חורבה דיר וסהר, מותרין להוציא לתוכן, ונראה דעיקר מה דקשיא לי' לר"י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין, היינו בהניחו כל בני חצר דירתן בשבת זה דשרינן להוציא מבית לחצר אבל אם אחד הניח את ביתו דשרינן לאידך להוציא, בזה יש סברא דלא גרע מלזה בנחת ולזה בקשה, מיהו י"ל דשא"ה דעיקר תשמישו בקשה, אבל הכא י"ל כיון שתשמישו שוה לחבריו אלא שהלך בשבת זה, אין לחלק בין שותף לכלו שלו, ומיהו ע"כ שותף קיל טפי שהרי תשמישו בקשה אינו אוסר על שותפו שתשמישו בנחת ואם הוא שלו אוסר על אחרים אף אם תשמישו בקשה, וכן בסולם אמרינן תורת מחיצה עליו ואינו אוסר על בני חצר, ואם כלן בעליות נראה דאוסרין את חצירן על אחרים אף לפר"י.
'יז) 'שו"ע סי' שע"ב ס"ו והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, ד"ז כתוב במ"מ ומשמע מדבריו ז"ל שזה מבואר בגמ', ומלבד שאין מקור לזה, הוא תמוה דכללא כייל לן בגמ' דכלן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ובמ"א ס"ק י"ב כתב דאי שרית לי' להאי דגבוה י' לשמש בכלים ששבתו בחצר הו"ל כחצרו ואי אפשר לאשרוי' לי' לנמוך בכלים ששבתו בבית, ואע"ג דב' חצרות שעירבה כל אחת לעצמה שרינן כלים ששבתו בתוכן לטלטל מזו לזו, שא"ה דאין לו חלק בחצר חברו ולא מחזי כחצר במאי דמשמש בו, אבל הכא כותל דידי' הוא, וקשה מנ"ל לבדות מלבנו לאסור מה שלא הוזכר בגמ', ועוד קשה לדבריהם מגמ' ערוכה צ"א ב' דפריך לשמואל ממתניתא דאנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו' ופריך דאף בעירבו לישתרי כלים ששבתו בחצר לתל גבוה י' [וכן באינו גבוה י' לישתרי כלים ששבתו במרפסת והתו' פירשו דלשמואל ע"כ האי בד"א כו', ארישא קאי] ומאי קושיא הא מודה ר"ש בהא כיון דהאי תל הוא גם של בעל החצר אי שרית לי' לבעל החצר בכלים ששבתו בחצר הו"ל חצרו ואי אפשר להתיר לבני עלי' בכלים ששבתו בבית, ומיהו י"ל דקשיא לי' לדידן דקיי"ל כרב דלזה בזריקה ולזה בשילשול שתיהן אסורות, וקיי"ל כר"ש אף בעירבו, ולמש"כ לק' סי' מ' ס"ק י"ח דלמאי דמסיק בגמ' פ"ד א' ה"נ מסתברא כו' גם לשמואל מתפרש הכי, ניחא טפי, ומיהו לא קשיא אלא סיפא דקתני פחות מכאן לחצר והיינו דשתיהן אסורות, ובזה קשיא לי' דלישתרו בכלים ששבתו בחצר, אבל רישא דקתני שגבוה י' למרפסת ל"ק לדעת המ"מ, וסתימת הסוגיא ל"מ הכי, ובמ"ב ס"ק נ"ב בשם אה"ע בשם הרשב"א מתיר לשני בכלים ששבתו בחצר וכ"נ עיקר, ואולי ט"ס במ"מ.
יח) שו"ע סי' שע"ה ס"א ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן כדי שתהא רגל המותרת במקומה, מבואר דאם עירבו בני חצר ולא עירבו בני מרפסת גם בני חצר אסורין דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, ודין זה לא נתבאר בגמ' ולא בפוסקים זולת הטור, וד"ז צע"ג שהרי מבואר בגמ' ס' א' דאי סולם תורת פתח עליו אוסרין בני עלי' אבני חצר אף כשעירבו בני עלי' לעצמן, ולא חשיב כב' חצרות דבני עלי' מקומן בחצר וכמש"כ הריטב"א שם, ואפ"ה אי תורת מחיצה עליו אינו אוסר דחשיב כבא דרך גגות ואף שהוא שותף בחצר מ"מ כיון דלזה בפתח ולזה בשלשול דרך סולם אינו אוסר, א"כ גם מדין רגל האסורה במקומה אין ראוי לאסור דלא עדיף דריסת הרגל בחצר חברו משותף בתשמיש, ועיקר דין רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה היינו דחשיב דריסת הרגל כשותף בתשמיש אבל כאן ששותף אינו אוסר גם דריסת הרגל אינו כלום [ועי' לקמן סי' ל"ח סק"ך נתבאר דעת הרז"ה וריטב"א כמש"כ ודלא כטוש"ע ולכן יש להקל בזה].
יט) ע"ו א' במתנ' פחות מדע"ד כו' מערבין שנים, נראה דאף אם למעלה מן החלון כותל פחות מאויר החלון לא אמרינן אתא אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי', דבעינן אויר החלון הראוי לתשמיש וליכא, אמנם אם החלון ע"פ כל ארך הכותל או ביתר מי' מערבין אחד כיון דאין מערבין שנים דכל אחת פרוצה במלאה למקום האסור לה, וכן ביש הרבה חלונות ואין בין חלון לחלון כמלא חלון והן במשך י' אמות, או במלאן ובתנאי שהזויות חלונות דבזוית סתום איכא פסין, ואם החלונות פחותין מג' כסתומין הן וכן אם מעל החלון יותר מכמלא חלון, ויתבאר מסוגיא דלעיל ט"ז ב', וכ"ז בחלון שמקצתה תוך י' אבל חלון למעלה מי' אף ע"פ כלה מערבין שנים, וכותל שבין בית לבית אף בחלון למעלה מי' ע"פ כלה ואף באין בה רק ג' טפחים א"צ עירוב כלל כמבואר בשו"ע סי' ש"ע ס"ג חלקוהו במחיצות שאין נוגעות לתקרה כו' ובמ"ב שם ס"ק כ"ז אפי' הם מחיצות קבועות כו' ואפשר דדוקא דרך פרצה ולא דרך חלון ועי' לעיל סי' כ"ט ס"ק ח' נתבאר דלא כהמ"ב.
כ) ע"ו ב' אר"נ ל"ש כו' אבל חלון שבין ב' בתים אפי' למעלה מי' כו' מערבין אחד, וחלון שבין בית לחצר, נראה דדינו כחצר וחצר, אבל אם לצד החצר אין החלון גבוה י' ולצד הבית גבוה י' מערבין אחד, ויש לעי' בהאי בית דקאמר רב נחמן אי דוקא מקום פיתא ולינה או בית המיוחד לדירה קאמר ונראה דבמיוחד לדירה קאמר, ובמ"ב סי' שע"ב ס"ק ל"ד כתב כיון שהוא מקורה כו' ולפ"ז אפי' בחצר מקורה ובית התבן ולא משמע כן.
