סימן עא (ז)
עריכהא) עירובין י"א ב' לא תימא להו כו' מהא מתניתא דכיפה, פרש"י בד"ה חייבת דהא דשמעינן מינה דא"צ ליגע הוא מהא דמודים חכמים דאם יש ברגליה י' שחייבת דהכשירא דפתח ברגלים היא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות, אלמא א"צ ליגע, ונראה דמדר"מ לא שמעינן מידי דהא סבר דאין העיגול מבטל המזוזות דהא סבר חוקקין להשלים אף בדליכא שיעור מזוזות, אבל מהא דיש ברגליה י' דמודים חכמים, אע"ג דלדידהו העיגול מבטל פתחא, וע"כ דלא נחשב מזוזות רק עד התחלת העיגול, וא"כ יש הפסק בין מזוזות לקנה העליון, והנה מבואר לפרש"י דהא דמודים חכמים, היינו נמי דוקא כשהכותל מרובע מבחוץ כפרש"י ביש בו לחוק, אבל אם מעגיל גם מבחוץ כהציור שבפרש"י באין בו לחוק, בזה אף ביש ברגלי' י' אינו פתח, ואף שא"צ ליגע, מ"מ פסול בעיגול, דכשהתקרה פשוטה ביושר שפיר הוי קצותיה מכוון כנגד המזוזות, אבל כשהיא בעיגול לא חשיב חיבור באלכסון והוי כעשוי פרקי פרקי כזה (קה) דאמצע העיגול אינו כנגד שקפי אלא כנגד אויר, אבל כשהכותל רחב מבחוץ שיש בו כדי לחוק שתהי' התקרה משוכה בישר עד שיגיעו קצותיה כנגד שקפי, שפיר חשיב צו"ה ואף לרבנן דלית להו חוקקין דהכא אין צריך חקיקה דחשיב תקרה בכ"מ שהיא, ואינה אלא כתקרה שהגביהה והרחיקה למעלה מן השקפי, וכיון דבאין מקום לחוק פסול גם לדידן, נראה דה"ה באלכסון ישר פסול כזה (קו) ולפ"ז גם כשמזוזה אחת גבוהה מחברתה והניח קנה עליון באלכסון כזה (קז) פסולה, דחשיב כפרקי כזה (קח) דפסולה, [ומש"כ רש"י בל"א דגרסינן ואמר אביי ומפירוש אביי ילפינן דא"צ ליגע, נראה דאין זה אלא שינוי הלשון והגירסא, אבל גם לגירסא ראשונה ע"כ ביש בו לחוק פליגי ועפ"ז מוכח דא"צ ליגע].
ב) וצריך לחלק בין מזוזות לאיסקופה עליונה, דבאיסקופה שפיר חשבינן העליונה אע"ג דעובי העיגול מפסיק בינה לחלל הפתח, ובמזוזות לא חשבינן מזוזה את כותל החיצון מפני שעובי העיגול מפסיק בינו לחלל הפתח, ואפשר משום שתחת האיסקופה איכא שיעור חלל דהיינו י"ט, והלכך לא חשיב האי עובי העיגול להפסיק בין איסקופה לאויר, משא"כ במזוזות שאין ביניהן למעלה במקום העיגול שיעור חלל פתח דהיינו ד"ט, ולפ"ז בכיפה שמתחלת להתעגל סמוך לארץ וגבוהה י' ברחב ד', כיון שאין מזוזות פשוטות בישר י"ט אינה צו"ה, לפרש"י דכי היכי דלא חשיב משקוף העליון בעיגול עד שיהי' פשוט לב' רוחות העולם אבל כל שמתערב בהמשכתו משך מעלה ומטה הוי כפרקים זה למעלה מזה, ה"נ במזוזות צריך שיהי' משכן מעלה ומטה דוקא אבל כל שמתערב בהן משך שטחי אינן מזוזות, והלכך אף אם הכותל מרובע מבחוץ שאין כאן חסרון מחמת תקרה העליונה שרואין את הכותל שלמעלה מן העיגול לתקרה, מ"מ אין כאן צו"ה שאין כאן מזוזות, ואף אם נימא דכל שיש רחב ד"ט בין המזוזות אפשר למחשב את כותל שמבחוץ לעיגול למזוזה ועובי העיגול לא יפסיק, כיון דאיכא שיעור חלל פתח, למש"כ לפרש"י בתקרה עליונה, מ"מ אכתי אין כאן צו"ה שאין כאן תקרה שאי אפשר לחשוב את התקרה עד כנגד המזוזות שהרי אין תחתיה חלל י"ט, וא"כ בדין הוא שיפסיק עובי העיגול בין תקרה לחלל הפתח, אמנם בטור סי' רפ"ז מבואר דכל שיש רחב ד' בגובה י' חייב במזוזה וכמו שבאר הב"י שם שהוא ע"פ פרש"י, [ומיהו י"ל דבמזוזה אף בפרקי כזה (קט) כל שסמוכים פחות מג' דהוי לבוד חשיב מזוזה (ואפשר דבפרקי איקרי פתחא שמאי אבל בכיפה לא מקרי שמאי) ודוקא בתקרה דבעינן מכוון כנגד המזוזות ואף בפחות מג' פסול, בזה מפסל עירוב של גובה].
