סימן סט (ה) עריכה
א) עירובין י' ב' תוד"ה עושה, לא הוי פתוח בב' פתחים לרה"ר אחד עי' במהרש"א, ונראה כונתם לפרש דאין דברי הריצב"א אלא כשרה"ר הולך צפון ודרום, והמבואות פתוחין לתוכו, כזה (צא) אבל כשפתוחין לב' רה"ר שארך רה"ר כארך מבוי כזה (צב) בזה שפיר מקרי מפולש שהצריכין לרה"ר הרחוק מהן לצד שני עוברין דרך המבואות כיון שאין להם דרכא אחרינא, ואפי' למש"כ א"נ כו' אין כונתם לפרש דאף בב' רה"ר אין דינו כמפולש, אלא אף אם סתם מבוי כעין ח' הוא לרה"ר אחד, י"ל שהיו עקומות כפר"י, וכמבואר בלשונם שכ' והעומד בפתח זה לא יסבב כו' וכן בתירוצם לא חידשו אלא לפרש דלא היו לרה"ר אחד, אבל עיקר דינא דמפולש לב' רה"ר דינו כמפולש הוא פשוט בפי רבותינו בתו', ונראה דגם הרשב"א ז"ל וש"פ שכ' הגרע"א סי' ל"ג דס"ל כדעת ריצב"א, מ"מ בפתוח לב' רה"ר ועיקר הדרך הקצרה מרה"ר זה לרה"ר זה להדרים בקצה זה ובקצה זה הוא דרך המבואות, י"ל דהוי מפולש, וא"כ ה"ה בפתוחין לכרמלית כיון שאין דרך מרגלי מבוי זה לרגלי מבוי זה מבחוץ אלא דרך מבוי שבגג ח', חשיב כמפולש, ולענין מבוי עקום אין חילוק בין פתוח לרה"ר או לכרמלית, וכמש"כ אחרונים ז"ל, וכמבואר בגמ' ו' א' דדין עקום הוא כדין פרצה ולא התירו אלא היכי דלא בקעי רבים, והיינו כמו שפרש"י שהוא רפש וטיט, וה"ה כיו"ב שאין דרך בנ"א שם, אבל בקיעת כרמלית אסור, ועי' ח' א' ההוא מבוי עקום דהוי בסורא כו' ויש לדקדק למה הפסיקו סוגיא דמבוי נפרץ לחצר, שאין זה מקומו של מבוי עקום, אבל י"ל דהוא שב דחיישינן לשירטון, כמרימר, לגי' רש"י שגם ר"ח אצרכה לסורא תיקון אף למבוי עקום שבתוכה, ולפ"ז מבואר דעקום לכרמלית דינו כמפולש.
ב) ומיהו אי סתם צד אחד במחיצה נראה דסגי בצד שני בלחי, וכן במבוי כעין ד', ואע"ג דדלתות לצד אחד לא מהני לפרש"י, כדאמר ו' ב', מ"מ סתימה מבטלת הפילוש דלא בקעי בה רבים, וכדמוכח ט' ב' כותל שצדו אחד כנוס מחברו בין שנראה מבפנים כו' ולא הוי כמבוי עקום, שאין העקמימות נידון משום לחי וכמש"נ לעיל סי' א' ס"ק ה' וע"כ סתום שאני, ואף שי"ל דבפחות מד"א אין דין מבוי עקום וכמש"כ שם סק"ח, מ"מ מסתבר דבסתום ליכא דין פילוש, וכמש"כ שם ס"ק מ"ג, ואפשר דאף אם עשה לצד אחד של הפילושין גידודא ג"ט בטל לי' פילוש, דהא אמרינן ו' א' דדין עקום דוקא דבקעי בה רבים דומיא דפרצה, ובאיכא גידודא, אין פרצה אוסרת, והלכך יוכל אח"כ לתקן בלחי, מיהו י"ל כיון דבקעי דרך פרצת המבוי למבוי הב', מקרי מפולש, וצ"ע בזה, אבל בסתום במחיצת י' נראה דבטל פילוש, וסגי מבוי השני בלחי, ואותו הסתום מותר אף שלא תיקן השני, אע"ג דבשאר עקום אסור אף לשמואל כל זמן שלא תיקן שניהן בלחי כמבואר סי' א' ס"ק י"ט, מ"מ בסתום מותר.
