סימן פח (כד) עריכה
א) עירובין ע' א' תוד"ה יורש, ואיירי כגון שבא היורש לדור כו' ודעת הרשב"א והריטב"א דאע"ג דלא בא לדור דכיון דהיה לדירה בעלים בכניסת השבת מקרי דירה בבעלים והלכך בהניח את ביתו בשבת ויצא ג"כ אסור, ולדבריהם צ"ל דהא דאמר לעיל דבדהוי ומית אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב מיירי דמית מבעוד יום דאי מת משחשיכה לא מהני ביטול החי דאכתי אסור משום דירת המת, ואע"ג דאין לו יורשין, וקרי לי' עירב אע"ג דמת קדם חלות העירוב, דלענין להוליך עירובן למקום אחר דאחד מוליך ע"י כלן מקרי עירוב מבעוד יום, והא דלא מוקי לה באמת בדהוי ומית, משחשיכה ולא תקשי לי' הא דאין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב, דא"כ אכתי קשה רישא דאחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב דכיון דאי אפשר לבטל להמת, רשות המת אוסרת על הזוכה כשם שהיה אוסר על הנותן, וע"כ מוקי לה בדהוי ומית מבעוד יום, ולמדנו מדבריהם דאחד מבני חצר שמת בשבת ואין לו יורשין שוב אין לו תקנה להאי חצר בביטול בין שאחד מהן לא עירב ובין שכלן לא עירבו.
ב) רא"ש פ"ח סי' ו', אם חזר לביתו בשבת י"א שאוסר כו' נראה דטעם פלוגתתן בהא דאמר ע"א א' דמת הגר משחשיכה ובא אחר והחזיק אינו אוסר משום שהותר למקצת שבת, אבל אם מת הגר מבעוד יום אע"ג דהחזיק אחר משחשיכה אוסר ופרש"י דנמצאת רשות זו תלוי' ועומדת ולא הוי הותר למקצת שבת, ודעת הרא"ש דהעיקר תלוי בשכיח ולא שכיח, ובגר שכיח הדבר שיבוא אחר ויחזיק, וכן בעכו"מ שכיח שיבוא בשבת, וכן בחזר המבטל והחזיק אמרינן דלא הסיע מלבו, אבל נסתם הפתח או ניטל קורתו דאמר ע' ב' דהותר למקצת שבת הותר לכל השבת לא שכיח, וכן באחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק דאמר שם דמשחשיכה אינו אוסר, משום דלא שכיח ועפ"ז כתבו בהגה' בתו' ס"ו א' דאם היה גוסס ביה"ש אוסר במיתתו אע"ג דעירב, אבל דעת הריטב"א וש"פ נראה דכל מקום שאדם עושה מעשה לא אמרינן הואיל והותרה כיון דבידו לאסור בכל שעה, והלכך כשחזר ישראל בשבת אוסר, ולפ"ז כשמת אחד מבני חצר אע"ג דהיה גוסס ביה"ש אמרינן הואיל והותרה, וכן נראה דהא סתמא תניא משחשיכה אינו אוסר ומשמע אף בתחלת הלילה אע"ג דע"כ היה גוסס ביה"ש, וכן כל הפוסקים לא חלקו בזה, וכן בבעיא דיורש לא הזכירו דמש"ל גם בעירב, וכ"כ בס' מ"ב סי' שע"א בשם ע"א, [ומיהו לדעת הרא"ש דתלוי בשכיח למסתר בשבת צ"ע לחלק בין גוסס לאתא בשבת].
ג) ע' ב' ואחד מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר כו' משחשיכה אוסר, הגר"א ז"ל בביאורו סי' שע"א פי' דהאי סיפא אפי' למ"ד בית התבן אינו אוסר, ואע"ג דהותר למקצת שבת מ"מ כיון דכי חזר ישראל בשבת אוסר [והיינו בדעת הריטב"א וש"פ] ה"נ כשמת ויורשו דר בחצר דאפי' כשדר בבית אחר הוי כדר גם בבית שירש, הוי כחזר בשבת דלא חשיב הותרה למקצת שבת כיון דבחזירתו אוסר, כשמת והוריש היינו חזרה, ואע"ג דכשמת אחד מבני חצר משחשיכה אינו אוסר אף בחצר שהותר ע"י אחד שהניח ביתו, וחשיב הותר למקצת שבת, הכא גרע כיון דהאי רשות שהיה אפשר לאסור בחזירת בעליה אוסרת באמת לבסוף כשמת בעליה, מיהו צ"ע דאין הכרח לכל זה דאפשר דדוקא בחזירה אוסר ולא במיתה, וברייתא כמ"ד בית התבן אוסר, ואפשר דהגר"א מפרש טעם האוסר בחזר בשבת משום דכל בית דירה עומד להיות בו דיורין ועומד לחזרת הבעלים ולהחזקה בנכסי הגר, ול"א בזה הואיל והותרה, ולטעם זה שיבת היורש והבעלים כהדדי נינהו, ומיהו אין קושיא מכאן על הרא"ש שמתיר בחזרת ישראל בשבת דשפיר איכא למימר דברייתא רישא וסיפא כמ"ד בית התבן אוסר ועיקר קו' הגר"א על השו"ע, ששנה דין הברייתא, וסתם כדעת הרא"ש, וזה לא יתכן לדידן דבית הבקר אינו אוסר.
ד) שו"ע או"ח סי' שע"א מ"א סק"ד ובא לאשמועינן כו' ובסק"ה דבדידי' לא אמרינן כו' נראה דברי המ"א באחד מבני חצר שמת מבעוד יום ובא היורש בשבת דלא אמרינן שכבר הותר בכניסת השבת דהכא לא הסיח מלבו אלא דלא הספיק לבוא כיון דבע"ש בא הרשות אצלו, ואין להקשות א"כ אף קדם שבא לדור ליתסר דמניח את ביתו ושובת בעיר אצל בנו אוסר משום שלא הסיח מלבו, י"ל דדוקא בכבר דר חשיב דירתו כשלא הסיח מלבו ולא הוי כדירה בלא בעלים, אבל בלא דר בה עדיין לא חשיב דירתו, אבל באחד מן השוק שמת משחשיכה והניח רשותו לאחד מבני חצר, לא יתכן כלל דברי המ"א דהרי המוריש ודאי הסיח מלבו כיון דאינו דר בבית זה רק בבית אחר, וזה דין המשנה המניח את ביתו והלך לשבות, ובמ"ב בבה"ל ד"ה ואח"כ ובד"ה ואם השוה ב' הדינים ודקדק בדברי הגר"א והדברים תמוהים, וכן באחד מבני חצר שלא עירב ומת בשבת ובא יורש בשבת א"צ לטעם דלא הסיח מלבו דלא מצינו הותר למקצת שבת אלא בכניסת השבת ולא באמצעו, וכדמשמע במ"א סק"א דבהלך בשבת וחזר אוסר לכו"ע, והלכך המ"א בסק"ה צ"ע.