כא) שו"ע סי' שע"ב ס"ו אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן כו' ד"ז נלמד מלשון הרמב"ם ויש לעי' הא טעמא דר"י דאמר ע"ז א' דכותל שאינו רחב ד' מותר לשתיהן משום שלא החמירו חכמים ברשויות דרבנן מרשויות דאוריתא דבאין בו דע"ד מותר לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף עליו, וזה לא שייך אלא בכותל שתשמיש ב' החצרות שוין בו, והכותל הוא רשות שניהם, וכיון שאין בו ד' מותר לשתיהן אבל הכא שצדו אחד אינו גבוה י', וכל הכותל לחצר הנמוכה, א"כ החצר והכותל רשות אחת, ובדין הוא דליצטרפו וחשיב הכותל ד', וכה"ג ברשויות דאוריתא תל חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין, נראה דע"ג עובי המחיצות רה"י כדאמר שבת צ"ט ב' לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כש"כ, ואע"ג דהתו' שם בד"ה לאחרים כתבו דכשאין החוליא גבוה י' לא שייך האי טעמא היינו כשאינה גבוה בחוץ שאין סברא זו אלא להחשיב את העובי כחשיבת מקום ד' אבל כשאין בגבהו שיעור רה"י לא שייך למחשבי' כגבוה י', אבל במחיצה ע"ג תל כיון דגבוה י' בכל סביביו ואינו חסר רק ברחבו, ודאי הזורק ע"ג המחיצה חייב מדין לאחרים עושה כו' ודעת ריטב"א עירובין ע"ח א' דגם באין החוליא גבוה י' הזורק על גבה חייב כיון דתוך הבור עמוק י' ורחב ד', וכש"כ במחיצה ע"ג התל, ואפשר דבמחיצה ע"ג התל גם מדין חורי רה"י חשיב רה"י ואע"ג דהתו' שם ד"ה ומוקף, כתבו דע"ג הכותל לא חשיב רה"י דלא ניחא תשמישתי' אפשר דדוקא בגבוה י' לא ניחא תשמישתי', וכיון דברשות דאוריתא חשיב ע"ג הכותל רה"י ולא מקום פטור ה"נ לענין רשויות דרבנן חשיב רשות של החצר הנמוך, ועוד לדעת הרמב"ם הובא בשו"ע סי' שמ"ה סי"ח י"ט, בהגה', דמ"פ הסמוך לכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור [וצ"ל דהא דלא אמרו טעם זה בשבת צ"ט לענין ע"ג הכותל דלא שייך טעם זה לעשות רשות מה"ת וצ"ע, א"נ משום דחלוק י' לא אמרינן כן] א"כ ה"נ האי כותל סמוך לחצר ומצא מין א"מ וניעור, ומיהו אין להקשות ליצטרף החצר והכותל כי היכי דמצטרפין עמוד ויתד שנעץ בו ואפי' גבוה שלשה כדאמר ר"א ע"ח א' דלא אמרינן כן אלא בשניהן שוין אבל כשאחד בגובה ואחד במחיצות אינן מצטרפין, תדע שהרי בשבת צ"ט ב' צריך טעמא דלאחרים עושה מחיצה ובעירובין ט' א' אמר משום מצא מין א"מ וניעור, ולא מצטרפי משום שהן אחד בעצמותן, והרי הכא נמי בחוליא י' ואין בפי בור ד' תוך הבור מ"פ ולא מצטרפי חוליא ובור, ויש להסתפק בעמוד פחות מי' ואינו רחב ד' הסמוך לכרמלית פחות מד' אי מצטרפי משום מצא מא"מ, או דלמא דוקא באיכא בכרמלית שיעורא בלא צירוף.
כב) שו"ע סי' שע"ב ס"ח עקר חוליא מראש הכותל כו' ואם אין בו ד' כו' שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט, ובמ"ב בשעה"צ אות נ"א כ' בשם הלבוש טעם היתר משום דפחות מד' לאו רשותא היא, ולפ"ז מותר לטלטל מכותל למקום שנתמעט, אבל צ"ע ליהוי כחורי רה"י, ועוד לימא ממא"מ וכמש"כ ס"ק כ"א [אם לא כשאין המיעוט ד"ט במשך הכותל דלא שייך מצא מא"מ וכמש"כ לעיל ס"ק י"ג] ובמ"ב שם סיים דלטעם זה מותר אף כשהמיעוט במשך כל עובי הכותל והמיעוט מב' הצדדין ואין אוסרין זע"ז כדין כותל פחות מד', ובזה יש לאסור גם מטעם נעץ יתד בעמוד דחשיב ד' אף שאין ד' בשטח אחד אלא בב' שטחים [וכ"מ בריטב"א דלא חשיב המיעוט פחות מד' שהק' ליתסר המיעוט משום פרוץ במלאו למקום האסור לו, ואי חשיב פחות מד' הא הוא מותר עם כל הכותל].
כג) שו"ע סי' שע"ב ס"ח כותל כו' כיון שלא נשאר ג' כו' נראה דבמקום דבעינן שיגיע סולם לראש הכותל צריך שלא יהי' בין שליבה לשליבה ג' ושלא תהא התחתונה גבוהה מן הארץ שלשה ולא משום שאין מיעוט באויר אלא אפי' בנה אצטבא גבוהה ג' מן הארץ לא מהני שאם אי אתה אומר כן א"כ אפי' מופלג טובא נמי [ויותר נראה דשעורא לפי דרך המעלות להעשות ומצינו במק"א שיעור חצי אמה דהיינו ג"ט, ומיהו לפירש"י ע"כ צריך שלא יהא בין שליבה לשליבה ג' טפחים שלא יהא מיעוט באויר], וא"כ בשליבה אחת סמוך לראש הכותל סגי, וזה אין סברא כלל דכי היכי דלא מהני אצטבא דע"ד גבוה ג' משום דלא סליק לי' שפיר ה"נ לא סליק לי' ע"ג אצטבא כיון שמופלגת ג', ועוד הגע עצמך הרי שעשה אצטבא גבוה ג' סמוך לארץ ואצטבא סמוך לראש הכותל מהני ולמה לי אצטבא סמוך לראש הכותל הלא עובי הכותל הוא אצטבא כיון שאינו גבוה י' מן האצטבא התחתונה, אלא ע"כ דבמקום שצריך שיגיע עד ראש הכותל צריך שלא יצטרך לפסוע ג' טפחים וכ"מ בגמ' ע"ז א' דמוקים בעקר חוליא ובפחות מד' אינו משתמש אלא כנגד המיעוט, והיינו פחות מדע"ד דבהכי איירי ברישא כדקס"ד דעשה גובה, והלכך לפר"י דבמגיע לראש סגי במשך ד' כנגד הכותל וא"צ ד' בעובי, צריך שליבות מהארץ עד ראש הכותל בפחות פחות מג', וכן לדעת מהר"מ שכתב הרא"ש דלמחשב פתח לערב יחד צריך סולם עד ראש הכותל, צריך שליבות בפחות פחות מג' [ולא דמי לחלון דע"ד תוך י' דהתם משתמש שפיר דרך החלון אבל הכא צריך לעבור מעל הכותל שהוא גבוה י'] ובשו"ע ואחרונים ז"ל לא נתפרש ד"ז ובשו"ע ס"ט בנה אצטבא כו' אבל אינו חשוב כפתח כו' עד שיגיע לראש הכותל, ומשמע באצטבא גבוהה סגי, ולהאמור אינו כן אלא אצטבא בשליבות קאמר, ובמ"ב ס"ק צ"ו כ' אבל לעשותו פתח לערב יחד א"מ אלא א"כ הזיז הוא בפחות משלשה טפחים לראש הכותל כו' ולהאמור לא מהני בזה סולם כל שהוא אלא צריך שיהא הסולם רחב ד' טפחים, ובמ"ב ס"ק ע"ו כתב בשם הב"מ בעקר חוליא מצד אחד דאותה החצר משתמשת בכל הכותל דצריך דהמיעוט יהי' ד' על ד' ולא סגי ברחב ד' וזה מבואר כדברנו, וציון המ"א ס"ק ט"ז הוא ט"ס כמש"כ במחה"ש.