ג) שם בגמ' עושה פס כו' ומעמידו לארכו ש"מ, ובשו"ע שס"ג סל"ג, וצריך שיהא בכל מבוי מב' אלו כו' בתים וחצרות פתוחים לתוכו כו', נראה דמבוי עקום כעין ד' וסתום מצד אחד כזה (צג) אע"ג דבתים וחצרות בנויות במבוי ההולך דרום וצפון, מקרי בתים וחצרות פתוחין לכל המבוי, ולא מבעיא אי המבוי ההולך צו"ד, ארכו ממזרח למערב יתר על רחבו, שזהו דין בין הלחיים שניתר בלחי אע"ג שאין בתו"ח פתוחין להן כמש"כ תו' ט' א' ד"ה תוך, ואין שיעור להאי תוך הפתח, ומי לא עסקינן דעובי' ומשכה ד"א פחות משהו, ובתו' לא באו לפרש רק דאע"ג דמחודו הפנימי כבר נתקן בלחי מ"מ אכתי חד מבוי, אבל כל שהוא חד מבוי ודאי מקרי פתוחין לתוכו כיון שכל המבוי שייך לכל החצרות לתשמיש מבוי ולהילוך ע"י לרה"ר שזהו ענין פתוחין לתוכו וכמש"כ סי' א' ס"ק מ"ו אלא אף אם מבוי ההולך צו"ד ארכו מצפון לדרום יתר על רחבו ממזרח למערב, שאם נידון עליו יהי' דינו כחצר, אם לא שנחשוב סופו כנגד דופנו הקצר ויהי' כמבוי פתוח למבוי אחר, מ"מ אם בתים וחצרות בנוין במבוי של צפון דרום, ניתרין ב' המבואות בלחי שבפתח המבוי של מזרח מערב, כיון שאין המבוי חלוק לבני החצרות אלא כלן משתמשין בכלו, חד מבוי הוא וארכו נחשב ממזרח למערב אלא שיש לו כניסת רחב בפנים והחצרות הבנוין שם כפתוחין לתוכו דמי, מיהו במבוי כעין ח' וסתום מצד אחד, יש להסתפק אי בתו"ח בנוין במבוי הדרומי הסתום כזה (צד) אי מקרי פתוחין לכל המבוי אף למבוי הצפוני, כיון שאינן פתוחין כלל כנגדו, מיהו אם בתו"ח פתוחין בזוית מבוי הדרומי נגד אויר מבוי שבגג הח', נראה דחשיב כפתוחין למבוי הצפוני, כמו במבוי עקום כעין ד'.
ד) והא דהצריך הרשב"א ז"ל הכא בתו"ח בב' המבואות שבצדי הפס, נראה דאע"ג שבאמת כל המבוי שייך לכלן [ואף אם עושין את הפס רק לשבת ומסלקין אותו אח"כ עסקינן] מ"מ בטל לי' הילוך של החצרות, במבוי שבצד השני כיון שפתוח המבוי בסמוך להן, והלכך לא מקרי מבוי שבצד הב' שלם בתנאיו של בו"ח פתוחין לתוכו, ולפ"ז נראה דיש לחשוב כאילו חוט מתוח מסוף הפס עד אמצעת כותל שכנגדו והפתוח מן החוט לדרום, הוא כפתוח למבוי דרום, ולצפון, צפון, שמכל פתח הולכין לרה"ר דרך הקצר, והנה דין זה גם במבוי שרחב י' והעמיד פס באמצעו וחלקו, ונראה דדוקא בגבוה י' טפחים אבל בפחות מזה, אע"ג שהפס מפסיק בין פתחי חצר, ואין הולכין בצד זה, כיון דאין כאן חילוק מחיצות הוי כחד ואין קפידה אם הולכין בני חצר תמיד בצד אחד, ומשמע דאף בגבוה י' דוקא במשך ד"א, אבל בפחות מזה, לא חשיב הפסק, ומיהו דוקא כשהפרוץ בין הפס עד כותל מבוי שכנגדו, יתר על הפס אבל אי הוי עומ"ר, ודאי הוי הפסק, וצריך בו"ח לכל צד, וכן לענין מש"כ בשו"ע שם דצריך שתהא קורה מונחת על הפס, דוקא בפס ד"א, אבל בפחות מזה אין הפס מפסיק שיהא כקורה תלוי' למעלה מכותלי מבוי.