ה) רא"ש פ"ו סי' ט"ז בק"נ ס"ק (ע') [ל'] הביא קו' הט"ז בביטל והוציא במזיד למה אוסר נימא הואיל והותרה, ושניהם ז"ל חלקו דביטול שאני כיון דמבטלין בשבת אוסרין בשבת, ובק"נ פי' דזהו דתניא חוץ מביטול רשות, ולא נראה כלל טעם זה דכל שנאסר למקצת שבת דתניא אין זה רק לענין תיקון העירובין שאין ע"ח בשבת ואין ביטול בשבת בב' בתים שהקיפום עכו"מ מחיצות ולא משום שנאסר למקצת שבת שהרי מחיצות הנעשות בשבת הוו מחיצות ולא אמרינן הואיל ונאסר למקצת שבת, וכן במת ישראל בשבת הותר לדעת תו' והרא"ש היכי דלא עירב, אלא שאין עירוב וביטול [ברשות שבא לו בשבת] מועיל בשבת, והרי לחי וקורה הנעשים בשבת מתירים, ואפ"ה ניטל קורתו בשבת מותר משום הותר למקצת שבת, לא עירב ומת בשבת הותר, מ"מ עירב ומת, ובא יורש בשבת מותר משום הותר למקצת שבת, אבל עיקר שאלתם הוא שאלת הראשונים הרא"ש ז"ל לקמן פ"ח סי' ו', כתב שיש שהוכיחו מזה דחזר ישראל בשבת אוסר [והיינו משום דכל רשות רמיא לבעליו ולא מקרי הותר למקצת שבת וכמש"כ סק"ג] והרא"ש כתב דכיון דהחזיק אגלאי מלתא דלא הסיע מלבו, ובדין ביטל ומת בשבת שכתב הק"נ דאוסר יש לעי' דאפשר דאין הביטול מתבטל כלל, ואף את"ל דבטל הביטול אכתי י"ל דכיון דלא חזר והחזיק אלא בסיבה בעלמא נתבטל הוי לי' שבת הואיל והותרה, ולדעת הגר"א שהבאנו בסק"ג דאחד מן השוק שמת ובא היורש לדור בשבת אוסר ה"ה בזה, מיהו כשמת לאחר שכבר החזיקו שאין יכול עוד להחזיק י"ל דעדיף טפי, מיהו כיון דהאי חזקה היתה בשבת י"ל דאכתי בכניסת שבת לא הוחלט היתרו, ואם היה הביטול בשבת לא שייך הואיל והותרה, וקו' הראשונים בביטל בעוד יום.
ו) מסקנת האחרונים דהחזקת רשות של הזוכה שלא יאסור עליו עוד המבטל בהוצאה הוא דוקא משחשיכה ולא מבעוד יום, [עי' במ"ב סי' שפ"א ס"א בבה"ל ד"ה ולרש"י] ובהוציא המבטל מבעוד יום צדד במ"ב שם ד"ה המבטל שאין זה חזרת הביטול, והחזקת הזוכה הוא בין בהוצאה בין בהכנסה וכמש"כ תו' ס"ח ב' ד"ה והוציאו, וחזרת המבטל ג"כ בין בהוצאה בין בהכנסה וכמש"כ תו' שם, בין בביטל גם ביתו ובין שלא ביטל ביתו, וכן ברבים שבטלו ליחיד דאסורין גם בבית הזוכה שהוא החזקת רשות הוא בין בהוצאה בין בהכנסה, והא דחלקו תו' ס"ד א' ד"ה א"כ בין הוצאה מביתו לבית חברו להכנסה, את"ל דהתו' ברבים שבטלו ליחיד איירו או ביחיד ליחיד ודעת תו' שהוא כרבים ליחיד, וא"כ בביטול חצר הדין שאסורין אף מחצר לבית חברו דחשיב בזה החזקת רשות בחצר, הכא עדיף דהתם החצר משמשת לעולם לבתים וכניסה מחצר לבית נראה כשימוש בחצר, אבל הכא אין הבתים משמשים זה לזה ואין זה היכר בעלות במה שמוציא מביתו, ומהאי טעמא דעת ר"ת דשרי אף מבית חברו לביתו, ור"י אוסר בזה, דזה נראה כחזרת רשות, ואת"ל דיחיד ליחיד נעשה אורח וא"כ בביטול חצר מותר המבטל בבית הזוכה אע"ג דמכניס לחצר שהוא רשות שלו, הכא גרע טפי דהתם שימוש החצר לכל הבתים וכשמוציא מבית חברו לחצר נראה כאורח ומשמש בבית חברו אבל הכא כשמכניס לביתו נראה כמחזיק בביתו שאין ביתו מיועד לשמש לבית חברו, והלכך אין מדברי תו' הכרע לדין יחיד במקום יחיד, ובזה מתפרשים דברי הרמ"א בשו"ע סי' שפ"א ס"ד וכמש"כ בבה"ל שם אלא שדחק דדברי התו' מכריעים שיחיד ליחיד נעשה אורח וא"כ דברי השו"ע סותרים אהדדי, ולמש"כ אין זה הכרע, וכן מש"כ בבה"ל שם דדוקא כשמוציא ואח"כ מכניס אסור תמוה דהלא המחבר לא הזכיר תנאי זה, ועוד יחיד שהכניס כליו מחצר לבית חבריו שבטל להן מי אסור אח"כ להוציאן, ולשון התו' בהוה שאי אפשר להכנסה בלא הוצאה.
ז) שו"ע סי' ש"פ ס"ב אם בטל להם גם רשות ביתו מותרין בין הוא כו' ופירשו אחרונים דהיינו לאחר שהחזיק הזוכה, ובמ"א הביא קו' ע"ש למה נועל יבטל ביתו ויחזיק חברו וישתרו שניהם וכן יש להק' במילתא דרבא ס"ח א' דאמר פנו לי מאני לבטל ביתו ויחזיקו וישתרו, ומה שתירץ המ"א דמיירי בביטול ליחיד לא יתכן למש"כ במ"ב סי' ש"פ ס"ד דיחיד אצל יחיד נעשה אורח, גם מש"כ דאינו רוצה לבטל ביתו להרבות עליהן דיורין, כמדומה שאין זה טעם דא"כ למה דחקו בתו' ס"ד א' דהיכי דשניהם מותרין תשתכח תורת עירוב הא לא ירצה בביטול ביתו בשבת הבאה משום שמרבה עליו דיורין, ומוכח מזה לדעת תו' דבאמת הוא אסור אף לאחר שהחזיקו, וכן מוכח מעיקר דבריהם דאם איתא דלאחר שהחזיקו כלן מותרין הרי מבואר דלא חיישינן שתשתכח תורת עירוב היכי דמצו לערב, שהרי לעולם אינם מפסידין בביטול כלום, ואף שאסור קדם שהוציא חברו מ"מ אין זה הפסד שהרי חברו יחזיק תיכף, וכן מוכח דעת הרשב"א שכתב דגם רבים אין יכולים להחזיק לאחר שהחזיק הזוכה וסיים ומיהו אסורין להוציא בכל גווני ומלשון הרשב"א שלא כיון שמועתו להשמיענו שהן אסורין לאחר שהחזיק אלא השמיענו דאע"ג דלא נזכר בגמ' החילוק בין החזיק הזוכה ללא החזיק אלא ביחיד ה"ה ברבים, אבל שהן אסורין בכל גוונא הוא דבר מבואר, ולדעת הרמב"ם דביחיד היכי דאין יכול לחזור ולהחזיק מותר להוציא נראה דה"ה ברבים, דאין טעם כלל לאסור ברבים מביחיד כיון דלא חשיב חזרת רשות למה נחמיר להן יותר מביחיד, ומהא דנחלקו במבטלין וחוזרין ומבטלין משמע נמי דאין תקנה שיהיו שניהם מותרין ובגמ' ס"ח ב' אמר לר"א אין מבטלין וחו"מ ולמה לן חזרה כיון דלר"א גם רשות ביתו ביטל ליחזק הזוכה ויושתרו תרויהו, [שו"ר בריטב"א בחי' כ"ו א' כתב ג"כ כדעת הרמב"ם דלאחר שהחזיקו מותר הוא ג"כ להוציא, וכנראה דאותן דהקשו על רש"י שהביא לא ס"ל כן].
ח) שו"ע סי' שפ"א ס"א במזיד אוסר כ' במ"ב סק"ג דאם חזר וביטל מהני ובשה"צ כתב שהוא מהר"י, ותימא שלא הביא דעת תו' ס"ט א' ד"ה הוציא דלא מהני עוד ביטול והוא מוכח בסוגיא לפי פירושם וכן הריטב"א הסכים לפי' ר"י בתו' לכן נראה לדינא דלא מהני תו ביטול באותו היום דלא כהמ"ב.