כד) ע"ז ב' אם יש בשליבה התחתונה ארבעה כו' עי' בריטב"א שפי' דמיעוט באויר הוי מיעוט והא דאמר יש בשליבה עליונה ד' היינו בצירוף שליבה עליונה והא דאמר זיז היוצא מן הכותל דע"ד והניח עליו סולם כ"ש מיעטו היינו מיעטו לזיז, ויש לעי' לפ"ז כי יש בשליבה התחתונה ד' מאי הוי הרי שליבה עליונה מיעטה לתחתונה דהיינו הניח עליו סולם, גם איך יתכן לצרף ב' השליבות הא לא מסתגי לי', ועוד מ"ש מהניח עליו סולם דמיעטו ומשמע אף בשליבת הסולם תוך ג', ונראה דלפי' ריטב"א הא דאמר ואין בין זל"ז שלשה היינו בין צד העליון של תחתונה לצד העליון של עליונה, אבל לפרש"י האי בין זל"ז היינו בין עליון של תחתונה לצד התחתון של עליונ' [ונראה דרישא אם יש בשליבה התחתונה ד' היינו במופלגת עליונה ג' א"נ בכף רגל נכנס ביניהם סגי וההיא דהניח עליו סולם מיעטו באין כף רגל נכנס ביניהן ובזה מיושבין דברי הריטב"א, וגם לפרש"י מסתבר דבכף רגל נכנס הדבר תלוי].
כה) ע"ח א' כותל עשרים צריך ב' זיזים, כ' הריטב"א וז"ל מיירי בכותל עשרים שוחקות כי כשתניח הזיז האחד בינתים לא סגי שלא ישארו עוד גובה עשרה טפחים [בדפוס יש בזה ט"ס ונראה דצ"ל כמ"ש] למעלה הא אלו היה מצומצמים בזיז כ"ש בינתים הוה סגי וז"ב עכ"ל ולא ידענא לפרשו דלכאורה משמע דעובי הזיז ממעט וזה תימא דעובי הזיז בדין הוא שהוא נמדד עם י' התחתונות שהרי עולה ע"ג הזיז וכיון שצריך לעלות מהארץ על פני הזיז י' טפחים לא מסתלק לי' וא"כ אפי' בכ' מצומצמים נמי.
כו) ש"ע סי' שע"ב סעי' י"ב זיז היוצא כו' והניח עליו סולם כ"ש כו' נראה דצריך תנאי סולם המבואר לעיל ס"ח באיזה סולם אמרו כו', והוא שלא יהיו הזיזין זה כנגד זה שראוי להטיל סולם כו' האי ראוי דקאמר היינו שיטיל סולם ועל הסולם שהטיל קאמר שיהא ראוי לעמוד, ונראה דאף למאי דקיי"ל דסולם זקוף חשיב סולם הכא צריך זה שלא כנ"ז שאין ראוי לעמוד על הזיז בזקיפה א"נ כיון שהסולם הוא כ"ש ואין ההיתר רק משום זיז, אלא צריך שיחשב הסולם והזיז אחד שלא יהא מיעוט באויר ולא חשיב אחד אלא בעמידה קבועה.
כז) ע"ח א' מידי דהוה אאיצטבא ע"ג איצטבא, לפי' ר"י דאצטבא הוא דע"ד ומהני אף שאינה מגיעה לראש הכותל והכא בסולם רחב ד' ואין בעוביו ד' וצריך שיגיע עד ראש הכותל, ה"ק דכי היכי דאצטבא דע"ד מהני זקיפה ה"נ בסולם פחות מעובי ד' ומגיע לראש הכותל מהני זקיפה ושמואל עצמו מחלק ביניהן כמש"כ תו', אבל קשה דאצטבא ע"ג אצטבא אין המיעוט משום דיכול לעלות מאצטבא ע"ג אצטבא אלא עולה מהארץ ע"ג אצטבא עליונה, ואין התחתונה אלא שלא יהא מיעוט באויר ומה ענין זה לסולם זקוף דעיקר הכבידות הוא משליבה לשליבה, משום דשליבות עליונות מונעים את גופו להטות ולהשען על הכותל, ואפשר דבזקוף אף בלא השליבות עליונות בעיתא תשמישתי' דבשיפוע מטה גופו לצד פניו ועליתו נוחה, אבל בזקוף הטית גופו לחוץ ועליתו קשה, וע"ז מייתי ראי' מאצטבא אבל קשה למה לי' למימר אצטבא ע"ג אצטבא, בחד אצטבא סגי, ואי דאפשר לפרשה במשוכה קצת מן הכותל, א"כ אצטבא ע"ג אצטבא נמי י"ל במשוכה ועולה על עליונה, ואם נפרש דסולם זקוף עומד ליפול ואף אם קבעו אין דרך לעשות כן, וקאמר מידי דהוה אאצטבא היינו דבסולם של אצטבאות דרך לעשות זקוף ניחא הכל, ואין כונת שמואל לאצטבא ע"ג אצטבא דאמר לעיל ובלא"ה הוא דחוק דהא מימרא דר"ב בר אביי היא וצ"ל שכבר נאמרה גם בדורות הראשונים.