ה) שם בגמ' עושה פס ד"א כו' משמע דאי מעמידו לרחבו של מבוי, לא מהני למהוי כפתח ח' מצד זה ופתח ח' מצד זה, משום דאתי אוירא דה"ג כו' דאין חילוק בין קנה כל שהו לפס ד"א ויותר, ויש לעי' א"כ במעמידו לארכו של מבוי נמי נימא אתי אוירא שבין פס לכותל ואוירא דעלמא ומבטל לי' לפס, ולפי' ריצב"א בתוד"ה ואצבעיים ניחא, אבל לפי' קמא קשה, וי"ל דהכא א"צ למחשב כסתום אוירא שבין פס לכותל אע"ג דפרוץ מרובה ויתר מי', שעיקר מחיצות המבוי הן המחיצות של המבוי שמקדם, ואין הפס עושה רק שלא יחשב כפתח של כ' אלא ב' פתחים של י' י', ובזה סגי אי נחשב כסתום נגד הפס בלבד דכיון שהוא שיעור חשוב של ד"א, חשיב לחלק, ובכה"ג לא אמר אתי אוירא דה"ג כו' אף לפי' קמא שבתו'.
ו) שם עושה פס כו' הא דקנה באמצע לא מהני, משום דאתי אוירא דה"ג כו' אבל בפס ד"א נעשה מחיצה בארך, וכיון שאין המבוי מתערב עם רה"ר אלא דרך ב' מחיצות ד"א לא חשיב התערבות שיבטל העומד, ושפיר הוי ב' פתחים, ודוקא כשכל משך ד"א של הפס הוא תוך המבוי, אבל כשהעמידו משוך לחוץ לצד רה"ר, אינו כלום, ומיהו כשהוא תוך המבוי, נראה דרשאי להעמיד הלחי לצד פנים של הפס, ואע"ג דבין הפס והכותל אסור כדין כרמלית [ואפי' למ"ד נראה מבחוץ הוי לחי, מ"מ בין הלחיים אסור באית בי' ד', ואפי' לדעת הרמב"ן, בפתוח בכרמלית לכו"ע מיהת אסור] לא אמרינן דהמבוי הוא פתוח לכרמלית מב' צדדין במשך כ' ואינו אלא כהעמיד קנה באמצעיתו דהיינו עובי הפס, נראה דז"א דכיון דאיכא פס ד"א חשיב פתח של י' אמות, וניתר בלחי וקורה בכל מקום שיעמידם ובלבד שיהא בו"ח לפנים מן הלחי, ונראה דרשאי גם להעמיד הלחי אצל הפס לצד הפנימי, שאינו אלא כותל של מבוי גדול, וא"צ ד"א מן הלחי ולפנים, וצ"ע בכ"ז.
ז) מבוי שהוא רחב כ' אמה וגדר ה' אמות והניח ד"א ועשה כותל עובי אמה, וכן בהניח ד"א ומחצה ועשה כותל עובי חצי אמה, לארכו של מבוי, נראה דאף אם אין כותל ארוך ד"א, מהני, דכיון דיש שם ג' דפנות דופן המבוי, ודופן שהעמיד שכנגדה, וה' אמות שגדר דהוי עומ"ר שלא נשאר פרוץ אלא פחות מה' אמות, נידון כגדור ולא חשיב פרצה, ול"א תו אתי אוירא דה"ג כו' אף לענין מבוי הגדול שמן הכותל שהעמיד ולפנים, דנעשה רה"י וכמאן דמליא דמי, ולענין אותו המוקף בג' מחיצות הנעשה בראש המבוי, לא שייך אתי אוירא דה"ג כו' בכותל שהעמיד, כיון דא"צ אלא סתימתה כנגדה, ולא אמרינן אתי אוירא דעלמא שמה"ג ואוירא דעלמא שמה"ג ומבטל, כמש"כ סק"ה.
ח) ולפ"ז לא מש"ל האי דינא דפס ד"א אלא לענין למעט המדה של הפתח שלא יהא יתר מי', אבל לענין עומ"ר לא מש"ל, כגון חצר שיש לה ב' דפנות כמין ג"ם צפון ומערב, ודופן דרומית פרוץ מרובה, והעמיד פס באמצע הפרוץ, ארכו מדרום לצפון כזה (צה) אין חילוק בארך הפס אי הוא ד"א, אלא אי גידודא דכותל דרומי עד הפס עומ"ר, נידון בעומ"ר אף בפס פחות מד"א כמש"נ סק"ז, ואי הגידודין פחותין מהפרוץ, לא מהני ד"א, אף אי עובי הפס משלים שיהי' עומ"ר מכנגד הפס ולפנים, ואע"ג שמצטרף עומ"ר מב' צדדין כמש"נ סי' א' ס"ק מ"ה, הכא חשיב פרוץ מרובה דעובי הפס אינו מצטרף דאתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי' אע"ג דארכו ד"א, דהכא לא דמי לחסרון של יתר מי' דבזה שפיר נתקן בארך ד"א וחשיב ב' פתחים של עשר עשר, אבל הכא בין הפס והכותל פרוץ מרובה, וכשתדון על חלק החצר שלפנים מן הפס נמי פרוץ מרובה שעובי הפס כנעץ קנה באמצע הוא, שאינו כלום.