ט) שו"ע שס"ה ס"ג אבל אם נראים עולים כו' ודוקא היכי דאסור משום תקנת עירובי חצרות מהני נראה מבחוץ אבל היכי דאסור משום פרצות כגון בפרצת החצר כנגד פרצת המבוי או במן הצד או ברחבה של יחיד לא מהני נראה מבחוץ עד שיעשה צו"ה במבוי לצד רה"ר ואז א"צ לצד החצר שום תיקון ואפי' בנכנסין כותלי המבוי שרי [היכי דאין איסור משום חסרון עירוב] או יעשה צו"ה לצד החצר ולחי לצד רה"ר, וכי היכי דלא מהני נראה מבחוץ למחשב מבוי סתום ה"נ לא מהני לחי וזה נלמד מלשון התו' ז' ב' ד"ה בעירבו, שכתבו דאי בנפרצה כו' דאפי' לא נפרץ במלאו הוי כמפולש ולא מהני לחי עד דאיכא צו"ה, ולפ"ז אף עומד מרובה לא מהני דכל שנפרץ ד' חשיב מבוי מפולש, וצריך צו"ה מאחד הראשים, ולפרש"י שם למאי דס"ד דהא דאמר רב חצר מותרת ומבוי אסור הוא משום פרצת החצר צ"ל דהא דנקט שנפרץ במלאו הוא משום שרייתא דאי לא נפרצה חצר כנגדו אע"ג דנפרץ במלאו שרי.
י) שם ואם נפרצה לרחבה פחותה מסאתים כו' אף לדעת השו"ע דחצר וקרפף ב' רשויות הן לכלים ששבתו בבית הכא ברחבה מודה דרחבה וחצר ובית רשות אחת הן וכמש"כ הריטב"א הובא בב"י סי' שנ"ח דרחבה דינה כגג דאע"ג דנעשה כרמלית ביתר מב"ס מ"מ בב"ס גג ובית רשות אחת הן וכמש"כ תו' צ' א' ד"ה הכא, ופחותה מסאתים דנקט ל"ד אלא פחותה מיתר מסאתים קאמר, ובזה לא שייך לחלק בין עירבו ללא עירבו, והכא שרי אף בנכנסין.
יא) שם אבל אם יתירה על סאתים כו' כאלו נפרץ לכרמלית כו' פי' וצריך צו"ה באחד הראשים ולחי מצד האחר, ואפי' באין כותלי המבוי נכנסין צריך צו"ה לצד רה"ר, ואפי' לא נפרצה רחבה כלל ואם עשה צו"ה לצד רה"ר וכותלי המבוי נכנסין צריך לחי, אבל אם אין כותלי המבוי נכנסין, כתב במ"ב דלא מהני נראה מבחוץ משום דהני גיפופי לא מהני להתיר הרחבה וכש"כ דלא מהני לאחרינא, והוא מדברי התו' כ"ד ב' ד"ה ההיא, אבל דבריהם תמוהים שהרי לעולם נראה מבחוץ אינו מתיר בחוץ ומתיר בפנים וכדאמר ט' ב' בלחי של מבוי הפתוח לרה"ר ונראה מבחוץ, ומל' הריטב"א בחי' כ"ד ב' נראה דמפרש דבריהם דהכא שהקרפף גדור וראוי להתיר ואינו מתיר גרע, ומ"מ הריטב"א פליג עליהם ודעתו דאם אין בגיפופין ד' אמות נידון משום לחי, והכא בגיפופי ד"א, ומדברי הרשב"א בחי' לעיל י' א' נראה דמפרש דדברי התו' הוא ג"כ דוקא בנמשך ד"א, אלא דבחצר קטנה שנפרצה לגדולה נידון משום לחי באין כותלי קטנה נכנסין, אף בגיפופי ד"א כיון דהני גיפופי אשרויא משרי חצר הגדולה [ומשמע דחצר גדולה משתריא בהני גיפופי אף בליכא עומד מרובה דד' אמות נידון משום פס אף שאין נידון משום לחי ועי' לעיל סי' ג' סק"ח ט'] אבל בקרפף כיון דלא מהני לקרפף לא מהני למבוי, ובזה דעת הראב"ד שהביא הרשב"א שם דאף בחצר גדולה וקטנה לא משתריא קטנה בגיפופי גדולה אם במשכן ד"א דכיון דד"א מבטלין ההיכר והוי לי' כמחיצה בעלמא מבחוץ שאין ניתר בעומד מרובה מבחוץ דמחיצה צריך למסתם מקום הנגדר, והראב"ד נקט כשיש עומ"ר בחוץ דבאין עומ"ר פשיטא שאין להתיר, ומיהו לסברת תו' כמו שפירשם הרשב"א מהני אע"ג שאין עומ"ר כיון שמתיר בפנים, [את"ל דד"א נידון משום פס] ונראה להלכה דעד ד"א נידון משום לחי כדעת הרשב"א והריטב"א ולדעת הרשב"א גם דעת התו' כן, וביותר מד"א לא מהני אף מחצר לחצר וכדעת הראב"ד והריטב"א וכ"נ מדעת הרשב"א להלכה וכמש"כ המ"מ משמי' מובא בב"י סי' שנ"ח.
ולפ"ז הכא ברחבה יותר מב"ס ואין כותלי המבוי נכנסין לרחבה נידון משום לחי עד ד"א וסגי בצו"ה לצד רה"ר, ולצד הרחבה א"צ כלום.
יב) ז' ב' תוד"ה בעירבו, אבל רחבה דהכא אינו כן דא"כ כו' אלא מיירי בדאית כו' מדמפליג כו' דלא גרע מחורבה כו' באמת אין זה מכרע דרחבה דלא הוקפה לדירה גריעא מחורבה והיינו רחבה דלקמן, אלא דלא ניחא להו לאוקמא דוקא ברחבה פחותה מב"ס, וכיון דקסתים משמע דאף ברחבה יתירה מב"ס איירי וע"כ בהוקפה לדירה דהיינו פתח ולבסוף הקיף כדאמר כ"ד א' רחבה שאחורי הבתים כו', אלא שיש מקום לומר כיון דרחבה חשיבא כרמלית ומשום דפתוח לה הבית נעשה דירה אינה נעשה דירה אלא לענין טלטול אבל לא לאסור משום חסרון עירוב כיון שאינה דירה כחצר, וע"ז הביאו ראי' מחורבה דאוסרת, וזה מוכח לקמן ע"ד א', ועוד ס"ו ב', בב' בתים הפתוחים לחורבה, והרא"ש הביא מהא דביטול רשות בחורבה, ויש להסתפק ברחבה ב"ס שלא הוקפה לדירה ואח"כ פתח לפתחו בגוה, אי אוסרת משום ע"ח, ומסתבר דמקרי לית בה דיורין.