כח) ע"ח ב' תוד"ה אמר, ור"ת מפרש בי' היינו שלא ישאר כו' עי' מהרש"א וגם לדעת ר"ת קשה כיון דכן הוא הדין בכל מיעוטים דבמיעוט מגובה י' סגי מאי קמבעיא לי' לר"י ומאי פשיט לי' רבה, ונראה דבסולם שאינו קבוע איירי והא דלא צריך עד ראש הכותל משום דהסולם מגיע עד ראש הכותל וכמו שפי' לפרש"י אלא דלפרש"י הוא דחוק כיון דצריך לעלות י' בסולם כל שהו לא סגי אבל לפר"ת איכא תרתי לטיבותא שהוא פחות מי' דבעלמא בסולם קבוע בהכי סגי, וגם איכא סולם כ"ש עד ראש הכותל, ויש לעי' לפרש"י ור"ת למה נקט חקק בכותל בכל סולם ליבעי עד כמה צריך שיהא רחב ד', ואפשר שדבר בהוה דסולם רחבו שוה בכל ארכו והלכך נקט חקק בכותל כו' והריטב"א פי' חקק בכותל להשלימו היינו להשלימו בגובהו שהיה הסולם קצר, ופי' עד עשרה כפר"ת, וקשה מאי מהני שלא נשתייר עשרה הא בעינן שיגיע סולם לראש הכותל ואי ברחב דע"ד לפר"י או לענין מיעוט להשתמש האי חצר לחוד לפי' מהר"מ, מאי קמבעיא לי' לר"י, ועוד קשה דפריך מ"ש ומשני התם מסתלק לי' ומאי מסתלק לי' איכא הא למעלה ליכא סולם אלא חקק הכותל, הגע עצמך כותל מ' וסולם י' וחקק כ"א מסתלק לי', וכותל כ' וחקק י"א לא מסתלק לי', וצ"ע.
כט) שו"ע סי' שנ"ח ס"ב בהגה' י"א דיכול להניח עפר כו' ועי' ביאור הגר"א, וס' תה"ד אינו בידי, ונראה [א"ה, עי' לק' סי' צ"ז סק"ה] דמודה התה"ד דכה"ג הוי מחיצה דאוריתא משום גידוד ה' ומחיצה ה', אלא דמ"מ כיון דעי"ז בטל הכותל שהרי חשיב תשמישו בנחת על הכותל סגי בכך למחשב מוקף לדירה כשמפנה העפר אח"כ, ואע"ג דבדין מחיצות לא חידש כלום שהרי בשעת העפר נמי מחיצה הוא מ"מ בפעולת המחיצה חידש שהרי קדם שפנה העפר הרי הוא כפרוץ שתשמישו בנחת מתוך הקרפף לחוץ וכשפנה הרי הוא גדור וחלוק מן החוץ, [ודלא כהמ"ב בבה"ל ד"ה ואם ובסי' שס"ב ד"ה שעשה, שצדד דהתה"ד לא ס"ל דהוי גידוד ה' ומחיצה ה' כה"ג, וכמש"כ לעיל סי' ס"ה (א') ס"ק ע'], ובזה מדוקדק לשון התה"ד הובא בד"מ שהרי ע"י העפר יש דריסת הרגל למעלה מן הכותל וכפרוץ דמי, ואם מן הדין הוא פרצה גמורה ואוסרת בכל רה"י המוקף לדירה, לא היה צריך להאריך כל כך, אלא היה לי' לומר שהרי אין כאן מחיצה דגידוד ה' ומחיצה ה' כה"ג אינן מצטרפין, ובזה מיושב ג"כ לשון תה"ד שסיים ואע"ג שהמחיצות נעשים מאליהם כו' ובמ"ב בשעה"צ ס"ק ל"ה גמגם בלשון זה אבל להאמור ניחא, והגר"א ז"ל מיאן בזה כיון דמן הדין חשיב מחיצות אף כשהעפר מונח, לא מקרי בזה מוקף לדירה, וגם לא חשיב כלל נוח תשמישו מתוך הקרפף חוצה לו בתקנת התה"ד, שהרי לערב ב' חצרות יחד בנוח תשמישו מזה לזה סגי דהא סולם אע"ג דתורת מחיצה עליו מעיקר הדין מ"מ כיון דמשמש כפתח מערבין אחד, מ"מ במיעט ד"ט לא סגי לערב יחד כמבואר בשו"ע סי' שע"ב ס"ט, ובאמת בסולם מכאן ומכאן היה מקום להקל שהרי אמרו ס' א' כותל שרצפו בסולמות אפי' ביתר מי' כו' ומשמע דאי תורת פתח יש לאסור ואע"ג דהוא מחיצה ואף אי חשבינן כפתח היינו דמשתמש כפתח מ"מ השתמשות כפתח ביתר מי' אסור בלא צו"ה אלא דלהקל דיינינן לסולם כמחיצה ולא כפתח, וא"כ הכא יש להקל למחשב כפתח שיהי' פנוי העפר כמחיצה, אבל ז"א דהכא בעינן פרצה אוסרת וכיון שבשעת העפר ליכא פרצה אוסרת, אין כאן היקף לדירה, ועוד הק' הגר"א דפנוי העפר חשיב כנפלו מחיצות אחרונות בסעי' י"ד, כיון דמחיצה הראשונה לא נתבטלה ע"י העפר, אלא שנתמעטה פעולתה, ואח"כ פנה העפר ושבה המחיצה לפעולתה הראשונה, אלו תו"ד הגר"א אלא שא"א לפרש לשונו וכנראה דנפל בו ט"ס שכתוב שם וגם שם לענין המיעוט צריך שלא יהא השליבה התחתונה שלשה ואין בין זה לזה ג', ואינו מובן מאי קושיא מזה הלא התם משום דחשיב מיעוט באויר, וכי היכי דלא חשיב למעט לא חשיב לבטל הכותל, ועוד דע"כ דברי הגר"א ע"פ שיטת מהר"מ דלא חשיב מיעוט ד' פתח, דלשיטת ר"י היינו סולם, כיון דתורת פתח עליו, וא"כ למה לא הוכיח הגר"א דלא נתבטלה המחיצה מהא דמערבין שנים ואין מערבין אחד, ולכן נראה דיש כאן ט"ס וצ"ל וגם שם לענין המיעוט לענין לערב יחד צריך שיגיע לראש הכותל וצ"ע.
ל) עירובין ל"א א' ומר סבר ניחא לי' דמינטרא דאי אצטריך אכיל לי', יש לעי' אמאי אינו עירוב כיון דבמאי דמינטר עד דקנה לי' עירוב ליכא איסורא, ונהי דלכתחלה אסור להניח עירובו בביה"ק משום דניחא לי' דמינטרא בתר דקנה לי' עירוב, אבל דאי עבר והניח להוי עירוב, כיון דבקנית עירוב ליכא איסורא, ואי סילק לי' לעירובו שפיר דמי [אלא דלא מש"ל שיסלקנו דבכל משהו איכא מותר] וכשמשהה אותו עביד איסורי' בשהיתו, ולמה יתבטל העירוב שקנה כבר בהיתרא, ואפשר שהוא קנס חכמים, ועוד י"ל דבכל עירוב יש תערובות רשות ומצוה שהרי צריך שיהא מינטר דאי בעי אכיל לי' וזהו עיקר ענין העירוב שתהא סעודתו במקום הזה, ומיהו אכילת עירוב אינה מעכבת ואינה צריכה אף לכתחלה, והלכך נחלקו בזה בנותן עירובו בביה"ק דמינטרא לי' העירוב לאכילה ואף שכן הוא מצות עירוב שיהא מינטר לאכילה מ"מ אשתכח דמינטר לי' ככר בביה"ק לאכילה מה שאין באכילתו שום מצוה, ובזה נחלקו ר"י וחכמים דר"י סבר דהאי נטירותא, נטירותא דמצוה הוא, וחכמים סברי דמקרי נטירותא לאכילה, [ומיהו לישנא דגמ' ל"מ הכי וצ"ע] והא דבטל העירוב בשביל נטירותא ואע"ג דבלא עירוב ע"כ ככרו משתמר בביה"ק, נראה דבלא עירוב לא מינכר מילתא ולא ניחא לי' בהאי נטירותא אבל אי חשיב לי' עירוב ע"כ ניחא לי' בנטירותא דידי'.