ג) ועיקר דינא שלפרש"י, שאין כיפה חייבת במזוזה אף ביש ברגליה י', אלא א"כ הכותל מרובע, דהכשירא דפתח בתקרה עליונה ולא בעיגול, לא משמע כן ברמב"ם וטוש"ע סי' רפ"ז, אלא כל שיש ברגלי' י' חשיב פתח בתקרה עגולה אף בעגולה מבחוץ ג"כ, וע"כ שהעיגול חשיב תקרה, וצ"ע לפ"ז איך מוכח מינה דא"צ ליגע דהלא בכיפה שפיר הוי נגיעה, כיון דכל העיגול חשיב משקוף, ונראה דדין תקרה עגולה תלי בפלוגתא דר"נ ור"ש אי צריך ליגע דלר"ש דצריך ליגע, צריך שיהא הקנה העליון נמשך לב' רוחות עולם דוקא בלא תערובת משך מעלה, אבל כל שעולה למעלה שאינו כנגד ראשי המזוזות חל על אותו מקום פסול של הרחיק המשקוף מהמזוזות, [דטעם הרחיק פסול משום שהמזוזות אין להן משקוף והמשקוף אין לו מזוזות, דכל מחיצות מחזקות זו את זו, וה"נ בהרחיק אמצע המשקוף אינו פועל אף מחיצה של מעלה כיון שאין במקום ההוא מחיצות הצדדיות, וחשיב כמחיצה אחת באויר ומתבטלת] אבל לר"נ כיון שאף אם הרחיק חשיב משקוף ונעשה מחיצה אף שאין מחיצות הצדדיות בסמוך לה, א"כ לא מפסל במה שהרחיק את אמצע המשקוף ושפיר חשיב משקוף בעיגול, ולא חשיב כפרקי פרקי, אלא חשיב כלו חיבור וקצותיו כנגד ראשי הקנים שמכאן ומכאן, וצ"ל דגם כונת רש"י הכי הוא ומש"כ רש"י והעיגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות היינו אמצע התקרה.
ד) ודעת הרמב"ם שאין שיעור פתח בד' אלא אפי' בפחות מד' חשיב פתח לענין מזוזה, אע"ג דלענין שאר דברים לא חשיב פתח בפחות מד' כדאמר עירובין ה' א' ואי בד' היכי מש"ל, היינו דלא חשיב כניסה ויציאה מרשות זה לרשות זה בפתח פחות מד', אבל פתח מיהא הוי כל שבגובה י' ורחב ג', והא דאיפלגי ר"מ ורבנן בחוקקין להשלים לאו משום דבצר שיעורא דפתח שאין בו ד', אלא משום כל שאין מזוזות פשוטות גובה י' אין כאן מזוזות, ואף כשיש בחללו גובה י' ברחב ד', ומיהו ר"מ לא ס"ל חוקקין להשלים בפחות מד', והלכך נקטו בגמ' ויש בו כדי לחוק ד', ומשום דבעי למימר ויש בו כדי לחוק ד' נקט שאין בו ד', וה"ה דברחב הרבה פטרי רבנן, והא דקאמר ויש בה לחוק ד' מיירי שאין ברגליה רק רחב ד', דאי יש ברגליה יותר מד' צריך שיהי' כדי לחוק ולהשוות רחב הפתח למעלה כלמטה.