יג) כ"ה ב' תוד"ה וכי, ונ"מ שאם נפרץ מצד אחד לרה"ר צריך צו"ה מכאן ולחי מכאן אבל כו' דבריהם אינם מובנים ומש"כ מהרש"ל בזה תמוה מאד, שפי' דקרפף הפתוח במלאו לחצר ואינו פתוח לרה"ר אסור משום מלאו לחצר אע"ג דאיכא גיפופי לחצר ונראה מבחוץ נידון משום לחי, דכיון דהוא פרוץ במלאו רגל הקרפף הוא בחצר ואוסר משום פתח, אע"ג דפתח של קרפף לחצר לא חשיב התערבות הקרפף לחצר, שיאסר הקרפף, מ"מ בפרוץ במלאו אוסר בתורת פתח, והלכך לא מהני נראה מבחוץ, וכן בחצר שנפרצה במלאה לקרפף, אסורה מטעם זה אע"ג דאיכא לקרפף גיפופי, והיינו דאמר בגמ' חצר מ"ט דאית לי' גיפופי והא זימנין דמש"ל איפכא, וכ"ז באין הקרפף פתוח לרה"ר אבל כשהקרפף פתוח לרה"ר, כיון שאין רגל הקרפף רגילה בחצר לא חשיב התערבות מכח פתיחת פתח, ובמלאו אסור מדין נפרץ במלאו והלכך מהני נראה מבחוץ, ולזה צריך טעמא דאויר חצר מיתרו ומטעם זה לא מהני נראה מבחוץ, וכה"ג בחצר שיש לה פתח לרה"ר ונפרצה במלאה לקרפף חצר מותרת משום גיפופי קרפף, והם דברים זרים מאד ולעולם אין איסור מכח פתח והרגל מחצר לקרפף ומקרפף לחצר, שאין ענין הזה אלא בעירובי חצרות שתלוי בדיורין, והכא אין חילוק בין יש להן פתח לרה"ר או לא, ולעולם אין איסור רק משום מלאו, ואי נראה מבחוץ נידון משום לחי, ודאי שרי בכל ענין ואף אויר חצר מיתרו לא שייך כיון דלא חשיב במלאו, וגם פי' הרש"א תמוה ואין זה כונת התו', ובאין פתוח הקרפף לרה"ר נמי לא חשיב חצר משום שהוא פרוץ לחצר, ואם הקרפף ניתר בלחי איך שייך בו אויר חצר מיתרו הלא הוא מוקף לדירה, ומאי האי דכתבו התו' דצריך צו"ה הלא אין ד"ז אלא במבוי אבל חצר אפי' מפולש ניתר בפסין וא"צ צו"ה, [וזה יותר קשה לפי' מהרש"ל] ומאי פריך מש"ל אפכא דלמא מיירי באינן נכנסין וקרפף אסור משום דאויר חצר מייתרו והלכך נראה מבחוץ אינו נידון משום לחי, משא"כ בחצר שנפרץ לקרפף, כיון דלא שייך אויר קרפף מייתרו שרי דנראה מבחוץ נידון משום לחי, ונראה דכונתם בלשונם דנ"מ במאי דאמרינן דאויר חצר מייתרו ונעשה כרמלית לענין מבוי שנפרץ להאי קרפף דאי האי קרפף חשיב כרמלית דין המבוי כדין מבוי מפולש וצריך צו"ה לצד רה"ר ולחי לצד הקרפף או אפכא, אבל אי לא חשיב כרמלית אלא דאסור משום פרוץ במלאו מבוי שנפרץ בו, חשיב כמבוי סתום וא"צ רק לחי לצד רה"ר, ולצד הקרפף אפי' הוא פרוץ במלאו א"צ כלום דניתר בנראה מבחוץ אבל אם אין גיפופין בקרפף צריך לחי כיון דהקרפף אסור משום פרוץ במלאו, ועוד דמבוי וקרפף ב' רשויות לכלים ששבתו בבית, לדעת רש"י והרא"ש, כמש"כ המ"א סי' שע"ב ס"א, וראית התו' מלעיל ז', הוא דמשום פרוץ במלאו למקום האסור לא חשיב מפולש שיהא צריך צו"ה לצד רה"ר, וה"ה בפרוץ למקום הנאסר משום פרוץ במלאו, כיון דהוא רה"י בעיקרו, [והשתא דאמרינן דאויר חצר מייתרו לעולם צריך לחי לצד הקרפף אף אם עשה צו"ה לצד רה"ר למש"כ תו' כ"ד ב' ד"ה ההיא, ואולי זהו כונת הגליון שהביא המהרש"ל].
יד) ויש לעי' בנפרץ הכרמלית בשבת אי חשיב כחסרון מחיצות, דלא אמרינן הואיל והותרה, כיון דאויר מחיצות מייתרו, ויהי' נ"מ גם בזה, ולולא דבריהם היה אפשר לומר דאויר חצר מייתרו לאו דוקא אלא ר"ל משום פרוץ במלאו חצר עושהו כיתר מסאתים, אבל אנו אין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל, אבל צריך טעם למה איסור מלאו יעשנו כרמלית משום יתור.
טו) כ"ה ב' ומודינא בקרפף שנפרץ במלאו לחצר כו' כמאן כר"ש כו' כתבו הרשב"א והריטב"א דמיירי בכותלי קרפף נכנסין דאל"כ הקרפף מותר בנראה מבחוץ, א"נ בגיפופי החצר ד"א [והחצר ניתרת בעומ"ר א"נ פס משום מחיצה וכשר בד"א כמש"כ לעיל], ונראה שאין דבריהן רק טעם אהא דמבואר בסוגין דלרבנן אסור הקרפף משום פרוץ במלאו, אע"ג דאין הקרפף רק בית סאתים, אבל למאי דמסיק דאויר מחיצות מיתרו וחשיב קרפף יותר מבית סאתים לא שייך למפרך דיותר בגיפופי החצר דהא אפי' אי נחשוב הגיפופין כסתום אכתי איכא מן גיפופין ולפנים יותר מב"ס כזה (קמז) אבל בריטב"א מבואר דאף באויר מחיצות מייתרו דוקא בנכנסין או בד"א ונראה כונתם לאוקמא אף בקרפף שנכנס לחצר כזה (קמח) וכשנפרץ הוצרכו לתנאי שיהא הכתלין הנכנסין נשארין ורק הכותל שנגד פני החצר נפרצה דאילו נפרצו גם הכתלים שלצדדין לימין ולשמאל א"כ גיפופי החצר חשיב סתימה, וממעטין את הקרפף מיתר על ב"ס.
טז) והריטב"א מסיים בה, וי"מ דלא מהני לחי ופס לקרפף יתר על ב"ס שלא הוקף לדירה, ולכאורה אין מובן כונתו דאם מן הפס ולפנים יתר מב"ס איך יועיל פס, ולמש"כ נראה דר"ל דאין מועיל פס למעטו מיתר על ב"ס כיון דהוא כלו יתר מב"ס ואין מחיצותיו מועילות לו גם הפס לא ימעטנו זהו סברת הי"מ, אבל קרפף ב"ס ודאי פס מצילו שלא יהא פרוץ במלאו כדאמר זימינן דמש"ל אפכא, אבל קשה דמשמע דהני י"מ מתרצי כל הסוגיא הא דאין הקרפף ניתר בנראה מבחוץ ואכתי תקשה למאי דמפרש דלרבנן קרפף אסור משום פרוץ במלאו לחצר, ואולי כונת הי"מ דנראה מבחוץ לא מהני לקרפף שלא הוקף לדירה, ולפ"ז צ"ל דט"ס בלשון הריטב"א וצ"ל לקרפף שלא הוקף לדירה, ומיירי אפי' בקרפף בית סאתים, וצ"ע.
יז) במ"ב סי' שנ"ח ס"ק צ"ו הביא דברי המ"מ בשם הרשב"א בקרפף שנפרץ לחצר דאויר מחיצות מייתרו דדוקא בנכנסין או בגיפופין יותר מד"א, וכבר כתבנו ס"ק ט"ו דא"צ תנאי זה אלא כשכותל הקרפף עמד באויר החצר כזה (קמט) או כזה (קנ) באופן שמן הגיפופין ולפנים ליכא יתר מב"ס אבל כשכותל החצר היה ישר ושימש לקרפף ולחצר ונפרץ כותל שכנגד אויר הקרפף בזה אף אי איכא גיפופין מעליות אסור כיון דמן הגיפופין ולפנים איכא יתר מב"ס.
יח) במ"ב סי' שנ"ט בבה"ל ד"ה רחבה, כתב בשם הפמ"ג דקרפף פחות מב"ס שלא הוקף לדירה מותר לטלטל ממנו לבית, אבל ב"ס מצומצם אסור לטלטל ממנו לבית, ואינו כן, דמאן דאסר מקרפף ב"ס לבית אפי' מקרפף פחות ב"ס אסור לבית דדין בית וקרפף לר"ש כחצר וקרפף לרבנן ולרבנן אפי' בפחות מב"ס מקרי קרפף לענין זה, וכמש"כ הריטב"א בחי' עירובין כ"ד א' וכן מסיק הרא"ש שם וכ"ה בתו' שם ד"ה לא אמרן, וכ"מ עוד בתו' כ"ה ב' ד"ה קרפף, וכ"ה בתו' צ' א' ד"ה הכא, וכ"ה בהדיא בשו"ע סי' שנ"ח סעי' י', וכ"כ המ"ב שם ס"ק ע"ה וס"ק ע"ז, והוא מדברי הרא"ש והטור.