לא) ע"ח ב' ע"כ לא קאמר רבי התם כו' אבל כולי יומא לא, ואע"ג דעירב דרך פתח ונסתם הפתח שרי הכא כיון דהפתח אינו ראוי להתקיים אחר ביה"ש לאו פתחא היא, ומיהו קשה מאי שייטא דרבי הכא דבשלמא בעירוב א"צ רק שיהי' קיים ביהש"מ וכיון דלא גזרו בשבות ביהש"מ הוי עירוב אבל הכא בנסתם הפתח לא שרינן אלא משום שבת הואיל והותרה כדאמר ע' ב', והכא לא שייך הואיל והותרה כיון דעומד מתחלה לכך, וכן תקשה לרנב"י דאמר במסקנא אילן פלוגתא דרבי ורבנן, וי"ל דלרבי כיון דביהש"מ פתחא ראוי לתשמיש הוא אמרינן דכולי יומא פתחא הוא ואריא דרביע עלי', אבל לרבנן דאין ראוי לתשמיש אפי' שעה אחת לאו פתחא היא.
שם עשאו לאשירה סולם מהו, מיבעיא לי' את"ל דבאילן מותר אף לרבנן דאמר פתחא הוא ואריא דרביע עלי' הכא באשירה מאי, א"נ אשירה עדיפא דאיסור ד"א גורם לה כדאמר ר"ח בסמוך.
שם ע"כ ל"ק ר"י התם כו' דבתר דקנה לי' עירוב לא ניחא לי' דלינטר, משמע דבעי למיסר משום איה"נ ואע"ג דחשיב פתחא, וצריך טעם מה גרע הכא טפי מהתם, דאדרבה התם גרע טפי דאיכא תרתי מה שקונה בית ע"י איה"נ, ומה דמינטר ככרו באיה"נ, והכא ליכא אלא חדא מה דקונה דירה על סמך סולם של איה"נ, וכיון דשרי ר"י התם כש"כ הכא, ואין לומר דהתם משום מצוה והכא ליכא מצוה, דא"כ הו"ל לפרושי האי מלתא, אלא ודאי גם הכא חשיב לי' מצוה וכמש"כ ריטב"א בשם הירושלמי, ונראה דהכא גרע טפי דאי מערב על סמך האי סולם מחשיב לי' כפתח תשמיש וכאילו מחזיק אותו לנכסים, ואף שהוא לדבר מצוה מ"מ תחלת הדבר הוא שיש לו פתח לכל תשמיש רשות וע"י זה יכול לערב, וכיון שהוא פתח שאם אתה מחזיקו כמחזיק באיה"נ ליהנות בהן לאו פתחא הוא לערב על ידו, והא דאמר א"ד אפי' לרבנן פתחא הוא כו' היינו דמה דקונה דירה לא אכפת לן דמצוה היא ומצות לאו ליהנות ניתנו, ומה דמחזיקו כפתח תשמיש לא אכפת לן דהתם מינטר ככרו באיה"נ והלכך כיון דניחא לי' בנטירותא בתר דקנה לי' עירוב אסור, אבל הכא חשיב פתחא אע"ג דאין משמש בה כלום ולא נהנה בהאי פתחא כלל.
לב) שם א"ל אילן מותר, מסידור סוגין משמע דא"ל דאילן מותר אף לרבנן, והא דאשירה אסורה אפשר דאיסור אשירה גרע טפי ולא חשיב פתחא, א"נ אשירה אסורה משום דמחשיב לי' כנכסי תשמישו, ואסור אפי' לר"י, ומלישנא דר"ח אדרבה אילן שאיסור שבת כו' אשירה כו' משמע דרבה משום דלאו פתחא קאסר לה, ור"ח ואינך אמוראי ס"ל דאילן אסור אף לרבי, ואשירה מותרת אף לרבנן דר"י, ורנב"י ס"ל דאילן פלוגתא דרבי ורבנן דאם אין שעה אחת שמותר להשתמש בו לאו פתחא הוא, וכמש"כ לעיל, ואשירה פלוגתא דר"י ורבנן וע"כ רנב"י כאינך אמוראי ס"ל דאשירה דאיסור ד"א גורם חשיב פתחא, אלא דלרבנן דר"י יש לאסור משום שאם מערב על סמך האי פתחא חשיב כמחזיק ור"י לית לי' האי סברא, וכמש"כ סק"ל, אבל הראשונים ז"ל פי' דרנב"י ס"ל דר"י ורבנן במותר לקנות בית באיה"נ פליגי, וצ"ע דבסוגיא ל"א א' משמע דאין סברא כלל להתיר לקנות בית באיה"נ, ועוד דצ"ל דרנב"י ס"ל מצות ליהנות ניתנו או שמערבין לדבר רשות, וזה דוחק, ועוד ליתסר משום דמינטר ככרו באיה"נ וצ"ע.
לג) ולענין הלכה הרמב"ם פסק כרבה וכתבו הטעם משום דרנב"י קאי כותי' דאנן קיי"ל כרבי וקיי"ל כרבנן דר"י, אמנם למש"כ הראשונים דרנב"י פליג אסוגיא דפ' בכל מערבין, א"כ לדידן גם אשירה מותרת דהא גם רנב"י ס"ל דבאשירה פתחא הוא, ונראה דהרמב"ם מפרש כמו שפירשנו ורנב"י לא פליג אסוגיא דפ' ב"מ ופסק כרנב"י דהוא בתראה, והריטב"א כתב דאף את"ל דהלכה כר"י בנותן עירובו בביה"ק הכא באשירה אסור דלא קיי"ל כרנב"י בהא אלא כסוגיא דפ' ב"מ דלא שרי ר"י אלא משום דבתר דקנה לי' עירוב לא ניחא לי' דמינטר, אבל הכא אסור, ולכאורה אדרבה לדידן שרי משום מצוה, ואף שיש סברא לאסור טפי הכא וכמש"כ לעיל מ"מ בזה הדין נותן דהלכה כר"ח ור"י ודלא כרבה ואפשר דרנב"י ס"ל דלענין נטירותא לא מהני מצוה שהוא כמינטר לאכילה, אלא דפליגי בהאי סברא אי אמרינן דבמאי דמערב מחשיב לי' לנטירותא וה"נ במאי דמערב אי מחשיב לי' לסולם והלכך לדידן דקיי"ל דלכו"ע אסור לערב משום דמחשיב לי' לנטירותא ורק משום מצוה שרי לי' ר"י התם הכא יש לאסור דהכא הנידון בתחלה בתשמיש של רשות וכמש"כ לעיל וצ"ע.
