סימן צא (כז)
עריכהא) שאלה, ה' בתים של ה' בני אדם ולכל בית רחבה אחוריו, והרחבות פרוצות זו לזו, אבל גדורות הן מזולתן במחיצות וצו"ה כדין, והן מערבין יחד, ושכחו ולא עירבו, וכל סעודתן של שבת היתה בתנור אחד של אחד השכנים, מה תקנה יש להן להביא סעודתן לביתן.
תשובה, אם בית התנור היינו חדר התנור אינו מקום פיתא היינו שאין אוכל שם אחד מאנשי הבית בשבת, [שאין אוכלין שם בכל שבת, אבל מה שאין אוכלין בשבת זה לא מהני דהוי כמניח ביתו והלך לשבות בבית אחר באותה חצר דנראה דאוסר וכמש"כ תו' ע' א' ד"ה יורש, ולא נסתפקו ביורש אלא מפני שאינו רגיל עדיין בפיתו בבית הזה אבל המניח ביתו ויצא לבית אחר באותה חצר עדיין אוסר] מותר להוציא כלים ששבתו בתוכו לחצר אחרת בלא עירוב דקיי"ל כר"ש צ"א א' דכלן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית [וחצרות רשות אחת הן אף לרבנן] והיינו בית של פיתא דקיי"ל כרב ע"ג א' דמ"פ גורם, והלכך מותר להוציא התבשילין ולהביא לחדר שאינו מקום פיתא ולאכול שם, אבל להביא לחדר שאוכלין שם תמיד אסור, דאף כלים ששבתו בחצר אסור להביאן לבית, כדאמר צ"ב א' מאי למטה למטה לבתים, ואע"ג דהשתא דעתו לאכול בחדר זה, נראה דהוי כבא ישראל בשבת דפסק בשו"ע סי' שע"א ס"ב דאינו אוסר, אמנם לדעת הרשב"א והריטב"א דמחמירין בבא ישראל בשבת אפשר דגם בזה אסור, [ובהלך לשבות לחצר אחרת ונמלך ושב בשבת, ודאי אסור להכניס לבית הזה לדעת הרשב"א והריטב"א מיהו יש להסתפק בכלים ששבתו בבית הזה, אי מותר להוציאן מחצר לחצר, [בכומתא וסודרא שהוציאן דרך מלבוש] ומיהו מבית לחצר ודאי אסור, אבל מחצר לחצר י"ל כיון שלא שבתו בכניסת השבת בבית הרי הן ככלים ששבתו בחצר].
ב) ואם אוכלין בחדר התנור, אם אין בו ד"א על ד"א [ויש פוסקים מרובעים דוקא עי' מ"ב סי' שס"ו ס"ק כ"ב] הרי הוא כחצר, והכלים ככלים ששבתו בחצר, ומותר להוציא ולהביא לחדר שאין אוכלין בו, או שאין בו ד"א, וכן ביש בו ד"א ואוכלין בו, אם יש ב' דיורין בבית ועוברין דרך חדר התנור הרי הוא בית שער ודינו כחצר, ודוקא כשב' הדיורין כל אחד בחדר בפ"ע ושיהא בכל חדר ד"א, דאל"כ הרי הוא בית שער דיחיד, וקיי"ל כר"י ע"ה ב' דחשיב דירה.