יט) כ"ג א' תוד"ה ובלבד, והא נמי אין לומר כו' דא"כ במאי פליג ר"ע כו' דלתרוייהו בע' אמה ושיריים ודבר מועט צריך שומירה ובפחות מכאן לא צריך, מבואר מדבריהם דלריב"ב דאם חסר האי דבר מועט אע"ג דאיכא ע' אמה ושיריים דינו כפחות, והלכך אם פחות א"צ שומירה ה"ה בע"א ושיריים א"צ, והלכך אין נ"מ בין ר"ע לריב"ב, ומיהו אכתי איכא נפקותא ביניהו בחסר משהו מהאי דבר מועט ואכתי איכא יתר על עאו"ש, דלר"ע צריך שומירה, ולריב"ב א"צ שזהו בכלל פחות, אלא דקשיא להו לישנא דר"ע דאמר אפי' אין בה אחת מכל אלו, הלא ת"ק נמי הכי אית לי' בעאו"ש ואדרבה ר"ע בא להחמיר ביתר מעל עאו"ש משהו, והאי קושיא היא אפי' אם נימא דריב"ב בע' מצומצם קאמר אבל פחות א"צ ויתר לא מהני, דהא לפי' זה נמי בפחות האי דבר מועט משהו א"צ שומירה, ור"ע דאיירי בלא דבר מועט אינו מיקיל כלום מדריב"ב אלא אדרבה בא להחמיר ולא שייך לישנא אפי' אין בה אחת כו' ומלשונם משמע דלפי' קמא ל"ק האי וצ"ע, [ומלשון הרש"א נראה דמפרש דריב"ב בעאו"ש בלא דבר מועט נמי צריך, אלא דלא חשיב יתר עד דאיכא יתר מדבר מועט והלכך אי ריב"ב בצמצום דוקא קאמר ניחא, אבל תימא דא"כ גם אי נימא דביתר מהני שומירה נמי ניחא, וי"ל דלישנא דובלבד קשיא להו דהא לריב"ב נמי צריך שומירה, ושומירה מהני אף לר"ע, אבל לשון התו' לא משמע הכי] ולפום קושטא דמלתא דביתר לא מהני שומירה, נראה דלר"ע ה"ה ביתר משהו על עאו"ש לא מהני שומירה, ומהרש"א ז"ל נסתפק בזה.
ומיהו להלכה אין נפקותא בזה דדעת הרמב"ם דהלכה כריב"ב בהאי דבר מועט, והלכה כר"ע שא"צ שומירה, והלכך מיקילינן אף בעאו"ש ודבר מועט בלא שומירה, ואע"ג דליכא תנא דמיקל בזה, מ"מ תרי פלוגתא נינהו, וקיי"ל בהא כריב"ב ובהא כר"ע, ואולי לישנא דגמ' יתר מב' סאתים מכרעא לי' להר"מ דבשיעור זה דוקא תלי, שיהא ה' אלפים אמה במקום הגדור.
כ) שם והא נמי אין לומר דביתר מע' נמי סגי בשומירה כו' קשה דא"כ אנן דאסרינן אף בהוקף ולבסוף פתח כמאן דהא לכו"ע בסמוכה לעיר ובשומירה סגי, ועוד בגינה אסרינן אף בפתח ולבסוף הוקף והכא שרינן אף בגינה, אלא ע"כ דביתר מב"ס אסור ולא מהני שומירה.
שם בתו' ומה שפרש"י אפי' בהוקף לדירה לא שרי כו' דוקא בקרפף פליגו עלי' דרש"י אבל בגינה ודאי לא מהני פתח ולבסוף הוקף כדאמר בגמ', ויש לעי' איך יתכן לאסור קרפף יותר מב"ס אף בהוקף לדירה, דא"כ אנן דשרינן כמאן, [וי"ל דלפרש"י הוקף לדירה היינו לשמש בי' שימושי דירה והיינו חצר, ולפ"ז יהי' מוכרח דזרעים מבטלי גם דירת חצר דלא כמש"כ הרא"ש לפרש"י וצ"ע].
כא) יש להסתפק לריב"ב דמצריך שומירה או בית דירה או סמוכה לעיר אף בב"ס ובפחות היכי דאית לי' שומירה, אי חשיב כחצר והוא רשות אחת עם החצר, או דאכתי קרפף הוא ואין מוציאין מחצר להאי קרפף לרבנן, ולר"ש אין מוציאין לתוכו כלים ששבתו בבית, והרא"ש הוכיח מלשון רש"י דחשיב מוקף לדירה והוא רשות אחת עם החצרות, והא דאמר לקמן דנזרע ב"ס אף במיעוטו אוסר לרבנן דר"ש הוא משום שההיקף הוא יותר מב"ס אבל בהיקף ב"ס חשיב מוקף לדירה אף בגינה, ורשות אחת היא עם החצרות, כיון דיש בה בית דירה, ונראה דאין הכרח לזה מפרש"י דבאמת זרעים מבטלי דירה, לענין שהוא ב' רשויות עם החצרות, אלא דחשיב דירה לענין טלטול בתוכה, ומה שהוכיח רש"י דביתר מב"ס לא מהני היקף לדירה נמי מאי טעמא דזרעים מבטלי לה וכן תשמיש קרפף לא הוי דירה אע"ג דפתח ולבסוף הקיף, תדע דאם בבית דירה חשיב גינה מוקף לדירה, ה"ה בשומירה, וא"כ בסמוכה לעיר נמי ולקמן כ"ה ב' מבואר דקרפף הסמוך לחצר אע"ג דלא הוי רק ב"ס חשיב ב' רשויות עם החצר, ולכאורה עיר וחצר שוין, ועוד סתמא דמלתא בחצר שבעיר קיימינן.
כב) כ"ג ב' תוד"ה נזרע, ונראה לר"ח דדוקא קרקע יותר מב"ס אבל ב"ס אפי' נזרע כלו לא בטיל דירתו דהא לריב"ב כו', נראה דכונת ר"ח היינו דגינה ב"ס מותר בטלטול כמו קרפף ב"ס, ובאמת הוא בהדיא במתנ' בפלוגתא דריב"ב ור"ע, אבל אין לומר דכונת ר"ח דאין בטל דירתו וחשיב רשות אחת עם החצרות, דזה אין להוכיח ממתנ', וגם אין זה במשמעות דבריהם, שסיימו ומיהו מבעיא לי' כו', וזה דלא כהמ"ב סי' שנ"ח ס"ט בבה"ל ד"ה קרפף שהביא דעת ר"ח דקרפף ב"ס שהוקף לדירה ונזרע כלו מותר להוציא מבית לתוכו. [א"ה, עי' לק' סי' קי"ב סק"ו].
כג) כתב בהג"א דגינה וקרפף שיש בה שומירה או בית דירה או סמוכה לעיר מותר אף ביתר מב"ס, ועי' ב"י סי' שנ"ח ובמ"א שם שפי' דלר"ע שרי בשומירה ביתר מב"ס, והא דרחבה צריך פתח ולבסוף הוקף, היינו ברחבה הנעשית מאליה ע"י בתים שנבנו סביבת מקום פנוי, וכמו שפי' ריטב"א בשם הראב"ד, ובמ"ב הק' מקרפף הסמוך לחצר דאמר כ"ה ב' דאסור ביתר מב"ס, והא דאמר כ"ג ב' קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה נזרע רובו אסור צ"ל באין בו בית דירה אלא הוקף לתשמיש דירה קאמר וצ"ע וכבר הסכימו דהעיקר כדעת האוסרין וכ"מ מהא דאבוורנקא כ"ה ב' דכלהו בעיר הוו.