לד) שו"ע סי' שע"ב סעי' ט"ו היה אילן בצד הכותל כו' והרא"ש ז"ל כ' בהיפך כו' נראה דאם לאחד סולם ולאחד סולם של אשירה מערבין אחד להרא"ש אמנם אם לא עירבו זה שיש לו סולם משתמש על הכותל שביניהם שאם אתה מחשבו לסולם זה של אשירה הרי הוא כמחשיבו לנכסים ורוצה בקיומו ולא הותר אלא בע"ח משום מצוה, ועוד נראה דאף לזה באילן ולזה בסולם לדעת הרמב"ם אם לא עירבו זה של סולם משמש על הכותל שביניהם דלא שייך פתחא הוא אלא לענין עירוב, אבל לענין לזה בזריקה ולזה בפתח צריך פתח מותר דוקא, וכן לזה באילן ובאשירה ולזה בזריקה שניהם אסורים.
לה) הגרע"א בתשובה סי' י"ד הביא דברי אחרונים ז"ל להכשיר עירוב המונח במקום דמפסיק כרמלית והאריך בזה לדמות לעשאו לאילן סולם, והדברים תמוהים דנראה פשוט דמעיקר תקנת עירוב דעירוב צריך שיהא מונח באחד הבתים המעורבין ושלא יהא מפסיק ביניהן רשות אחר שלא נתערב וכדאמר סוכה ג' ב' ע"ח בחצר לאפוקי בחצר אחרת ואף אם רוצה לערב בית ההוא עם חצר זו, ולא משום שאסור לאתוי' עירובו אלא דאותו מקום שאינו מתערב הרי הוא ככותל י' המפסקת ואע"ג דיכול להביא העירוב מעל הכותל לאו כלום הוא, וכן ב' חצרות שאינן פתוחין זל"ז אינן מערבין יחד ואע"ג דיכול להביא מזו לזו דרך מבוי, והיינו ההיא דס"פ הדר אי בית משוית לי' קא מטלטל לבית דלא מערב לי', והלכך כל שמפסיק בית או חצר או כרמלית לא מתערבי להו ודברי הגרע"א ושאר אחרונים ז"ל צלע"ג ועי' עירובין כ"ו א' רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא כו' הרי מבואר דמשום דמפסיק כרמלית א"א לערב עירוב אחד, ואף שיש לדחות דכיון דאין תועלת בעירוב אחד עדיפא לי' לערב ערסייתא, שלא להצטרך לשיור, אבל לשון הגמ' ס' א' ואע"ג דאי בעו לעירובי בהדי הדדי לא מצו מערבי, משמע דלא מצו לעירובי עירוב חד, ועי' לעיל ס"ס ל"א, [וכ"מ בתו' שבת ק"א ב' ד"ה נפסקו דכל שמפסיק כרמלית בטל העירוב שנעשה, וכונתם שם דהעירוב בטל ולא משום איסור טלטול וכמש"כ סי' ל"ד סק"ו].
לו) שו"ע סי' שע"ב ס"ט בנה אצטבא כו' אם יש בה ד' אורך כו' ובולטת ד' כו' אינו חשוב כפתח לערב יחד כו' יש לעי' דא"כ אפי' יותר מד' על ד' נמי, וא"כ אף אי אין בכל החצר רק גומא אחת ד' על ד' המשלמת לעמק י' וכל החצר אינה עמוקה י', וכה"ג מערבין שנים ולא חשיב פרוץ במלאו למקום האסור דגידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין, ואע"ג דהכא עסקינן כשב' החצרות כן, ולא אמרו גידוד ה' ומחיצה ה' אלא משום דבחוץ איכא מחיצה י', ז"א שהרי מדברי הגר"א סי' שנ"ח ס"ב בהשגתו על תה"ד מבואר דאף מב' צדדין גידוד ומחיצה נמי מצטרפין והוא נלמד מהא דשבת ז' בית שאין תוכו י' כו' ואם חקק בתוכו דע"ד כו' ועי' בשו"ע סי' שמ"ה סט"ו ובמ"ב שם ס"ק ס"ג, [עי' לעיל סי' א' ס"ק ע' וסי' זה ס"ק כ"ט] א"כ לדעת מהר"מ אין מערבין אחד דלא חשיב סולם וחשיב מחיצה י', וזה תימא כיון דמשמש לו דרך הכותל שהרי אינו גבוה כ"א ט' במקום התשמיש, למה לא יערבו אחד אם ירצו, אמנם כבר כתבנו סי' א' סק"ע דע"כ אינו נעשה רה"י בגידוד ומחיצה אלא מקום החקק וה"נ בחצר כלה מקריא פרוצה למקום האסור ומערבין אחד, וכש"כ דאם אין גידוד ומחיצה מצטרפין במופלגין ג' זה מזה, או במופלג ד' תליא מלתא וכמש"כ שם.
לז) ע"ח ב' מתנ' מלא עפר או צרורות מערבין אחד, ואם אין המיעוט אלא במשך ד"ט עד י' אמות רצו מערבין שנים ותנא נקט נסר אורחא דמלתא דאין דרך למלאת עפר במקצת כ"מ בהר"י ומה שדקדק עליו הב"י סי' שע"ב אינו מובן, ונראה דבמיעוט מעמק י' סגי, ואם רצו מערבין אחד, ולא דמי לכותל שבין ב' חצרות גבוה י' ובנה אצטבא דע"ד דאין מערבין אחד לדעת הטוש"ע דהתם מחצר לחצר איכא הפסק י', אבל הכא מחצר לחצר איכא פתח ד' שאין הפסק י'.
שם במתנ' וכן ב' גזוזטראות כו' הא דגזוזטרא חשיב רה"י אע"ג דהיא פרוצה במלאה לרה"ר או לרשות אחרת האסורה לו, היינו משום דמיירי בחלון או פתח פתוח לגזוזטרא וחשיב חורי רה"י כמש"כ תו' פ"ט ב' ד"ה במחיצות.