ג) ואם חדר התנור בכל תנאי בית, תקנתן שיבטלו כלן רחבותיהן וכל בתיהן לאחד ויהא אותו האחד מותר להביא מביתו לכל הבתים ומבית זולתו לבית זולתו, דקיי"ל כר"י ס"ו ב' דיש ביטול רשות מבית לבית ומחצר לחצר, ואותן שבטלו אסורין להוציא מבתיהן לרחבה כיון דרחבה פרוצה במלאה לחברתה, ואף לדעת י"א שהביא רמ"א סי' שפ"א ס"ד דלא מהני ביטול עד שישייר חדר הפנימי שלא ביטל, הכא שפיר דמי בלא שייר, דבב' חדרים אם יבטל שניהם מותר להמבטל להוציא מזה לזה, [ולא שייך החזקת רשות בזה דעיקרו שלא ישמשו המבטל והזוכה כמקדם אלא שיהא אחד בעלים והשני אורח, וזהו דוקא בשימוש מרשות לרשות, אבל מחדר שלו לחדר שלו שרי כיון דאינו משתמש בתועלת הביטול ואף אם יהי' החזקת רשות אין לאסור עליו דאם בטל הביטול אכתי ב' החדרים רשות אחת וזה כדעת ב"י סי' שפ"א ודלא כהמ"ב שם ס"ק כ"ב בשם אחרונים ודברי התו' ס"ד א' מבואר כדעת ב"י שהרי הצריכו שישייר ולא יבטל חדר הפנימי] וגם מביתו לבית חברו ומבית חברו לביתו מותר לדעת ר"ת והלכך ישתכח תורת עירוב, אבל הכא כיון דהרחבות פרוצות זל"ז במלאן או ביתר מי', לכו"ע אסור להוציא מביתו לרחבה, כדין מבית לחצר, דחשיב כחוזר ומחזיק, וכיון שהמבטל אסור לא ישתכח תורת עירוב ומהני ביטול.
והמבטלין אסורין להוציא מבתיהן לרחבה אף לאחר שכבר הוציא הזוכה, ואע"ג דביחיד שבטל לרבים פסק בשו"ע סי' ש"פ ס"ב דלאחר שהחזיקו ברשותו מותר גם המבטל להוציא מביתו אם בטל להם גם רשות ביתו, ברבים שבטלו ליחיד אסורין אף לאחר שהחזיק היחיד כמש"כ הרשב"א בחי' ס"ט ב', הובא במ"ב סי' ש"פ בבה"ל ד"ה שאין, ולעיל סי' כ"ד כתבנו דהרשב"א חולק על הרמב"ם וס"ל דגם ביחיד שבטל לרבים אסור להוציא אף לאחר שהחזיקו ולפ"ז י"ל דהרמב"ם מתיר אף ברבים שבטלו ליחיד, מ"מ אי אפשר להקל בדבר שמפורש ברשב"א לאסור ולא נתפרש בדברי אחד מן הראשונים להתיר, ואחרונים חלקו בין יחיד לרבים, ואף ביחיד שבטל ליחיד קשה להקל כיון די"פ דאין יחיד נעשה אורח ליחיד, ואף ביחיד לרבים אפשר דאין דעת התו' והרשב"א להתיר כמש"כ לעיל.
ומיהו הזוכה יכול לחזור ולבטל לאחד המבטלין והזוכה השני לשלישי וכן חוזרין חלילה דקיי"ל מבטלין וחוזרין ומבטלין כדאיתא בשו"ע סי' שפ"א ס"ז, מיהו יש להסתפק אי הזוכה מבטל בלא המבטלים אליו או צריך שיחזרו כלם ויבטלו גם לשני, ויש מקום לומר דלא יוכל הזוכה לחזור ולבטל לאחר שלא הקנוהו חלקם להקנות לאחרינא, וגם המבטלים אינם יכולים לבטל שנית שכבר בטלו לראשון, והריטב"א בחי' ס"ג ב' כתב בסוף דבריו אפשר דאפי' בו ביום מחזירין חלילה אצל כלם, נראה דבזה נסתפק, ומ"מ יש להקל בעירוב אף שלא כתבו רבנו אלא בלשון אפשר.
ומה שהיו כל שכנים בסעודת שבתן בתנור אחד לא נחשב לשיתוף [אף אם הוא באופן דמהני שיתוף, וכמש"כ לעיל סי' כ"ו סק"ל דאילו במקום דבעי עירוב בלא"ה לא מהני דבעיא פת וליכא] ולא דמי לבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו כו' דתנן ע"א א' דא"צ לערב דהתם בשותפים בככר אחד וכן בנ"ח שהיו מסובין וקדש עליהן היום [ע"ג ב'] שסומכין על הפת והאי סמיכה א"צ מבעוד יום אלא אפי' בשבת היינו דוקא משום שהן שותפין בפתן כמש"כ לעיל סי' כ"ו סק"ל.