כד) טוש"ע סי' שנ"ח ס"י ואם יש בה סאתים או פחות אסור להוציא ממנה לבית, בהגהות מהרל"ח הוכיח מלשון הטור דאין אוסר אלא מחלק הגינה לבית וכמו שפי' המ"א דברי השו"ע, ופי' מהרל"ח דעת הטור דלא מקרי פרוץ במלאו למקום האסור לענין טלטול מבית לחצר, ולפירושו צ"ל הא דתנן צ"ב א' חצר קטנה שנפרצה לגדולה קטנה אסורה היינו כלים ששבתו בבית אסור לטלטל בחצר אבל להוציא מבית לחצר שרי, ובהדיא כתב הטור סי' שע"ד דחצר קטנה אסורה להוציא מבית לחצר, וגם לא יתכן זה בסברא דכיון דאסור טלטול בתוכה אסור להוציא מבית לתוכה [ועי' צ' א' מאי קמבעיא לי' כרמלית ורה"י קמיבעיא לי כו'] וא"כ דברי הטור תמוהין מאד שהוא נגד משנה מפורשת דחצר קטנה שנפרצה לגדולה, וכן לעיל ז' ב' במבוי שנפרץ במלאו לחצר אסרינן בלא עירבו והיינו מבית למבוי דאילו ממבוי לחצר שרי דקיי"ל כר"ש דמבוי וחצר רשות אחת הן, וכן הא דאסר בפחות מב"ס מחלק הגינה לחצר תמוה דבגמ' כ"ד א' משמע דבמיעוטו אף מיעוט הנזרע חשיב חצר היכי דהוא בפחות מב"ס, דאל"כ אכתי ליתסר חצר משום פרוץ במלאו, וכי היכי דלרבנן שרי מחלק החצר לחלק הגינה ה"נ לר"ש שרי מבית לחצר ולגינה, ובאמת שכ"כ המ"א לדינא, ואולי ט"ס בלשון הטור ותיבות "או פחות" מקומם ברישא אחרי תיבות אלא בית סאתים, ובסיפא צ"ל ואם יש בה סאתים אסור כו' ועולה הכל כהוגן.
פ"ט א' תוד"ה רב מ"מ חשיב שפיר נפרץ במלאו כו' כעין שפרש"י כו' הא דלא מייתו ממתנ' דחצר קטנה שנפרצה לגדולה לקמן צ"ב א' ועיי"ש בפרש"י ד"ה הגדול, נראה דהתם י"ל דוקא להוציא מבית לחצר אסור אבל טלטול בחצר כלים ששבתו בבית י"ל דשרי, והכא בטלטול קיימינן, [ועי' לק' צ"ג ב' ר"א א"מ בו אלא בד"א ובתו' שם ד"ה אין].
כה) טור סי' שנ"ח אבל בחצר ורחבה כו' מספקא לי' לר"מ כו' אפשר דדוקא בנזרע רובו מספקא להו דמיעוט הנשאר אכתי משמש בהשתמשות חצר ורחבה והלכך מספקא להו דרובה בטל למיעוטה מפני שתשמישה חשיב טפי מתשמיש קרפף, אבל בנזרע כלה כיון דבטל כל תשמישה והוא עתה גינה מה יועיל מה שהיתה קדם חצר, אבל מלשון הרא"ש והמרדכי משמע דאף בכלה זרועה מספקא להו, ואפשר משום שאחר שסילק הזרעים חוזרת לשמש שימוש החצר הלכך לא מיבטיל.
ולענין עיר מוקפת חומה שהביא המ"ב נראין דברי האוסרין דזהו דין חצר שנזרע, ומה לי חצר ומה לי עיר, והלכך בנזרע רוב המקום המוקף [ונראה דמקום הבתים אינם מצטרפים לרוב הדירה] כלה אסורה אף אם מקום הנזרע פחות מסאתים, ואם נזרע מיעוטה והוא יותר מב"ס כלה אסורה, ואם הוא ב"ס מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר ובמקום הנזרע, אבל אסור להוציא מן הבית אף למקום שלא נזרע, ואם הוא פחות מב"ס מותר להוציא מן הבית לגינה, וכ"ז כשמקום הנזרע אינו מוקף אבל אם הוא מוקף נידון בפ"ע ככל הגינות, והעיר בפ"ע, בין לקולא בין לחומרא.
כו) שו"ע סי' שנ"ח ס"ט, הזרעים מבטלים הדירה במ"ב בבה"ל ד"ה הזרעים נסתפק אם לאחר שסלקו הזרעים שבה דירתו או דינו כהקיף ולבסוף פתח, ונראה דדינו כהקיף ולבסוף פתח, וכ"ד המ"ב בזה אמנם מש"כ להקל בפחות מב"ס ונראה דכונתו בנזרע רובו או כלו אבל כל החצר הוא פחות מב"ס [וה"ה ב"ס] והוא ע"פ ספיקו של הרא"ש ללמוד מדברי רש"י דאם כל החצר פחות מב"ס [וה"ה ב"ס] אין הזרעים מבטלים נראה דאין לסמוך בזה להקל דהעיקר כמש"כ תו' והרא"ש וכ"ד הריטב"א וגם מדברי רש"י אין הכרע וכמש"כ ס"ק כ"א, אמנם בלא"ה יש להקל בשעת הדחק בב"ס ובפחות להוציא מן הבית לתוכו משום דעת הרמב"ם והסמ"ג וש"פ דבית וקרפף רשות אחת הן וכמש"כ במ"ב סי' שע"ב ס"א בבה"ל ד"ה או, אמנם בעיקר דין דיר וסהר וחצר יש להסתפק בהקיף שלא לשם דירה ואח"כ עשה בתוכן דירה, דלא מצינו דהקיף ולבסוף פתח לא מהני אלא בקרפף ורחבה שאינן עיקר דירה רק משום בית הפתוח לתוכן והלכך צריך פתח ולבסוף הקיף אבל דיר וסהר שהן בעצמן דירה לא אכפת לן במחיצות העומדות מאליהן שלא לשם דירה, או דלמא דכל מחיצות שלא התירו שוב אין מתירין, ומהא דריב"ב כ"ג א' דמצריך שומירה ומתיר אפי' בהוקף ולבסוף פתח, אע"ג דמעיקרא הוי כרמלית, אפשר דיתר מב"ס גרע טפי.
במ"ב סי' שנ"ח שעה"צ אות ס"ז כתב דעת ר"ח דחצר ג"כ מיבטל ע"י זרעים, אמנם בתו' כ"ג ב' בשם ר"ח נסתפק בזה ועי' בפסקי התו' ופסקי הרא"ש.
כז) קרפף וחצר שנזרעו דאמרינן דזרעים מבטלי דירה, אם הנזרע הוא רוב נראה דאין נ"מ בין אם הנזרע במקום אחד או בב' וג' מקומות, אמנם אם הנזרע מיעוט, אבל הוא יותר מב"ס, או שהוא ב"ס לענין להוציא מבית לחצר ולגינה, נראה דצריך דוקא במקום אחד, ואם אין בו בפ"ע ב"ס בטל במיעוטו, אמנם בגינה עשוי' ערוגות ערוגות נראה דגם בין הערוגות נידון כגינה דלא דיירי בהאי גבול והוי הגבול נמי קרפף וגינה וקרפף מצטרפין וחשיב ב"ס במקום אחד או יותר, וכן לענין צירוף רוב מצטרף גם הגבול, וכ"נ דעת הק"נ ס"ק ה', אמנם מש"כ דכל היכי דמצטרף לרוב מצטרף לב"ס וליתר מב"ס, ולפ"ז אף בהפסק חצר גמור בין הזרעין הזרעין מצטרפין, ולא נראה כן.