שם תוד"ה וכן, ותימה כיון דע"י נסר רחב ד' איירי כו' אפי' מיפלגי טובא לישתרי כו' והריטב"א תירץ דהתם מערבין דרך הכותל כמו דרך גגות, ונראה דר"ל דג' רשויות מערבין יחד אף שאין להחיצונים פתח זע"ז כיון שיש לשניהם פתח לאמצעית, ומש"ל בכותל רחב ד' והסולמות מופלגין זה מזה דבאמת לא חשיב פתח מחצר לחצר דרך הכותל דלא מסתגי להו שפיר אלא דשניהם יש להם פתח על הכותל, וכיון שהכותל חשיב רשות יכול לערב חלקו עם חצר אחרת ולהשאיר החצר לעצמו, ויהי' חברו מותר על הכותל, והוא אסור להוציא מחצרו על הכותל, אבל מותר לו להוריד מעל הכותל לחצר חברו, [ומיהו כשהגג הוא משותף לב' החצרות כמו הכא בכותל אפשר דלא שייך עירוב על חלק הגג לחוד בלא עירוב החצר, ועי' לעיל סי' כ"ו ס"ק כ"ג] וכיון שרשות האמצעית הראוי' לעירוב מחברתן יכולין לערב ג' הרשויות יחד, מיהו הכא בנתן נסר על הגזוזטראות אין זה רשות לעצמה כגג, ולא פירש לן הריטב"א טעמי' דלא חשיב כגג, ואולי הטעם מפני שאין הנסר רה"י כלל אלא שהוא נידון לחורי רה"י הלכך אף אם יערב אכתי ישאר רשות העלי' מפני שהיא חורי העלי' ונטפלת אליה.
לח) שם ומפרש ר"ת כו' אבל בפחות מד' רגיל לפסוע כו' מש"ה כי ליכא ד' מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין א' כו' לשונם צ"ע דהתחילו שדין גזוזטראות כדין חריץ וסיימו דבפחות מד' מערבין שנים, ואילו בחריץ בפחות מד' אחד ולא שנים, וגם לא בארו מ"ש גזוזטראות מחריץ ואף שיש לחלק ביניהן כמש"כ הריטב"א דהכא אף בפחות מד' לא חשיבי כחד דלא ניחא לפסוע למעלה כלמטה, מ"מ לא הוי להו למסתם, ועוד בתוספתא תניא בהדיא דאחד ולא שנים, לכ"נ להגיה בדבריהם וצ"ל כי ליכא ד' זמ"ז מערבין א' אפי' כו' וכ"מ בריטב"א דדעת ר"ת דפחות מד' אחד ולא שנים, וכ"כ הרשב"א לדינא, הובא במ"מ פ"ג מה"ע, וכ"ה בשו"ע סי' שע"ג בהגה' ובביאורי הגר"א ציין לדברי התו' ולהתוספתא ולא ביארו שאין דברי התו' כמו שהן לפנינו מתאימים עם מה ששנוי' בתוספתא, מיהו כ"ז כשהגזוזטראות סמוכין זל"ז בכל משכן אבל אם נתרחקו על משך ד"ט והמרחק ביניהן ד"ט הרי זה כפס ד' המתיר בחצר, כיון שמקום המופלג הוא רשות של בעליו ואין חברו שותף בו ומדין חורי רה"י הרי הוא כמוקף מחיצות הרי כל הגזוזטרא שמכאן לבעליה והגזוזטרא שמכאן לבעליה, וכאילו הקיף מחיצות י' להגזוזטראות ועשה פס ד' ביניהן והשאיר פתח ביניהן שאין אוסרין זע"ז, מיהו שתי קצות הגזוזטראות המגיעות זל"ז תוך ד"ט, נדונות בפני עצמן והן רשות שותפות ורואין כאילו חוט מתוח מזוית הפגם ע"פ כל הגזוזטרא מן החוט ולצד הבית לבעלים ומן החוט ולחוץ לשניהן כזה (קנט) ואם מגיעין זו לזו במשך י' אמות לעולם מערבין אחד, שאין זה פתח, והוי כל הגזוזטרא חור של שניהן.
לט) ולשון המ"ב סי' שע"ג אינו מדוקדק דמשמע מדבריו דכשאין הגזוזטראות סמוכין במלאן וסמיכתן בפחות מי' פליג הפרישה דמערבין אחד, וז"א דבזה לכו"ע רצו מערבין שנים, ואת"ל פליגי בסמוכין במלאן או ביתר מי' פליגי דלפי לשון התו' שלפנינו גם בזה מערבין שנים, וכמו שצדד הריטב"א לפר"ת, גם לשון הט"ז אינו מובן בזה, ופשוט דהא דאמרינן דאין מערבין שנים היינו לטלטל מבית לגזוזטרא, אבל הבתים והחצרות מערבין שנים, דדין הגזוזטראות כדין חצרות פרוצות זל"ז, ולדינא אין נפקותא בזה כמבואר כ"ז במ"ב בשם אחרונים לדינא כמש"כ לעיל, איברא מש"כ המ"ב סק"ז על השטח שכנגד הנסר מסתברא דאסור וכ"כ עוד בשעה"צ אות ד' על סמיכת הגזוזטרא גופא לא יהיו יכולין לטלטל כו' משמע מדבריו שמותחין חוט מן זוית הפגם לצד הבית וחלק הגזוזטרא הקצר המופלגת ד"ט מותרת, ואמצעו של הגזוזטרא הסמוכה לגזוזטרא שכנגדה תוך ד"ט אסורה כלה, וז"א אלא מותחין חוט מזוית הפגם על פני רחב הגזוזטרא וכל הגזוזטרא מותרת אלא קצה הבולט אסור וכמש"כ לעיל, [ולדברי המ"ב לא מש"ל מערבין שנים כלל, דלדבריו דלא מחשב גיפופין להתיר כל הגזוזטרא, א"כ גם חלק הקצר של הגזוזטרא יש לאסור משום שהוא פרוץ במלאו לאמצעו של גזוזטרא שהוא רשות שותפות וכיון שפרוץ במלאו נחשב כלו כמשותף, וע"כ המתירים לערב שנים ס"ל דחשיב כגיפופי ומה"ט גג גדול שנפרץ לגג קטן והגג בולט על הכתלים דלא נידון בגוד אסיק, ויש חלון פתוח לגג דנידון משום חורי רה"י כמבואר בשו"ע סי' שע"ד ס"ד מותר להוציא לגג אף כלים ששבתו בבית דחשיב כגיפופי ודלא כמש"כ שם המ"ב ס"ק כ"ט, ודבריו סותרים זא"ז דהכא התיר מיהא את הקצר והתם קאסר כל גג הגדול].