ה) ויש לעי' לדעת הרמב"ם כשהמזוזות בעיגול והתקרה עליונה פשוטה אי מקרי פתח, כזה (קי) וכן באלכסון אי חשיב מזוזה כזה (קיא) מי בעינן שלא יהא במזוזות עירוב משך שטחי, וכמש"כ סק"ב, או דלמא כיון דלענין תקרה לא איכפת לן בעירוב משך מעלה ומטה, ה"נ במזוזות לא איכפת לן בערוב משך שטחי, וטעמי' דהרמב"ם משום דאין היכר איזה בזקיפה ואיזה בשכיבה וכה"ג לא מקרי משקוף ע"ג מזוזות, והלכך כל שאין ההיקף על מדה שוה, אלא התקרה חלוקה מהמזוזות ונמשכת בשכיבה שפיר מקרי פתח וכסברא אחרונה נראה מל' הט"ז רפ"ז סק"ג, ובעיקר פלוגתת רש"י והרמב"ם שבארו הראשונים ז"ל עי' בב"י יו"ד רפ"ז, לכאורה י"ל דגם רש"י מודה דכל שהמזוזות והתקרה בעיגול אינו פתח, ואף שבגמ' לא הוזכר רק פסול שאין בו ד', משום שבגמ' מיירי שרגליה פשוטות וישרות, וכיון שאינן גבוהין י' וביניהן ליכא רק ד' ממילא למעלה פחות מד', ושפיר מתפרש לי' מחלוקת ר"מ ורבנן כה"ג וה"ה באיכא ד' פליגי רבנן, וכן י"ל דהרמב"ם מודה שאין פתח פחות מד' וכדאמר ה' א' ואי בד' היכי מש"ל, אלא דהכא לענין כיפה גם בפתח רחב פסול באין ברגליה י', ולא הוצרך להזכיר שיעור פתח.
ו) צו"ה שב' הקנים באלכסון ומקורבין בראשיהן למעלה כזה (קיב) לדעת הטור ודאי חשיב צו"ה כל שיש גובה י' ברחב ד' חלל ביניהן, ולמש"כ סק"ה י"ל דזה כשר גם לדעת הרמב"ם, ואם אין תקרה כלל על גביהן אלא ב' הראשין נושקין כזה (קיג) הוא מחלוקת הטור והרמב"ם בכיפה, ואולי כה"ג גרע ופסול גם לדעת הטור, ושיעור ארך התקרה נראה בד"ט, ואפשר דלדעת הר"מ בג"ט. - היו ב' הקנים באמצע הפתח על הארץ ונמשכין באלכסון זה לימין וזה לשמאל כזה (קיד) והניח למעלה קנה על גביהן, נראה דתלוי בפלוגתת רש"י ותו' שבת ק"א בביציאתא דמישן, דלפרש"י כל דאיכא בקיעת גדיים תחתיהן אינן מחיצות, ולדעת תו' לא איכפת לן בזה, ועי' לעיל סי' ד', ומיהו כשסתם מצדיהן שפיר דמי וכן כשיש בין הקנים למטה ד"ט [וה"ה באיכא ד"ט בפחות מג' כדאמר שם], כשר, ולדעת הר"מ נראה דסגי בג"ט, [כל הדברים אמורים באופן דאין איסור מחמת הפרצות שבין צו"ה לכותל]. - היה קנה העליון בב' הקנים באלכסון וראשיהן נושקין כנגד אמצע הפתח כזה (קט"ו) כשר דהיינו כיפה, והוא דהקנים גבוהין י"ט ובאינן גובה י"ט ויש בחלל כדי לרבע גובה י' ברחב ד', לדעת הרמב"ם פסול, ולדעת הטור צ"ע וכמש"כ לעיל. - היה קנה אחד גבוה מחברו כתבו אחרונים דכשר, ודוקא כשהקנה הנמוך גבוה י"ט אבל באינו גבוה י' פסול, ולדעת הטור צ"ע, ואי נידון ככיפה א"כ אף בליכא קנה מן הצד כלל אלא שקנה העליון מונח ראשו אחד על ראש הקנה וראשו השני על הארץ כזה (קטז) נמי כשר, כל שיש לרבע גובה י' ברחב ד. - מבוי ההולך מזרח ומערב ופתחו במזרח והעמיד צו"ה לפתחו כנוס תוך המבוי אמה, והקנים באלכסון נוטין לצד חוץ וראשי הקנים כנגד סוף המבוי ושם קנה העליון מונח, מטלטל למטה עד הקנים ולמעלה עד כנגד סוף הקנים, כדין מחיצה באלכסון כדאמר בביציאתא דמישן שבת ק"א א', דמסקינן דתוכן רה"י, ונמשך הרה"י באלכסון כאלכסון המחיצות, וכשהקנים באלכסון צריך שיהי' הקנה העליון כנגדן כפי מעלה ומטה של עולם, ולא כמעלה ומטה שלהן דהיינו אלכסון, ואם יניח קנה העליון רחוק מהן באופן שאם ימשך את הקנים את ארכן על אותו מדת אלכסונן יגיע במכוון כנגד הקנה העליון, לא מקרי קנה על גביהן, ומיהו כשהקנה העליון נוגע בהן שפיר מקרי על גבן אע"ג דע"פ מעלה ומטה של עולם אין כנגד הקנה למטה על הארץ מזוזות, בזה מהני אלכסונן דמקרי מחיצה באלכסון, אבל לאחר שכלו אין לחשוב אלכסונן באויר. - וכן הדין במחיצות באלכסון בביציאתא דמישן, דאע"ג דתוכן רה"י באלכסון, מ"מ האויר שעליה עד לרקיע, נמשך ביושר מכנגד שפתה העליונה עד לרקיע, ואף אם יעשה עוד מחיצה באויר ויכונה באופן שאם ימשך מחיצות התחתונות על מדת אלכסונן יפגעו במחיצות העליונות, ויהי' האויר שביניהן נידון בעומ"ר מ"מ אין רה"י אלא כנגד מחיצות התחתונות ביושר עד לרקיע דמעלה ומטה של עולם אלים טפי, ואין צירוף באלכסון, אם לא בפחות מג', והכא לענין צו"ה לא מהני אף פחות מג'.