כח) שו"ע סי' שנ"ח סעי' י"ג בבה"ל ד"ה שמקום תמה על הרא"ש דס"ל דלא מקרי יתר מב"ס עד דאיכא יתר אמה מהא דהכא מקום המחיצה מייתרו, והדברין מתמיהין דליכא מאן דסבר דיתר מב"ס צריך שיעור ובהדיא אמרינן בגמ' ע' אמה ושיריים ואמרינן א"ב דבר מועט, והרא"ש לא כתב רק אי פחות מב"ס דינו כחצר מסתבר דעד שיפחות אמה מב"ס דינו כב"ס והוא ב' רשויות עם החצר, ודין ארכו יתר על רחבו דבעינן אמה שכתב שהוא ע"פ הרא"ש ורי"ו תמוה שזה גמ' ערוכה כ"ג ב' ר"א אומר אם היתה כו' והתניא כו' כי תנן נמי מתנ' כו' א"ה היינו ר"י כו' הרי דבין לר"א ובין לר"י עד דאיכא אמה יתירה.
כט) כ"ה ב' תוד"ה ההוא, אבל אם היתה עומדת מצד הפרדס כו' נראה דר"ל דאם האבוורנקי עומדת באמצע הבוסתנא אז אין תקנה בקנים מצד אחד מן האבוורנקי עד פתח הבוסתנא דאכתי חשיב כל הבוסתנא כחד כזה (קנא) כיון שבין האבוורנקי לכותל הבוסתנא פרוץ, אבל אם עומד מן הצד ר"ל סמוך לכותל הבוסתנא כזה (קנב) בזה מהני קנים מצד אחד כזה (קנג) שעי"ז נתחלקה הבוסתנא ואם אין בכל חלק יותר מב"ס משתריא, וה"ה אם האבוורנקי אינה סמוכה ממש לכותל הבוסתנא אלא כל שאינה משוכה י' אמות סגי בקנים מצד אחד, דמחיצות האבוורנקי והקנים מחלקים את הבוסתנא כיון דעומד מרובה חשיב מחיצה, ואפי' אם אין עומ"ר ניתרת בתורת פס כדין כל קרפף פחות מב"ס שיש לו ג' מחיצות ופס ד' ברוח רביעית, וכן אם האבוורנקי רחוקה י' אמות מכותל שכנגד הפתח אבל היא סמוכה תוך י' לאחד הכתלים שמן הצד כזה (קנד) או כזה (קנה) משתריא בקנים מצד אחד כזה (קנו) דהגדור תוך הקנים ומחיצות הבוסתנא והאבוורנקי יש לו ג' מחיצות ופס ד', ודע דבין כשגודר את השביל מב' צדדים ובין בממעטה בקנים מצד אחד, לעולם האבוורנקי מקרי קרפף שלא הוקף לדירה משום מחיצות העשויות לנחת ולצניעות, ומ"מ מותר לטלטל באבורנקי כדין קרפף פחות מב"ס ודלא כמהרש"א ז"ל שכתב דכיון דמחיצות האבורנקי עשויות לנחת לא שמה מחיצה ומצטרף האבורנקי עם כל הבוסתני למחשב קרפף יותר מב"ס, שז"א דהא דאמר ל"ש מחיצה היינו דלא מקרי מחיצה לדירה, אבל אכתי הוי מחיצה למשרי פחות מב"ס, תדע שהרי כתבו תו' דקנים ממעטין את הבוסתני, אע"ג דהקנים לאו מחיצת דירה הוא, שהרי האבורנקי לאו דירה הוא, משום לנחת ולצניעות, [וכן לעיל כ"ה א' אמרינן דפ"ת יורד וסותם ומחלק את הקרפף] ומה שכתבו תו' דמהני לכלים ששבתו בו היינו לטלטל בבוסתני ומן הבוסתני להאבורנקי וכן מחצר לבוסתני כלים ששבתו בחצר, ודבריהם הוא בין כשגודר כל השביל ובין כשגודרו מצד אחד, דלעולם לא מהני לכלים ששבתו בבית אלא לכלים ששבתו בחצרות וקרפיפות, ומהרש"א ז"ל פי' דאם גודר השביל מב' צדדים מקרי מוקף לדירה ותמוה מאד דא"כ בגודר מצד אחד נמי האי גדר לדירה הוא ובמחיצה אחת לשם דירה סגי, ומנ"ל דלא הוצרכו להביא מבית להאבורנקי, ועוד אי עתה נעשה האבורנקי לדירה א"כ תו ל"ק ממחיצה העשוי' לנחת דהא אף בלא קנים האבורנקי נעשה לדירה במה שחשב עתה לדור, ואם משום דדמיא להוקף ולבסוף פתח, זהו בכלל קושית רבינא, ואי רבא מודה בהוקף ולבסוף פתח ולא פליג אלא בהוקף ולבסוף ישב ל"ק זאת, אמנם לעיל נסתפקנו אי בדירה ממש שייך לחלק בין הוקף ולבסוף פתח לפתח ולבסוף הוקף.
ומדברי התו' מבואר כדעת רש"י דבית וקרפף ב' רשויות הן אף לר"ש ואפי' של אדם אחד, וכ"כ ריטב"א בשמם, ועי' מ"א סי' שע"ב ס"א, וכ"מ בתו' פ"ד ב' ד"ה גג.
ל) ולפי מה שכתבו תו' בסמוך לפרש דהיה בית פתוח לבוסתני אי פתח הבית פתוח לשביל בגודר השביל מב' צדדים או תוך חלק הבוסתנא שהאבורנקי בתוכו בגודר מצד אחד, אז מותר להוציא מבית לבוסתנא שהרי ע"י מחיצת הקנים נעשה מוקף לדירה דהוי פתח ולבסוף הוקף, אמנם מבוסתנא לאבוורנקא אסור דהאבורנקי עדיין קרפף פחות מב"ס הוא שאין הקנים מועילים כלום לאבוורנקי כיון שהיא מוקפת מחיצות בפ"ע, ומיהו אפשר דכה"ג גם האבוורנקי נעשה כמוקף לדירה, ונראה דזהו כונת הגליון, אלא שיש שם ט"ס, וכן לפי' הר"נ שכתבו בשלהי דבריהם שכל הבוסתנא נעשה מוקף לדירה, אין לטלטל לאבוורנקי כלים ששבתו בבית, אלא כלים ששבתו בחצר, אבל מבית לבוסתני שרי, אבל אם נימא דכיון דכל הבוסתני נעשה עתה לדירה גם האבוורנקי נעשה עתה לדירה גם מבית לאבורנקי שרי, עוד י"ל דאבוורנקי אין דינה כקרפף אלא כרחבה, ורחבה פחות מב"ס דינה כחצר, לענין להוציא מבית לתוכה, ומ"מ לא חשיבה דירה להתיר את הבוסתני.
לא) כ"ה ב' ההוא אבוורנקי כו' כתב הריטב"א בסוגין וז"ל פי' שעשה בבוסתנא כו' ועשה אותם לשם דירה, ורש"י ז"ל פי' שעשה אותם מפתח הבית הפתוח לבוסתנא עד האבוורנקא כו' ואולי כי גם במחיצות אלו תתכשר האבוסתנא כיון שנעשו לשם דירה דמגו דמהנו להתם מהנו להתם כאילו עשה בו מחיצה שלימה לשם דירה, וצ"ע דלא שייך מיגו אלא לעיל כ"ד ב' ברחבה דבני מתא משתמשין בה וחשיב השתא לדירה אלא משום דהוי הוקף ולבסוף פתח לזה מהני מגו, אבל הכא שאין בית פתוח לבוסתנא שהרי פתח שהיה פתוח לבוסתנא נשאר תוך מחיצות השביל, וכה"ג ודאי לא מחשב בוסתנא כשימוש דירה ומאי מהני מחיצות אמנם אם יש עוד פתח הבית פתוח לבוסתנא או שיש פתח במחיצת הקנים לבוסתנא בזה יש לעי' ואם השביל רחב י' אמות ודאי מהני דהו"ל העמיד מחיצה ברחוק ד"ט על משך י' אמה לשם דירה אבל בפחות מי' יש להסתפק ונראה דרבנו מיירי בזה ואזיל לשיטתו לעיל בסמוך שכתב בסוגיא דבוסתנא דהוי סמוך לגודא דאפדנא וז"ל י"ל דהתם הוא במחיצה גמורה גדולה אבל כיון שזה היה כותל סמוך כו' הרי הוא חשוב כמחיצה של מאה כו' וצ"ע.