ט) י' ב' תוד"ה ואצבעיים, וכ"מ דקאמר ר"א ור"א יש שם פס ד' כו', ואע"ג דאיכא ברוח ד' לחי או קורה, מ"מ לא חשיב מחיצה רק לענין רוח ד', אבל לא לתקן את דפנות הצדדיות שלא יהא אוירא מבטל להו, ומיהו אי איכא צוה"פ ברוח ד' י"ל דחשיב כמחיצה, ומהני אף לפי' קמא, ומיהו ההיא דר"א ור"א א"א לאוקמי בצו"ה כמש"כ סי' א' ס"ק נ"ה ואף לדעת המ"ב המובא שם, י"ל דר"א ור"א בסתמא איירו גם במבוי שנתקן בלחי וקורה, ונראה דאי איכא עומ"ר או פרוץ כעומד ל"א אתי אוירא דה"ג כו' אף לפי' קמא, כגון, שרוח צפון כ' אמה גדור כלו, ורוח מערב כ' אמה פרוץ י' אצל הכותל ועומד י', ורוח דרום עומד י' אצל כותל י' המערבי כמין ג"ם, ופרוץ י', ורוח מזרח עומד י' ופרוץ י' עד כותל צפוני, כיון דפרוץ כעומד מותר נידון כעומ"ר והוי כמוקף מכל צד, ולא שייך אתי אוירא דה"ג כו' וכמש"כ ס"ק ה' ז' ח', וצ"ע, ואף אם במזרח אינו גדור רק ד"ט סגי, ול"א תו אתי אוירא ומבטל וכמש"נ שם, וכן בגדר ה' במערב והניח ה' והעמיד קנה והניח ה' אצל הקנה לצד דרום, וגדר ה', והניח ה' אצל הגדר לצד מזרח, וגדר ה', וגדר ה' בצפון, דנמצא דהמוקף י' על י', יש לו עומ"ר מכל צד מהני אף לפי' קמא, ואין הקנה שבמקצוע מערבית דרומית מתבטל.
י) י' ב' תוד"ה ועושה כו' וצריך לחי אחר כו' בתשובת רעק"א סי' י"ח באר בזה פלוגתת ראשונים ז"ל דלדעת תו' אף בפתח י' והעמיד לחי רחב יתר מג"ט פסול בהפליגו ג' מן הכותל, וכשמעמיד אח"כ לחי אחר, צריך להעמידו אצל כותל הב', וכן בסוגין צריך להעמיד לחי אחר אצל כותל הב', ולדעת הר"י, בפתח י' והפליג ג"ט והעמיד לחי רחב יתר מג', כשר, ומיהו הכא בסוגין מודה הר"י דצריך לחי אחר, כדאיתא בירושלמי, והטעם משום דהאי פס עולה משום דופן למעט מי' ואינו עולה תו משום לחי, והלכך צריך להאריך הפס משהו והאי משהו עולה משום לחי, ומיהו אי עשה פס ג' והרחיק משהו תוך י', משמע שם בדברי הגרע"א דלא מהני דאין ניכר לחי דדרך לעשות אמות שלמות, והנה לכאורה לפ"ז לדעת הר"י אף אי גדר כל ה' אמות אינן עולין משום לחי, כיון דעולין משום דופן, אבל זה א"א, שהרי שנינו חצר קטנה שנפרצה לגדולה כו' ואמרינן ט' ב' דקטנה בי' וגדולה בי"א ור"י היא דבעינן לחי ג', הרי אף דעולה משום דופן למעט הפרצה עד י', עולה משום לחי, וצ"ל דכונת הגרע"א דדוקא היכי דנידון משום עומ"ר, אינו עולה משום לחי, ומיהו בפתח י', והפליג ג' והעמיד ד', א"צ להתיר הג' בעומ"ר, אלא שהאי לחי חשיב להתיר ב' הפרצות, אבל קשה שגם בט"ו אמות והפליג ב' והעמיד ג' למה לי לטעם דעומ"ר למחשב הב' אמות כסתומין, נימא דהאי פס נידון משום לחי ומתיר לכאן