ז) עשה לקנה העליון ב' ידים לב' ראשיו כזה (קיז) והניח שתי ידותיו על הקנים, היינו צו"ה מן הצד ופסול, דאל"כ כל מן הצד, נימא דעובי קני המזוזה הנן ידות קנה העליון והתחלת המזוזות מתחת אותן הידות, דמה לי חיבור טבעי, ומה לי חיבור בידי אדם, ושפיר י"ל דחיבור קנה העליון עם ראשי קני המזוזה משוה להו כחד, וראשי הקנים הן הן ידות קנה העליון, והן מונחין על המזוזות ומחוברין בהן חיבור טבעי, ועוד מי לא עסקינן דהמזוזות נעשו ע"י בנין אבנים ולבינים, ואפ"ה פסול מן הצד, [עי' בס"ק הסמוך].
ח) כתוב בהג"א שלא יהא קנה העליון תחוב בין ב' הקנים, והעתיקוהו האחרונים ז"ל, והנה אם חיבר במסמרים את הקנה לקני המזוזה, צ"ע למה יפסול, דשפיר הוי חיבור ויהי' קנה העליון כאילו נעשה מאברים אברים, וצ"ל דכיון דניכר שהוא המשך קני המזוזה, לא חשיב קנה על גביהן, ומיהו אי באמת נעשו מאיברים גם קני המזוזה גם קנה העליון, שפיר חשיב על גבן אף שאפשר לחשוב את קני המזוזה כעולים עד למעלה, וקנה העליון ביניהן, כמו שהכשרנו כיפה שהקנים ואיסקופה עליונה נעשו באבנים ובטיט, דלא מינכר עם הקנה על גבן או ביניהן.
ט) כתב בס' מ"ב סי' שס"ב ס"ק ס"ד דאף אם חקק תוך קני המזוזה ותחב קנה העליון פסול כל שקני המזוזה בולט למעלה מן קנה העליון אבל אם כלו בשוה עם קנה העליון כשר, וצע"ג מנ"ל חילוקים כאלה, ובפשוטו נראה דכל שעשה צו"ה ב' קנים וקנה ע"ג, לא מפסל תו אף אם העמיד עוד קנה אצל קנה המזוזה ואף אם קנה שהעמיד גבוה יותר מקנה המזוזה וכן כשהקיף את קנה המזוזה בב' קנים ומכאן ומכאן ועי' לעיל סי' ג' ס"ק כ"ג וכיון דלא מפסל בהעמיד אח"כ, ה"נ מתחלה לא בטל עי"ז מתורת צו"ה ואף אם הן מחוברין חיבור טבעי, וכן מבואר מדברי המקו"ח, ומש"כ בשעה"צ אות נ"ב לדחות ל"מ כן במקו"ח, יעו"ש בטעם הב', ודברי הג"א הוא דוקא שהקנה ביניהן, אבל לא כשחקק בקנה המזוזה ותחב קנה העליון שזהו על גבן ממש, ואף אם תחב באמצעיתן כשר.
י) ואם קנה העליון כקשת וקשתו למטה לצד הארץ צ"ע אי חשיב קנה על גביהן דאפשר דזה גרע מכיפה דקשתו למעלה, ואין לומר דנחשוב את המזוזות רק גובה י"ט, והשאר למשקוף עליון והוי ככיפה שהקשת למעלה, ז"א למש"כ סק"ט כיון שניכר שהוא המשכת המזוזה, ועוד כיון שהוא בזקיפה אינו נידון במשקוף, ובמ"ב שם אות נ"ו כ' בשם המשי"ע דבקשת למטה צריך לתקנו, ואם כפוף החבל הרבה עד שהרוח מבליט את אמצע החבל חוץ לבין הקנים ודאי אותה שעה בטל צו"ה דהוי כמו הניח ידות הקנה ע"ג הקנים וכמש"כ סק"ח, ולפ"ז אף כשהחבל בין הקנים פסול כיון שהוא ניטל ברוח.