לב) כתב עוד הריטב"א וז"ל וא"ת ומ"ש הכא ממחיצות אבורנקי גופא דאסיקנא דלא מהנו ואילו בקנים אלו משמע דמהנו לדברי הכל י"ל דקנים אלו כו' וקשה להבין שהרי השתא הקנים הוי פתח ולבסוף הוקף, ומה ענין זה למחיצות האבורנקי שאין בית פתוח לאבורנקי ועוד דלא דנו באבורנקי אלא אי חשיבה דירה להכשיר את הבוסתנא אבל לא הוזכר דינה אי חשיבה כקרפף או כחצר, ואכן הדין נותן שהיא כקרפף וכרחבה כיון שאין הבית פתוח לתוכה שהרי הבוסתנא כרמלית מפסקת בין פתח הבית לאבוורנקי, ואולי כונת רבנו להקשות איך מותר מבית לאבוורנקי שהרי אבורנקי הוא קרפף ורש"י ז"ל אוסר מבית לקרפף פחות מב"ס ומחיצת הקנים לא יועילו לאבורנקי שהרי אבוורנקי יש להם מחיצות בפ"ע, אבל קשה מה שהשיב בזה דנעשה הכל אחד הלא הוקף ולבסוף פתח לא מהני ולא אמרינן דנעשה הכל אחד, ומיהו הכא דמי לרחבה דהוי בפום נהרא דאמר דמחיצה לשביל של כרמים מהני לרחבה.
לג) כ"ו א' איתיבי' רבינא לרבא עיר חדשה כו' והאי נמי כו' מכאן תימא על הג"א שכתב לדינא דסמוכה לעיר מותר ביתר מב"ס ובמ"ב סי' שנ"ח ס"ק י"ז כתב דלא התיר בהג"א אלא בקדמה העיר, וצ"ע דמשמע דהתיר דומיא דריב"ב בב"ס והתם משמע דאין חילוק, ועוד בהקיף ולבסוף פתח לעולם הבית קדמה והוי סמוך לביתו, וכתב המ"א סק"ד דהג"א מפרש כהריטב"א בשם הראב"ד.
לד) כ"ו א' עיר חדשה מודדין לה מישיבתה כו' יש לעי' הא אמר לעיל כ"ד ב' דלחי לפיתחא דמתא מהני נמי לרחבה, וה"נ תיקון מבואות העיר ומחיצות העיר יועילו לקרפף שסביבות הישוב, וי"ל דמיירי שהקרפף סביבות כל העיר ורחוק י' אמות מהישוב, אבל אם אין רחוק י' אמות באחד המקומות מצד זה ובאחד המקומות מצד אחר באופן דיש לחלק את הקרפף והבתים והחצרות יהיו אחד מכותלי הקרפף מקרי הקרפף מוקף לדירה כמו בעביד לחי לפתחא דמתא וכדאמר לעיל כ"ה ב' בההוא בוסתנא דהוה סמוך לגודא דאפדנא, וכן במחוזא דמערב לה ערסייתא ערסייתא משום פירא דבי תורא, לפרש"י צ"ל דקרפף הפירות היה מוקף במחיצות מכל צד קדם ישוב העיר דאי אין מחיצות לצד העיר א"כ תיקון מבואות העיר ומחיצותיה הוו מחיצה לקרפיפי דבי תורא וחשיב מוקף לדירה, אמנם י"ל דהני קרפיפות שבני העיר אין משתמשין שם דרך פתחיהן אלא הן מיוחדין לפירא דבי תורא לא חשיבי מוקף לדירה אף בפתח ולבסוף הוקף, ולפ"ז אף כשמחיצות העיר הן מחיצות הקרפף מיירי.
שם תוד"ה דבי תורי ומשמע שר"ל שהוקף קדם ישוב העיר דאם הוקף כו' אז נעשה גם עבור העיר כו', למש"כ לעיל דפירא דבי תורא לא מהני פתח ולבסוף הוקף לא יתכן דבריהם ול"ק מה שהקשו לפרש"י, ונראה שהם מפרשים דקרפף דפירא דבי תורי נמי חשיב תשמיש דירה בפתח ולבסוף הוקף, והלכך קשיא להו, ומה שפרש"י דהעיר אין לה חומה והתו' הקשו עליו צ"ע מאי נ"מ בזה אף אם יש לה חומה מה מועיל סוף סוף הני פירא דבי תורא כרמלית הן והעיר פתוחה לכרמלית דהא דאמר מחיצה העשוי' לנחת ל"ש מחיצה היינו דמקום העשוי לנחת אין מועיל לו מחיצות ואף אם יקיף מבחוץ מחיצות לדירה אין מועיל כלום ומה שנקטו התו' בלשונם אז נעשה המחיצה גם עבור העיר והוי מחיצה מעליתא כונתם דהוי פתח ולבסוף הוקף וחשיב פירא דבי תורי נמי לשם דירה.
כתב במ"ב סי' שס"ג סעי' כ"ט בבה"ל ד"ה ויש, דנהר המקיף כל העיר ואיכא גידודין י"ט מ"מ הוי הוקף ולבסוף פתח וזהו דינא דעיר חדשה ולמש"כ אין זה כללא אלא יש בזה תנאים שנתבארו בע"ה, ועוד משכחת לה בעשה מחיצה או בית נגד החריץ על משך יתר מי' אמות, וי' אמות סמוך לחריץ, ועי"ז חשיב כלו מוקף לדירה וכדאיתא בשו"ע סי' שנ"ח סעי' ו' ועיי"ש בבה"ל ד"ה באורך, ומש"כ שם עוד ואפי' אם יעשה עתה מחיצה ע"ג ההיקף זה ג"כ לא מהני כדאיתא בס"ח שם עכ"ל צע"ג דהא שם איתא דעשה מחיצה ע"ג שפת התל מועיל.
מעשה בבוסתני שיש בו בית דירה, ואין ידוע אי פתח ולבסוף הוקף, נראה דאין זה בכלל הא דאיתא בשו"ע סי' שנ"ח ס"א בהגה' דסתם קרפיפות שלנו הן פתח ולבסוף הוקף, דהכא סתמא דמלתא הוקף בתחלת נטיעתו והבית נבנה אח"כ כשהיה עושה פירות, ונצרך הבית לדירת השומר ולמכור שם פריו, ומשמע מל' הרמ"א שם דאין להתיר מספק, וכש"כ הכא דהוא בחזקת הקיף ולבסוף פתח, ואף שיש ספק שכבר נפרץ י' אמות במשך הימים והועמד מחדש, מ"מ אינו אלא ספק והוא בחזקת איסור, ואם הבית ארכו יתר מי' אמות והוא סמוך לכותל הבוסתני י' אמות מותר כמש"כ לעיל, וכן אם הבית הוא במלאו של בוסתני, וכן אם ארכו י' אמות או פחות ולא נשאר פרצה מן הבית לכותל שבצד הבוסתני יתר מי', עי' לעיל סי' ג' סק"ח, [ואפשר דצריך שיהא הבית עומ"ר] וכן אם הבית בקרן זוית דפרצתו בד', [ולא עיינתי כעת].
לה) שם תוד"ה דבי תורא, וקשיא דלישנא משמע שאם נסתלקו משם הפירא דהוי מחיצה מעליתא ולפ"ה כו' לכאורה גם לפי' תו' לא נתישב זאת.