ולכאן, וע"כ צ"ל כן למאי דבעי למימר לעיל ה' ב' דאין עומ"ר עולה משום לחי, ולא הוכיח ר"ה בדר"י דינו מהא דר"י דשמעתין, משום דיש לדחות דעושה ב' לחיין, לחי לכל פתח, וא"כ אף למאי דמסקינן דעומ"ר מהני, מ"מ מ"ש פתח ט"ו מפתח י', גם מש"כ הגרע"א דאע"ג דאין הפס עולה, מ"מ משהו דמטפי בי' עולה משום לחי, וא"צ היכרא דמטפי בי' ודמבצר בי' דאמר לעיל ה' ב', צ"ע דלכאורה הכא גרע דהתם מהני כשהעמידו לשם לחי, והכא אף כשהעמידו לא מהני, וכיון שסוף סוף אין היכר הלחי מהכותל למה יוכשר הלא זהו עיקר תנאי הלחי שיהא נראה מבפנים או מבחוץ, גם החילוק בין אמות שלמות לטפחים שיכריע הדין דחוק מאד, ולדברי הגרע"א ע"כ לחלק בהכי, דאע"ג דבעינן ג"א להשלים הגדר עד י', מ"מ כיון שהאמה היתירה אינה נידונית בעומ"ר, הוי כשאר גדר, דאע"ג דעולה משום מחיצה עולה נמי משום לחי כדמוכח ט' ב' בחצר קטנה שנפרצה כו'.
יא) ועוד קשה סברא דאתי אוירא דה"ג כו' בלחי, דהאי שייך במקום דבעינן סתימה לא חשיב סתימה, אבל בלחי דנראה מבחוץ מהני, אף דהפתח פרוץ במלאו למה יגרע האי לחי, נהי דאינו סותם אבל אכתי נראה מבפנים הוי, וע"כ צ"ל דלא חשיב נראה אלא כשכותל ולחי מחוברין כמין ג"ם בין מבפנים ובין מבחוץ אבל כשהפליגו ג"ט הוא כעומד בפ"ע, ולא חשיב נראה, ומיהו כשהוא עומ"ר על הפרוץ יש לדון אי חשיב כנסמך לכותל, ובזה דעת תו' דאכתי לא הוי לחי ונראה דיכול להעמיד הלחי אצל הפס ויעשנו דק מהפס ויהא נראה מבפנים, אבל בגובה ונמוך לא מהני בזה, [עי' לעיל סי' ב' ס"ק י"ג, וסי' ג' סק"א], והא דאמר בירושלמי ומשהו י"ל נמי בכה"ג, ונראה דאין חילוק בכ"ז בין מבוי לחצר לענין פרטי מיעוט מכ' אמה ולענין תיקון פס.
יב) י' ב' עושה פס ד"א כו' וחצר רחבה כ' וארכה ו' נראה דסגי בפס ג"א כיון דהוי דופן מעליא בפרוץ כעומד [ולא שייך אתי אוירא ומבטל, כמש"כ תוד"ה ואצבעיים בשם ריצב"א] וכש"כ בג' ומשהו, מיהו יש לעי' בעשה צו"ה אי מועיל במקום פס כה"ג, למש"כ במ"ב בבה"ל סי' שס"ג ס"ו ד"ה צריך, דצו"ה חשיב לידון בעומ"ר, מיהו כשנשאר פרמ"ר נראה דלא מהני צו"ה במקום פס ד"א דהוי צו"ה באויר ולא מהני כה"ג לענין שבת כמש"כ סי' ו' ס"ק י"ד, אבל בעומ"ר או פרוץ כעומד נראה דמהני צו"ה, וכן בכל חצר שב' דפנות דרום ומערב סתומין והניח פרוץ בצפון ואח"כ העמיד צו"ה בסוף רוח צפוני, דנידון כג' דפנות, וניתרת בפס במזרח, [מיהו יש לידון משום דינא דר"א ור"א דאם לא נשתייר ד"ט אסור במבוי ועי' לעיל סי' א' ס"ק נ"ה] וכן יש לעי' בעשה אמה ומחצה מכאן ואמה ומחצה מכאן ופרוץ אמה באמצע אי נידון משום פס ד"א, ונראה דחשיב פס ד"א.