יא) יש לעי' בידות יוצאין מן המזוזה והניח קנה עליון למעלה מן אותן הידות ומכוון כנגדן כזה (קיח) אי חשיב כאלכסון כזה (קיט) דחשיב שפיר כנגדן, או דלמא כיון דהידות בשכיבה הוי להו תקרה, ואין הקנה כנגד המזוזות, ונראה דאף בפחות מג' פסול, [ולא עדיף ג"כ מפתחי שמאי דאבן נכנס ואבן יוצא דפסול אף בתקרה כמבואר בטור ה' מזוזה] ונראה דגם בקנה העליון בין הידות בפחות מג' פסול כזה (קכ) דלא חשיב קנה לענין צו"ה ע"י לבוד דהוי פתחי שמאי, ולפ"ז אפי' בב' קנים שיוצאין מהמזוזות אחד ממזוזת ימין ואחד משמאל ומקורבין באמצע הפתח וביניהן פחות מג' פסול וצ"ע בזה, ונראה דידות היוצאין מן הקנים והרחיק קנה העליון למעלה כנגדן, אף באינן שוכבות אלא גם הידות באלכסון כזה (קכא) מ"מ כיון שאינן נוגעין א"א לדון הידות לתקרה ופסול דלא חשיב נמי מזוזה שיחשב קנה עליון ע"ג מזוזות, ואפשר דגם באלכסון ישר צריך נגיעת קנה עליון דוקא, דכיון דעריב משך שטחי עריב בי' ענין תקרה והלכך כשהתקרה נוגעת בקנים מתאחד הכל ומשתלם הפתח במזוזות ומשקוף אבל א"א להתכשר בקנה עליון כנגדן כיון שאין מזוזה כנגדו על הארץ, [ומיהו לדעת הרמב"ם דפסול בכיפה כשאין ברגליה י', ואת"ל דבאלכסון מודה הר"מ, אינו מיושב כל כך] וכן בפתח מבוי במזרח וב' הקנים עקומין בראשיהן למזרח וקנה על גבן כיון שאין כאן קנה מזוזה על הארץ כנגד קנה העליון פסול, ומיהו כשכל אלכסון של הקנים מן הארץ עד קנה עליון על מדה שוה וקנה ע"ג ראשיהן אף שהן משופעין למזרח עד שאין לקנה עליון מזוזה על הארץ כנגדן כתבנו סק"[ו] שהוא כשר, אבל גם זה אין לו מקור נאמן די"ל דהכא לא דמי למחיצה דלא מקרי משקוף ע"ג מזוזות, גם צריך ליתן שיעור לאלכסון דבאינו מתלקט י' מתוך ד' אף דמן החוץ זקוף בגובה י', אפשר דפסול.
יב) היה קנה המזוזה עב מלמטה ודק למעלה והניח קנה העליון מן הצד, למש"כ המקו"ח דבחקק כה"ג מהני, וכמש"כ סק"י, מ"מ אם העובי משופע באלכסון שהולך ומתקצר, נראה דלא חשיב קנה ע"ג מזוזות, ומיהו אם חקק באלכסון שפיר דמי כמו בראשי קנה המזוזה משופעין והניח על גבן דלא חשיב מן הצד, אבל לפ"ז אין לדבר שיעור נאמן בידינו לדינא, וצ"ל דלא מפסל אלא אם כל העובי באלכסון ישר מתוך עשרה טפחים עד קנה העליון, וצ"ע.
יג) בענין הפסק הגג בין תקרה למזוזות, שהק' בתו"ש על הט"ז מעירובין י"א ב' למש"כ סק"ד אין ראי' משם ומסתבר דעובי הכותל הבולט הוא התקרה ומה שהחבל אחוריו לאו כלום הוא וכיון שיש אויר בין שפת העובי הבולט עד הקנה א"א לצרף עובי הכותל עם החבל שיהי' ככיפה, וכמש"כ לעיל, ואין כאן משקוף, ומיהו אם יש ביניהן באויר דבר שאינו קבוע, נראה דאינו מפסיק, וכעין דאמר עירובין י' ב' עושה פס ד"א וכמש"כ לעיל סי' ה' סק"ד דבפחות מד"א אינו חולק את המבוי אף למפסל קורה משום דינא דקורה ע"ג מבוי.