מ) שו"ע סי' שע"ג אבל אם היו זו שלא כנגד זו כו' וכן אם היתה כו' דין זה הוא גם כן כשהגזוזטראות עצמן מגיעות זל"ז המובא בהגה' בסמוך דאף דקיי"ל כפרש"י דמתנ' דקתני וכן ב' גזוזטראות בנתן עליהן נסר איירי, מ"מ דין ב' גזוזטראות סמוכות נלמד בתוספתא וקתני דפחות מד' מערבין אחד וכי היכי דדייקינן ממתנ' זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא ה"נ יש לדייק בתוספתא דקתני נמי זו כנגד זו וכ"ה בהדיא במ"מ בשם הרשב"א ולפר"ת זהו דינא דסוגין, והלכך כשהן זו שלא כנגד זו ומרוחקות ג"ט [היינו שרחוק מנקודת הניגוד ג"ט והאויר שביניהן ההולך באלכסון הוא יותר מג"ט], מערבין שנים ואין מערבין אחד, ואע"ג דכשתעמידנה זו כנגד זו יהי' המרחק ביניהם פחות מד', מיהו אם אין המרחק ביניהם רק פחות מג' מסתברא דמערבין אחד אף דהן זו שלכנ"ז בריחוק ג' ויותר, דהמרחק מעכב יותר לפסוע מהפלגה מלמעלה למטה, וכיון דבמרחק ד' פחות משהו והפלגה ג' פחות משהו נוח ההילוך כש"כ במרחק פחות מג' והפלגה פחות מד', ואפשר דבמרחק פחות מג' הוי כמגיעות זל"ז וכשר בהפלגה מלמעלה למטה עד י' טפחים, ואע"ג דקיי"ל כפרש"י דגם נסר לא מהני הרי שאין אנו דנין בגזוזטראות דין סולם אפשר דדוקא בנסר דבעיתא תשמישתה כמש"כ ריטב"א אבל גזוזטראות עצמן המגיעות זל"ז ומופלגין בגובה נראה דשיעורן בי' טפחים, ואם הן מופלגין זה מכנגד זה לצדדים נראה דאם המרחק פחות מג' כשר הפלגה עד ד', מיהו אפשר דכל דנשאר מרחק הפלגה מונעת קלות ההילוך, והלכך כל הפלגה ג"ט דמקרי הפלגה מעכבת אף במרחק פחות מג', בין שמופלג לצדו בין שמופלג בגובה, ואכתי יש לומר דאם אין כל האויר באלכסון ד"ט לא מקרי הפסק, ונראה דברחוק פחות מד' ומופלג ג' לא מהני גם נסר לדעת רש"י, ומדברי המ"א סק"ה משמע דבריחוק פחות מד' אף במופלג ג' מערבין אחד ואף בלא נסר, וזה תמוה וכמש"נ.
מא) שו"ע סי' שע"ג בט"ז סק"ג הטעם בטור כו' נראה דכונת הטור פתחא באלכסון דחסרון דקרן זוית הוא משום שהוא באלכסון, וכן כל אלכסון מקרי קרן זוית שהוא אוכל מב' צלעות, ולשון הטור מתפרש מפני שאינו יכול להניחו ישר, אלא מזוית לזוית ואיך שנפרש פשיטא דאין חילוק אם הנסר מזוית לזוית או מאמצעו לאמצעו דכל שהנסר באלכסון לא חשיב פתחא דאין דרך ההילוך כן והעיקר משום דבעיתא תשמישתי' כמש"כ הריטב"א ודברי הטור כפרש"י ולפרש"י אף בנסר מאמצע הגזוזטרא לא חשיב פתחא, ולפי' תו' אף מזוית לזוית חשיב פתחא דלא כהט"ז וכ"כ במ"ב, מיהו בב' גזוזטראות זו כנגד זו ונתן הנסר באלכסון והעיקום הוא בג"ט צ"ע אי חשיב פתחא כיון דעומד הפתח לתקן ולהתקיים.
מב) שם מ"א ס"ק א' כתב הש"ג דבעינן שיקבע הנסר במסמר כו' נראה דאם בטלו מהני בלא מסמר וכן אם הוא כבד כובדו קובעו, ומיהו אף באינו כבד ולא קבעו במסמר נראה דחשיב חורי רה"י ולא הוי כרמלית דהא ליעשות רה"י א"צ קביעות כדאמר שבת ח' א' בזרק כורת, וכן במחיצות של בני אדם [וכדאמר ע"ח ב' לענין מחיצה כו'] ולפ"ז י"ל דמערבין דרך הנסר אף בלא קבעו כיון דלענין לערב רשות הנסר עם העלי' י"ל דא"צ קביעות כיון דהפתח קבוע בכל הזמן שהרשות קיים, ומיהו אינו יכול לערב על חלק הנסר כמש"כ לעיל ס"ק ל"ז דעדיין נשאר חורי רשות חברו, אבל כיון שהנסר הוא בעירוב כשמערבין ב' הרשויות והנסר הוא רשות הראוי' להתערב עם שתיהן גם ב' הרשויות מתערבות על ידי רשות הנסר, ולא דמי לנתן נסר על ב' גזוזטראות זו שלא כנ"ז, דהתם ליכא פתחא דלא מסתגי מזו לזו, אבל הכא פתחא מעליא הוא לשעתי' אלא שעתיד ליטלו.
מג) כ' הריטב"א ע"ח ב' והיכי שמקצת החריץ עמוק י' ורחב ד', ומקצת אינו גבוה כו' הרחב והעמוק כמחיצה ואידך כו' פרוץ ואם הפרוץ הוא פרוץ ברובו שהוא כפרוץ במלואו כו' נראה דיש כאן ט"ס שאין הפרוץ ברובו בפחות מי' כפרוץ במלואו שהרי חצר ניתרת בפס ד' וחריץ חשיב כפס כדאמר בגג קטן שנפרץ לגדול דהגדול מותר וכדתנן צ"ב א', ואע"ג דאמר ע"ז פ"ט ב' ל"ש אלא שיש מחיצה ע"ז כו' אבל אין מחיצה שניהם אסורין ופרש"י דגיפופי ע"י גוד אסיק לא חשיב גיפופי דגיפופי דמינכרא בעינן, אנן לא קיי"ל הכי כדאיתא בשו"ע סי' שע"ד ס"ג וא"ת שאין חצר ניתרת בפס אלא בפתח חצר הפתוח למבוי אבל לא באמצע החצר ז"א דאף חצר מתחלקת בפס ד' כמש"כ הרא"ש פ"ה סי' ט', והובא להלכה באחרונים ז"ל סי' שס"ג סעי' ל"א, ואף את"ל דהריטב"א פליג דחצר שחלקו אוסר אחד על חברו כל שנשאר פתח ד' כיון שהורגל והוי כבית שאוסר על חצר וחצר שאוסרת על המבוי, אכתי הכא בב' חצרות קיימינן שכל בני החצר משתמשין בחלקן מעולם, ואין כאן רק משום פרוץ למקום האסור ולא יהא רשות חברו חמור מפרוץ לרה"ר, ואפשר דרבנו לאו אמתנ' קאי אלא בעלמא קאי דחצר שמחיצותיו חריצין אם הן בעמק י' ורחב ד' ברובה שפיר מקרי מחיצה ואם חסר בעמקן או ברחבן חלק החסר כפרוץ ואם פרוץ מרובה הרי הוא כפרוץ כלו.
מד) עירובין ס"ו ב' תוד"ה שהמבוי, וחד מיניהו באחריתא, כונת' פשוטה כמו שפירשם הח"צ וכונתם לסוגי' דהתם דמבעיא לן קבלה מני' או לא קבלה, ואי קבלה מני' י"ל דהא דר"י אחריתא, ואי לא קבלה הדר בי' מהא דר"י וכל דבריהם העתק סוגיא דהתם וזה מצוי בדברי התו', ולפי' מהרש"א דהניחו בקושיא תימא דהלא זהו קו' הגמ' שם, ובהגהות לס' ח"צ כתבו מה שכתבו.